ג'ון ארמטריידינג בישראל

האשה המקסימה הזו

פעם, בשנות השמונים, היתה ג'ון ארמטריידינג אחת הזמרות-יוצרות הכי חמות ברדיו הישראלי. רוקרית שחורה עם גיטרות נורא מיוחדות שיודעות ללטף ויודעות לילל, וקול עמוק ומלא עוצמה שנע בקלילות מעדינות ורכות לפראות תוקפנית. היא הייתה שונה מכל השאר, ובאותם ימים זו הייתה סיבה מיוחדת לאהוב אותה. פחות נמשכנו ליצרני להיטים אוטומטיים והעדפנו את המקורי והחדשן והאחר... היא היתה לגמרי אחרת.

ילידת 1950, באי סיינט קיטס שבקריבים, הגיעה לבירמינגהם בריטניה בגיל 7 והחלה קריירה מוסיקלית כפסנתרנית וגיטריסטית בגיל 14. כשהיתה בת 22 הוציאה אלבום ראשון, עם המשוררת פם נסטור, "מה שיש לנו" שלא זכה בהצלחה. שנתיים לאחר מכן, באלבומה "בחזרה ללילה" התחילה התקופה הטובה שלה, בתשעה אלבומים מצליחים עם המון להיטים שהיא כתבה והלחינה ולעתים קרובות גם הפיקה. ביניהם "למטה לאפס", "אהבה וחיבה", "תראה קצת רגש", "אהבה חמה", "אני עצמי אנוכי", "כל הדרך מאמריקה", "אני ברת מזל", "החולשה שבי", "אני אוהבת שאת קוראת לי בשמות", "השלך את הטייס", "מילים אדיבות", "רוזי", "אני באמת חייבת ללכת" ועוד. אלבומים מצויינים שהשפיעו על דורות של מוסיקאים בכל העולם, ובהחלט לא רק נשים שחיפשו איך לעשות את זה בעולם הקשוח של הגברים.

בסוף אותו עשור סיימה ארמטריידינג את חמש עשרה השנים הטובות שלה, וקצת נדחקה הצידה לצד מבול היוצרות והזמרות החדשות. אך מתברר שכל השנים האלה היא המשיכה להיות פעילה חברתית ואמנותית, להופיע בכל העולם והקליט חומרים חדשים. ההבדל היחיד היה השינוי בתספורת, מאפרו לקארה... כל השאר היה כשנשאר. חזק, אמיתי, מלא כאב אך גם מעורר תקווה. 20 אלבומים יצאו לה מאז תחילת דרכה ב1973, האחרון בהם, "החיים המקסימים האלה" (THIS CHARMING LIFE) ממש לפני שבועות אחדים.

בשנים האחרונות היא נמצאת פחות בכותרות, אך הקריירה שלה פורחת אמנותית. ב2007 היתה ארמטריידינג הזמרת הבריטית הראשונה אי פעם שהגיע לראש מצעד הבלוז ב"בילבורד" האמריקני, הבריטית השחורה הראשונה שהיתה מועמדת לפרס "גראמי" בקטגוריית הבלוז. עוד בשנים האחרונות היא היתה מועמדת פעמיים לפרסי "בריטס" וזכתה גם בפרס "אייבור נובלו" היוקרתי על כתיבתה. היא גם עוטרה על ידי המלכה באות מסדר האבירות של האימפריה הבריטית (MBE) ולמרות שנדמה שהיא פחות מצליחה בשנים האחרונות, סדר היום שלה עמוס וגדוש גם בגלל במוסיקה וגם בשל פעילויות חברתיות רבות בהן היא נוטלת חלק. בימים אלה, למשל, היא מסיימת חמש שנות נשיאות טקס הענקת פרסי "אשת השנה" הבריטי שמוענק לנשים שתרמו תרומה מיוחדת לקהילה ולחברה.

כמעט בת 60, עם קריירה של כמעט 40 שנה, היא מצליחה להשאר צנועה וכמעט אלמונית. בראיונות המעטים איתה היא מוצגת כאשה ביישנית, ללא טיפת יוהרה או רצון להרשים. בורחת מכל פרסום שמריח רכילות או שערוריה, מציבה גבולות ברורים בכל הנוגע לחדירה לחייה הפרטיים. עושה את עבודתה בריכוז רב, בצניעות. חמה ולבבית, בעלת חיוך רחב וצחוק מתגלגל, שותה רק מים מינרלים. לא נוגעת באלכוהול או קפה. נראית צעירה בהרבה מגילה. היא לא מדברת על מה שאינו עבודתה, לא על העדפותיה המיניות, לא על בחירתה לא להוליד ילדים, אפילו לא על פעילותה החברתית ההתנדבותית. "צניעות פתולוגית" קראה לכך המראיינת של "הגרדיאן" הלונדוני. "כזו היא, וכזו תמיד היתה. מרכינה את ראשה ומתרכזת לגמרי במה שבאמת היא צריכה לעשות. לכתוב ולהקליט כשבא לה, להופיע ולעשות עבודות צדקה. אבל בשקט. תמיד בשקט..."

בסוף השבוע הבא, אלא אם כן יקרה פתאום ביטול בלתי צפוי, תגיע ג'ון ארמטריידינג לשתי הופעות בישראל, ב4 וב5 ביוני. היא כבר הופיעה בישראל, פעמיים, ב1985 וב1988, בשנים בהן הייתה בשיא הצלחתה המסחרית. את מופעי הפארק הענקיים של השנים ההן יחליפו הפעם הופעות קטנות יותר, במבצר שוני בבנימינה ובהיכל התרבות בתל אביב. כביכול, שינוי לרעה במעמד שלה, אך למען האמת דווקא שיפור משמעותי לטובת המאזינים. הרבה יותר מתאים לה ולמוסיקה שלה, להיפגש עם הקהל שלה במקומות קצת יותר אינטימיים. טוב לראות ולשמוע אותה שוב.