פוליאנה פרנק אחרי עשרים שנה

בחזרה לארון

פוליאנה פרנק בימים ההם... צילום נעמי טליתמן

בשנות השמונים היתה אליוט, אז עדיין בשמה המקורי שרון בן עזר, חלוצה של ממש. לא רק ביציאה מהארון, היא הייתה כנראה הראשונה במוסיקה הישראלית שהצהירה על היותה לסבית, אלא בעצם הופעתה, בדרך שבה הציגה את עצמה כאשה-יוצרת-זמרת ובאומץ שלה לא להתחשב במוסכמות. גם בשנות השמונים, כשהמוסיקה הישראלית כבר ידעה מה זה רוק בכלל ורוק נשי בפרט, היא היתה רחוקה מאד מהסטריאוטיפ המקובל. כבר מתחילת דרכה, עוד כשתופפה בלהקת הפנק-התעשייתית "דוראלקס סדלקס", היה ברור ששרון בין עזר שמה זין על "איך מקובל להיות" ועושה מה שבא לה. לא כפרובוקציה לצורך משיכת תשומת לב אלא כאמירה אמנותית ואישית. היא נפש חופשייה והיא מוכנה לשלם מחיר על החופש הזה.
"הקהל הרחב" הכיר את השם "פוליאנה פרנק"אם בכלל, אי שם בסוף שנות השמונים תחילת התשעים, בזכות הלהיט "זיוה":

לי זה לא אכפת,

אם שמך הוא מעוות
או אם הוא נשמע,
כמו שם של מחלה
את עושה לי די בסדר,
וזה מה שקובע
והחזה שלך,
הוא משהו משגע...

זהו כוחו של להיט, ובוודאי של להיט שיש בו פרובוקציה מסוימת, אבל את השיר הזה לא שרון כתבה והוא בסך הכל חריג באמירה הכללית שלה. בהרכבים השונים שבהם פעלה היו תמיד גם קטעי FUN כיפיים, אבל הייתה גם אמירה מחאתית וכואבת. אם כבר לבחור בשיר אחד מייצג, אז "גיבור צבא ההגנה", שהעז לומר משהו בוטה על דמותו של הגבר הישראלי (ובפירוש לא שיר נגד צה"ל), נראה מתאים יותר.

לחרוש בג'יפים, לעבור את הגיבוש
לעשן נולבס, לחזק את השיזוף
לזיין מהר, לגמור תמיד ראשון
לזרוק אחרי שבועיים, לשלם את החשבון
כן גם אני רוצה להיות גיבור בצבא ההגנה
וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה
וכשאני אגמור לסדר את כל העניינים
היא תעשה לי ביד והיא תגיד לי
אההההההה - אתה מדהים
למצוא את זאת שנותנת
לרוץ ולספר
לעשות המון כסף
לנהוג הכי מהר
לדפוק ת'מזכירה
לשתות בלי בעיות
תמיד להסריח
ואף פעם לא לבכות
כן גם אני רוצה להיות גיבור בצבא ההגנה...

שני השירים האלה הופיעו לפני עשרים שנה בדיוק באלבום "אין לבחור", אלבום הבכורה (אחרי קסטה אחת) של "פוליאנה פראנק". עכשיו חוזר ההרכב המקורי, לראשונה, להופעת איחוד חד פעמית ועמוסת אורחים מיוחדים (במועדון "בארבי") ולמופע אקוסטי, כולל שיחה עם הקהל, במסגרת "סיפורים במונו" ב"תיאטרון תמונע".
שורשי "פוליאנה פרנק" היו בלהקת "אח חורג" שהקימו ב1985 הקלידן-זמר רז בן עזר (אחיה של...) והגיטריסט זמר עמי לוי. שרון בן עזר, באותו זמן, השתחררה משירות בגלי צה"ל (ביומן החדשות) והצטרפה כמתופפת ללהקת "דוראלקס סדלקס". אחרי חצי שנה של חזרות הופיעה הלהקה פעם אחת במופע בשם "לא קיבלו חנינה"... והתפרקה. שרון הספיקה לשיר במופע את "גיבור אשה ודגדגן" שהפך אחר כך ל"גיבור צבא ההגנה".

והנה... כדי תשתמעו איזה אחלה מתופפת היא היתה

"דוראלקס סדלקס" בהופעה בגלריה בוגרשוב 1986

אורי דרומר בס ושירה, ארז שווייצר גיטרה ושירה (ותופים),

גיא קוניק טייפים ושירה, שרון בן עזר בתופים (וגם גיטרה ושירה)

והנה באותה הופעה הביצוע המקורי ל"גיבור צבא ההגנה" (אז הוא נקרא "גיבור, אשה ודגדגן")

ב 1987שינתה בן-עזר את שמה ל"אליוט" וקימה צמד עם חברתה ליאורה מוגרבי. "פוליאנה פרנק", כשילוב הדמות הספרותית פוליאנה ואנה פרנק. אליוט בשירה ובגיטרה ומוגרבי בבס הופיעו שלוש הופעות פרובוקטיביות, נסעו לאמסטרדם, ונפרדו.

ב1989, הקליטה בן-עזר באולפן ביתי ובהפקת אחיה רז, שמונה שירים בעברית ובאנגלית. היא שרה, ניגנה בגיטרות ובמפוחית ותכנתה תופים ואיתה שבי עוזיאל בבס, גיטרה וקולות, רז בן עזר בקלידים, גיטרה, חליל וקולות, ועמי לוי בגיטרה. לצד שירי שעשוע כללו ההקלטות שירי מחאה כואבים וחריפים, ביניהם "גיבור צבא ההגנה", "ארץ אחרת", "בעלטת", "Marble Woman” ועוד. השירים יצאו בקסטה בשם פוליאנה פרנק – חיה ומתה בארון בהפצת "האוזן השלישית", וזכתה בהצלחה (יחסית) מפתיעה.

רזי בן עזר פרסם בבלוג שלו תיעוד מעניין של ימי הקלטת הקסטה...http://www.notes.co.il/razi/49411.asp

והנה הקליפ המקורי ל"גיבור צבא ההגנה לישראל" 1989. ביים ירון בן חורין. צילם וערך גיא ג'קסון.

ב1990 בעת ביקור מולדת הקימה אליוט מחדש את "פוליאנה פרנק" עם עמי לוי בגיטרות וקולות, שבי עוזיאל בבס וקולות ורז בן-עזר בגיטרה, קלידים, פסנתר, קולות ותכנות תופים. ההרכב החדש-ישן הקליט בעיקר שירים שהלחינה בן-עזר. ביניהם "הנצורים והצודקים", "Escape Will Always Fail" ו- "Dykes And The Holy War", "Strange Fruit” ועוד. את להיט האלבום "זיוה", כתב הלחין עמי לוי. השירים יצאו תחילת בתקליט ויניל "אין לבחור", ואח"כ בCD שכלל גם חמישה משירי "חיה ומתה בארון".

ביולי 1990 התארחה "פוליאנה פרנק" בתכנית "עד פופ". אליוט,עמי לוי, שבי עוזיאל ונגן אורח: רע מוכיח. רזי בן עזר היה בחו"ל. יואב קוטנר ואברי גלעד מארחים. השיר "זיוה" + ראיון קצר.

