יש אלטרנטיבה!
לא קל להתאהב ב"ערופי שפתיים". המוסיקה שלהם לא מנסה למצוא חן ולזמר יותר חשוב לומר את אשר על לבו מאשר "לשיר יפה", הסאונד הלואו-פיי לא ממש מגרה אותך להכנס פנימה והשירים אינם להיטיים-קלים-לעיכול כמקובל בימינו, גם בעולם הרוק הלא-ממוסחר שבו הם פועלים. אפילו השם הבלתי ברור שלהם (המתייחס, אולי, לשם ספרו הראשון של דויד אבידן "ברזים ערופי שפתיים" משנת 1954) וצילום העטיפה (שערות בכיור? חור בחזה? איכסה) הם יותר "מיוחדים" מאשר "מזמינים". ובכל זאת, אחרי שתיים-שלוש-ארבע האזנות אי אפשר שלא להתחבר ליצירה הזו, להיכנס לראש המיוחד ולחוש שהם עושים את הדבר שלהם בכל הרצינות וההתכוונות, שמים זין על איך ומה מצופה מהם בעולם המוסיקה "המקובל", ובקיצור, יוצרים מוסיקה ייחודית שנשמעת מאד מרעננת באינדיבידואליות שלה, שירי כאב יפים שעושים לך את זה דווקא בגלל האיפוק בהגשה שלהם, בעובדה שמדובר בזעקה שקטה, כמעט לאחר ייאוש. יש פה ושם נגינה משובחת (במיוחד הגיטרות המוצלחות) אבל נדמה שלא זה העיקר בשבילם. האמירה היא שחשובה. ואולי, וזו אפשרות מאד הגיונית, אין לי שום מושג על מה אני מדבר.
נתעלה מעל הצרכים הבסיסיים של האדם/ האם נותיר שובל / כשנעלם אל תוך הנחל נתגלגל איתו?
אל המדרון
לו רק היה ניתן לשתות מן הזיעה לרוויה/ האם נוכל לחיות / עם החיות שהפכנו להיות?
אפילו אם נלך לישון / בטח נתעורר אל מול רמזור אדום /אספלט שחור
נדרדר את המכונית אל תוך התהום
אל המדרון
אם נתייחס אל האמת /כאילו היתה משקולת כבדה /לא נאבד שליטה
כשננתק את השרשרת / נשחרר רק צעקה / אחת קצרה
אין מי שמסוגל / להתעלם מהעובדות לזמן בלתי מוגבל /אולי עם קצת מזל
נצליח להעמיד פנים שאין לנו צרכים / בטח סתם נלך לשתות
עד שלא נוכל יותר לעמוד בזה / נצא מזה
נדרדר את המכונית אל תוך התהום
"אל המדרון" כשם השיר הזה הוא אלבום הבכורה של "ערופי שפתיים", להקה שקיימת בגלגולים שונים כבר משנת 2003. ההרכב היום כולל את אלעד זאב בשירה וגיטרה וכתיבת כל השירים, עודד ורטש בבס, יונתן כדן בגיטרה, אריאל קליינר בקלידים ויובל גוטמן בתופים. השמות כנראה זרים ל"קהל הרחב" אך מאד מוכרים למתעניינים ברוק האלטרנטיבי של שנות האלפיים בישראל. שכן חברי "ערופי שפתיים" היו שותפים בעוד כל מיני להקות והרכבים, רובם של הלייבל "פית/קית" אך לא רק... ביניהם "פרויקט הגומיה", "לבנבונת", "שוורצע קינדר", דני הדר, אלי לס, Evil Speakers"", "מורה חיילת" ולהקת ההמשך שלה "מורה מחליפה", "מורחת לאקום", "דיסקואלסטי", "פג אדיר" ועוד...
"ערופי שפתיים" קמו כששני חברי להקת "פנאי", אלעד זאב ועודד ורטש צרפו אליהם את יונתן כדן. זה הבסיס לכל גלגולי הלהקה, וביחד עם משתתפים נוספים הם כבר הוציאו לאור שירים באוספים של "פית/קית" ו"הבלום בר" ופאב גרביצקי (בקיבוץ גבעת ברנר) וגם שני סינגלים (בשנת 2004). אלעד זאב הוציא ב2007 גם אלבום סולו "אל תפחד מהמחשב" וכך אלבום הבכורה הוא בעצם סיכום של כל שנות פעילות הלהקה (והוא אפילו כולל שיר בשם "אל תפחד מהמחשב") בהפקה משותפת ועיבודים של ההרכב הנוכחי, בהקלטה ומיקס של אריאל קליינר. האלבום של ההרכב המוגדר ב"פית.קית" כהרכב הדגל של הלייבל, יושק בשבת ה-21.8.10 בהופעה באמפי "קיסריה"... כן בטח... דט וויל בי דה דיי... ההשקה תתקיים בצניעות האופיינית ל"פית/קית" בהופעה על הגג של בית תעשייתי ברבניצקי 3 בתל אביב. ישתתפו בהשקה עוד שתי להקות של הלייבל, "נוודי האוכף" ו"ZAKA" (וכמובן גם "ערופי שפתיים") וזאת הזדמנות להגיד כמה מילים טובות על הלייבל המטורף הזה שעושה עבודת קודש בתחום תיעוד וקידום הרוק האלטרנטיבי בישראל. האנשים שמאחורי השמות, מוסיקאים ואוהבי מוסיקה, יובל הרינג, סיון שדמון, בן ריפתין, נטלי לוין ודנה קסלר (לא תמיד כולם ביחד) עושים את זה כבר חמש שנים, בעבודה קשה מחוץ לתקשורת המיינסטרים, בשוליים הלא-פשוטים לקיום של הסצנה המקומית. נדמה לי שאף אחד לא עושה מזה ביזנס גדול ובכל זאת "פית/קית" הוציאו 30 אלבומים חדשים ועוד הוצאות מחודשות של דיסקים שנעלמו מהשוק (מיכל קהן, רועי צ'יקי ארד, צ'רלי מגירה ועוד), ארגנו פסטיבלי מחאה, "פסטיבל חירום" במלחמת לבנון ו"פסטיבל נגד הקונסנזוס" במבצע עופרת יצוקה, וגם עשרות הופעות לאמנים שלהם, בפאבים, בתים פרטיים, חצרות וגגות. חמש שנים של מלחמת קיום חשובה. כבוד!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה