עלמה זהר

התקליט החדש של עלמה זהר

פעם, כשעוד היו תקליטים (ולצורך זה גם דיסקים), היה נהוג לדבר על "משבר האלבום השני", כשהכוונה היא למה עושים אחרי שהאלבום הראשון מצליח וצריך להכות על הברזל בעודו חם, לנצל את הבאז לפני שהנו בלטיות של השם החדש תנבל... כלומר צריך ליצר במהירות עוד קבוצת שירים. כי בדרך כלל בדרך לאלבום הבכורה היה מספיק זמן, לפעמים שנים, לכתוב את השירים, לעבוד עליהם, לשפר ולתקן אותם ולברור את הראויים ביותר. בלחץ-האלבום-השני אין בדרך כלל את הזמן הזה ולכן כשבודקים את ההיסטוריה מגלים שלעתים קרובות האלבום השני מורכב משאריות שלא נכנסו לראשון ולכל מיני שירים שנוצרו בחיפזון. כל זה, כאמור, לא כל כך משנה בעולם המוסיקה של ימינו, שחזר להיות, כמו עד סוף שנות החמישים, עולם של "סינגלים".


בכל זאת אני מזכיר את הנושא כאן, בהקשר של עלמה זהר, כי היא נשמעת לי מוסיקאית של תקליטים. גם כשאני מזהה (או שומע ישירות ממנה) על אהבותיה המוסיקליות, וגם כשאני בוחן את המוצר: האלבום השני שלה הוא "אלבום" ולא סתם אוסף שירים ללא קשר.  יש בו שינוי והתפתחות יצירתית, אי חזרה על מתכונות שהצליחו וניסיון לאמירה חדשה ומעודכנת. לא אלבום קונספט על נושא אחד, אבל כן סיכום של תקופה בחייה שנותן למאזין תמונה מלאה בהאזנה לו כיצירה שלמה. אפילו לשם שלו, "שלושים ושלוש" חסר רק "ושליש" כדי שהוא יהיה קשור ישירות לעולם התקליטים של פעם (שלושים ושלוש ושליש היתה מהירות הסיבוב של אלבומים, בניגוד ל45 שהיתה מהירות התקליטונים).

אז עלמה זוהר עשתה אלבום שני כמו שעשו אבותיה הרוחניים בשנות הששים והשבעים... ועמדה בהצלחה רבה במבחן האלבום השני. אמנם אין באלבום הזה כמות גדולה של להיטי-רדיו כמו בקודם לו, אבל זו גם אינדיקציה למצבו של הרדיו ומידת פתיחותו למשהו שלא נשמע בדיוק כמו שציפו לו. מבחינת התקשורת היתה עלמה זהר באלבומה הראשון חידוש מרענן עם הקול שלה, והסיפורים שמאחורי השירים, הדמות המרתקת שלה והשושלת המשפחתית המכובדת... מאז, כולה לפני שנתיים, היו עוד המון שמות חדשים וסיפורים שלא שמענו קודם ולמי יש כוח להאזין לעוד אלבום של עלמה זהר או של כל אחד אחר שהנושא המרכזי שלו הוא המוסיקה ולא הרכילויות או הפרובוקציות שמסביב.

"שלושים ושלוש" הוא אלבום מקסים. עלמה שרה נורא יפה, יותר רגועה מבאלבומה הקודם, אך לא פחות מחוייבת בכתיבה ובביצוע. "שלושים ושלוש" הוא אסופה מרגשת של שירים יפים וצנועים שעלמה זהר כתבה והלחינה (ואחד, נפלא במיוחד שהלחין ושר איתה גבע אלון), בהפקה המוסיקלית והעיבודים של אסי איילון (שעשה את זה גם בקודם) הצליל של האלבום הוא בעיקר געגוע לימים מוסיקליים אחרים. בין השאר לג'ורג' האריסון (כולל שיר בהשראתו בשם "הזהר מהחושך") ולענוגי גיטרה סטייל דיוויד גילמור, מרק נופלר ואריק קלפטון (בשירים כמו "התרגשתי לקראתך", "עבדים משוחררים", "ממצרים" ועוד. נדמה שהגעגוע הוא גם לתקופה שבה למוסיקה הייתה גם משמעות והשפעה בקהילה שבה המוסיקאי חי... עלמה היא בין הבודדים שנוגעת (באלבום ומחוצה לו) בתופעת המהגרים הבלתי חוקיים ומאבק נגד גירושם.

