שלום חנוך חוזר ל"חתונה לבנה"
שחרר אותי מדיבורך המבין ויודע הכל
עזוב אותי ממך קצת עזוב אותי
אני כבר לא יכול
אל תגיד לי מה טוב
אל תגיד לי מה רע
אל תגיד מי אני
ולא אם יש או אין ברירה
("שחרר אותי" - תקליט שדרים, מאי 1980)
בנובמבר 1981, ההוצאה לאור של האלבום "חתונה לבנה" הכתה את עולם המוסיקה הישראלי בתדהמה. לא פחות. גם משלום חנוך, בעל הוותק המהפכני עם אריק איינשטיין ו"תמוז" איש לא ציפה לעשות אלבום כל כך שונה מכל מה שנשמע בארץ. זו היתה תקופה מאד מיוחדת במוסיקה הישראלית ובעיקר ברוק הישראלי שעד אז זכה למעט התייחסות ממצד חברות התקליטים והתקשורת. פתאום, עם אנשים שלמדו את העניינים בחו"ל כמו המפיק לואי להב והמעבד ירוסלב יעקובוביץ' התחילה הסצנה להשמע מקצוענית וללקסיקון נכנסו מילים שלא היו נהוגות עד אז כמו "פרודקשן" ו"אטיטיוד" ו"לוק" ו"פרומו". בתחילת שנות השמונים נדמה היה שהקהל רעב לרוק במובן היותר כבד שלו ושכולם, אבל ממש כ-ו-ל-ם עושים רוק. ב1980 קמו להקות חדשות בעלות צליל מעודכן, כמו "תיסלם" ו"הקליק", וותיקי להקות הקצב כמו גרי אקשטיין ומני בגר השתלבו במיין סטרים הישראלי מבלי לוותר על הצליל שלהם וגם יוצאי "כוורת", הלהקה הכי מצליחה בשנות השבעים, לקחו צ'אנס (ונכשלו מסחרית) כשהלכו על כסאח: אפרים שמיר עם פאוור טריו בשם "חמסין" ודני סנדרסון עם גידי גוב בלהקת רוק גיטרות בשם "דודה".
ואז בא שלום חנוך. דווקא שלום חנוך הוותיק ועושה את האלבום הכי חזק, הכי רועש, הכי בומבסטי, הכי קשה לעיכול ובעיקר, וזה הכי חשוב בסופו של דבר, הכי יפה ואישי ואמיתי ונוגע ללב... זו הייתה מהפכה מטורפת שמעטים הבינו בזמן אמת. האלבום וההופעות שליוו אותו נכשלו בקופות וכמו כל פורץ דרך אמיתי שלום חנוך היה שם כמעט לגמרי לבד.
השיר הפותח את האלבום "הדרכים הידועות", מתמצת את הרעיון. אמנם "חתונה לבנה" הוא סיפור אישי, על אהבה נישואין ופרידה, אך השיר הזה גם נוגע ברגע הזה בקריירה של שלום:
הדרכים הידועות בן באתי
שרשים עמוקים בזמן
הדרכים הידועות בן באתי
נראות לי אחרת מכאן...
אין חשש, פותח דף חדש
בניגוד לספונטניות של "תמוז" היתה המפכה של "חתונה לבנה" מתוכננת היטב, לפחות מבחינת הכוונה אם לא בביצוע. שלום חנוך תמיד אהב להשתנות ולחפש דרכים חדשות. כשהצליח ככותב שירים עם אריק איינשטיין ובעוד עשרות שירים שהלחין בסוף שנות הששים עזב הכל ונסע לעבוד בחו"ל, כש"תמוז" הציבה רף חדש לרוק הישראלי הוא הוציא אלבום סולו פחות "רוקי" ... הוא תמיד חיפש דרכים לאתגר את עצמו. לקראת אלבום הקונספט "חתונה לבנה" הוא כתב שירים חדשים, האישיים ביותר שלו או של כותב ישראלי עד אז. האגדה מספרת על גרסות דמו לשירים, בליווי גיטרה בלבד, שכל מי ששמע אותן היה בטוח שאפשר להוציא אותם כך. ללא שום תוספות. אבל שלום רצה יותר. הוא רצה להשמע אחרת, לא להיות "נחמד" ולא "נעים". גם בשירה שלו, האגדה מספרת על לואי להב שהכריח אותו לצרוח במשך שעות כדי להגיע לקולו המחוספס, וגם בליווי שהיה עמוס על סף צרימה. אפשר, ואף נהוג, להאשים את המפיק והמעבד בתוצאה הסופית של צליל האלבום אך ירוסלב או להב הוציאו לפועל את החזון של שלום. ככה הוא רצה אותו. אם בטכסטים הוא חושף את העדינות והרגישות שלו, מודה בחולשותיו ואפילו בוכה (גברים ישראלים לא בכו בשירים בשנות השבעים...) הרי שבעטיפה המוסיקלית הוא רצה להיות הכי "גבר גבר" סטריאוטיפי: חזק, בוטה, כמעט אלים. הוא, בכוונה תחילה, לא רצה לעשות בידור קל אלא לומר משהו חדש ובוטה גם בצליל ולא רק בתוכן. הוא הצליח בכך, וגם נכשל. הצליח כיוון שאין הרבה אלבומים שגם אחרי כמעט 30 שנה עדיין נשמעים לא קלים לעיכול בסאונד שלהם. הייתה שם בעייה ושירים כמו "כסף" או "דיברנו על הצלחה" הם עד היום בלתי נסבלים כקונספט, כחלק מהמסר (ועובדה היא שאל השירים האלה שלום לא חוזר בגרסאות שקטות). הכישלון היה בכך שהצליל הסופי לא היה טוב, לא החזיק את הקסאח. כששלום הבין לימים שיש בעיה וניסה לבשל את האלבום מחדש הוא גילה שהמאסטרים נעלמו.
