יום שישי, 17 בספטמבר 2010

לו יהי

עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי.
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי


מלחמת יום כיפור יצרה זעזוע (גם) במוסיקה הישראלית. בהלם הקרב הראשוני, שנמשך לפחות שנה, עולם הזמר העברי המשיך להתנהל כרגיל, או לפחות כמקובל אחרי מלחמות. רוב השירים התעלמו לחלוטין מהאירוע ששינה את פני המדינה, רק מעטים עסקו בצער על הנפגעים הרבים ובאבל על הנופלים, עוד פחות נתנו ביטוי לתחושות כעס ומחאה.

כמקובל אצלנו, התגובה המיידית למשבר היא שירי בריחה מין המציאות והצבת אלטרנטיבה נעימה תוך הדחקת הבעיות. אסקפיזם מוחלט כקונספט. "כוורת" עם הנונסנס הכיפי שלה היא סמל התקופה ולא במקרה אלבומה הראשון "סיפורי פוגי" הפך אז לרב המכר הישראלי הגדול מכולם (מאז אלבום האוסף "ירושלים של זהב", שש שנים קודם לכן).

מי שמביט על מצעדי הפזמונים חצי שנה אחרי אוקטובר 1973 לא ימצא כמעט ביטוי לסערה הגדולה שהתחוללה כאן, לחרדה שאנו עומדים על סף חורבן, כפי שהתבטא שר הביטחון דאז משה דיין, ולהקלה-המהולה-בכאב של הניצחון הצבאי חסר התקדים. שלא כמו אחרי מלחמת ששת הימים, כמעט ולא נוצרו במלחמת יום כיפור שירי תהילה וניצחון. אווירה הימים שאחרי הייתה של נחמה ועידוד וכמיהה לשלום. כך גם בשנים הבאות, משהו בטון המוסיקה נרגע והתמתן. אלבומה המאד מצליח של חוה אלברשטיין, "כמו צמח בר" שיצא ב1975 הוא דוגמא מובהקת לרוח התקופה: עם שירים חדשים וישנים: "אדבר איתך", "לכל איש יש שם", "פגישה לאין קץ", "את תלכי בשדה", "חופים הם לפעמים", "השכם השכם בבוקר", "ימי בנימינה", "כמו צמח בר", "שיר ליל שבת", "אחרי מותי", "אמרה האשה" ו"שלכת". לא נאמרה בו מלה אחת על המלחמה ולא על חרדת השואה... אבל האלבום הזה לא היה נשמע כך ללא מלחמת יום כיפור. כך גם אלבום הבכורה של אהובה עוזרי "היכן החייל" שיצא באותה שנה והיה מהפכני בכך שעסק בשכול ובכאב לא בדרך המוכרת לזמר העברי עד אז, משירי הפלמ"ח ועד נעמי שמר, אלא בדרך של קינה ומוסיקת נשמה מזרחית.
שכן עם כל הכבוד להצלחה של "כוורת" והשפעתה העצומה על הפופ הישראלי מאז ועד היום, במבט לאחור ברור שמלחמת יום כיפור, שינתה את המוסיקה הישראלית לעד.
שבירת הדימוי העצמי שלנו כמעצמה בלתי מנוצחת, ושל הביטחון ב"מיהו הישראלי האמיתי", השפיעה גם על התפישה של "מהו הצליל הישראלי הנכון" ועוררה זרמים וסגנונות רבים שהיו רדומים עד אז. בשנים שאחרי מלחמת יום כיפור תם שלטון הלהקות הצבאיות במיינסטרים הישראלי והמוסיקה נפתחה להמון אפשרויות חדשות: מוסיקה מזרחית, רוק, סינגר-סונגרייטרז, רוק-מתקדם, להקות זמר, אבנגרד, פופ, דיסקו, ג'אז, קלסי חדש ומוסיקה אתנית... פתאום משהו נפתח והשתחרר וקיבל את המציאות החדשה: המוסיקה הישראלית, כמו העם היושב בציון, היא אוסף מגוון של המון צבעים וטעמים.

"לו יהי" של נעמי שמר הוא כנראה השיר המזוהה ביותר עם מלחמת יום כיפור. את השיר שנוצר עוד לפני המלחמה, תחילה כתרגום לLET IT BE של הביטלס ואחר כך כשיר מקורי ועצמאי, שרו תוך כדי המלחמה נעמי שמר והגשש החיוור וגם חוה אלברשטיין. כמו בלטו בזמן המלחמה ומיד אחריה לא מעט שירי תקווה, נחמה ועידוד, שירי אהבה לצה"ל ולמולדת והרבה געגועים לארץ ישראל שהיתה...

