אביב חדש מפציע
נפתח בשורה התחתונה. לאביב גדג' יש אלבום בכורה מדהים. מטלטל. קורע לב. כדי להבין את גודל הציפייה לקראת האלבום הזה חייבים לספר על הלהקה שהוא הוביל במשך כמעט 15 שנה, "אלג'יר" ובמיוחד על אלבומה השני, "מנועים קדימה" שיצא ב2004.
נתחיל בתבנית נוף מולדתו ממנה הוא אמנם הצליח להשתחרר כבר מזמן, אך היא שבה ומהדהדת בחייו ויצירתו... אביב גדג', אחיו הצעיר של שלום גד (מלהקת "פונץ'" ואחר כך "היהלומים") גדל במושב דתי-ברובו של עולים מאלג'יר בשם "תלמי אליהו" שנמצא קצת אחרי סוף העולם, אי שם בנגב בין אופקים לרצועת עזה. בתיכון אביב שר וניגן בפסנתר ולקראת סיום הלימודים, ב1992, הקים עם חבריו למושב גבריאל בלחסן בגיטרות ודביר לביא בתופים את להקת "אלג'יר". האח שלום גד, עזר בנגינת בס והקליט ללהקה קסטה שהביאה את הלהקה ב1995 להופעות ראשונות בתל אביב. באחת ההופעות נכח חיים שמש,מפיק ומגלה הכשרונות של "הד ארצי" שהחתים את הלהקה על חוזה לשלושה אלבומים...
כמעט שנתיים של עבודה בהפקתו המוסיקלית של אסף שריג (איש "איפה הילד") הביאו ליצירת אלבום הבכורה של הלהקה "נאמנות ותשוקה" שיצא בסוף 1995. היה באלבום שיר אחד, "שלי", שקצת הושמע ברדיו (ואף נוצר לו קליפ מוצלח) אך בעיקר היה זה אוסף של "יצירות רוק" מורכבות שהצהירו בגדול "לא מעניין אותנו להצליח, חשוב לנו לעשות את העניין שלנו". ואכן, עם תקליט שדרים ראשון בשם "צרפת" ושיר נוסף, "קח את הזעם" שנמשכו של אחד למעלה מ7 דקות, ועם שיר הנושא "נאמנות ותשוקה" שהגיע לכמעט 10 דקות, "אלג'יר" כמעט ולא הושמעו ברדיו, לא הצליחו מסחרית, אך בהחלט עשו מה שבא להם: שילוב מקורי של רוק והשפעות מזרחיות ודתיות, עם כל הכאב והזעם והתשוקה שבוטאו אז בדרך בוסרית מעט, אך השתכללו מאד בשנים הבאות. השמועות סיפרו שרק 600 עותקים של האלבום הודפסו בזמן אמת וכמעט ולא נמכרו, אך במשך השנים הפכו לפריטי אספנות מבוקשים.
השנים שאחרי אלבום הבכורה היו מאד לא פשוטות לחברי הלהקה שנעלמו מעין הציבור, אך המשיכו ליצור ובעיקר לנסות ולשרוד. גבריאל בלחסן הוציא ב1999 אלבום בשם "רכבות" בו תאר בין השאר את אשפוזו במוסד לחולי נפש... בשנת 2002 הוא הוציא אלבום שני "השנים היפות של גבריאל" בו המשיך לחפש את דרכו בחיים. בלחסן וגדג' למדו תקופה קצרה בישיבה בירושלים, עברו לתל אביב ועבר תקופה של משבר נפשי שכללה ניסיון התאבדות בקפיצה מגשר מעל נתיבי איילון (גדג') ואישפוז בבית החולים לחולי נפש אברבנאל (שניהם)... ותוך כדי, בין השנים 1998 ל2003, נוצרו והוקלטו שירים שהפכו את התחושות הכואבות של התקופה לאלבום המופת של הלהקה, "מנועים קדימה" שכלל בעיקר שירים שאביב גדג' כתב והלחין, ביניהם "האדמה תיפתח", "דם על הים", "דבר אלי", "קיטש", "הביאו את הנגנים", "מנועים קדימה" ועוד...בלחסן השתתף ביצירת חלק מהשירים, ביניהם "מתנה" ו"בתוך הצינורות". ושניהם ביחד הפכו "חומרים מהחיים" (דיכאון, חרדות, הזיות, אלימות, אונס, סקס, אהבה וחיפוש משמעות) לרצף מהפנט של שירי נשמה מלאי עוצמה, שילוב קסום של רוק גיטרות ומוסיקה מזרחית, אקסטזה דתית עם ריתם אנד בלוז חילוני... אחד האלבומים הישראלים המושלמים של המאה העשרים ואחת...
