הצילומים הם של דני זודקביץ', מההופעה של ארז בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" המצורפת בסוף.
נולד מחדש
למאזיני הרדיו התגלה ארז לב ארי פני כשנתיים וחצי, באלבום בכורה מרגש ומפתיע "שמחת הפרטים הקטנים" ובו שורה של שירי נשמה נפלאים: "צדק", "לבבתני", "זכה את עמי", "מה אעשה" ושיר שנוצר אחרי האלבום (וצורף אליו בהמשך), "אנה אפנה" לסדרת הטלוויזיה "סרוגים". פתאום בבת אחת התגלה יוצר חדש ומקורי שמשלב ניגון יהודי ורוחניות חילונית. נגיעות אתניות מזרחיות-צועניות-דתיות עם רוק ושירי פרידה וכאב אישיים לגמרי וגיטרות סטייל ניל יאנג... עם השפעות של ברי סחרוף ואהוד בנאי, מיכה שטרית וארקדי דוכין, יצא לב ארי צליל חדש משלו, אמירה אינדיבידואלית לגמרי, מפתיעה במיוחד באלבום בכורה...
מי ששם לב לפרטים הקטנים ידעו שארז היה אז כבר בן 37 ולא ממש בתחילת דרכו המוסיקלית. תחת שמו המקורי, ארז אזרזר, הוא ניגן גיטרה בלהקות "עקבה" (של יוצאי "בנזין"), "כשניקו תתחיל לדבר", "הנגרים" ובהופעות והקלטות של דוד ד'אור, מני בגר, לאה שבת, אתי אנקרי, האחים אריאל, מאיר בנאי, גיל עקביוב, דני אמיר, רפאל היצירה ועוד אחרים. לפני כשמונה שנים הוא שינה את שמו ללב ארי, התקרב לדת, הקים משפחה והחל להקליט שירים שיצר בעצמו. עכשיו הוא חוזר באלבום שני, "ארגמן" מתוכו יצאו לרדיו "בוקר טוב" ו"בסוף היום" והם מהווים רק חלק קטן מהעושר המוסיקלי שגודש את האלבום הזה. שירי כאב ותפילה, נחמה ותקווה עטופים במוסיקה מלאת עוצמה, גיטרות רוק ואתניות ישראלית. הרבה שאלות ותהיות, וחיפוש משמעות. ובסופו של דבר מסקנה אחת:
בסוף היום זה רק אני
וזה רק את והילדים ואלוהים,
וכל השאר הבל הבלים
ארז לב ארי נשוי (להדס) ואב לשלושה ילדים קטנים (נהוראי, אבינועם והלל) תיכף בן ארבעים, אך מרגיש שנולד רק לפני עשר שנים. באותה תקופה החל להשתחרר מכבלי טראומת ילדות קשה שחווה בגיל ארבע, כשהתייתם מאמו, נותק מאביו וגדל לבדו בביתה של סבתו. למרות שהמוסיקה הייתה שם תמיד, כמפלט ומקור עידוד, רק כשהיה בן 30 העז ארז להתחיל לבטא את עצמו גם ביצירה ובשירה ולא להסתפק בנגינת גיטרה.
ארז: עד אז חלק בי כבר ויתר. לא על המוסיקה כמובן, המוסיקה היא כל החיים... אבל על להיות סולן ולשיר שירים שלי. הייתי בן 30 והרגשתי שאם זה לא קרה עד היום אז כנראה שזה כבר לא יקרה. ניסיתי כמה פעמים, ביני לבין עצמי, אבל לא הוצאתי שירים החוצה. רק בגיל שלושים התחילו לבוא שירים שאני יותר שלם איתם. זו היתה תקופת ההכרות שלי עם הדס וההתקרבות לדת... גרנו בחצר גדולה בנווה צדק, עם עוד חברים, עושים שבתות ביחד, לומדים וכותבים...אז התחילו לנבוע השירים. חיים שלמים יצאו שם והכל התנהל לאט מאד. היה לי הרבה זמן ולא ידעתי אם יקרה עם זה משהו, זה לא היה מכוון להוצאה...
יואב: נדמה לי שעדיין הרבה יותר קל לך לבטא את הכאב והתשוקה בגיטרה, הצרחה נמצאת בנגינה...