אחרי הוצאת האלבום חזרה בן-עזר לחו"ל ועברה לגור בלונדון. היא ניגנה במשך כל שנות ה- 90 בהרכבי רוק שונים, ביניהם Sister George, Night Nurse ועוד. בלונדון פגשה אליוט את המוסיקאי חיים פרנק אילפמן שהפך מאז שותפה ליצירה. הם הקליטו והופיעו ביחד גם בעיבודים אלקטרוניים לשיריה המוכרים וגם בשירים חדשים. ב2000 יצא האלבום "אחרי הציונות על שפת הים" של "פוליאנה פרנק". שהיתה בשלב זה בעיקר צמד, אליוט ואילפמן. בין שירי האלבום בלטו "הגלות", "מחבואים", "ארץ מוחלת יושביה" וחידוש מפתיע ל"שיר הרעות".
מאז ממשיכה אליוט לפעול תחת הכותרת "פוליאנה פרנק" וגם מחוצה לה. בין השאר באלבום "פלסטלינה 1" שכלל רמיקסים לשירים ישראלים מוכרים, הלחנת המוסיקה לסדרה של חיים יבין - 'ארץ המתנחלים' ולסרטים "פיצה באושוויץ", "הזמן הורוד" ועוד. אליוט היא גם תקליטנית משובחת, והיא מתכוננת להוציא בקרוב אלבום סולו ראשון. בינתיים היא סוגרת מעגל שפתחה בימים שונים לגמרי בחיים בישראל, לפני עשרים שנה.

... ובזמן הזה.צילום משה שי

"פוליאנה פרנק" בהרכב המקורי ועם אורחים בהופעה במועדון "בארבי", 12.08.10

ובמסגרת "סיפורים במונו" עם הסיפורים מאחורי השירים, ב"תיאטרון תמונע", 14.08.10

בשבוע הבא, ב8.8, תגיע "פוליאנה פרנק" להופעה בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל (מידי יום א בשעה 15:00).

הנה, כחימום, השירים מהפעם הקודמת בה התארחה הלהקה (בגרסת הצמד) בתכנית, לפני עשר שנים, ב4.9.2000.
שרון בן עזר בגיטרה ושירה. חיים אילפמן בקלידים וסמפלר.

השירים בתכנית: הגלות, מחבואים, זיוה, ארץ מוחלת יושביה,
ESCAPE WILL ALWAYS FAIL, נאמר לי.

פינק נויז, איתמר ציגלר

ציגלריזם

אחד השירים הכי יפים ברדיו בזמן האחרון (לפחות בתכנית שלי, כל יום בגל"צ בתשע בערב, תודה ששאלת) הוא "ODE TO NATURE" שמושר באנגלית בקול מתוק עצוב שמזכיר זמרי פרוג מהסבנטיז על מוסיקה מאד עכשווית... שיר נפלא. וזו כנראה לא רק דעתי הפרטית, בכל פעם שאני משמיע אותו מתקשרים מאזינים לשאול מה זה הדבר המיוחד הזה ומי זה הזמר ומתי זה יוצא... אז זהו. קוראים לו איתמר ציגלר ולמרות שמעטים יחסית מזהים את שמו בארצנו, יש לו רזומה מוסיקלי גדול ומרשים כנגן בס, מלחין, זמר וחבר בהרכבים שונים. בראשית שנות התשעים הוא ניגן עם להקת "אנשי החצר" והקים, ביחד עם אחיו יובל, את אחת מחלוצות ההיפ-הופ הישראלי, SIDEEFFECT. ב1996 עברה הלהקה לניו יורק ופעלה שם עד שנת 2000 (כולל גיחות אחדות לישראל...). מאז נמצאים שני האחים ציגלר בניו יורק ופעילים במגוון סגנונות מוסיקליים ביחד עם חבורה שלמה של מוסיקאים ישראלים שעושים המון דברים מעניינים ביחד ולחוד.

"פינק נויז" משמאל שרון סולמי, איתמר ציגלר, יובל ציגלר,יובל ליאון
צילום: לורנס מרטין.

בשנת 2002 הוציא איתמר אלבום בכורה, ITAMAR ZIEGLER שכלל שיתופי פעולה עם אמנים רבים (תמיר מוסקט, יולי בארי, בראיין גיטקין, גידי רז ועוד). חלק משירי האלבום הופיע בפסקול סרטו של יוני ציגלר, צעיר האחים, שביים סרט מקסים על "סיידאפקט" ועל אחיו הגדולים: "בשבילי הם יותר טובים מהביטלס". בשנת 2005 הוציא איתמר אלבום שני:
THE BIRDS THE SKY THE TREES…ALL THAT SHIT
שבו הוא כתב הלחין וניגן בכל הכלים, כשבקטעים בודדים מתארחים יולה בארי, ונסה ראיין, תמיר מוסקט ורפי מלכיאל. לצד השירים המקוריים, באנגלית, בלטה גרסתו לשיר "תוכי יוסי" שהלחין מיקי גבריאלוב למילים של אברהם חלפי. אתגר לא פשוט להתמודד עם ביצועו המושלם של אריק איינשטיין, וציגלר עמד יפה במשימה כשהוא מציג גישה שונה. עכשיו, באלבומו השלישי, חוזר ציגלר אל עוד שיר של איינשטיין, גם הוא למילים של חלפי, "השיכור" שהלחין יצחק קלפטר. הקשר לישראל נמשך בעוד שיר בעברית, HOMELAND, שיר מולדת מאד טעון, וחוץ ממנו הכל באנגלית. בדרך כלל שירים "קטנים", רומנטיים, מאד מרגשים כשלצדו של ציגלר מתארחים פיטר הס בכלי נשיפה, קליאודנה ראיין בכינור, נסה ראיין ויולה בארי בשירה, תומר יוסף ותמיר מוסקט בכלי הקשה. האלבום, "זכרונות של עכשיו" MEMORIES OF NOW מוקדש לאביו של איתמר, ראובן ציגלר ז"ל, שנהרג בתאונת מטוס ב2008. הוא נשמע כמו בועה פרטית, אישית מאד, של יוצר ישראלי שפועל במקביל באנרגיות שונות לגמרי בתוך הטירוף של הסצינה המוסיקלית בוויליאמסבורג, בברוקלין, ניו-יורק. הוא חבר בהרכבים שפועלים בניו יורק וברחבי אירופה, ביניהם BALKAN BEAT BOX, SHOTNEZ, THE BLAM, GOGO BORDELLO, FIREWATWE וגם עם להקת PINK NOISE שמגיעה השבוע להופעות בישראל.

לכל מוסיקאי ישראלי שמחליט לנסות את כוחו ומזלו בחו"ל ההתמודדות לא פשוטה, ובמיוחד כשאתה עושה את זה קרוב קרוב למקום בו המציאו את הסגנון שבו אתה פועל. הלהקה הישראלית-ניו יורקית "PINK NOISE", שהם הזמרת-יוצרת שרון סולמי שגם מנגנת בבס וגיטרה, יובל ליאון בתופים, יובל ציגלר בגיטרות, מוג וסימפולים ואיתמר ציגלר בבס וגיטרה, מעיזים לעשות מה שאפשר להגדיר "אינדי רוק אמריקני" דווקא בניו יורק. למרבה ההפתעה הן זוכים כבר כמעט עשור בהצלחה רבה. עדיין לא מהבחינה המסחרית, אך בהחלט ברמת התגובות ותשומת הלב בהן שניתנות להם. הביקורות על ההופעות שלהם מלאות התפעלות ואת WHAT WILL HAPPEN IF SOMEONE FINDS OUT, אלבומה השלישי של הלהקה (או למעשה השניים וחצי, אחרי אי פי אחד ואלבום שלם אחד), העומד לצאת בקרוב הפיק לא אחר מאשר דייויד סייטק, גיטריסט וקלידן הלהקה הברוקלינאית הבולטת ביותר בעשור האחרון TV ON THE RADIO (סייטק הפיק לאחרונהעוד כמה הרכבים רוק מצליחים כמו הYEAH YEAH YEAH'S, LIARS והשחקנית שגם שרה סקרלט ג'והנסון). לא רק בזכות סייטק מתארחים באלבום עוד חברים בעלי שם בתחום האלטרנטיב, כמו קולין סטטסון שמנגן עם ARCADE FIRE ואחרים. בהופעה הקודמת של "פינק נויז: בישראל, ב2006, הם זכו לקבלת פנים רותחת. משה מזרחי, למשל, כתב ב"מומה": שרון סולמי הסולנית (שניגנה בהופעה גם על בס וגיטרה חשמלית) היא פצצת הופעות רוק אפופות עשן ומנסרות אוזניים. יש לה קול נהדר ומהפנט שיושב בצורה מושלמת על המלודיות המלוכלכות של ההרכב. היא צורחת, היא בועטת והיא מופיעה מעולה. היא הופכת את הכאסח למשהו שיורד בגרון בקלות ופותח יותר את התיאבון... מחר ומחרתיים בלבונטין 7 בתל אביב זה יקרה שוב.