קשה להאמין איזה סערות עורר האלבום הזה בזמן אמת. כולל אפילו מכתבים למערכת בנוסח "מה קרה לשלום" (הוא השתמש בכך אחר כך בשירו "זה לא נוח"... הוא השתנה לנו.... זה לא הוא) ואם המהפכות הקודמות שלו התקבלות באהבה האלבום "חתונה לבנה" והמופע שליווה אותו יצרו ממש אנטגוניזם. האשימו את שלום בבגידה בדרכו המלודית והיפה, ולמה הוא לא שר "מאיה", כמעט כמו התגובות לבוב דילן שחישמל את הגיטרה הפולקית שלו. שלום ידע כנראה שזה הולך להיות לא קל והיה מוכן לשלם את המחיר, אבל נדמה לי שלא ציפה לתגובה כל כך קשה. המופע "חתונה לבנה" צומצם והתכווץ והאלבום הבא של שלום חנוך הוא האנטיתזה: "על פני האדמה" עם עיבודים רכים ונעימים לשירים שנכתבו באותה תקופה, כמו "שיר ללא שם" לנתן ליהודית רביץ ו"כי האדם עץ השדה" לנורית גלרון.
האם מהפכת "חתונה לבנה" השפיעה על המוסיקה הישראלית? כיום נראה אולי שלא, במיוחד כש"הכל בידור" אבל בעשרים וחמש השנים הראשונות שאחרי האלבום ההוא לא היה אמן ישראלי בולט ולא היה אלבום ישראלי משמעותי שלא למדו משהו מהניסיון ההוא. בכתיבה, בפתיחות, במחויבות... וכן, גם בטעויות בהפקה. איך אמרה גולדה מאיר ז"ל... מי שלא עושה לא טועה.
27 שנים אחרי, "חתונה לבנה" הוא קלאסיקה. ואם לא האלבום השלם (שהוא עדיין חריג בסאונד שלו) הרי שכמעט כל אחד משיריו. בזכות אומץ הלב של שלום לעמוד על הבמה חשוף, מוכן להישרף, קמו בארץ דורות של יוצרים צעירים, סינגרסונגרייטרים אישיים ומרגשים, שלא היה להם שום סיכוי לעשות את זה בלי "חתונה לבנה", ובכלל לא משנה אם הם שמעו את האלבום בזמן אמת או לא.
שלום חנוך מסכם בימים אלה ארבע תחנות בדרכו המוסיקלית. בראשונה הוא חזר אל ימי שיתוף הפעולה שלו עם אריק איינשטיין ב1970, באלבומים "שבלול" ו"פלסטלינה" וגם אל אלבום הסולו הראשון שלו "SHALOM" שיצא באנגליה ב1971. בתחנה השנייה כיסה שלום את ימיו ב"סוף עונת התפוזים" עם להקת "תמוז" 1975-1976 ואת אלבומו הראשון בעברית (SHALOM היה באנגלית) "אדם בתוך עצמו" בסוף השבוע הזה הוא מגיע אל תקופת "חתונה לבנה" ו"על פני האדמה" ועוד מעט אל התחנה הרביעית, "מחכים למשיח", ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר של שלום חנוך, באמצע שנות השמונים.
"חתונה לבנה" היא לטעמי המעניינת בתחנות. אחרי שתרם לשתי מהפכות במוסיקה הישראלית של שנות השבעים, עם אריק איינשטיין ועם "תמוז" הייתה "חתונה לבנה" הניסיון המשמעותי ביותר של שלום חנוך להשתנות, להמציא את עצמו מחדש, לעשות את מה שהוא מאמין בו לגמרי מבלי להתחשב בטעם הקהל. מבחינה מסחרית הניסיון הזה נכשל לחלוטין, אך ההשפעה שלו על המוסיקה הישראלית מאז ועד היום היא חסרת תקדים.
