ג'וזי כץ - אהבה בת שבעים

ג'וזי כץ בצילום אילן בשור

השבוע מתקיים מופע מיוחד לכבוד יום ההולדת ה70 של ג'וזי כץ... כן, כן, קשה להאמין אבל גם היא, אחד מסמלי הנעורים של המוסיקה הישראלית, כבר לא ילדה. מבחינת גודלו, האירוע מרכז עינב בתל אביב צנוע, לא בומבסטי, כיאה לג'וזי. אך מבחינת משתתפיו... תראו איזו רשימה מפוארת: שלום חנוך (עם משה לוי) וישראל גוריון שעבדו איתה בשנות השבעים ובעיקר הדורות הבאים, כאלה שגדלו על המוסיקה שהיא היתה חלק ממנה ורוצים להצדיע לה ולהגיד לה שאוהבים אותה... שלומי שבן, חמי רודנר, אפרת גוש, מרינה מקסימיליאן בלומין, גלעד שגב, אסף אמדורסקי, מיקה קרני ומיקי שביב. עם כל אלה ינגנו רמי הראל בקלידים ועיבוד מוסיקלי, ניצן עין הבר בכלי נשיפה, עמוס הדני בגיטרה, זיו הרפז בבס ואיתן איצקוביץ' בתופים. יהודה עדר הוא המנהל האמנותי והחתום מעלה הוא העורך והמנחה... ואל חשש, אני לא דוחף כאן שום דבר שיש לי בו רווח אישי כספי... הכל מאהבה. שלי ושל שאר המשתתפים, כולל יוזמת הפרויקט איסי וינטר אבוקסיס. תאריך היומולדת העגול הוא סתם תירוץ לחגוג, חלק ממסורת חדשה במרכז עינב של הפניית תשומת לב למוסיקאים גדולים שאינם בכותרות כרגע.

ג'וזי כץ הייתה כנראה הבייב העברית הראשונה. אי שם בתקופה המעצבת של סוף שנות הששים - תחילת השבעים כשהמדינה הסופר-שמרנית שלנו קצת נפתחה למוסיקה חדשה ולאפנה חדשה, לתחושה שאנחנו חלק מהעולם ולא רק מדינה קטנה במצור, מוקפת אוייבים ומפחדת מכל דבר שהריח "אמריקה"... היא הייתה הפצצה האולטימטיבית. כבר אז היו בארץ לא מעט זמרות מצליחות וכוכבות קולנוע מפורסמות ואפילו כמה מועמדות לתואר "דיוות" אבל נדמה שלא הייתה אף אחת שעשתה את זה כמו ג'וזי כץ. במין פשטות, כמעט ביישנות, בלי "להשוויץ", ללא נפנוף בסקסיות שלה... רוקדת נהדר, שרה נורא יפה ועם עברית של עולה חדשה במבטא אמריקני... ממש התגלמות החלום האמריקני בנערה אחת והיא שלנו!!! ממש כאן!!! השכנה נקסט דור!!!

קחו למשל את שלישית "החלונות הגבוהים" בה שרה עם אריק איינשטיין ועם בעלה אז שמוליק קראוס. שניהם זמרים נפלאים וכוכבי ענק, אריק עוד לפני השלישייה וקראוס בעיקר אחריה... ובכל זאת, בלי ג'וזי כץ, זה לא היה זה. הקול שלה, הדמות שלה, האנרגיה הנשית המאזנת שהיא הביאה להרכב... הם שעשו את "החלונות הגבוהים" למה שהם היו: הרכב מהפכני בקנה מידה מקומי, שלישיה שהוציאה את אלבום הפופ הישראלי הראשון, כזה שלא רק זכה בהצלחה עצומה בזמן אמת (1967-1968) אלא המשיך והשפיע על המוסיקה הישראלית עוד שנים רבות. ג'וזי הייתה היהלום שבכתר...

וגם אחר כך, בימי מהפכת "שבלול" ותכניות "לול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך... ג'וזי בדרך כלל לא כתבה בעצמה (פרט לשיר "מה אתי" בו הייתה שותפה בכתיבה והלחנה עם שלום חנוך, אריק איינשטיין, שמוליק קראוס ויעקב רוטבליט) אבל הנוכחות שלה באולפן ועל הסט היתה מדהימה גם כשלא השתתפה בשירה. היא הייתה יפהפייה, סקסית, רוקדת כמו שאף אחת אחרת לא רקדה אז... מי שראה את הקטעים האירוטיים שלה ב"שבלול" לא ישכח... היא הייתה אלילת הגברים ואהובת הנשים... נדמה שכולם היו דלוקים עליה.

מאז תחילת שנות השבעים ידעה הקריירה של ג'וזי כץ, כמו חייה, לא מעטו תהפוכות, עליות ומורדות. נדמה שאף פעם היא לא הגשימה את מלוא הפוטנציאל שלה. לאלבומה המלא הראשון כסולנית (אלבום של אוסף להיטיה) הגיעה רק שלושים שנה אחרי תחילת דרכה. ובכל זאת היא קיימת כל השנים בתרבות הישראלית.

