לא רק אפר ואבק
"אפר ואבק", אלבום מופת של יעקב גלעד ויהודה פוליקר הוא, כידוע היצירה החשובה ביותר במוסיקה "הקלה" הישראלית, שעוסק בדור שגדל בהשפעת טראומת השואה: מזיכרונות ההורים מהמלחמה ההיא, דרך התקוות החדשות בישראל של שנות ה-50, התבגרות בשנות ה-60 ומצוקה נפשית קשה ומלאת כאב, כשברקע אי היכולת להינתק מהזוועות שחוו ההורים והשפעתם על בני הדור השני. אך לפני, ובעיקר אחרי "אפר ואבק" העזו עוד מעטים לגעת בנושא השואה. אמנם לא באלבום קונספט שלם אלא בשירים אחדים, פה ושם ובהשפעה גדולה על היצירה. ביניהם שלמה ארצי, ערן צור, מתי כספי, שלמה גרוניך, חוה אלברשטיין, אילן וירצברג, דוראלקס סדלקס, סיילם, יונתן זיו, קורין אלאל, סאבלימינל ומירי בן ארי... השואה נמצאת ברקע היצירה הישראלית, גם במוסיקה, כל הזמן.
אחותי
בשנות חייה האחרונות
אזרה אמא אומץ
וסיפרה לי
איך נחשף הבונקר
שבו היא החביאה את אחותי
היא נתנה לי תמונה מתפוררת
ובה ילדה – אחותי
עומדת בתוך לול.
מרוב שהנחתי את התמונה במקומות מיסתור שונים
היא אבדה לי ואין אני מוצא אותה עוד.
אני כנראה הצלחתי להחביא את אחותי.
השיר "אחותי" לקוח מתוך האלבום "זיכרון קצר" שהוציא זאב טנא בשנת 2001. מאז תחילת דרכו כאמן יוצר חוזר זאב טנא אל זיכרונותיו כבן הדור השני, שלא שוכח ולא סולח... לעתים הוא מטפל בנושא בעדינות ורוך ובמקרים אחרים בכעס כשהוא צורח "אני שונא גרמנים".
אברמק
"כשאגדל ואהיה בן עשרים
אצא לראות את עולמנו המקסים.
אתיישב בתוך ציפור עם מנוע,
אתרומם ואמריא אל החלל, גבוה.
אעוף, אשוט ואתנשא
מעל עולם רחוק ויפה.
אחלוף מעל נהרות וימים,
אל השמיים אתרומם ואפרח
עננה אחות לי והרוח אח".
את השיר הזה כתב נער בשם אברהם "אברמק" קופלוביץ. הוא לא הגיע לגיל עשרים אלא נרצח כשהיה בן 14 במחנה ההשמדה אושוויץ. אברמק הנער גדל בעיר לודג' בפולין, בן יחיד למנדל וגיטל. ב1939 כונסו יהודי לודג' בגטו שהיה השני בגודלו בפולין. אברמק בן התשע הפסיק ללמוד בבית ספר והחל לעבוד כשוליית סנדלר בבית מלאכה בגטו. תוך כדי שיגרת החיים הקשה בגטו הצליח אברמק למצוא כוחות ליצירה. הוא צייר וכתב שירים ומחזות קצרים. בשנת 1944, כשחוסל הגטו, הגיע אברמק עם הוריו לאושוויץ. אמו נשלחה מיד לתאי הגזים ואילו אברמק ואביו, מנדל קופלוביץ, נשלחו לעבודת כפייה. באחד הימים החליט האב להחביא את בנו כדי לחסוך ממנו את הסבל והעינויים. כששב בערב גילה שבנו איננו עוד. האב ניצל מהתופת ולאחר המלחמה חזר ללודג' ומצא בעליית הגג בביתו את אחד הציורים של בנו ואת מחברת השירים שלו. ארבעים שנה לאחר מכן, עם מותו של האב, נמצאה המחברת, תורגמה לעברית על ידי עירית עמיאל ויצאה בספר בהוצאת "יד ושם".