גם אני הלכתי פעם

בנתיב הייסורים

ממצרים לירושליים

במדבר, ימים רבים

בלי מים

עם אותה שאלה בעיניים

גם אני פגשתי רשע

המכה בלי אבחנה

אנשים חפים מפשע

אנשים בלי הגנה

בלי בית

עם ילדים קטנים

הם דופקים לך בדלת

הם בוכים בכי תמרורים

אל תאמר – מה לי עם אלה

אלה אנשים זרים

                                 עלמה זהר בצילום זוהר רון            

עלמה זהר, בת 33 וקצת. והיא רק בתחילת הדרך. באלבומה הראשון, "דברי", לפני שנתיים, היא הציגה את עצמה כך:

הבנתי שאני הולכת לעשות מוזיקה. זה לא היה פשוט בגיל מבוגר ובלי ניסיון. אבל עם הרבה מוטיבציה הקמתי הרכב רגאיי, עשיתי ראסטות, טסתי לאפריקה, הקלטתי באנגלית, אבל אז הבנתי שהכלי המרכזי שלי הוא מילים, ושאני צריכה לכתוב בעברית. טקסטים תמיד כתבתי, אבל הלחנים באו מאוחר יותר ועדיין לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שאני זו שצריכה גם לבצע ... בסוף הבנתי לא חייבים לנסוע תמיד בדרך הראשית, אפשר גם לרדת לשוליים". 

"דברי" הצליח למשוך הרבה תשומת לב עם שירים כמו "עם הגב", "אגוטריפ", "שיר אהבה אינדיאני (מיגל)", "דע" ו"אחרי הנפילה". כשבחרתי אותה ב"ישראל היום" לתגלית השנה כתבתי שיש בה שילוב של תמימות עם חכמה, כאב עם הומור, עיסוק בהבלי העולם הזה עם תחושה שמאחורי כל זה מסתתר משהו עמוק וגדול וחכם... גם עכשיו, שנתיים אחרי, היא מעוררת תחושות דומות. היא אולי לא במרכז תשומת הלב, אבל בהחלט בכיוון הנכון לה.  ממשיכה ללכת בדרכה.

היום (יום ראשון 31.10.2010) עלמה זהר מגיעה להופעה בגלי צה"ל בתכניתי "מוזיקה היום"

בינתיים, כחימום, הנה היא בהופעה אקוסטית קצרצרה עם גבע אלון 
בתכנית "קוטנר בתשע" ב22.8.2010

השירים בתכנית:

GEORGE HARRISON: BEWARE OF DARKNESS

GEORGE HARRISON:I'D HAVE YOU ANYTIME

עלמה זהר וגבע אלון: התרגשתי לכבודך

עלמה זהר וגבע אלון: אניות

עלמה זהר וגבע אלון: I CAN SEE THE STARS

BOB DYLAN & GEORGE HARRISON: YEATERDAY

BOB DYLAN & GEORGE HARRISON: I THREW IT ALL AWAY

עלמה זהר וגבע אלון: עם הגב

עלמה זהר וגבע אלון: WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS

עלמה זהר וגבע אלון: ממצרים

GEORGE HARRISON: RISING SUN

עלמה וגבע בצילום    קארין רות'

אלה (למעלה) הצילומים מהסשן הלילי ב"קוטנר בתשע" שצילמה קארין רות שהיא זוגתו של גבע אלון.
ואלה (למטה) הצילומים מההופעה ב"מוזיקה היום" שצילם דני זודקביץ' (שעושה את זה גם לפייסבוק של התכנית)

אסי ששון

ארז רוסו

עלמה זהר

אמיר קריגר

והנה ההופעה של עלמה זהר והלהקה החדשה שלה, באולפן גלי צה"ל
בתכנית "מוזיקה היום" 31.10.2010

עלמה זהר בשירה וגיטרה, ארז רוסו בגיטרות וקולות,

אמיר קריגר בבס וקולות, אסי ששון בתופים וקולות

התרגשתי לקראתך

ממצרים

אין עליך

בנקוק

נד נד

תזהר מהחושך

ג'ון לנון

חגיגות יום ההולדת השבעים של ג'ון לנון (ב9 באוקטובר) וציון 30 להרצחו (8 בדצמבר) הם הזדמנות להעיף מבט אל תיק העבודות של מי שהוגדר על ידי השבועון "טיים" בסוף שנות הששים "איש העשור" (ולא רק בתחום המוסיקה) ונבחר מאז עשרות פעמים ליוצר החשוב במוסיקה של המאה העשרים...
הזדמנות לא רק בשביל אלמנתו יוקו אונו שממשיכה במפעל הנצחתו כל השנים ואינה זקוקה לתאריך עגול זה, וגם לא בשביל חברת התקליטים שמוציאה עוד ועוד אוספים והוצאות מיוחדות משיריו.