על עטיפת האלבום "אלג'יר" היתה רביעיה: אביב גדג' בשירה, קלידים, פסנתר וגיטרות, גבריאל בלחסן בגיטרות ושירה, גיל פדידה בבס וכינור ואביב ברק (איש "נקמת הטרקטור") בתופים. בהקלטות שהתפרשו על שש שנים השתתפו גם נגנים אורחים רבים, ביניהם דביר לביא (המתופף המקורי של "אלג'יר"), שלום גד בבס, אולי מיילס ("טיפקס") בכלי נשיפה, גולן זוסקוביץ' בבס, רון בונקר בגיטרות, דנה בן דוד בצ'לו, עידן רייכל בקלידים. לקראת צאת האלבום, חזרה הלהקה להופעות, ללא בלחסן (שבריאותו הנפשית מנעה ממנו לעלות על הבמה) ובחיזוק הגיטריסט עופר קורן והקלידן עמי רייס (שהיה גם אחראי לעיבודים התזמורתיים באלבום). "מנועים קדימה" יצא באמצע 2004 בחברת התקליטים העצמאית של מועדון ה"בארבי" בתל אביב. שאול מזרחי, מנהל המועדון, הפך לספונסר העיקרי של הלהקה ותמך בה בכל כובד משקלו, עד שהביא את האלבום לכדי סיום ולהפצה ב"הד ארצי". "מנועים קדימה", שהתקבל בהתלהבות רבה של מבקרי מוסיקה, הפך להצלחה גדולה (יחסית) בקרב הקהל בעיקר בזכות הופעות הלהקה הרבות, אליהן הצטרף מידי פעם גם בלחסן ועם משתתפים כברי סחרוף, רביעיית כלי מיתר, שלום גד והרכב שהוקם במיוחד להופעות הלהקה, "התזמורת האנדרלמוסית". הופעה מיוחדת של "אלג'יר" התקיימה בקיבוץ "משמרות" במופע לזכרו של מאיר אריאל ז"ל ב2004, בה שרה הלהקה גרסה פנטסטית לשירו של אריאל "מודה אני". ההתמודדות עם ההצלחה (ומכירות של יותר מ10,000 עותקים ל"מנועים קדימה") היתה כנראה לא פשוטה לחברים ובאמצע 2005 הודיעה הלהקה כי היא לוקחת פסק זמן. גדג' חזר לכתוב שירים לקראת האלבום הבא, ברק נסע לחו"ל, ובלחסן החל לעבוד על מופע סולו שלו והקליט אלבום שלישי. בתחילת 2006 הודיעה "אלג'יר" על פירוקה. אביב גדג' יצא שוב למסע חיפוש ונסע לתקופה ארוכה של התבודדות בסיני. כשחזר לתל אביב עבד כפועל במה בתיאטרון הקאמרי והחל ליצור את השירים לאלבום הסולו שלו. ביולי 2007 החלו נחשפים השירים החדשים בהופעות של גדג' עם הרכב חדש-ישן שכלל את רון בונקר בגיטרות, אביב ברק בתופים, יהוא ירון בבס וקונטרבס ובוריס מרצינובסקי באקורדיאון. במהלך 2008 הקליט גדג' את אלבומו החדש, כשחברי ההרכב משתתפים בעיבודים ובהפקה המוסיקלית ומטעינים אותו באנרגיות יצירתיות שסייעו לו לסיים את האלבום במהירות יחסית. התוצאה מדהימה... האלבום "תפילה ליחיד" לוקח את הכח הפנימי והתחושה המיסטית של "אלג'יר" וממשיך אותה בשירים החדשים שכתב גדג' וזה, קשה להאמין, נשמע עוד יותר טוב ועוד יותר חזק. מרגש עד דמעות. "עיר בלי זיכרון" הוא רק ההתחלה.
נפתח בשורה התחתונה. לאביב גדג' יש אלבום בכורה מדהים. מטלטל. קורע לב. כדי להבין את גודל הציפייה לקראת האלבום הזה חייבים לספר על הלהקה שהוא הוביל במשך כמעט 15 שנה, "אלג'יר" ובמיוחד על אלבומה השני, "מנועים קדימה" שיצא ב2004.