קאקי קינג ותמר אייזנמן

קאקי קינג ותמר אייזנמן: צעירות, לבנות, מוכשרות

היום (ממש הערב) מופיעה בארץ הגיטריסטית-מלחינה-כותבת-זמרת (ולא במקרה לפי הסדר הזה) קאקי קינג. היא אמריקנית, ילידת אטלנטה ג'ורג'יה, בת 31, ששמה האמיתי הוא קתרין אליזבט קינג... תודו ש"קאקי" מושך הרבה יותר תשומת לב, לפחות בישראל, וזו אגב הפעם האחרונה שאנחנו מתייחסים לנושא השם, למרות הפיתוי למשחקי מילים.
בעשר שנות הקריירה שלה הפכה קאקי קינג לאחת השמות החזקים ביותר במוסיקה האמריקנית החדשה שאינה פופ / היפ הופ. תיוקה תחת הכותרת "אינדי" עלול להטעות כיוון שהיצירה שלה מאד, לפחות באלבומיה האחרונים, מלודית ונעימה, היא שרה שירים יפים ולא "קשים לעיכול" והיא בעיקר גיטריסטית מחוננת שזוכה במחמאות ופירגונים בתקשורת האמריקנית. כשניגנה בתכניות האירוח של דייויד לטרמן וקונאן אובריאן ריתקה מיליוני צופים וזכתה בביקורות מדהימות, "הפו פייטרז" הזמינו אותה להשתתף בהקלטת אלבום שלהם ולהתארח בסיבוב ההופעות המצליח שליווה את הוצאתו, סולן הלהקה, דייב גרוהל "נירוואנה" אמר עליה: "יש נגני גיטרה טובים, ויש נגני גיטרה ממש טובים. ואז יש את קאקי קינג". יצרנית הגיטרות "אוביישן" הוציאה דגם גיטרה אקוסטית על שמה. שירים שלה נכללו בפסקולי סרטים שונים, ביניהם בסרט INTO THE WILDשהביא לה מועמדות לפרס "גלובוס הזהב". מגזין "הרולינג סטון" קרא לה "אלילת גיטרה" וכלל אותה ברשימת 100 הגיטריסטים הטובים בעולם... והיא רק התחילה.

בתחילת דרכה היא הייתה קצת יותר ניסיונית, אלבומיה הראשונים (היא התחילה ב2003), היו אקוסטיים אינסטרומנטליים, אך מאז היא משלבת בקטעי הנגינה לא מעט שירים מתוקים ומוכיחה שיש לה מה לומר גם במילים. אחד הקטעים האינסטרומנטליים באלבומה הרביעי "DREAMING OF REVENGE" נושא כותרת מקסימה שמתמצתת יפה את הרעיון:
CAN ANYONE WHO HAS HEARD THIS MUSIC REALLY BE A BAD PERSON?
האם מישהו ששמע את המוסיקה הזו יכול באמת להיות אדם רע?

קאקי קינג מגיעה אלינו במסגרת סיבוב הופעות לקידום אלבומה JUNIOR שיצא באפריל השנה. זהו אמנם כבר אלבומה החמישי, אך נדמה שישנה כאן הזדמנות לפגוש במוסיקאית שעומדת על סף הפריצה הגדולה שלה. תכף זה עומד לקרות לה... ושנייה לפני היא אצלנו עם אלילת גיטרה משלנו, תמר אייזנמן, אותה פגשה לפני כשלושה חודשים, כשהזמינה (קאקי את תמר) להופעה משותפת בגרמניה. ב"בארבי" צפויות השתיים לשיר ממיטב הקטעים שלהן וגם לשתף פעולה בביצועים מיוחדים וחד פעמיים.

מה שמזכיר לנו את היוצרת הישראלית במפגש הזה, תמר אייזנמן, שממשיכה גם עכשיו, כמעט שנה אחרי הוצאת אלבומה השניים-וחצי (אם סופרים את האי.פי הראשון) GYMNASYM להיות אחד הכוחות החדשים המרעננים והמדליקים במוסיקה הישראלית. מבלי שהתכוונה לכך, היא מייצגת כל מיני תופעות אופייניות לרוק הישראלי של השנה: היא עושה את זה באנגלית, היא אשה שעושה רוק'נרול חזק ואמיתי, היא חיית במה מדהימה, היא מתפרנסת מנגינה במקומות אחרים והיא... וזה מה שחשוב באמת, הגיעה עם האלבום GYMNASIUM מהשוליים אל מרכז הבמה. היא אמנם לא כוכבת מוסיקה ימתיכונית שסוגרת קיסריות, אבל ההחתמה שלה בחברת תקליטים גדולה (NMC) ולא מעט להיטים גדולים ברדיו (כולל גלגלצ) כמו "HIT ME" ו"SUN" חשפו אותה לקהל הישראלי. מגיע לה.

ירושלמית במקור, ילידת 1980, פעילה כמו קאקי קינג כבר עשר שנים. ב2001 השתתפה תמר בהפקת אלבום (וניגנה בהופעות) של הדרה לוין ארדי ומאז התארחה כזמרת ו/או גיטריסטית בלא מעט הקלטות והופעות, ביניהן בלהקת התכנית "הלילה עם ליאור שליין" בערוץ 10, בהקלטות וההופעות של דני סנדרסון, עם להקת "ג'ינה סנאפ", רונית רולנד, שאנן סטריט, עידו מוסרי, תמר גלעדי, "האורקסטרה" של אבי לייבוביץ', אסף אבידן ועוד. במקביל פיתחה את הקריירה העצמאית שלה. ב2003 היא הוציאה איפי עם 5 שירים שנמכר במחיר זהה לאורכו: 14 דקות ב14 שקלים. שנתיים לאחר מכן יצא אלבום הבכורה שלה: "5FEET4" בהפקת אמיר בן עמי מ"הדג נחש" וב2008 GYMNASIUM . במשך כל הזמן הזה הופיעה תמר בעשרות הופעות בארץ ובעולם ואספה קהל. אי אפשר שלא להתאהב בה. כותבת שירים מיוחדים, זמרת נהדרת, גיטריסטית רוק מצויינת שכמעט לא רואים / שומעים במחוזותינו, והיא גם יפה ויודעת איך להופיע על הבמה... פצצת אנרגיה מרעננת... בשירים שלה יש לא מעט עצב וכאב ונגיעות בלוז, אך היא יודעת ליצור אווירה אופטימית. היא עוד תהיה ענקית.

והנה הזדמנות לשמוע את תמר אייזנמן בקטעים מהופעתה...

ב12.8.2009 הופיעה תמר אייזנמן עם להקת בתכניתי "האיש הקטן מהרדיו"

ברדיו תל אביב. ההופעה שודרה ממועדון "שבלול גאז".

תמר אייזנמן בגיטרה ושירה, מיקי ורשאי בבס , אביב כהן השני בתופים וקולות,
גל דהן בסקסופון ומעין מילוא בטרמובון.

השירים בתכנית היו:

SUN

GIVE ME A SIGN

HIGH NOW

IT TOOK ME LONG

SO EASY

HIT ME

חלק א

חלק ב

יהודה פוליקר בהופעה בתכנית מוזיקה היום בגלי צה"ל 18.7.2010

יהודה פוליקר בהופעה באולפן!!!