אני מתכוון דווקא למאזינים שזוכרים עדיין שפעם היה איש כזה שכתב שירים נפלאים, ושאינם מוכנים להסתפק באחד מאוספי השירים הסטנדרטיים שלו (הכוללים בדרך כלל בין 20 שירים באלבום בודד או 40 בכפול) כלומר לכאלה שמתעניינים בו קצת יותר מהממוצע, ויודעים שהדרך האמיתית לחוות את היצירה שלו היא באלבומים שלמים, עם העטיפות והמילים והצילומים...

                                 האוסף החדש            

שנייה לפני שגם הקריירה של לנון הופכת לעוד תיקיית אמפי3 במחשב יוצאות עכשיו מהדורות חדשות של 8 אלבומיו. לא כולל שלושת הניסיונות האבנגרדיים/הזויים שהקליט עוד בימי "הביטלס" ("שתי בתולות", "חיים עם האריות" ו"אלבום החתונה") וגם לא אלבום ההופעה החצי-מדהים שהקליט עם אריק קלפטון ב1969 "שלום חי בטורונטו" (חצי מדהים, כי בכל זאת חצי ממנו הוא יוקו צורחת...). גם הסינגלים שלו שלא נכללו באלבומים לא צורפו להוצאות החדשות של האלבומים, אך למעט שניים מהם, "COLD TURKEY" ו"INSTANT KARMA" שחסרונם מצער (עד כדי קניית אוסף שלו בכל זאת...) זהו סיכום מושלם לקריירת הסולו המאד קצרה ומרגשת של אחד מגאוני המאה העשרים.


(PLASTIC ONO BAND (1970

אם צריך לבחור אלבום אחד של מישהו מחברי הביטלס בפרט ומשנות השבעים בכלל... זה האלבום. ג'ון לנון, בעיצומו של משבר נפשי וטיפול פסיכולוגי קשה (המכונה "זעקה ראשונית"), סוגר חשבון עם אמא ואבא והביטלס ואלוהים... מוציא הכל החוצה: הכאב, הזעם, התסכול וגם האהבה. "אמא", "תחזיק מעמד", "גיליתי", "גיבור מעמד הפועלים", "בידוד", "זכור", "אהבה", "הביטי עלי", "אלוהים", "מותה של אמי"... רק שיר אחד לא נכנס לרשימת המושלמים. חוץ ממנו זוהי יצירת מופת מופקת במינימליזם מדוייק וקורע לב.


(IMAGINE (1971

שנה אחרי לנון מתאושש ומוציא את אלבום פנטסטי נוסף, באריזה מוסיקלית קלה יותר לעיכול מהאלבום הקודם (ובעקבות כך זוכה בהצלחה גדולה בהרבה) לנון ממשיך לחשוף את עצמו בדרך שאיש לפני לא עשה בתחום הרוק, בשירי אהבה ומחאה אישיים עטופים בשכבות של יופי. "דמיין", "ברנש קנאי", "תנו לי קצת אמת", "או, אהובתי", "או יוקו!", "איך?", "זה כל כך קשה", "נכה בתוכך", "אני לא רוצה להיות חייל אמא אני לא רוצה למות" וגם ירידה (די ילדותית) על פול מקרטני: "איך אתה ישן".


(SOME TIME IN NEW YORK CITY (1972

לנון נלחם בממסד האמריקני כדי לקבל אשרת שהיה בארה"ב ומוציא אלבום כפול של מחאה נגד כל העולם, כולל המצב בצפון אירלנד, מעמד האשה, מדיניות המלחמה בסמים, זכויות האזרח, אפליית השחורים, מלחמת ויאטנם ועוד ועוד. אלבום אחד בהופעה עם הלהקה של פרנק זאפה, ואחד שבו חצי מהשירים של יוקו, כולל רק מעט שירים טובים באמת. להיט אחד, "אשה היא הכושי של העולם" ותחושה שהאמירה המחאתית חשובה מהמוסיקה.