"חתונה לבנה" היא לטעמי המעניינת בתחנות. אחרי שתרם לשתי מהפכות במוסיקה הישראלית של שנות השבעים, עם אריק איינשטיין ועם "תמוז" הייתה "חתונה לבנה" הניסיון המשמעותי ביותר של שלום חנוך להשתנות, להמציא את עצמו מחדש, לעשות את מה שהוא מאמין בו לגמרי מבלי להתחשב בטעם הקהל. מבחינה מסחרית הניסיון הזה נכשל לחלוטין, אך ההשפעה שלו על המוסיקה הישראלית מאז ועד היום היא חסרת תקדים.
הנה ביקורת שכתבתי על המופע "חתונה לבנה" בזמן אמת...
שחרר אותי מדיבורך המבין ויודע הכל
עזוב אותי ממך קצת עזוב אותי
אני כבר לא יכול
אל תגיד לי מה טוב
אל תגיד לי מה רע
אל תגיד מי אני
ולא אם יש או אין ברירה
("שחרר אותי" - תקליט שדרים, מאי 1980)
בנובמבר 1981, ההוצאה לאור של האלבום "חתונה לבנה" הכתה את עולם המוסיקה הישראלי בתדהמה. לא פחות. גם משלום חנוך, בעל הוותק המהפכני עם אריק איינשטיין ו"תמוז" איש לא ציפה לעשות אלבום כל כך שונה מכל מה שנשמע בארץ. זו היתה תקופה מאד מיוחדת במוסיקה הישראלית ובעיקר ברוק הישראלי שעד אז זכה למעט התייחסות ממצד חברות התקליטים והתקשורת. פתאום, עם אנשים שלמדו את העניינים בחו"ל כמו המפיק לואי להב והמעבד ירוסלב יעקובוביץ' התחילה הסצנה להשמע מקצוענית וללקסיקון נכנסו מילים שלא היו נהוגות עד אז כמו "פרודקשן" ו"אטיטיוד" ו"לוק" ו"פרומו". בתחילת שנות השמונים נדמה היה שהקהל רעב לרוק במובן היותר כבד שלו ושכולם, אבל ממש כ-ו-ל-ם עושים רוק. ב1980 קמו להקות חדשות בעלות צליל מעודכן, כמו "תיסלם" ו"הקליק", וותיקי להקות הקצב כמו גרי אקשטיין ומני בגר השתלבו במיין סטרים הישראלי מבלי לוותר על הצליל שלהם וגם יוצאי "כוורת", הלהקה הכי מצליחה בשנות השבעים, לקחו צ'אנס (ונכשלו מסחרית) כשהלכו על כסאח: אפרים שמיר עם פאוור טריו בשם "חמסין" ודני סנדרסון עם גידי גוב בלהקת רוק גיטרות בשם "דודה".
ואז בא שלום חנוך. דווקא שלום חנוך הוותיק ועושה את האלבום הכי חזק, הכי רועש, הכי בומבסטי, הכי קשה לעיכול ובעיקר, וזה הכי חשוב בסופו של דבר, הכי יפה ואישי ואמיתי ונוגע ללב... זו הייתה מהפכה מטורפת שמעטים הבינו בזמן אמת. האלבום וההופעות שליוו אותו נכשלו בקופות וכמו כל פורץ דרך אמיתי שלום חנוך היה שם כמעט לגמרי לבד.
השיר הפותח את האלבום "הדרכים הידועות", מתמצת את הרעיון. אמנם "חתונה לבנה" הוא סיפור אישי, על אהבה נישואין ופרידה, אך השיר הזה גם נוגע ברגע הזה בקריירה של שלום:
הדרכים הידועות בן באתי
שרשים עמוקים בזמן
הדרכים הידועות בן באתי
נראות לי אחרת מכאן...