לקראת הופעותיו באמפי קיסריה בסוף השבוע הקרוב (ימים ה' ושבת) הגיע יהודה פוליקר, לראשונה בליווי להקה שלמה, להופעה מיוחדת בגלי צה"ל בתכניתי "מוזיקה היום".
לצד חמישה שירים מאלבומו החדש "אהבה על תנאי" ביצע פוליקר עוד כמה קלסיקות מהעבר, באחת מהן "תני לי סיבה" של להקת "בנזין" שר אלי חדד, מתופף הלהקה, שגם היה הסולן במקור. אביב גפן, שהתארח באולפן הסמוך בתכניתם של עינב גלילי וגורי אלפי קפץ לרגע לתכנית והשתתף בספונטניות בשיר "כשאגדל". יורז טרולי הפריע למתופף אלון הלל בשיר האחרון.

פוליקר, גפן ופוליקר בצילום דני זודקביץ'

יהודה פוליקר בשירה, גיטרות ובוזוקי. יוני פוליקר בגיטרה, בוזוקי וקולות. שמוליק שמיר בגיטרות, יואב אסיף בקלידים, יונתן לויטל בבס, אלי חדד בכלי הקשה, קולות ושירה (ב"תני לי סיבה"), אמיר פינטו בכלי הקשה וקולות, אלון הלל בתופים.
השירים בתכנית:
שלושה ימים + עפיפונים
אני רוצה גם
תני לי סיבה (עם אלי חדד בשירה)
עיניים שלי
אל תלכי עכשיו
כשתגדל (עם אביב גפן בשירה)
יום עצמאות
מעבר לגדר
ג'אם על קטע צ'יפ טריק (עם יואב קוטנר בתוף נוסף)

הנה ההופעה בשני חלקים!!!

שלמה ארצי וברוס ספרינגסטין על הבמה (לא ביחד)

חיים על הבמה
בסוף-עונת-התקליטים בה אנחנו נמצאים כבר שנים אחדות, ההופעות החיות אינן רק מקור הפרנסה עיקרי של אמנים בארץ ובעולם, אלא, לעתים קרובות, גולת הכותרת לפעילות האמנותית שלהם. שלא כמו בעבר הלא רחוק, ההקלטות והוצאת האלבומים הם בימים אלה בעיקר דרך לשווק ולקדם את ההופעות החיות. לאמן המופיע ההופעה החיה היא רגע אמת.
דווקא בגלל אי הוודאות הקטנה, בגלל ההרגשה שמשהו לא מתוכנן יכול לקרות בכל רגע, להשתבש או להיות נפלא. אם בהקלטה יש לך זמן לתקן ולשפר, בהופעה זה קורה עכשיו וכאן וזה חדש בכל פעם גם אם עשית את זה מליון פעם בעבר. ההתרגשות הזו יוצרת משהו חדש. כך גם מצד הקהל. בהופעה טובה באמת מתרחש נס קטן, חד פעמי, שמשכיח את כל חסרונותיה. את אי הנוחות הפיזית, חוסר האינטימיות, השכן מצד ימין שחייב לשיר בקול רם מדי וההוא משמאל שמתעקש לשמוח ולרקוד בלי קשר לשירים...

שני תיעודי הופעות חדשים של שניים מגדולי כוכבי המוסיקה, בארץ ובעולם, שלמה ארצי שלנו, המוסיקאי הכי ישראלי שתראו על הבמה, וברוס ספרינגסטין, "הבוס" של הרוק האמריקני, מוכיח שעם כל ההבדלים המוסיקליים הברורים ביניהם, יש גם דמיון רב. שניהם בני ששים, שניהם עושים את זה מתחילת שנות השבעים מתוך אהבה עצומה לעמידה על הבמה ולמפגש עם הקהל, ביחד עם קבוצה בסיסית של נגנים שהם חברים שהולכים איתך שנים הם חיים על הבמה, נהנים מכל רגע גם אם חוו כמותו כבר אלף. לשניהם רפרטואר עצום של מאות שירים מתוכו הם צריכם לבחור וכך כל מופע שלהם הוא ארוך, מלא הפתעות, שונה מקודמו ומצליח להתרומם שוב ושוב בזכות הכריזמה הבלתי נגמרת שלהם והמחויבות המוחלטת לתת את עצמם בכל פעם עד הסוף, ללא פשרות.
וזה אולי העיקר. מי שמביט על קריירות ארוכות שנים כאלה עשוי חשוב שמדובר על מנטליות של רץ מרתון שמתכנן את המסלול ושומר על הכוחות שלו, משחרר לפי הצורך... אך זה לא כך. כל הופעה במסע ההופעות האינסופי של האמנים האלה מזכירה ספרינט מהיר. בכל יום המופיע נותן מאה אחוז מהיכולת שלו. כאילו כל פעם היא הראשונה והאחרונה בחיים, כל הופעה היא מבחן לקבלת אהבת הקהל, לצורך האינסופי לקבל את אישורו וגם ליכולת שלך להביא את עצמך למקום שבו אתה והשירים שלך אחד הם.

ברוס ספרינגסטין הוציא אלבום ראשון ב1973, תוך שנתיים הוגדר "העתיד של הרוק'נרול" ויצר שורה של אלבומי מופת ובהם שירים מורכבים, חלקם הגדול ממש לא "להיטי פופ" (למרות שחלקם הפכו כאלה) אותם קידם תחילה ללא קליפים או סינגלים לרדיו אלא בעיקר במאות הופעות ארוכות וסוחפות. כבר בשנות השבעים המאוחרות פשטה השמועה, אפילו לארץ, על הסינגר-סונגרייטר האמריקני שמופיע בכל הופעה יותר משלוש שעות וחצי, עד אובדן חושים... ובכל זאת עד שנות ה2000 הוציא ספרינגסטין רק אוסף אחד בהופעה: ב1986 יצאה קופסה ובה 40 שירים ב3 דיסקים מהופעותיו מהשנים 1975-1985. זו היתה אחת הקופסאות המצליחות ביותר בכל הזמנים אך ספרינגסטין שהמשיך להופיע כל הזמן, סרב להוציא אלבומי עוד אלבומי LIVE. בעשור האחרון, לעומת זאת, לצד חמישה אלבומי האולפן שיצר הוציא הבוס גם חמישה אלבומי הופעה חיה, אחד שהוקלט בשנת 1975 וארבעה חדשים, LIVE IN NEW YORK CITY ב2001, LIVE IN BARCELONA ב2003 (רק בדיווידי), הופעה בתכנית VH1 STORYTELLERS ב2005, וLIVE IN DUBLIN ב2007. עכשיו יוצא לספרינסטין דיווידי חדש ומדהים, המתעד הופעה שלו עם להקתו, "האי סטריט בנד" בהייד פארק בלונדון ביוני בשנה שעברה. בפני קהל של למעלה מ50 אלף צופים ביצע ספרינגסטין במשך יותר משלוש שעות 28 שירים, חדשים וישנים, מפתיעים מאד (כמו הפתיחה המרגשת עם "לונדון קוראת" של "קלאש") וכאלה שאי אפשר בלעדיהם ("נולד לרוץ"). כאן הוא מעלה זמר כמעט אלמוני (בראיין פאלון) לדואט ב"ללא כניעה" ושם הוא יורד לקהל ומכריח ילד בן עשר להשתתף בשיר אחר, כאן הוא שר שירים לבקשת הקהל ושם מפתיע בקאברים שאף פעם לא ביצע קודם לכן... הכל נראה ונשמע מאד חי ואמיתי, ללא תיקונים ותוספות, בלי להחליף בגדים (החולצה האפורה משחירה מרוב רטיבות...) וספרינגסטין נמצא שם כל כולו, נפלא ומרגש על הבמה כמו תמיד. אחד הבונוסים בדיווידי, ביצוע נפלא ל"הנהר" הוקלט יום לפני המופע בהייד פארק, כלומר, גם יום לפני הטירוף הזה הוא עשה את הכל פעם נוספת.