(MIND GAMES (1973

לשיא של שני האלבומים הראשונים לנון כבר לא יגיע, אבל אחרי "פעם בניו יורק סיטי" האלבום הזה הוא חזרה למוטב, לשילוב האמירה האישית וההסתכלות פנימה עם האמירה על העולם שמסביב. "משחקי מחשבה", "אני מצטער", "יום אחד", "לפתע פתאום" ו"אתה כאן" שווים את כל תשומת הלב. השאר קצת פחות.


(WALLS AND BRIDGES (1974

פרידה ארוכה מיוקו מוכיחה שיצירתית לנון בשיאו כשרע לו... "קירות וגשרים" כולל להיט של שיתוף פעולה עם אלטון ג'ון "מה שעוזר לך להעביר את הלילה" ולהיט סוחף בשם "חלום מספר 9" ומרגש במיוחד בשירים היותר קטנים ועצובים ומהורהרים... "דרך עפר ישנה", "תבורכי", "מפחד", "מתכת וזכוכית" והכי הכי "אף אחד לא אוהב אותך כשאתה על הקרשים".


(ROCK'N'ROLL (1975

אלבום של קאברים לרוקנ'רולים ישנים שנוצר בשל פשרה משפטית בין לנון ובעלי הזכויות על שיריו של צ'ק ברי שטענו לנון גנב להם רעיון לצורך השיר "בואו יחדיו" של הביטלס. לנון נזכר בכיף ומבלי להתאמץ בשירים שעיצבו את עולמו כנער, כולל חידוש העילה לתביעה, "אי אפשר לתפוש אותי" ומה שיותר חשוב, גרסה נפלאה ל"עמדי לצדי" של בן אי קינג.


(DOUBLE FANTASY (1980

חמש שנים של פרישה מרצון, ילד חדש, חיים בריאים ונטולי סמים ופרישה ביחסים עם יוקו... אלה הביאו את ג'ון ויוקו לאלבום קמבק משותף (חצי מהשירים שלה) ובו כמה ממהשירים היותר מוצלחים של לנון כסולן: "כמו להתחיל מחדש", "אני מאבד אותך", "ילד נפלא", "מביט בגלגלים", "אשה", "יוקו היקרה". שלושה שבועות אחרי הוצאת האלבום לנון נרצח בגיל 40. ההוצאה המחודשת של האלבום כוללת אלבום נוסף ובו גרסות "עירומות" של השירים, כפי שבושלו השנה מההקלטות שלא הגיעו לאלבום המקורי. הגרסה הזו מרגשת במיוחד.


(MILK AND HONEY (1984

בזמן העבודה על "פנטסיה כפולה" הספיקו ג'ון ויוקו להקליט שירים נוספים, חלקם לא הושלמו. ב1984 הפיקה יוקו את אלבום ההמשך "חלב ודבש" שכלל כמה רגעים יפים במיוחד של ג'ון (ומעצבנים נורא של יוקו): "אני צועד החוצה", "אני לא רוצה להתמודד עם זה", "אף אחד לא סיפר לי", "זמן שאול" והכי עצוב בעולם "הזדקני אתי". אלה היו ההקלטות האחרונות של ג'ון לנון.

אילן וירצברג בסיכום ביניים

WHILE HIS GUITAR GENTLY WEEPS

שתיים וחצי דקות לתוך השיר "עד שתבוא האהבה" אילן וירצברג מפסיק לשיר ונותן לגיטרה לדבר, כלומר לבכות, זאת אומרת לייבב... את כל הכאב והפחד והצער הוא מכניס לסולו גיטרה שנמשך עוד שלוש דקות כמעט עד סוף השיר... השירה כמעט כבר לא נשמעת ולא צריך אותה יותר... הנגינה מבטאת את גאות הרגש ללא מילים וחודרת לך עמוק לתוך הבטן... מותירה אותך (אותי לפחות) דומע ומצומרר... אחד המוסיקאים הישראלים הכי נחבאים אל הכלים פשוט יודע איך לעשות את זה ישר ללב.