תקציר ההיסטוריה. ג'וזפין מרסיה כץ, ילידת ארה"ב 1940, הגיעה ארצה בגיל 19 כמתנדבת לקיבוץ שער הזיו. ב1963 היא הייתה רקדנית במחזמר "גבירתי הנאווה", ואז פגשה את הזמר והמלחין שמוליק קראוס והפכה לזוגתו בחיים ועל הבמה. בהשפעתו ויתרה על ריקוד ומשחק ופיתחה את יכולתה כזמרת. היא שרה באנגלית וקראוס ליווה אותה בקולות וגיטרה.
ב1964 הוקלטה ג'וזי לראשונה כזמרת, שרה בעברית את השיר האידישאי "דונה דונה". בשנים הבאות היא הופיעה בצמד עם קראוס עד שב1967 חברו השניים לאריק איינשטיין ל"חלונות הגבוהים". בניסיון קצר המועד של השלישייה לפעול בבריטניה, הייתה ג'וזי הסולנית העיקרית של ההרכב ובשירים שהוקלטו באנגלית הגברים מלווים אותה...

אחרי התפרקות "החלונות הגבוהים" ושהייה קצרה בחו"ל, הייתה כץ שותפה בסרט "שבלול" (ואף שרה בו שיר מקורי באנגלית), באלבום "פלסטלינה" של אריק איינשטיין ושלום חנוך (שם שרה בשואט עם איינשטיין את "מה אתי") ואחר כך בלהקת "כיף התקווה הטובה" (עם אלי מגן, זהר לוי, חנן יובל ושלמה מזרחי) בה שרה בין השאר את "בלדה לעוזב קיבוץ". המשך שנות השבעים היו תקופה קשה במיוחד לזוג כץ-קראוס, אך היא בכל זאת השתתפה, איתו ובלעדיו, בלא מעט הפקות מצליחות, שיחקה בסרטים ובעיקר שרה. עם "הדודאים" בני אמדורסקי וישראל גוריון השתתפה בשלישית "הטוב הרע והנערה" שזכתה במקום הראשון בפסטיבל הזמר ב1972 (בשיר "טוב לי לשיר") והעלתה מופע מצליח של גרסאות בעברית לשירי סרטים ומחזות זמר אמריקאיים. ב1973 הצטרפה לשמוליק קראוס ואלי מגן לחידוש "החלונות הגבוהים" ("אצלי הכל בסדר" , "אלישבע מה נחמדת"), שרה בתוכנית טלוויזיה "הצועני השורק" ועוד.

ב1975, חודשים אחדים לאחר שנולד בנם הבכור הופיעו כץ וקראוס במופע משירי הילדים של מרים ילן-שטקליס, "לבד ביחד ולבד לבד" (שיצא גם באלבום). עד סוף העשור הקליטה כץ שירים עם ובלי קראוס, ביניהם "שוב" (חזרת פתאום ...), "ימי ראשית הקיץ", "תני לי להחליט" ועוד. ב1978 היא אפילו התקבלה ללהקת "גזוז" של דני סנדרסון וגידי גוב והחלה לעבוד על מה שהיה אמור להיות אלבום הסולו הראשון שלה. אך הסערה המשפחתית מנעה ממנה להשתתף בלהקה וגם לא להשלים את אלבום הסולו שלה. בראשית שנות השמונים היא התייאשה מיכולתה להצליח כאן ועזבה עם שני ילדיה את הארץ. בארצות הברית נישאה מחדש, אך לאחר כשנתיים בעלה נהרג בתאונת דרכים.

רק ב1997, אחרי יותר מ15 שנים בהם לא הייתה בארץ ולא עסקה בזמרה, חזרה כץ לישראל, כשנתן כהן הזמין אותה להשתתף באלבומו "תחנת דרכים". מאז היא שוב כאן, פועלת על אש קטנה. בין השאר במופע עם חנן יובל ועוזי חיטמן ז"ל וכאורחת במופעים שונים, ביניהם עם טל גורדון ורונה קינן וגם עם שלום חנוך. בשנת 2000 יצא אלבום אוסף משיריה, "התשמע קולי" ובו לצד מיטב להיטיה גם שני שירים חדשים בעיבוד חמי רודנר: "אני סולחת" (שכתב והלחין גלעד שגב) ו"מישהו" ( אביב גפן). היא גם יצאה למופע משותף ביחד עם גלעד שגב, הצדעה ל"חלונות הגבוהים" ולשיריה כסולנית. ב2005 הופק סרט תיעודי על חייה, "אצלי הכל בסדר". כותרת שמסכמת בדרך מושלמת את ג'וזי כץ: למרות הקשיים והמאבקים, איכשהו היא מצליחה להישאר אופטימית.

ג'וזי כץ וגלעד שגב בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו"
ממועדון שבלול ג'אז 1.8.08
ג'וזי כץ בשירה, גלעד שגב בשירה וגיטרה, יעל צבי בשירה, נעמן טל בגיטרות, אביב כהן בתופים, אבי חזות בבס, עמרי בר בקלידים.

השירים בתכנית: יחזקאל, ילדה קטנה, אהבה ראשונה, אז מה, הבובה זהבה, אני סולחת, שוב.

חלק א



חלק ב