אין חשש, פותח דף חדש
בניגוד לספונטניות של "תמוז" היתה המפכה של "חתונה לבנה" מתוכננת היטב, לפחות מבחינת הכוונה אם לא בביצוע. שלום חנוך תמיד אהב להשתנות ולחפש דרכים חדשות. כשהצליח ככותב שירים עם אריק איינשטיין ובעוד עשרות שירים שהלחין בסוף שנות הששים עזב הכל ונסע לעבוד בחו"ל, כש"תמוז" הציבה רף חדש לרוק הישראלי הוא הוציא אלבום סולו פחות "רוקי" ... הוא תמיד חיפש דרכים לאתגר את עצמו. לקראת אלבום הקונספט "חתונה לבנה" הוא כתב שירים חדשים, האישיים ביותר שלו או של כותב ישראלי עד אז. האגדה מספרת על גרסות דמו לשירים, בליווי גיטרה בלבד, שכל מי ששמע אותן היה בטוח שאפשר להוציא אותם כך. ללא שום תוספות. אבל שלום רצה יותר. הוא רצה להשמע אחרת, לא להיות "נחמד" ולא "נעים". גם בשירה שלו, האגדה מספרת על לואי להב שהכריח אותו לצרוח במשך שעות כדי להגיע לקולו המחוספס, וגם בליווי שהיה עמוס על סף צרימה. אפשר, ואף נהוג, להאשים את המפיק והמעבד בתוצאה הסופית של צליל האלבום אך ירוסלב או להב הוציאו לפועל את החזון של שלום. ככה הוא רצה אותו. אם בטכסטים הוא חושף את העדינות והרגישות שלו, מודה בחולשותיו ואפילו בוכה (גברים ישראלים לא בכו בשירים בשנות השבעים...) הרי שבעטיפה המוסיקלית הוא רצה להיות הכי "גבר גבר" סטריאוטיפי: חזק, בוטה, כמעט אלים. הוא, בכוונה תחילה, לא רצה לעשות בידור קל אלא לומר משהו חדש ובוטה גם בצליל ולא רק בתוכן. הוא הצליח בכך, וגם נכשל. הצליח כיוון שאין הרבה אלבומים שגם אחרי כמעט 30 שנה עדיין נשמעים לא קלים לעיכול בסאונד שלהם. הייתה שם בעייה ושירים כמו "כסף" או "דיברנו על הצלחה" הם עד היום בלתי נסבלים כקונספט, כחלק מהמסר (ועובדה היא שאל השירים האלה שלום לא חוזר בגרסאות שקטות). הכישלון היה בכך שהצליל הסופי לא היה טוב, לא החזיק את הקסאח. כששלום הבין לימים שיש בעיה וניסה לבשל את האלבום מחדש הוא גילה שהמאסטרים נעלמו.
קשה להאמין איזה סערות עורר האלבום הזה בזמן אמת. כולל אפילו מכתבים למערכת בנוסח "מה קרה לשלום" (הוא השתמש בכך אחר כך בשירו "זה לא נוח"... הוא השתנה לנו.... זה לא הוא) ואם המהפכות הקודמות שלו התקבלות באהבה האלבום "חתונה לבנה" והמופע שליווה אותו יצרו ממש אנטגוניזם. האשימו את שלום בבגידה בדרכו המלודית והיפה, ולמה הוא לא שר "מאיה", כמעט כמו התגובות לבוב דילן שחישמל את הגיטרה הפולקית שלו. שלום ידע כנראה שזה הולך להיות לא קל והיה מוכן לשלם את המחיר, אבל נדמה לי שלא ציפה לתגובה כל כך קשה. המופע "חתונה לבנה" צומצם והתכווץ והאלבום הבא של שלום חנוך הוא האנטיתזה: "על פני האדמה" עם עיבודים רכים ונעימים לשירים שנכתבו באותה תקופה, כמו "שיר ללא שם" לנתן ליהודית רביץ ו"כי האדם עץ השדה" לנורית גלרון.
האם מהפכת "חתונה לבנה" השפיעה על המוסיקה הישראלית? כיום נראה אולי שלא, במיוחד כש"הכל בידור" אבל בעשרים וחמש השנים הראשונות שאחרי האלבום ההוא לא היה אמן ישראלי בולט ולא היה אלבום ישראלי משמעותי שלא למדו משהו מהניסיון ההוא. בכתיבה, בפתיחות, במחויבות... וכן, גם בטעויות בהפקה. איך אמרה גולדה מאיר ז"ל... מי שלא עושה לא טועה.
27 שנים אחרי, "חתונה לבנה" הוא קלאסיקה. ואם לא האלבום השלם (שהוא עדיין חריג בסאונד שלו) הרי שכמעט כל אחד משיריו. בזכות אומץ הלב של שלום לעמוד על הבמה חשוף, מוכן להישרף, קמו בארץ דורות של יוצרים צעירים, סינגרסונגרייטרים אישיים ומרגשים, שלא היה להם שום סיכוי לעשות את זה בלי "חתונה לבנה", ובכלל לא משנה אם הם שמעו את האלבום בזמן אמת או לא.
לפני שנים הייתי בהופעה של שלום כשלפתע החל לרדת גשם, אחד הסאונדמנים ביקש משלום לרדת מהבמה פן יתחשמל. שלום לא נרתע, תפס גיטרה אקוסטית וניגן ושר לקהל עד שעניין הציוד הרטוב סודר.
השבמחקאגדת רוק מהלכת.
i was too. i was a kid and was sitting on the stage,,,i believe it was at the university of tel aviv in 1993.....how cool is it if we r talking about the same how?!
השבמחק