ככה זה היה אצל אילן וירצברג לפני 15 שנה (באלבומו "באת כמו עשן") וככה הוא עושה את זה גם היום. בדרכו שלו, בלי להתחשב במה יגידו ובאיזה מידה ישמיעו וכמה ייקנו. הוא נאמן לעצמו, כאילו וויתר על מרוץ ההצלחה ומתרכז אך ורק ביצירה. ובכל זאת נדמה לי שהאוסף החדש שלו שיוצא השבוע, הוא ניסיון, אולי אחרון, לומר: היי!!! תקשיבו לי!!! אם לא בכל אחד מעשרת האלבומים שהוצאתי בשלושים השנים האחרונות, אז לפחות בדיסק החדש שכולל הקלטות חדשות של המיטב... מימי "בציר טוב" עם שמעון גלבץ ב1982 (עם "סקס אחר" ו"לא יכולתי לעושת כלום") ועד לאלבום "בזמן אמת" שיצא לפני כשנה. אני רוצה להתעכב שנייה על האלבום הזה, דווקא בגלל שהוא כל כך מייצג את וירצברג ואת הסיבה שאני אוהב אותו.

בימים שבכל העולם מסכמים שקונספט האלבום מת הוציא וירצברג את "בזמן אמת" כאלבום קונספט על נושא הזמן החולף ועל הנסיון למצוא את מקומנו קצר המועד בעולם הזה. "הזמן לא מרפא את הכאב" מתוכו מתמצת את הרעיון: הכאב חי וקיים. גם זה הפרטי, אילן וירצברג כואב את מות אביו ממנו התייתם כילד ומות אשתו שנפטרה לפני 18 שנה, וגם הכאב הנושאי הכללי, הנעורים שהיו ואינם והזקנה שבוא תבוא וההבנה שהזמן לא מרפא את הכאב אלא אולי רק מלמד אותנו לחיות איתו , לנסות למצוא את הטוב. וירצברג, כמעט בן 60, מתעסק בנושאים של בני דורו, ההתמודדות עם הגיל, ההתלבטויות והפחדים והגעגועים ותחושת חוסר האונים והצורך למצוא משמעות בחיים, לעבוד קשה כדי לא לאבד את התקווה. כמוסיקאי שגדל על "פינק פלויד" הוא פותח בבלוז שנמשך יותר מעשר דקות ומפתיע ביצירת פרוג בת שבע דקות בהן הוא משלב מרוק כבד ועד מוסיקה קלסית... בכולם הגיטרות הן העיקר והן משלימות את מה שהמילים והשירה לא יכולות, או לא רוצות, לומר.

וירצברג, יליד באר שבע 1951, ניגן בלהקות קצב (בין השאר עם יעקב, אחיה הגדול יהודית רביץ) ובצבא ב"צוות הווי חיל האוויר". באמצע שנות השבעים החל להלחין, לעבד ולהפיק לאחרים. בין השאר לנתנאלה, דודו זכאי, מירי אלוני, ג'וזי כץ, שמוליק קראוס, אריק איינשטיין, נורית גלרון, "סקסטה", אריאל זילבר, אושיק לוי, מיסטר הרי, "הקליק", יגאל בשן, מזי כהן, אפרים שמיר, דפנה ושאול בן אמיתי, ששי קשת, גידי גוב, יהודית רביץ, יצחק קלפטר, גלי עטרי, חני ליבנה, משה בקר, אלי מגן, מיכה ביטון, טובה גרטנר, אבי טולדנו, דורית ראובני, ארנה ומשה דץ, עפרה חזה, חוה אלברשטיין, גתית שובל ועוד. עם אחדים היתה עבודתו אינטנסיבית במיוחד. לשמוליק קראוס הוא עיבד את  אלבומיו "גלגל מסתובב",  "אחרי עשרים שנה" (כולל "רואים רחוק רואים שקוף") ו"ידידותי לסביבה", לגלי עטרי את "אמצע ספטמבר",  "צעד אחד לפני הנהר", "בראשית" ו"ביום שאחרי". לנורית גלרון את "משהו בלבבה", "ציפור הנפש" (עם יוסי בנאי), "אחרינו המבול", "בתוך הסערות" וגם אלבומה החדש עם נתן זך.

בין לחניו הצליחו "תני לי להחליט", "הלילות הקסומים", "כולנו זקוקים לחסד", "ועוד לא אמרתי הכל",  "דרך אחת", "מה אתה בכלל יודע על אהבה" וגם מוסיקה שהלחין לסרטים רבים.

