חוה אלברשטיין

בשלה

"יש דברים רבים בחלד
שהזמן מיטיב איתם
ואני רק מייחלת
להיות ביניהם
להיות כמותם"

כך פותחת חוה אלברשטיין את אלבומה החדש שההאזנה לו מוכיחה שהדבר לו ייחלה אכן מתגשם: היא זמרת ויוצרת שבאמת משתבחת עם הזמן. אחרי 45 שנים של פעילות ללא עצירה, למעלה מ60 אלבומים ואלפי הופעות היא לא רק שורדת אלא שוב מתחדשת, עדיין מעניינת ואפילו משתפרת. אפשר גם ללמוד עוד משהו מהשיר הזה: השימוש במילים כמו "חלד" ו"מייחלת". מילים כל כך לא "עכשוויות", כל כך לא "אפנתיות"... ובכל זאת כשחוה אלברשטיין משתמשת בהן (היא כתבה והלחינה את רוב שירי האלבום) הן נשמעות טבעיות בפיה, מתאימות לאווירה העל-זמנית של יצירתה. היא לא שייכת לשום אפנה, לשום סגנון מוסיקלי. היא אחת במינה. באלבומיה יצרה ז'אנר משלה, מין פולק ישראלי מקורי, עם נגיעות ג'אז ומוסיקה אתנית, השפעות רוק מצד אחד ויידיש מצד שני. היא... חוה אלברשטיין.

"ברוך הבא", האלבום החדש, הוא קודם "אלבום". לא אוסף שירים מקרי שהורדת באינטרנט, אלא יצירה שלמה שיש בה נושא והתחלה ואמצע וסוף. מבט על מעגל החיים נכון לעכשיו, בגישה מאד זן-בודהיסטית. היא מדווחת על מה שהיא רואה בגישה של השלמה עם המציאות. היא לא כועסת ולא צועקת ובעיקר לא מרירה. במין חיוך קטן, לעתים סרקסטי, היא מביטה על כאן ועכשיו וגם על מה שהיה. ספק אם היא מאמינה שיש לשיריה השפעה מעשית, נדמה שהיא מסתפקת בכך שתוכל להמשיך ולומר את דבריה. המסרים שלה נאמרים בעדינות, לעתים ברמז. בשיר הנושא, לדוגמא, משתתפת בשירה מקהלת המרכז היהודי ערבי ביפו. וכך בשיר שמברך "ברוך הבא" לתינוק חדש יש גם אמירה על שוויון בין בני אדם ודו קיום יהודי ערבי... היא לומדת משיחות עם נמלים ועם ציפורים, שואלת שאלות ומציעה תשובות, רגישה לסבל אנושי כללי ופרטי, מביטה בחמלה לעבר ויודעת שהעתיד לא ידוע... את רוב שירי האלבום כתבה אלברשטיין, ויש בו גם שירים שכתבו שאנן סטריט, יענקל'ה רוטבליט, אריאל הורוביץ, סבינה מסג ושלמה טנאי. שיר אחד, "קו פרשת המים", נכתב על ידי בעלה המנוח נדב לויתן ז"ל שנפטר לפני חודשים אחדים. השיר הופיע בלחן שונה באלבומה הקודם של אלברשטיין "טבע האדם":
על קו פרשת המים של חיי
אני שוכחת מה למדתי מהוריי
ומתחילה ללמוד מילדי.
עכשיו אנחנו משלימים זה את זה,
אני מספקת מידע על העבר,
הם על העתיד.
רק ההווה חידה נשאר

גם את רוב הלחנים באלבום חוה אלברשטיין הלחינה בעצמה, למעט שיר אחד שהלחינה יהודית רביץ ואחד שהלחין יוסי חורי. המוסיקה נורא יפה. היא קודם כל זמרת נפלאה. הקול שלה אינו מסגיר את גילה ונשמע היום בדיוק כמו לפני עשר, עשרים או שלושים שנה. צלול ויפה כשהיה. יותר מכך, השירה אפילו נפתחה עוד יותר באלבומיה האחרונים לנואנסים נוספים של הבעת רגש. היא חופשיה יותר מבעבר וכך גם המוסיקה שלה בשנים האחרונות, משוחררת ופתוחה ונותנת הרבה יותר אפשרויות ביטוי לנגנים שאיתה (בדרך כלל צוות קבוע שכולל את המעבד ומפיק המוסיקה עובד אפרת בבס וגיטרות, ערן ויץ בגיטרות, בוזוקי, סיטאר ויוקללה. אבי אגבבה בכלי הקשה ועדי רנרט בפסנתר וקלידים).