נתחיל בתבנית נוף מולדתו ממנה הוא אמנם הצליח להשתחרר כבר מזמן, אך היא שבה ומהדהדת בחייו ויצירתו... אביב גדג', אחיו הצעיר של שלום גד (מלהקת "פונץ'" ואחר כך "היהלומים") גדל במושב דתי-ברובו של עולים מאלג'יר בשם "תלמי אליהו" שנמצא קצת אחרי סוף העולם, אי שם בנגב בין אופקים לרצועת עזה. בתיכון אביב שר וניגן בפסנתר ולקראת סיום הלימודים, ב1992, הקים עם חבריו למושב גבריאל בלחסן בגיטרות ודביר לביא בתופים את להקת "אלג'יר". האח שלום גד, עזר בנגינת בס והקליט ללהקה קסטה שהביאה את הלהקה ב1995 להופעות ראשונות בתל אביב. באחת ההופעות נכח חיים שמש,מפיק ומגלה הכשרונות של "הד ארצי" שהחתים את הלהקה על חוזה לשלושה אלבומים...
כמעט שנתיים של עבודה בהפקתו המוסיקלית של אסף שריג (איש "איפה הילד") הביאו ליצירת אלבום הבכורה של הלהקה "נאמנות ותשוקה" שיצא בסוף 1995. היה באלבום שיר אחד, "שלי", שקצת הושמע ברדיו (ואף נוצר לו קליפ מוצלח) אך בעיקר היה זה אוסף של "יצירות רוק" מורכבות שהצהירו בגדול "לא מעניין אותנו להצליח, חשוב לנו לעשות את העניין שלנו". ואכן, עם תקליט שדרים ראשון בשם "צרפת" ושיר נוסף, "קח את הזעם" שנמשכו של אחד למעלה מ7 דקות, ועם שיר הנושא "נאמנות ותשוקה" שהגיע לכמעט 10 דקות, "אלג'יר" כמעט ולא הושמעו ברדיו, לא הצליחו מסחרית, אך בהחלט עשו מה שבא להם: שילוב מקורי של רוק והשפעות מזרחיות ודתיות, עם כל הכאב והזעם והתשוקה שבוטאו אז בדרך בוסרית מעט, אך השתכללו מאד בשנים הבאות. השמועות סיפרו שרק 600 עותקים של האלבום הודפסו בזמן אמת וכמעט ולא נמכרו, אך במשך השנים הפכו לפריטי אספנות מבוקשים.
השנים שאחרי אלבום הבכורה היו מאד לא פשוטות לחברי הלהקה שנעלמו מעין הציבור, אך המשיכו ליצור ובעיקר לנסות ולשרוד. גבריאל בלחסן הוציא ב1999 אלבום בשם "רכבות" בו תאר בין השאר את אשפוזו במוסד לחולי נפש... בשנת 2002 הוא הוציא אלבום שני "השנים היפות של גבריאל" בו המשיך לחפש את דרכו בחיים. בלחסן וגדג' למדו תקופה קצרה בישיבה בירושלים, עברו לתל אביב ועבר תקופה של משבר נפשי שכללה ניסיון התאבדות בקפיצה מגשר מעל נתיבי איילון (גדג') ואישפוז בבית החולים לחולי נפש אברבנאל (שניהם)... ותוך כדי, בין השנים 1998 ל2003, נוצרו והוקלטו שירים שהפכו את התחושות הכואבות של התקופה לאלבום המופת של הלהקה, "מנועים קדימה" שכלל בעיקר שירים שאביב גדג' כתב והלחין, ביניהם "האדמה תיפתח", "דם על הים", "דבר אלי", "קיטש", "הביאו את הנגנים", "מנועים קדימה" ועוד...בלחסן השתתף ביצירת חלק מהשירים, ביניהם "מתנה" ו"בתוך הצינורות". ושניהם ביחד הפכו "חומרים מהחיים" (דיכאון, חרדות, הזיות, אלימות, אונס, סקס, אהבה וחיפוש משמעות) לרצף מהפנט של שירי נשמה מלאי עוצמה, שילוב קסום של רוק גיטרות ומוסיקה מזרחית, אקסטזה דתית עם ריתם אנד בלוז חילוני... אחד האלבומים הישראלים המושלמים של המאה העשרים ואחת...