לפני כארבע שנים מצא אורי מייזלמן, המתופף לשעבר של להקת "קרח תשע" את ספר שיריו של אברמק בחנות ספרים ישנים בתל אביב. מייזלמן, העוסק בהדרכת בני נוער במסעות לפולין במסגרת "הנוער העובד והלומד" החליט שהשירים חייבים להגיע לאוזני הדור הצעיר. הוא פנה לאוהד קוסקי ורועי הדס (שהיו פעם יחד איתו ב"קרח תשע" ועכשיו הם להקת "הקוסקים") והם הלחינו יחדיו שמונה משיריו של אברמק והקליטו אותם עם חברים נוספים (עידו קגן, אייל תלמודי, ליאור שלגי, שרון ענבר ודיוויד סטברו). התוצאה היא אלבום מיוחד ומרגש בשם "אברמק" שהוקלט בסיוע תנועת "הנוער העבוד והלומד" וחברת ההדרכה "המעורר" (המרכז להדרכה ולימודים חלופיים בקיבוץ רביד). שלא כצפוי בהקשר זה, השירים אינם עצובים או מפחידים (שהרי אברמק לא ידע כשכתב אותם מהו גורלו הטראגי) אלא מתארים, קצת בציניות קצת בהומור, את חייו וחלומותיו של ילד אחד שחי ועבד ויצר פעם, לפני ששים ושש שנים, בפולין הכבושה על ידי הנאצים. "הקוסקים" (שגם הוציאו בלי קשר אלבום ראשון ומצויין) הצליחו להיכנס בעדינות וברגישות לראש של אברמק ולתרגם את שיריו של הנער מלודג' אל שפת הנוער של ימינו. הדיסק "אברמק" יצא בהפצת "התו השמיני" וכל הרווחים ממכירתו יועברו לקרן מלגות שתממן יציאת בני נוער מעוטי יכולת למסעות לפולין.
אבא
אני כותב על אברמק וחושב (גם) על אבא שלי. מנחם קוטנר ז"ל. הוא נולד, ממש כמו אברמק, בשנת 1930. שלא כמו אברמק, הוא נולד בתל אביב והגיע לפולין ממש במקרה. כשהיה בן 9 לקחה אותו רבקה, אמו, לבקר את סבתו שגרה בוורשה... הילד הישראלי שלא ידע מילה בפולנית בילה כשנתיים וחצי בגטו וורשה, ללא אמו (שנשלחה לכלא בברלין) וחווה את אימת מלחמת העולם מזווית הראייה של ילד קטן. שלא כמו אברמק הוא ניצל: בהחלפת שבויים בין גרמניה ופלסטינה הוא ואמו הוחזרו ארצה בסוף 1941. כמו אברמק גם אבא שלי כתב שירים וסיפורים עד סוף ימיו, לפני שש שנים. שלא כמו אברמק הוא נשאר בחיים והמשיך לשאת את כאב השנים ההן בתוככי נפשו. שלא כמו אברמק שיריו לא הולחנו (חוץ מנסיונות בודדים שלו להלחין חלק משיריו). את ספר השירים היחיד שלו, "בין פעימות" הוא הוציא לפני ארבעים ושתיים שנים ואני זוכר בעל פה רק שורה אחת שלו: "איני יכול לשאת דברי אמת מבלי להפגע".
בצילום: אבא שלי, מנחם קוטנר (הילד שעומד ששי מימין) וסבתא שלי, רבקה(מעליו, מימין) בנסיעה חזרה ארצה מטיול שורשים לפולין, בסוף 1941.
אחלה בלוג! בתור ישראלי שגר בחו"ל - תודה שאתה חושף אותי למה שקורה בארץ. מקווה שתתמיד...
השבמחקפוסט מרגש ויפה.
השבמחקפוסט מאוד מרגש. האלבום אברמק נפלא בעיניי.
השבמחקתודה על הפוסט הזה, על הרקע האישי, על כך שהוצאת את האלבום של הקוסקים לתודעה. חשוב ביותר. תודה רבה
השבמחקמאד מרגש. אולי זה הזמן לנסות להלחין שירים של אבא (לבד או עם עזרה של חברים).
השבמחקקוטנר,אתה איש ענק.
השבמחקעומר חרמש.