גם שלמה ארצי רץ על הבמות כבר מראשית שנות השבעים, ומאמצע שנות השמונים הוא אחד האמנים הישראלים המצליחים ביותר. השנה ציין ארצי 25 שנות הופעה בקיסריה, והעשור האחרון היה מהבחינה המסחרית הטוב בקריירה שלו, בעיקר בזכות ההופעות החיות. עד שנת 2000 הוציא ארצי אלבום הופעה אחד שנגנז (עם אצ'י שטרו בצוותא 1983), אוסף בשם "הביצועים האחרים" ב1991 ודיסק משולש בהופעה ב1997. בשנות ה2000 הוציא ארצי שני אלבומים חדשים, "צימאון" ב2002 ו"שפויים" ב2007, שני אלבומי חידושים לשיריו, "אהבתיהם" ב2000 ו"שירי אהבה שלי" ב2003 ושני אלבומי הופעה: ביחד עם שלום חנוך ב2005 ו"הופעה קטנה בזאפה" ב2006. עכשיו מסכם ארצי את "עונת ההופעות" בדיסק משולש ובו 36 שירים שהוקלטו ב"זאפה" ובקיסריה. יש באוסף הזה תחושת משפחתיות, גם בין ארצי והחברים המלווים אותו, חלקם כאלה שנמצאים איתו המון שנים וחלקם חדשים. את כולם הוא אוהב ונותן להם את כל הכבוד והמקום לצידו על הבמה. האהבה הזו למוסיקה, לשירים, לתחושת הביחד יוצרת תחושת משפחתיות מדבקת גם בין ארצי והקהל שלו, כולם מכירים אחד את השני ואת השירים ואת המניירות הקטנות ואולי גם את הדיבורים שבין השירים. את הכל כבר שמענו בגרסה זו או אחרת ובכל זאת מפגשים האלה (שהרי זהו אוסף מהופעות שונות) יש בכל פעם משהו טרי וחד פעמי, משהו חדש ומרענן. ויש, כמעט בכל הקטעים, תחושה של אינטימיות ודיבור אישי, כמעט פרטי.

ירמי קפלן בהופעה במוזיקה היום 4.7.2010

עוד יגיעו צילומים מוצלחים ביותר של דני זודקביץ'. זה בינתיים...


אחרי שש שנים, חזרתי אל התכנית "מוזיקה היום" שערכתי-הגשתי כמה שנים טובות, מתחילת 1999 ועד סוף 2003.
כשאני הייתי בערוץ המוסיקה הגישו את התכנית משה בונן ואסף צ'רנילס וזאת ההזדמנות להגיד שהם היו מצויינים!
עכשיו שוב אני...

מוזיקה היום 4.7.2010

ירמי קפלן בשירה, גיטרות, כלי הקשה. עופר קורן בגיטרה וקולות. אלעד קרן בבס.
אריה בן קנז בקלידים וקולות. רן שמעוני בתופים.
אורחים: אפרוחי גל"ץ יונתן נוכבאום ואלמוג עינב בכלי הקשה, יואב קוטנר בתוף (שיר 8).

השירים בתכנית:
COME TOGETHER,
חשק,
מחפשת,
כל אחד יכול,
לשקר ולשכוח,
כמה את צודקת,
תתחיל מאפס,
אני אשתנה,

אלקטרה

מעין הקדמה... יש רוקנרול באנגלית

לפני שבועות אחדים התקיים באוניברסיטת בר אילן הכנס השנתי של המוזיקה הישראלית "מי אני? שיר ישראלי" ובו בין השאר נערך רב שיח סוער בשאלה האם שירים באנגלית (או בשפות לעז אחרות) של יוצרים ומבצעים ישראליים ראויים בכלל להיקרא "מוזיקה ישראלית". המתנגדים (ובראשם מנחם בן) טענו שלא רק ששירים בשפות זרות אינם מוזיקה ישראלית אלא שיש בהם סכנה של ממש לתרבות העברית ובגידה בערכי המפעל הציוני (!!!). לא פחות. המצדדים (שאני הייתי אחד מהם) סברו שהשירים בשפות זרות דווקא מעשירים את היצירה המקומית, מהווים דרך ביטוי לגיטימית ליוצרים שחיים ופועלים פה ובוודאי אינם מסכנים את קיומה של השפה העברית או את החזון של הקמת מדינת ישראל. ובכל מקרה, הרעיון של "הכתבה מלמעלה", כלומר כפייה על יוצרים ומבצעים מה ואיך מותר להם לשיר ומה לא, נראה לי די מופרך בישראל 2010. נדמה לי שכבר הרבה שנים אנחנו די בטוחים בשפה ובתרבות שלנו, ולא חוששים לגורלן מול העולם האכזר שמסביבנו. ואולי בעצם לא... יש כאלה שחושבים שעלינו לחזור לשנות החמישים והששים, כשכל מה שזר היה מפחיד ומאיים.
תופעת הישראלים שעושים את באנגלית, יצויין, היא קטנה ושולית (עשרות בודדות של זמרות, זמרים והרכבים מתוך אלפים שפועלים כיום) והסיכון העיקרי שיש בה הוא ליוצרים ולמבצעים עצמם. הרי רוב הקהל הישראלי מעדיף לשמוע שירים בעברית, במיוחד כשמדובר באמנים מקומיים, והשוק המקומי, הקשה לפיצוח בכל מקרה, קשה עוד יותר למי שלא עושה את זה בדרכים המקובלות. כלומר בעברית. אני דווקא מצדיע לאלה שעושים את זה באנגלית (או בכל שפה אחרת) ומצליחים ליצור מוזיקה טובה, ברמה גבוהה. לא רק כדי "לכבוש את העולם" (שגם זו שאיפה לגיטימית) אלא בעיקר כי ככה הם רוצים לבטא את עצמם, כי זאת האמת שלהם... ובהזדמנות זו צובעים את היצירה המקומית בצבעים נוספים. למי שמחפש צלילים אחרים, שאין בפופ הישראלי העכשווי, המזרחי או הרוקי, יש אופציה למצוא אותם גם אצלנו ולא רק בלהקות ואמנים שבאים (או לא באים) לבקר אותנו.

ולעניין המרכזי: ELECTRA

זה רק רוק'נרול ואני אוהב את זה!

קחו למשל את "אלקטרה". להקה ישראלית שקיימת, פחות או יותר, כבר עשר שנים, אם אני לוקח בחשבון את הפעמים הראשונות שהבן שלי יונתן קוטנר סיפר לי על איזה להקה מדליקה של חבר שלו ניצן חורש...

עכשיו יוצא סוף סוף אלבום הבכורה המלא שלה "HEART BREAK IS FOR FOOLS". סביר להניח שגם אם הייתי מאזין לאלבום הזה מבלי לדעת על מי מדובר, הייתי נדלק על השירים המצויינים, על השירה והנגינה מלאי האנרגיה, על התחושה שיש באלבום הזה משהו מאד טרי ועכשווי ואם זאת הרבה חיבורים לתולדות הרוק משנות הששים, דרך הפנק והגל החדש של שנות השבעים והשמונים ועד ימינו... העובדה שכל זה מתרחש באלבום של להקה ישראלית ונשמע כל כך אותנטי וטבעי וממש לא רק- חקייני הוא מבחינתי ערך מוסף. לא חיסרון. אני גם נורא אוהב את זה שבתוך העולם הדיגיטלי וירטואלי של ימינו (הידעת, למשל, שבגל"צ-גלגלצ כמעט כל המוזיקה מושמעת ממחשב ואין יותר שימוש בדיסקים... גם אני הופתעתי לגלות...) "אלקטרה" נשמעים ומתנהלים כמו להקה שפועלת עכשיו (הם היו בין הראשונים שהציעו שיר להורדה חינם באינטרנט, כבר ב2006) ומצד שני אוהבי מוזיקה שלא שוכחים את הכיף של פעם. כולל הוצאת סינגלים פיזיים (ולא רק באתרי ההורדות) שבהם יש אפילו קטעי בונוס מדליקים שלא יופיעו באלבום.