ארז: אני לא מרגיש כמו זמר. למרות ששרתי כל הזמן, להיות סולן ולעמוד במרכז זה משהו חדש לי. אני מסתתר מאחורי הגיטרה... אתמול למשל התארחתי בהופעה של חבר שלי, אייל קופמן, והוא אמר לי שאני לא צריך לנגן אלא רק לשיר, ויש שם פסנתר וצ'לו... הסברתי לו שאין מצב שאני עומד על במה בלי גיטרה. חשוף. זה לא בא לי טבעי... אני גיטריסט ששר. היום זה יותר קל לי כי בכל זאת אני מתרגל את זה כבר שלוש שנים... בהתחלה היה לי מאד קשה, מלווה בפחדים, היו הופעות שכמעט לא הצלחתי לשיר, כמעט לא יצא לי קול מרוב פחד. עם הגיטרה אני מרגיש בסדר, לא גיטריסט-על אבל יודע מה לעשות עם זה. אבל לשיר ולתקשר עם קהל ולזרוק מילה פה ושם... זה לא פשוט. היום אני יותר משוחרר אבל עדיין לא חיית במה.
יואב: ועכשיו, כשכבר ברור לך שאתה לא "רק גיטריסט" אלא "זמר ויוצרי", אתה עובד בצורה מסודרת? קם כל בוקר והולך לעבוד על שירים חדשים?
ארז: זהו שלא. גם כשאני מנסה לעבוד מסודר לא קורה כלום. בדרך לאלבום השני ניסיתי לקום בבוקר ולכתוב כל יום, אבל היה לי בלוק... חבר שלי, ניסים טהר, שכותב שירים נהדרים, הזמין אותי אליו למדבר לעזור לי לכתוב. הייתי אצלו יומיים שלושה, הנוף מהחלון היה נפלא והיו לנו שיחות מצויינות, ולא קרה שום דבר... בדרך חזרה, בתחנה המרכזית במעלה אדומים מצאתי ספר של דויד אבידן עם שירים נהדרים שאחד מהם הגיע לאלבום הזה... מה שאני מנסה להגיד הוא שבחיפוש, גם אם לא מצאת כלום, יש ערך... לחנים יש לי המון. אבל אני כמעט ולא יכול להמציא שיר בדמיון. החיים יוצרים את השירים שלי. זה לא אחד לאחד, כי בכל זאת זהו שיר... אבל זה קשור לחוויות בחיים שלי. למשל לפני שש שנים, קצת אחרי החתונה עם הדס היו לנו ריבים רציניים, חודש של קרבות...אחרי לילה של ריב התעוררתי בבית ריק ואז כתבתי "מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר". זה באמת היה ככה.
יואב: עד כמה הילדות שלך עדיין קיימת ביצירה שלך, בחיים שלך?
ארז: סיפור החיים לא מופיע בשירים אחד לאחד, אלא הרגש של הדברים נמצא שם. לא בצורה ישירה. אני לא אוהב להיות מדוייק בשירים כדי שמאזין יוכל לקחת מהם מה שהוא רוצה. למשל בשיר (באלבום הראשון) "מה אעשה" אני אומר "שמור לי עליה, אתה שומע, אין לי כלום בלעדיה, שמור לי עליה ותשמור גם עליי" זה יכול להיות על בת זוג או על אמא או סבתא או בת, וזה יכול להיות על השפיות...
לצערי לא איבדתי את הזיכרון, אבל זה הילדות פחות מניעה אותי מאשר לפני כמה שנים. בעיקר כי הזמן עובר ועכשיו אני בעצמי נשוי ואבא ויש לי ילדים... יש פה סיבוב חדש שזה בעצם הכי משמעותי, וגם לא קל... לבוא מסיפור כמו שלי לסיטואציה שיש לך ילדים זה לא היה מעבר טבעי בשבילי... הייתי בן יחיד ומגיל ארבע לא היו לי הורים... לא היה לי שום רפרנס למה זה משפחה, איך צריך להתנהג כהורה... יש בזה גם משהו טוב כי אתה בא לזה נקי, בלי שריטות...לא חוזר על טעויות ההורים...
יואב: בחלק גדול מהשירים אתה מתבסס על מילים של אחרים, או על התנ"ך. האם זה לא הופך את האמירה לפחות אישית?
ארז: אני לא מרגיש ככה. השיר שפותח את האלבום, לדוגמא, הוא משפט מתהילים, אבל זה אישי מאד. שורה אחת שאומרת הכל: "ביום אקרא מהר ענני". אני צריך אותך כל הזמן, אבל ביום בו ממש אצטרך אותך, ברגע שאצטרך תשובה מיידית, אז אני מתפלל שהיא תגיע מיד.
יואב: אני שומע תפילה גם בשירים הלא דתיים שלך, ומצד שני האלבום שלך אינו חלק מהגל הדתי ששוטף את המוסיקה הישראלית בשנים האחרונות.
ארז: עוד כילד היו לי שיחות עם אלוהים. הבית של סבתא שלי היה בית שיש בו אלוהים, שיש בו רגש דתי. חוץ מתקופה קצרה בצבא, כשהייתי צנחן ונתנו לי להרגיש שאני מאד חשוב ורציני וחזק ויודע הכל... תמיד הייתי כזה. פשוט לקחתי את זה עוד צעד קדימה, ולא בצורה קיצונית. שמירת שבת למשל זהו משהו שנורא טוב לי שכופה עלי לא להתעסק בכל הדברים שאני עושה כל השבוע...יום שלם שאני לא מעשן בו, יום של חשבון נפש ומשפחה, יותר התכנסות פנימה, לימוד, ספרים. זו מתנה בעיני. זה לא עול.
יואב: עד כמה אתה באמת שבלול שמתכנס בתוך עצמו, כמו הצילום על העטיפה, ואיך אתה רואה את תפקיד האמן לדבר גם על דברים לא אישיים... מאלימות במשפחה דרך חברה ועד פוליטיקה...
ארז: בשלב שאני נמצא בו ביצירה אני מרגיש שהעניין האישי עוד לא מיצא את עצמו. אני עדיין בשלב של הפריקה של מה שהצטבר בתוכי. אז יש דברים שאני עושה, כמו להופיע עכשיו בעצרת נגד גירוש ילדי עובדים זרים. אבל בשירים עצמם זה מופיע רק בין השורות. יש אמירות אישיות שאפשר להבין מהם גם דברים כללים, דעה או מחאה עדינה... אני חושב שחשוב שיביעו דעות אבל להגיד לך שאני כזה נאיבי לחשוב שזה ישנה באמת משהו... אולי זה יביא למודעות שזה כבר חשוב אבל לא הרבה יותר מזה... אני עוד לא שם. יש לי סוגיות שאני צריך לפתור עם עצמי לפני שאני הולך לתקן את העולם. המון דרך לעבור לפני שאני מתקן את האחר. אני מאמין שדרך הניסיון שלי לתקן את עצמי אולי אגיע גם אל מישהו אחר. בסופו של דבר התיקון הגדול הוא לא במסות של אלפי אנשים והפגנות גדולות אלא אם אתה עושה מעשה טוב ומישהו רואה אותך... אני לא מאמין במפצים גדולים. אם במשהו שכתבתי הצלחתי להגיע לבנאדם אחד... נראה לי שזה מספק אותי.
ארז לב ארי בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו"
ממועדון שבלול ג'אז 20.5.2010
ארז לב ארי בשירה וגיטרה, תומר צור בכינור, גיטרה וקולות,
אריאל אביזוב בגיטרה, עמוס פרידמן בבס, יהודה מונסונגו בתופים.
בסוף היום
צדק
בוקר טוב
אנה אפנה
לבבתיני (לא בשידור)
הקלטה מרתקת. תודה רבה!
השבמחק"יש משהו מעודן קסום במוסיקה של ארז לב ארי. הוא משדר עומק בלי ללחוץ, בלי לכפות את עצמו עליך. מגיע ממקומות צנועים, לא מחפש לענות על צרכים וגירויים מידיים. האלבום החדש נוצר מהצנוע הזה, יוצר אמין ומאמין שמתחבר למקורות כדי לגעת בעצמו, בנפשו במוסיקה השוזרת יפה אקוסטי בחשמלי כדי ליצור אווירה מעט הזויה, טעונה מתח קל, באלבום מאוד מסוגנן..." להמשך הכתבה
השבמחקhttp://www.yosmusic.com/article.asp?id=6830
בשקט בשקט (האמת, ממש כמוהו) תפס לב ארי מקום טוב בלב הקונצנזוס. כנראה שגם בלי הרבה יחסי ציבור אגרסיביים אפשר להגיע ללב של האנשים.
השבמחקקודם כנראה צריך למצוא את הדרך הנכונה ללב שלך.
זמר מדהים ומרתק..
השבמחקאחת השאלות שמתבקשות היא,איך אדם/זמר מופלא שכזה אינו ממריא בתחום המוסיקה/ההכרה..
כולי תקווה שיוקירו,יעריכו,ויכירו בכשרונו המופלא
ארז- לא נפגשנו כבר שנים, כל הכבוד לך...אני באמת תמיד הייתי בטוח שתתפרסם ותצליח ואני מאוד מאוד שמח בשבילך.
השבמחקדני מהכיתה שלך בחטיבה א'