בפסטיבל הזמר 1981 הוא הופיע לראשונה, עם שמעון גלבץ, כמלוויה של  נורית גלרון בשיר של יונה וולך "זה לא זה". שנה לאחר מכן הוציאו וירצברג וגלבץ  אלבום שלם משיריה של וולך, "בציר טוב" ומאז וירצברג נע בשתי קריירות מקבילות, אחת כמלחין ומעבד לאחרים, והשנייה כזמר יוצר בעצמו. הוא הוציא מאז 9 אלבומים: "משני צידי הכדור" (1985), "מה שנשאר" (1990),  "באת כמו עשן" (1995), האוסף "זה היה אצלי בידיים" (1997), "כל זמן שאתה מנגן" עם הזמרת דלית גלעדי (1998), Love Under The Water"" (אלבום האינטרנט הראשון בארץ, 1999),  "זה בא במפתיע" (2001), "בלוז קוסמי" עם הזמרת טל ווייס (2006) ו"בזמן אמת" (2009). עכשיו הוא מסכם, בחידושים ועדכונים ל16 משיריו :האוסף הפרטי". תקשיבו לו!!! 

הנה אילן וירצברג בהופעה חיה באולפן תכניתי "האיש הקטן מהרדיו"

ששודרה ב"רדיו תל אביב" ב23.9.2009

 עם אילן וירצברג בשירה וגיטרה ניגנה להקת "שליחי הבלוז":

צ'לי סיגלסקי בגיטרה, ניב חובב בקלידים ושירה, ערן סנדרי בבס, שאול אליהו בתופים.

השירים בתכנית:

כוכב שמסתובב + הזמן לא מרפא את הכאב + שיר קדמשנתי + לא יכולתי לעשות כלום + כולנו זקוקים לחסד

חלק א

חלק ב

ניק קייב

הילד של חורף 77


הוא התחיל את הקריירה המוסיקלית שלו לפני 33 שנים, מיד אחרי מהפכת הפנק הבריטי של 1976. השתמש באנרגיות הטריות של הפוסט-פנק ובתשומת הלב לאמנים חדשים כתנופת התחלה, כבר מזמן הגיע לשיאו האמנותי והמסחרי ועם זאת הוא עדיין איתנו, ממשיך ליצור ולהקליט מוסיקה משובחת שלא מבייש את נעוריו. יותר מכך, דווקא בשנים האחרונות, כשהוא כבר בגיל שרוב בני דורו יושבים לנוח רגע, ניק קייב נמצא שוב בתקופת פריחה יצירתית מטורפת, בשתי להקותיו השונות "THE BAD SEEDS" ובמיוחד בפרוייקט החדש שיצא השבוע גם בארץ, "GRINDERMAN" הוא חוזר אל הזעם הקדוש, הרוע הטהור והבעיטה לפרצוף שאיפיינו אותו בתחילת דרכו. בגיל 53 ניק קייב מתנהג ונשמע שוב כמו בן 20. השאלה היא אם מהצד השני, הצד שלנו המאזינים, יש עוד מי שמחכה לו.

בסוף שנות השמונים ולכל אורך שנות תשעים היה ניק קייב אייקון תרבות ישראלי, לא פחות. כמובן שאף אחד לא שם עליו במיינסטרים המקומי אבל בהחלט הוא היה ה-נסיך בקרב קהל "הגל החדש". חובבי המוסיקה האלטרנטיבית, לובשי השחורים המעודכנים בכל המתרחש במרתפי הרוק בבריטניה ואירופה. ניק קייב, עם או בלי להקת "הזרעים הרעים" היה סמל איכות, סמן כיוון במוסיקה, מודל חיקוי במראה. בשיאו הוא הצליח כאן, יחסית, יותר מאשר בבריטניה. הוא ביקר בארץ בשלושה סיבובי הופעות מוצלחים במיוחד, נראה בבארים הנכונים בתל אביב ואפילו עשה פעם אחת את סדר הפסח אצל משפחתו של מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ. הוא גם השתתף בהקלטה של להקה ישראלית, "המכשפות" של מעריצתו ענבל פרלמוטר שחידשה שיר שלו... עמיר לב הזכיר אותו בשיר שלו, ולא מעט רוקרים ישראלים של ימי "רוקסן" למדו ממנו אטיטיוד מהו.