ללהיט (כן, כן, היה להם להיט ענק, כולל בגלגלצ) "COMING TO GET YOU" צורף עיבוד מדליק ללהיט הרגאיי- סקא הוותיק "בני ישראל" (THE ISRAELITES) ולשיר "DAWN OF SUMMER" שנשמע כמו "דונה סאמר" צורף, הפלא ופלא, עיבוד מצויין ללהיט שנות ה70 של דונה סאמר "I FEEL LOVE".

מימין לשמאל: ניצן חורש, דורון פרחי, בועז וולף. צילום דפנה טלמון


הם נורא אוהבים רוק'נרול, רעבים לנגן, שמחים על כל הזדמנות להופיע... אם בערב הצדעה לאלכס צילטון, ואם במופעי-מסיבה של רוקבילי תחת שם הלהקה הארוך ביותר שאפשר לשמוע בארץ "THE COME ON BABY DON’T SAY MAYBES" עם רם אוריון וחברים נוספים. אהבת המוזיקה שלהם סוחפת ומדבקת ומרגישים את זה בכל שנייה באלבום שהפיק מוסיקלית ברוך בן יצחק (גיטריסט וזמר "רוקפור"). מקבץ של רוקנרול ונשמה, פאנק וניו ווייב, עם הרבה חומרים חדשים וגם קצת חידושים לשירים שהמעריצים הוותיקים מכירים כבר מזמן (""RADIO ON, "BETTER SOUND")... שכן, למרות שזהו אלבום הבכורה שלה, "אלקטרה" נמצאת בשטח כבר הרבה זמן.
ניצן חורש, שהיה חבר בלהקת "קנאק/פופ" (עם רועי ארד ושי נובלמן) הקים את "אלקטרה" בשנת 2001 עם הגיטריסט אורי כינרות (לימים בלהקת "בום פם"), הבסיסט ינאי ניר ("הזוהרים") והמתופף יוני טננבאום (אחיו של מתופף "רוקפור" איסר טננבאום).


צילום גוני ריסקין

ב2003 הפכה הלהקה לשלישיה, עם חורש, טננבאום והבסיסט דורון פרחי. אחרי כשנה של הופעות הוציאה מיני-אלבום בכורה בשם COME INSIDE בהפקה מוזיקלית של ניצן חורש ושרון קנטור. בין הבולטים בשירי המיני-אלבום (7 שירים בסך הכל) בלטו שיר הנושא המזמין ו"TO THE OTHER SIDE" שהקליפ שלו, בבימויו של אסף בילט, היה להיט בערוץ המוסיקה בתחילת שידוריו. בהמשך אותה שנה הוחתמה "אלקטרה" בחברת מו"לות בינלאומית, EMI, והוציאה EP של רמיקסים שיצרו נדב רביד, גיא גרבר ועדי גלברט.

ב2006 הקליטה הלהקה ששה שירים בהפקת ברוך בן יצחק, ביניהם Better Sound שגם קליפו הפך להיט בערוץ המוסיקה וRADIO ON שהתגלגל לאלבום החדש. הלהקה יצאה להופעות בגרמיה ובריטניה, וגם חיפשה זמן מה את דרכה בהשתקעות בלונדון. בחזרה לפעילות בארץ באמצע 2008, אל חורש ופרחי הצטרף מתופף חדש, בועז וולף. עכשיו מוציא ההרכב הזה את האלבום הראשון שלו בחברת התקליטים האלטרנטיבית "ANOVA". את רוב שירי האלבום כתב והלחין ניצן חורש, חלקם למילים של ישיב כהן, שרון קנטור, מרק לזר ובועז וולף. על ההפקה אחראי שוב ברוך בן יצחק (שדווקא חזר עם להקתו "רוקפור" לעברית, לידיעת כל המודאגים) ועל הבישול עוד אחד ממובילי המוזיקה הישראלית באנגלית, רן שם טוב מ"איזבו". בני 30 וקצת, הגיע הזמן שלהם לכבוש את העולם. או לפחות את ישראל.

צילום: גפנה טלמון

"אלקטרה" בהופעה בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" ממועדון שבלול ג'אז 27.5.2010
ניצן חורש בגיטרה ושירה, דורון פרחי בבס, בועז וולף בתופים.
השירים בתכנית:
ISRAELITES
COMING TO GET YOU
DAWN OF SUMMER
COME INSIDE

אלקטרה בהופעת הפתעה בתכנית האחרונה של "האיש הקטן מהרדיו"
בשידור חי ממועדון שבלול ג'אז 24.6.2010
האיש הקטן מהרדיו – עם יואב קוטנר
RADIO ON




והנה הם על הבמה בשבלול עם יורז טרולי. דני זודקביץ צילם

בום פם

ההיתקלות הראשונה בלהקת "בום פם" עשויה להיות הפתעה גדולה. הם לא רק נשמעים מוזר אלא גם נראים כמו משהו די הזוי, לפחות בקריטריונים המקובלים של "הרכב רוק". אני זוכר, פחות או יותר, את הפעם הראשונה שלי, בתחילת שנות האלפיים. חברת התקליטים NMC ערכה פרזנטציה לכמה אמנים חדשים שהוחתמו לחוזה הקלטות או שהיו על סף החתמה, ואחד המציגים בפרזנטציה היה הרכב שדובר עליו כאחת ההבטחות הגדולות של התקופה... אל הבמה הקטנה ב"זאפה הרצליה" עלתה שלישיה שכללה גיטרה ותופים ובעיקר טובה (TUBA) שהוא כלי נשיפה ענק שמוציא צלילי בסים נמוכים במיוחד. הם ניגנו שלושה-ארבעה קטעים אינסטרומנטליים משונים, שנשמעו כאילו נלקחו מאחד הפסקולים של אמיר קוסטריצה או, להבדיל, מאלבומיו היותר קשים של טום ווייטס. זה היה מאד מיוחד ושונה ומעניין, אבל נשמע כמעט חסר סיכוי מסחרי. עכשיו, בערך שבע שנים אחרי, כש"בום פם" מוציאים כבר את אלבומם השלישי ומתפנים מסיבוב ההופעות העולמי לכמה גיחות קצרות בישראל, מתברר שההרכב המשונה הזה, הוא גם הצלחה מסחרית ולא רק אמנותית. במסווה של להקה צוענית-בלקנית-מזרחית שעושה כיף מציעה "בום פם" את אחת האופציות היותר אבנגרדיות במוזיקה הישראלית, או ליתר דיוק, של המוזיקה העולמית שמקורה בישראל.

האלבום החדש, השלישי של הלהקה ALAKAZAM, הוא בעל פוטנציאל לקרב אותם עוד יותר אל לב המיינסטרים הישראלי, גם בזכות הלהיט מתוך האלבום, שיר הנושא שמתבסס בטכסט שלו על "אברקדברה" של "להקת סטיב מילר" (ולא סתם: "אלקזם" לצד "אברה" ו"קדברה" הם שמותיהם של דמויות פוקימונים יפניות). ולא רק בזכות הלהיט הזה "בום בם" של היום נגישים יותר, אלא גם בגלל שמינון הרוק-גיטרות באלבום גדול ביחס לצליל העממי שהיה מקובל אצלם וחוץ מזה, נדמה שהאוזן המאזין "הרגיל" שאינו הארד קור מוזיקה עממית, נפתחה בשנים האחרונות להרבה טעמים וצבעים שהיו זרים לה אך לפני עשור.