אתם זוכרים את השירים
תוך המלחמה כתב שייקה פייקוב את "נפגשנו שוב" ששר דודו זכאי, ובו תמצית הרעיון: "שירי לי מולדת משיריך היפים, כמה אהבתי לזמרם ברגעים קשים". זו היתה המשימה שנטלו על עצמם רוב יוצרי שירי התגובה המיידית שהגיעו לרדיו בסוף 1973 – תחילת 1974. צוות הווי גולני את "על שלושה פשעי דמשק", עוזי פוקס "אין לך מה לדאוג" (שלחי לי תחתונים וגופיות"), בועז שרעבי "מי ידע שכך יהיה" (הראשון שכתב עוזי חיטמן), יהורם גאון ב"המלחמה האחרונה", ריקי גל עם "שמור לי", רותי נבון ב"גשם בעיתו", ריקי מנור, ריצ'רד רץ ודודו אלהרר "יום דין", להקת פיקוד דרום "ויסעו ויחנו", עדנה לב "מודה אני לפניך", אילנית ב"אחי גיבורי התהילה", "ללכת שבי אחריך" ו"אם יפול הכוכב שלי", נתנאלה וצוות בידור חיל האוויר "היה לי חבר היה לי אח", דודו זכאי שר את "נפגשנו שוב", ששי קשת את "הסופה מגולן", יגאל בשן את "דודי שב הביתה", חנן יובל את "אתם זוכרים את השירים" והיה גם שיר אחד, "אין לנו מילים" ששר צוות הווי מיוחד שכלל את מתי כספי, אושיק לוי, אילנה רובינא ופופיק ארנון. אחד החברים שהצטרפו לחלק מהופעות הצוות היה לאונרד כהן שהגיע לביקור בארץ ו"רצה לעזור". באותה הזדמנות הוא כתב שני שירים שהפכו אחר כך ללהיטים גדולים: WHO BY FIRE שהתבסס על תפילת יום כיפור ו"LOVER LOVER LOVER".

עוד שירים רבים נוצרו בשנים הבאות בעקבות המלחמה, כשלצד שירי הכאב והעידוד הולך וגדל חלקם של שירי הדאגה-מהמצב שלא לומר מחאה. יהונתן גפן ודני ליטני יצאו למופע סאטירי בשם "זה הכל בינתיים בינתיים זה הכל", עלי מוהר, לדוגמא, התייחס ל"שיעור מולדת" שכתב ללחנו של אפרים שמיר ב"כוורת" כשיר מחאה על ישראל שהיתה ואינה עוד. "כוורת" שרה באירוויזון 1974 (בתחרות עם "אבבא") את "נתתי לה חיי" שהעיז לומר "מספיק אוויר למדינה או שתיים"... אך רוב השירים היו אחרים. שירי כאב וגעגוע, לעתים תוך חזרה לטכסטים שנכתבו הרבה לפני... שלמה ארצי הוציא אלבום שלם בעקבות המלחמה "לכל החברים מהמסע מים אל ים" ובו שר בין השאר את "זמר לבני" , שכתב נתן יונתן לזכר בנו ליאור שנפל במלחמה, את "מכתבו של מנחם מנדל", שכתב נתן אלתרמן על השואה; ואת שירו של איציק מאנגער, "הייתי שנים נע ונד בניכר". להקת חיל האוויר שרה את "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" שכתב קצין החינוך של החייל על פי נאום של מפקד חיל האוויר מתי פלד.
אחרים, רובם, התייחסו לנושא בקטן ובמרומז. בועז שרעבי שר "לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים" ואת "מה להם לבני אדום", אריק איינשטיין הקליט תוך שיחות ההפרדה עם מצרים את "שיחות דיפלומטיות", אבי טולדנו את "מה חשוב היום", מתי כספי את "ביום מסה" דודו זכאי את "חייכי לי בשירים", אורי שבח "ארץ אהובה", אושיק לוי את "זה מכבר", להקת פיקוד מרכז "זוהי רק ההתחלה", להקת הנח"ל "ראינו את המלחמה", צוות הווי צנחנים "בארץ אהבתי", להקת חיל האויר "מוכרחים להמשיך לנגן", קצת אחרת "הנסיך הקטן", 14 אוקטבות ב"דמעות של מלאכים", דני ליטני "מה יהיה בסופנו", שרה בדישי "יש מקום לדאגה" ויהורם גאון "לא נפסיק לשיר". היו שירים שנוצרו באותה תקופה וחיכו עוד שנים כדי להתפרסם, כמו "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ" של מאיר אריאל, "איפה טעינו" של אושיק לוי ולהבדיל, "נתנה תוקף" שש חנוך אלבלק. את השיר הזה, המבוסס על תפילת ראש השנה ויום הכיפורים, הלחין יאיר רוזנבלום לטכס יום הזיכרון בקיבוץ בית השיטה ב1990. במלחמת יום כיפור שכל הקיבוץ שבעמק חרוד אחד-עשר מבניו. היה זה המספר הגדול של נופלים ביחס לגודל האוכלוסיה. חברת הקיבוץ, דורית צמרת, כתבה על כך את השיר "החיטה צומחת שוב" שהפך, בלחנו של חיים ברקני, לסמל הניסיון להתבגר על הכאב והאבל ולהמשיך בחיים . להקת "האשקולית של בית השיטה" הקליטה את השיר לראשונה ולאחר מכן הקליטו אותו גם חוה אלברשטיין, "הגבעטרון" ורבים נוספים.

זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית,
אתם אינכם ולא תוכלו לשוב
ואיך קרה, ואיך קורה עדיין
שהחיטה צומחת שוב.


3 תגובות:

  1. מצטער שיצא לי להגיב בשני פוסטים רצופים, אבל - כתבה יפה.

    השבמחק
  2. אפשר גם לציין - "את המנגינה הזו אי אפשר להפסיק" שביצעה להקת חיל אוויר, לפי מילים של עודד פלדמן ולחן של יאיר רוזנבלום. בשיר ישנה התייחסות ישירה לאובדן שספג חיל האוויר במלחמה, והוא מבוסס על נאום של מפקד חיל האוויר דאז מתי פלד.

    השבמחק
  3. לנתאי פרץ. נכון, איכשהו זה נשמט לי... מיד מוסיף לרשימה. תודה

    השבמחק