בחצי השני של שנות התשעים החל קייב, כמו הרוק הישראלי , למתן את הכסאח (מישהו צריך לבדוק את השפעות סוף שבוע רגוע של גלגלצ על המוסיקה הבריטית) אך לא הפסיק להיות מעניין וייחודי באמירה שלו. העטיפה המוסיקלית של שיריו אמנם התרככה מעט, והפסנתר הנעים החליף את הגיטרה המנסרת, אבל הפנימיות של השירים, גם כשהוא עוסק באהבה, הייתה ונשארה מלאת אימה וחרדות, חיפושי דרך ומיסטיקה. עכשיו, כלומר כבר כמה שנים, חוזר קייב גם אל האריזה עם אותה עוצמה בכתיבה, אותה מחוייבות מוחלטת בביצוע ועם העיבודים הגדולים והמצמררים והתחושה האפוקליפטית שנמצאת בכל אחד מאלבומיו הגדולים ביותר.


קצת היסטוריה. ניק קייב נולד ב1957 באוסטרליה. כנער היה חבר בלהקות מקומיות ונמשך למוסיקת הפנק שהגיעה מבריטניה. ב1977 עבר לגור בגרמניה והקים להקת פוסט פנק בשם "BOYS NEXT DOOR" שעברה לבריטניה והפכה ללהקת "BITRHDAY PARTY" ("מסיבת יום הולדת", ע"פ מחזהו של הארולד פינטר). אחרי פירוק הלהקה ב1983 הקים קייב הרכב בריטי-אוסטרלי-גרמני בשם "הזרעים הרעים" (THE BAD SEEDS) איתם הוא פועל, בשינויי הרכב קלים, מאז ועד היום.
כסולן ועם הלהקה הוציא קייב 20 אלבומים מצויינים ברובם ועוד שלושה אוספי להיטים ולמי שכל זה לא מספיק גם אוסף בשם "B SIDES & RARITIES ובו לא פחות מחמישים וששה קטעים מיוחדים ונדירים, שירים שהופיעו בתקליטונים ולא יצאו באלבומים, קטעי הופעה, חזרות, גרסות אקוסטיות לשירים מוכרים ושירים שהופיעו בפסקולי סרטים (ביניהם של וים ונדרס, ידידו האישי).


הוא לא "רק זמר". הוא משורר וסופר ושחקן קולנוע ובכל אחד מהתחומים האלה הוא רב פנים ומגוון. בשיא ימי הכסאח והתוקפנות האלימה שלו, הוא ידע גם להיות עדין (למשל בדואט עם קיילי מינוג), ובשנים הרגועות-כביכול הוא לא שכח גם את הטירוף שנמצא שם תמיד בתוך השירה השחורה ומלאת הכאב. בתוך תוכו הוא בעצם מרגיש שהוא זמר בלוז כושי (למרות שבשיחה אתי לפני חמש עשרה שנים הוא רק ציין שלשחורים יש חיים קשים משלו) ושומעים את זה בעיקר כשהוא מבצע שירים שירי עם ובלוז עתיקים וכאלה שכתבו זמרים אחרים. גם כשהוא מלטף ברכות, תמיד יש לו את המבט המטורף בעיניים ואת טיפת דם (המטאפורית) שנוטפת מהפה. הוא לא נחמד. ניק קייב בשיאו הוא אגרוף בבטן. כמו מטיף דתי מול קהל מאמיניו הוא נכנס לאקסטזה של זעם קדוש... מדבר, נואם, כועס, צורח ובועט לך במקומות הכי רגישים. הוא מרגש ומטלטל אותך גם אם לא הצלחת לפענח חצי מהטכסטים שלו, (רבים מהם עמוסי התייחסויות לתנ"ך ולברית החדשה) בן חמישים פלוס שכבר לפני שלושים שנה הוביל את מצעד "כוכבי הרוק הכי קרובים למוות..." והנה הוא חי וקיים, עם ההירואין הוא גמר מזמן וגם האלכוהול מאחוריו (לפחות במידה שלא מסכנת את חייו) והוא ממשיך קדימה במלוא המרץ... והוא לא מתרכך ולא מתפשר ומוציא עכשיו שוב אלבום שכולו אילתור ואנרגיה ומוסיקה פראית. לדור שלי זה ממלא את הלב בשמחה ותקווה.

רישומי פחם בצבע

מוסיפים צבע לחיים 
השבוע יפתח "פסטיבל תל אביב השני" במופע מחווה לאחד האלבומים המעניינים ביותר במוסיקה הישראלית של שנות התשעים: "רישומי פחם" של מאיר אריאל. המופע מלווה דיסק וספרון מרשימים שהפיק ניצן זעירא במסגרת "עבודה עברית 2010".

