מוש בן ארי (לא) עוצר לרגע
למרות שנדמה לי שאני עיתונאי המוסיקה היחיד שבילה עם מוש בן ארי במיטה... ועוד בתוך וואן בזמן נסיעה... (ועם המידע הזה אני פותח את הכתבה באופן מודע בשביל הרייטינג, הסבר לאינטימיות הזו יבוא, אולי, בהמשך...) אני כמובן לא באמת יודע מה קורה אצלו בתוך הראש... אני מאזין בהנאה רבה לאלבום החדש שלו "אנשום" שיצא לפני חודשים אחדים ולגרסה המיוחדת שלו שיוצאת עכשיו לכבוד החג (עם בונוס של חמישה שירים בהופעה אינטימית) ומנסה להבין את הראש. שהרי בדרך כלל, דווקא אמנים שלא כל כך הולך להם, עוצרים לרגע ועושים חשבון נפש. בודקים איך לצאת מהתקופה הרעה ולעתים מתוך המשבר צומח משהו חדש וטוב... פחות מקובל, במיוחד בתקופה הממוסחרת של ימינו, לקחת צ'אנס ולעשות שינוי בזמן שהכל הולך בסדר. ואצל מוש בן ארי, עד כמה שנראה מבחוץ, הכל דווקא לא רק הולך אלא ממש רץ. אלבומיו האחרונים, "דרך", "מסע ומתן" ואלבום ההופעה הכפול היו רבי מכר גדולים, ההופעות שלו, בגרסתם הגדולה ו/או באקוסטית, היו מפוצצות קהל וגם הביקורות על עבודתו בדרך כלל מצויינות (למעט כמה חרשים שמעדיפים להתייחס לבגדים ולראסטות ולא למוסיקה). נדמה שבקלות הוא היה יכול להמשיך בכוח האנרציה עוד ועוד בלי לשנות דבר. אז הנה הוא דווקא מעיז. כמעט בן ארבעים (זה יקרה בספטמבר השנה), אחרי ארבעה אלבומים עם להקת "שבע" שהכניסו את המוסיקה האתנית לתוך המיינסטרים , והופעות מצליחות בארץ ובעולם, ועם סיומו של עשור לפעילות סולו מצליחה שהביאה אותו מהשוליים השאנטיפיים אל מרכז המוסיקה הישראלית, כולל הוצאת שלושה אלבומי אולפן ועוד אחד כפול בהופעה חיה, שיתופי פעולה עם ברי סחרוף, דין דין אביב, "שוטי הנבואה", מוקי ופילוני, אביתר בנאי, ג'ורג' סמען, מרינה מקסימיליאן בלומין, שי יעיש ועוד, וגם השתתפות במופעים לזכרו של מאיר אריאל וב"שרים בפארק" משירי אריק איינשטיין, ובאלבום המחווה ל"חתונה לבנה" של שלום חנוך ועוד. אחרי כמעט חמש עשרה שנים של ריצה... הגיע הזמן שלו לעצור לרגע, לקחת פסק זמן, לנשום נשימה עמוקה ולחשוב לאן הוא הולך הלאה. אמנם גם בין כל אלבומיו של מוש ישנה התפתחות והשתנות, אך "אנשום" הולך עוד צעד קדימה, או הצידה, ונותן יותר מבעבר ביטוי גם לאנרגיות אחרות, לצלילים חדשים כולל נגיעות ג'אזיות, קצת אלקטרוניקה. הוא שר בעיקר שירי אהבה, מעט מחאה (הומלסים, ים המלח) בהגשה קולית עטופה בקולות רקע שלא נשמעו אצלו בעבר. יש באלבום הזה תחושה, ברוב הקטעים, שהשיקול של "מה עשוי להצליח היום" ממש לא מעניינת אותו. בשיר הכי פחות כזה, "לרדת מהסוס" שהוא אחד משני שירים שמזכירים מוסיקלית את ימי השאנטיפי שלו (השני נקרא "עם אחד"), מספק מוש בן ארי הסבר מסויים:
יש לי מחשבה והיא גונבת הרבה זמן משנתי והיא הביאה חברות
הן לוחצות משתוללות מבלגנות כל לילה במוחי ולא נראה שהן הולכות
ואז כשבא הבוקר ומציאות תואמת מחשבה
הכל עולה ביוקר, איכות חיים בשקל נמדדה
רוצה לרדת מהסוס עליו כולם רוכבים
רוצה לרדת מהכביש כולם שם נפגעים
רוצה לצאת מהמשחק שבו אפ'חד לא יזכה
רוצה לרגע שישקוט, שהמח יתנקה
הפירגון עזב והוא לקח איתו הרבה דברים טובים
ולא כל כך רוצה לחזור
ציניות, קנאה, צרות, פחדים
וזה נמכר טוב בשווקים
וגם בזול בסמטאות
ובן אדם נמדד טוב לפי משקל הכסף שבכיס
וחברים טובים ש...לראות אותך נופל רק מבקשים
אז, כאמור, אין לי מושג מה קורה אצלו בפנים ומדוע, לפחות בשיר הזה, ישנו גם תיסכול מסויים. נדמה לי שמה שחשוב שיצא למוש אלבום משובח שפותח לו הרבה אפשרויות להתפתחות, קדימה ואחורה, מחזרה אל מקורותיו הרוקיים, הדתיים והתימניים ועד המצאת עתידו האישי... עכשיו הוא בנקודת זינוק חדשה.
ומה עשיתי איתו במיטה? למי ששואל הנה הסיפור האמיתי: השנה הייתה 2005 ובערוץ המוסיקה שודרו תכניות... מוסיקה. באחת מהן, "מה נשמע" נפגשתי עם מוסיקאים לשיחה ונגינה במקומות בעלי משמעות לחייהם ויצירתם. למוש בן ארי באותה תקופה לא היה בית קבוע במרכז הארץ, וכשלא היה יכול לחזור לביתו באמירים, נהג לישון במכונית מסחרית שהיה בא מטבחון זעיר והחלק האחורי שלה נתפס ברובו על ידי מיטה גדולה... שם ראיינתי אותו כל הדרך לגליל, ואפילו ניגנו ביחד, LIVE בתוך המיטה עם שירה וגיטרה ובונגוס, שיר מהאלבום החדש שלו "דרך". היה כיף.
מוש בן ארי בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" בשידור ממועדון "שבלול ג'אז" 25.3.2010
מוש בן ארי בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו"
21.1.08 חלק א
מוש בן ארי בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו"
21.1.08 חלק ב
מה שמייחד את מוש בן ארי בהשוואה לזמרים ישראלים אחרים, שהוא מלא באנרגיות, יודע להעיר את הקהל ומשלב בין כמה סגנונות מוסיקליים בדרך שיוצרת גיוון רב.
השבמחק