על עטיפת האלבום "אלג'יר" היתה רביעיה: אביב גדג' בשירה, קלידים, פסנתר וגיטרות, גבריאל בלחסן בגיטרות ושירה, גיל פדידה בבס וכינור ואביב ברק (איש "נקמת הטרקטור") בתופים. בהקלטות שהתפרשו על שש שנים השתתפו גם נגנים אורחים רבים, ביניהם דביר לביא (המתופף המקורי של "אלג'יר"), שלום גד בבס, אולי מיילס ("טיפקס") בכלי נשיפה, גולן זוסקוביץ' בבס, רון בונקר בגיטרות, דנה בן דוד בצ'לו, עידן רייכל בקלידים. לקראת צאת האלבום, חזרה הלהקה להופעות, ללא בלחסן (שבריאותו הנפשית מנעה ממנו לעלות על הבמה) ובחיזוק הגיטריסט עופר קורן והקלידן עמי רייס (שהיה גם אחראי לעיבודים התזמורתיים באלבום). "מנועים קדימה" יצא באמצע 2004 בחברת התקליטים העצמאית של מועדון ה"בארבי" בתל אביב. שאול מזרחי, מנהל המועדון, הפך לספונסר העיקרי של הלהקה ותמך בה בכל כובד משקלו, עד שהביא את האלבום לכדי סיום ולהפצה ב"הד ארצי". "מנועים קדימה", שהתקבל בהתלהבות רבה של מבקרי מוסיקה, הפך להצלחה גדולה (יחסית) בקרב הקהל בעיקר בזכות הופעות הלהקה הרבות, אליהן הצטרף מידי פעם גם בלחסן ועם משתתפים כברי סחרוף, רביעיית כלי מיתר, שלום גד והרכב שהוקם במיוחד להופעות הלהקה, "התזמורת האנדרלמוסית". הופעה מיוחדת של "אלג'יר" התקיימה בקיבוץ "משמרות" במופע לזכרו של מאיר אריאל ז"ל ב2004, בה שרה הלהקה גרסה פנטסטית לשירו של אריאל "מודה אני". ההתמודדות עם ההצלחה (ומכירות של יותר מ10,000 עותקים ל"מנועים קדימה") היתה כנראה לא פשוטה לחברים ובאמצע 2005 הודיעה הלהקה כי היא לוקחת פסק זמן. גדג' חזר לכתוב שירים לקראת האלבום הבא, ברק נסע לחו"ל, ובלחסן החל לעבוד על מופע סולו שלו והקליט אלבום שלישי. בתחילת 2006 הודיעה "אלג'יר" על פירוקה. אביב גדג' יצא שוב למסע חיפוש ונסע לתקופה ארוכה של התבודדות בסיני. כשחזר לתל אביב עבד כפועל במה בתיאטרון הקאמרי והחל ליצור את השירים לאלבום הסולו שלו. ביולי 2007 החלו נחשפים השירים החדשים בהופעות של גדג' עם הרכב חדש-ישן שכלל את רון בונקר בגיטרות, אביב ברק בתופים, יהוא ירון בבס וקונטרבס ובוריס מרצינובסקי באקורדיאון. במהלך 2008 הקליט גדג' את אלבומו החדש, כשחברי ההרכב משתתפים בעיבודים ובהפקה המוסיקלית ומטעינים אותו באנרגיות יצירתיות שסייעו לו לסיים את האלבום במהירות יחסית. התוצאה מדהימה... האלבום "תפילה ליחיד" לוקח את הכח הפנימי והתחושה המיסטית של "אלג'יר" וממשיך אותה בשירים החדשים שכתב גדג' וזה, קשה להאמין, נשמע עוד יותר טוב ועוד יותר חזק. מרגש עד דמעות. "עיר בלי זיכרון" הוא רק ההתחלה.
(כתבה מ"ישראל היום" 8.2009)
אביב גדג' בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 9.9.09 חלק א
אביב גדג' בגיטרה ושירה עם יהוא ירון בבס, רון בונקר בגיטרה, אביב ברק בתופים ובוריס מרצינובסקי באקורדיון. השירים בתכנית: בלוז ראש חודש, עיר בלי זיכרון, דם על הים, ילדה, יוון.
אביב גדג' בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" 9.9.09 חלק ב
אין מה לעשות. שיוצרים משהו אמיתי ועד הסוף אפשר להרגיש את זה.
השבמחקהיי קוט.
השבמחקברכות על האתר החדש,אני עוד משחק כאן עם כל "הלחצנים" למיניהם,לומד את המערכת,מסתבר שהיא מאד ידידותית..
לדעתי,אתה צריך זמן של לפחות 5 שנים רצופות,כדי להספיק להוריד את כל החומר שהצטבר אצלך,עוד מימי "הסקיצות בקסטות"...המערכת הזאת כאן,באמת ידידותית ופונקציונאלית למשתמש,כי היא מכילה את כל סוגי המדיות בהן ניתן לראות/לשמוע מוסיקה.
אז שיהיה בהצלחה קוט ! עוקב אחריך..
עזרא לוי.
תודה על הכתבה.
השבמחקשמתי לב לשתי טעויות: אורי מיילס ולא אולי, נגרים ולא נגנים...
איל