שורשי "בום פם" נמצאים בבית הספר "תלמה ילין" שם למדו אורי כנרות, עוזי פיינרמן ויובל "טובי" זולוטוב. כנרות ופיינרמן למדו במגמת ג'אז וזולוטוב, כבעל נסיון בנגינה בבריטון וטובה מאז שהיה ילד, היה במגמה הקלאסית. הם אמנם לא ניגנו ביחד, אבל ידעו זה על זה ושמרו על קשר. תוך כדי ואחרי הלימודים ניגנו השלושה בהרכבים שונים. . כנרות בין היתר ב"הזוהרים" ועם מיכל קאהן, פיינרמן ב"איטליז" והרכבי ג'אז ופולק שונים (באחד מהם הכיר את דודו כוכב, שהפך למתופף "בום פם"). זולוטוב ניגן בעיקר בתזמורות קלאסיות.
בשנת 2000 השתתפו עוזי פיינרמן בגיטרה ושירה ואורי כנרות בסקסופון בלהקת PEZ עם אדם שפלן בבס ושירה, אייל תלמודי בסקסופון ורם גבאי בתופים. הלהקה נגנה קטעים אינסטרומנטליים בסגנונות שונים והיתה פעילה זמן קצר בלבד. כנרות נסע לארצות הברית ודווקא שם התחבר לשרשיו המוזיקליים ובמיוחד למוזיקה ששמעו הוריו שהיו רקדנים בלהקת חובבנים בלקנית. בחזרה בארץ הוא חלק דירה עם פיינרמן והשניים החלו מג'מג'מים ביחד מוזיקה מזרחית וערבית, לעתים ביחד עם חברם מהתיכון זולוטוב. כך הוקמה בסוף 2002 "בום פם" עם שני גיטריסטים ונגן טובה שמנגן גם בתוף בס ברגל. שמה של השלישיה נלקח מלהיטו הגדול של אריס סאן, אך חבריה לא התרכזו במוזיקה יוונית אלא גם בגרסאות אינסטרומנטליות למוזיקה מקורית בהשפעה בלקנית, כלייזמרית יהודית, ערבית ו... רוקנ'רולית, בעיקר סארף (מוזיקה גלישה פיפטיזית).

ב2003 נדלק ברי סחרוף על הלהקה והזמין אותה לחמם את הופעות האיחוד של "מינימל קומפקט" בהיכל התרבות. סחרוף גם הצטרף לשלישיה להקלטת גרסה לשיר "בום פם" ובעצם הביא אותם לראשונה לידיעת הקהל הרחב. בתקופה הזו צרפה הלהקה מתופף, תחילה רם גבאי ובהמשך את דודו כוכב. במהלך 2004 יצרה הלהקה קשר עם שאנטל, די ג'יי גרמני שהתמחה בחיבור בין מוזיקה עממית ודאנס. שאנטל הזמין אותם לסיבוב הופעות בבתי אופרה יוקרתיים בפרנקפורט ובברלין והלהקה צברה ניסיון וביטחון. הם שיתפו פעולה עם אנסמבל בת שבע, חיממה את הופעות להקתו של אמיר קוסטריצה ואת "הג'יפסי קינגד" ועבדה על אלבומה הראשון שהוקלט ב2005 באולפן של שאנטל בגרמניה, בהפקה משותפת שלו ושלהם. האלבום כלל עיבוד אחד לקטע עממי (GROSS), שיני שירים וקטעים אינסטרומנטליים שכתבו פיינרמן וכנרות, ביחד ולחוד. עוד לפני שיצא האלבום המשיכה הלהקה להופיע במגוון הופעות, ממועדונים ועד חתונות וגם שיתפה פעולה עם אמנים שונים, ביניהם בהופעות עם אהובה עוזרי ובהקלטה עם עליזה עזיקרי, איתה חידשו את להיטה "נערה ממש אוצר" בהפקת "היונים".
ב2006 הקליטה הלהקה שני שירים בעברית, "חתול וחתולה" ו"עדי אדיוס". שניהם, וגם גרסתם ל"בום פם" עם ברי סחרוף צורפו לאלבום הבכורה "בום פם" שיצא ב2006 בחברת התקליטים ה"תו השמיני" בישראל ובחו"ל בחברת "Essay Recordings" הגרמנית. הצלחת הלהקה כברה אחרי הוצאת האלבום, הרמיקס ל"חתול וחתולה" על ידי הדי- ג'ייז "רדיוטריפ" (שהפכו את השיר ל"חשיש") זכה בהשמעות, בפסקול הסרט "בקרוב יקרה לך משהו טוב" חידשה הלהקה את השיר הספרדי "איי כרמלה" עם הזמר איטלו גונזלס. והלהקה הוזמנה לפסטיבלי מוזיקת עולם ברחבי העולם, ביניהם בפסטיבל WOMAX בספרד.

בשנת 2009 יצא אלבומה השני של הלהקה, Puerto Rican Nights ובו בעיקר גרסאות שלהם לקטעים עממיים וגם לשירים ישראלים ישנים כמו "שיירת הרוכבים" (ששר מאור כהן), "מרלין ג'ונס" (ששר דרור אהבה רומם מ"גרובטרון") וגם אחד חדש יחסית של תומר יוסף "אני רוצה לזוז". בהמשך השנה יצאה הלהקה להפסקה. אורי כנרות הוציא אלבום רמיקסים לשירים של אחרים והמשיך לנגן גם עם "בלקן ביט בוקס" ואחרים, עוזי פיינרמן החליט לפרוש ולהקדיש את זמנו לים הפעילויות האחרות שלו ("האחים רמירז", קרולינה, התזמורת של קותימן, "הדג נחש" ובהמון הקלטות). גם המתופף דודו כוכב עזב והוחלף באיתמר לוי. עכשיו, כשלישיה, מוציאה הלהקה את אלבומה החדש Alakazam וממשיכה להשתתף במגוון הפקות, ביניהם בהקלטת "שיר הבורקס" עם רמי דנוך (זמר "צלילי העוד"), הופעה בערב מחווה לאלבום של אהוד בנאי והפליטים (עם "מרקיסטן"), הופעה בקונצרט מיוחד של התזמורת הפילהרמונית, בניצוחו של אילן וולקוב ומי יודע מה עוד.

ביום ראשון 11.7.2010 הלהקה מופיעה בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל בשעה 15:00

לכבוד האלבום החדש ולרגל סיבוב ההופעות שלהם בארץ. בין השאר ב...

10.7 "צוללת הצהובה" ירושלים

12.7 "לבונטין" תל אביב

20.7 "זאפה" תל אביב כחימום ל"תפוחים"

26.7 בירושלים עם רמי דנוך

29.7 "אוזן בר" תל אביב

5.8 "קומפורט 13" תל אביב יחד עם "האחים רמירז"
6.8 "פינה בצפון"
9.8 "רוטשילד 12" תל אביב

בונוס מיוחד!!!!

עם הוצאת האלבום השני, ב28.1.2009 הופיע בתכניתי "האיש הקטן מהרדיו" ההרכב הקודם של "בום פם":

אורי כנרות בגיטרה ושירה, עוזי פיינרמן בגיטרה ושירה, יובל זולטוב בטובה, איתמר לוי בתופים.