הקריירה של חוה אלברשטיין היא תופעה ייחודית. אין כמעט מוסיקאים שעושים את זה כבר יותר מארבעים שנה ועדיין מצליחים לשרוד, להתחדש, להוסיף לנסות למצוא דרכי ביטוי מקוריות ובכל זאת גם לזכות בהצלחה, לפחות אמנותית אם לא תמיד גם מסחרית.

קשה להאמין שהיא התחילה להקליט ולהופיע כשהביטלס עוד הופיעו, כשבוב דילן רק חישמל את הגיטרה שלו... היא מאד מאד פוריה. ב45 שנות פעילותה הקליטה מאות שירים שהפכו קלאסיקה של הזמר העברי, שירי עמים ושירי ילדים, נגיעות בפולק והשפעות של רוק וג'אז ובוסה נובה... הכל לתוך צליל פרטי שהפך עם השנים לצליל הישראלי. לכן, משונה אולי להגדיר את דרכה של אלברשטיין כ"מהפכנית". בסופו של דבר, היא הרי הקונסנזוס, גם אם היו תקופות בהן מקומה המרכזי פחות בולט.

ובכל זאת, מבט על דרכה מוכיח שהיא הלכה תמיד בדרך עצמאית ולא מתחשבת באופנות, מאד מודעת למה שקורה מסביבה אך עומדת על שלה. גם כשהיא מגיבה על סגנונות חדשים ו"עכשוויים" היא עושה זאת בדרכה, לעיתים זה בצורה ברורה, כשהיא עובדת עם מוסיקאים חדשים או מחדשת שירים, ולעיתים במין תגובה הפוכה, כשאל מול מה שנראה אופנתי היא בוחרת להקליט משהו שונה לגמרי ברוחו. למשל, בתחילת דרכה בסוף שנות הששים (ושוב בשנות התשעים המאוחרות) כשבחרה לשיר באידיש בעולם שכולו סקס סמים ורוק'נרול וסגידה לנעורים...לחזור אז לשורשים היידישאים שלה היה מעשה נועז ומפתיע, לקיחת סיכון תדמיתי ומסחרי. כך גם בהמשך דרכה, אלברשטיין לקחה לא מעט סיכונים גם בבחירותיה האמנותיות, במוסיקאים שהיא עובדת איתם, בשירים שהיא כותבת וגם באומץ להביע דעות פוליטיות והחברתיות.

אלברשטיין החלה ליצור בעצמה בשלב מאוחר בקריירה שלה, קודם מילים ואחר כך גם לחנים. עם זאת, במידה רבה היא הייתה זמרת-יוצרת גם הרבה לפני כן: גם בעצם בחירת השירים שביצעה וגם בדרך העיבוד שלהם ובצורה שהיא שרה שהייתה תמיד מקורית, עצמאית ומאוד יצירתית. בשיחה איתה בסדרה "סוף עונת התפוזים", אמרה אלברשטיין שכשהתחילה לכתוב מילים לשיריה בעצמה דווקא הפכה פחות אישית, כיוון שלא הייתה לה ההגנה של "מישהו אחר כתב לה". מאז היא כבר מרשה לעצמה להיות לגמרי אישית גם בשירים שהיא כותבת, ובשנים האחרונות, אחרי תקופה לא קלה, גם הקהל שלה מקבל את "חוה החדשה" לא פחות מאת זו המוכרת של הקלסיקות. בראשית 2007 יצאה אלברשטיין למה שהיה אמור להיות סיבוב הופעות קצרצר והפך ליותר משנה וחצי של עשרות הופעות בהן צפו כמאה אלף איש. עכשיו היא מתחילה סיבוב נוסף. ברוכה הבאה.