השירים בהופעה בתכנית:

SURFING TUBA

AY CARMELA

יונתן הגדול

בום פם

שמוליק קראוס בן 75

רואה רחוק
אחד הרגעים היותר מרגשים במופע ההצדעה לג'וזי כץ שהתקיים לפני שבועיים היה לקראת סופו, כשג'וזי עלתה לבמה להודות לכל האמנים והמאזינים שהתכנסו לכבודה. בסוף רשימת התודות הארוכה פנתה ג'וזי לשותף המרכזי ביצירת רוב השירים שבוצעו במהלך הערב, ולא נוכח בו פיזית, שמוליק קראוס. ג'וזי פנתה למי שהיה אהבת חייה, ואבי ילדיה, מלחין רוב השירים ששרה בארבעים וחמש שנות הקריירה שלה וגם הגורם העיקרי לכך שחצי מהזמן הזה התקשתה לפרוח עצמאית... והודתה בפשטות "לשמוליק, על כל השירים היפים". כץ, שדקות אחדות לפני הושמע שיר הקאמבק שלה מהגלות שנכפתה עליה בארה"ב, "אני סולחת", בעצם הזכירה לכולם את המורכבות שבאישיותו של קראוס, את השניות שבהתייחסות אל פועלו האמנותי דווקא בגלל הפער בין האדם ויצירתו. מצד אחד יוצר מוכשר של מנגינות נפלאות ושירים עדינים ומלאי רגש ומצד שני אדם שלא קל לחיות איתו או לעבוד איתו או סתם להיתקל בו ברגע לא מתאים, אמן גדול שבחייו ידע לא מעט תקופות של טירוף ואלימות. הטוב, הרע עם ובלי הנערה.

כך היה גם לפני חמש שנים, כששמוליק קראוס זכה בפרס מפעל חיים בטכס עמ"י של ערוץ המוסיקה. חלק גדול מהתגובות להחלטה להעניק לו את הפרס התרעמו על כך שהבחירה הייתה בטיפוס בעייתי כמוהו... אף אחד לא יצא נגד ההחלטה מבחינה אמנותית. את השירים של קראוס כולם אוהבים, המנגינות שלו מעשירות את חיינו כבר עשרות שנים ולא נשכח גם שלחנו ל"זמר נוגה" של רחל (התשמע קולי רחוקי שלי) נבחר לשיר הישראלי האהוב ביותר ב60 שנות המדינה.
לקראת אותו טכס עמ"י נפגשתי לשיחה עם קראוס. הוא ישב שבור גוף בכסא גלגלים, התקשה בדיבורו, ליתר דיוק קשה היה להבין את דבריו, אך למרבה ההפתעה היה אופטימי וחיובי. סיפר על אלבום חדש שהוא מתכנן להקליט, על המוסיקה הצעירה והחדשה שהוא מקשיב לה ועל התחושה שלו שאין מה למהר... שאצלו הכל בסדר.
כששאלתי אותו על קצב העבודה האיטי שלו הוא סיכם את הקריירה שלו כך:
"אני לא בן אדם שקם בבוקר, לוקח את הגיטרה, לוקח טקסט ומתחיל לעבוד. אלא איך שזה בא... כשאני יושב, אני מוציא דברים חדשים. פעם הייתי מקליט כל מה שהייתי עושה בקסטה. היום אני לא. אם אזכור, אזכור. אם לא אזכור, לא נורא". - למה? "ככה. למה לא. אני יכול להרשות לעצמי". - אם היית עושה את זה באופן מסודר, עכשיו היו לך 30 אלבומים ולא רק ששה."אני לא צריך 30 אלבומים. אני צריך אלבום אחד טוב. יש לי. "החלונות הגבוהים" ועוד כמה דברים שעשיתי אחר כך. הכל נעשה אחר כך. אבל אני עשיתי הכל באהבה, עבדתי קשה. לשבת באולפן שעות להקליט ולכתוב זה עבודה קשה. אנשים חושבים שמוזיקה זו עבודה קלה, זה לא. זו עבודה שמעייפת אותך מאוד, ואני כל כמה שנים מוציא דיסק. אני לא רץ כמו החבר'ה הצעירים... אני לא ככה. אני עובד לאט ובסדר, הולך על בטוח.

הנה קטע מתוך השיחה עם קראוס, ששודר בראשית 2005 בטכס פרס עמ"י

בחמש שנים שעברו מאז אותו ראיון הורע מצבו הגופני של קראוס והאלבום המובטח טרם הוקלט. עם זאת, לשירים הישנים שלו ישנה עדנה. גם לשירי "החלונות הגבוהים" שיצאו במהדורה חדשה, אלבומו הנועז והמהפכני ביותר "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" יצא בדיסק חצי יובל אחרי שהוקלט ורבים משיריו האחרים הפכו כבר מזמן לקלסיקה ישראלית.
כמו הדמות הטראגית שגילם בסרטו של יקי יושע "סוס עץ", סיפור חייו של קראוס מלא החמצות ופספוסים, רגעים רבים של עמידה על סף ההצלחה הגדולה ואי יכולת להתמודד איתה. האיש שנפגע יותר מכל מהאישיות הבעייתית שלו הוא כמובן הוא בעצמו.

ועם זאת, ולמרות זאת, תרומתו האמנותית לתרבות הישראלית היא גדולה. עם "החלונות הגבוהים", באלבום אחד עם ג'וזי כץ ובששה אלבומי סולו הוא הביא משב רוח רענן וטרי ומקורי לישראל של סוף שנות הששים, והמשיך ליצור שירים מצויינים גם עשר, עשרים ושמוליק שנה אחרי. עכשיו, לקראת יומולדתו ה75 (ממש בשבוע הבא) אפשר להתרשם מחלק ממנה באלבום אוסף משולש חדש "שמוליק קראוס: המיטב" ובו 38 שירים בביצועו (כולל עם החלונות הגבוהים, עם ג'וזי כץ ועם אחרים) ועוד עשרים שירים שמבצעים זמרים אחרים. ביניהם "אינך יכולה", "זמר נוגה", "בובה זהבה", "אלישבע מה נחמדת", "לוח וגיר", "שוב", "ספרי לי", "איך הגלגל מסתובב", "גיטרה", "איך עושים תקליט", "אחרי עשרים שנה", "רואים רחוק רואים שקוף", "יום רודף יום", "כשאת בוכה את לא יפה", "סוס עץ", "ימי ראשית הקיץ", "בית הערבה", "זה קורה" ועוד.

הצילום מהכתבה ב:ישראל היום". צלם מאיר פרטוש

יענקלה רוטבליט, חברו ושותפו ליצירה של קראוס כותב בחוברת הדיסק:
שמוליק קראוס בן שבעים וחמש ועד מאה ועשרים כבר לא נשנה אותו, כנראה הגיע הזמן לקבל אותו כמו שהוא ואת המוסיקה שלו כמו שהיא. כי אולי מפני שהוא כמו שהוא המוסיקה שלו היא כמו שהיא. תמיד הרמונית, פשוטה וקולחת, זורמת, בחדווה או בעצב, במנגינות מלאות יופי אמיתי, פשוט ונוגע, ללא תחכום. מה שבא מן הלב ונכנס אל הלב ונשאר בו...
... לאן היו חייו של שמוליק מוליכים אותו אלמלא כפתה עליו האמנות את עצמה? הביוגרפיה הסוערת, ההתנגשויות עם הסדר החברתי והחוק. המעצרים, האישפוזים... המחלה. לאן היה לוקח כל הכאוס הזה שמתוכו נולדת ההרמוניה?
... הגבר הזה הבנוי לתפארת, היום כבר בן 75 שהחיים חבטו בגופו לא מעט, אבל רוח הפרא שלו אינה נשברת. הוא לא יוותר לעולם... זה הזמן לקבל אותו כמו שהוא ואפילו להכיר לו תודה.

ספשל שמוליק קראוס - גלי צה"ל 26.6.2010 חלק א

ספשל שמוליק קראוס - גלי צה"ל 26.6.2010 חלק ב



והנה עוד משהו מימים אחרים... 1993 פסטיבל ערד, הצדעה לשמוליק קראוס
עם ברי סחרוף, נקמת הטרקטור, ירונה כספי, עמי רודנר, טל גורדון ועוד...