ביוזמתו וניהולו האמנותי של איל תלמודי זוכה האלבום המינימליסטי, השחור-לבן ברוחו, לחיים חדשים ומלאי צבע עם ברי סחרוף, נעם ענבר, מאיה דוניץ, שאנן סטריט, עמיר לב, רונה קינן, אוי דיוויז'ן, לוס כפרוס, נעם רותם ובני בשן.

נשמע כאילו הכל נעשה מתוך הרבה כבוד למקור, ובתוספת למוסיקה הספרון אומר זאת מפורשות במאמרי ניתוח יצירתו של אריאל, באלבום המיוחד הזה ובכלל. ואולי, והלוואי, ההתייחסות הכל כך מעמיקה לאלבום אחד תפתח אצלנו מסורת חדשה של שימור הזמר העברי...

הפתיחה עם "רישומי פחם" היא מדהימה, נדמה לי שהרבה מעבר לציפיות של יוצר האלבום המקורי.

מאיר אריאל עבר בראשית שנות התשעים משבר נפשי וערכי. הוא כעס על השינויים שחלו בחברה הישראלית ובמיוחד על האופן שבו אלה מצאו ביטוי בתקשורת, נמאס לו מהפוליטיקה (לא ברמה של איזו מפלגה נמצאת בשלטון אלא הטלת ספק בשיטה עצמה), הוא חיפש פתרונות בלימודי הדת והפילוסופיה בחייו ובעיקר רצה לצאת לדרך חדשה. הוא חש "עני ורש ומרושרש" מבחינה תרבותית, קינא בנחש על יכולתו "כך להגיח... ולהשיל בלי כל חשש, תרבות של עור אשר יבש..." ושאף להשתנות גם בהתנהלות האמנותית שלו.

נמאס לו להיות "המשורר המזמר" שמכירים רק מתי מעט ("צוותא" כסמל), קיווה להגיע אל הקהל הרחב בכל הארץ, להרחיב עוד את חוג המבצעים משיריו, לפתוח את אופקיו המוסיקליים, להיות "פחות כבד"...  אחרי שסיכם את פעילותו באלבום אוסף ראשון "מבחר" ובספר "נשל הנחש", החל כותב שירים לעשרות זמרים, בהם רבים שלא עבדו איתו בעבר, בסגנונות מוסיקליים שלא נגע בהם קודם לכן.

האלבום הראשון שהקליט בשנות התשעים, אחרי טרילוגיית "שירי חג ומועד ונופל", "וגלוי עיניים", "ירוקות" היה "זרעי קיץ" עם שלום חנוך כמפיק מוסיקלי (לראשונה מאז אלבומו הראשון) וגם עם רוני פיטרסון כאחראי על צליל הבס, התופים והגיטרות, מתוך כוונה ליצור צליל בלוז ישראלי חדש.

בהופעות עם הוצאת האלבום ליווה אותו הרכב נגנים צעירים והוא הופיע גם לבדו והפתיע כששר את להיטו של זהר ארגוב "כבר חלפו השנים" שכתב והלחין אביהו מדינה.

האלבום "זרעי קיץ" נועד להיות "הלהיט הבא" בקריירה שלו ואת השירים היותר קשים והפחות נעימים שיצר באותה תקופה אריאל לא כלל באלבום, אלא להוציא אותם בדרך אלטרנטיבית. ב1994, תוך הופעות "זרעי קיץ" הוא הופיע ב"תיאטרונטו" ב"פסטיבל עכו", במה שכינה "מחזמר ליחיד" ובו שירים שנשמעו כמעט כסקיצות. הוא כינה אותם "רישומי פחם".

ב1996  יצא האלבום "רישומי פחם" כאמירה אישית, פרטית של מאיר אריאל "על המצב". אוסף שירים לא פשוטים ובהם מבט קודר על אפסות האדם מול איתני הטבע, האלוהים והממסד הפוליטי והכלכלי.

עם הרבה כעס וכאב אריאל דיבר על הקושי שבשמירה על רוחניות ואנושיות בתוך הסחרחרת של החיים המודרניים, כפי שציין את מקורות השארתו בחוברת הדיסק: ספר "שמות", התלמוד הבבלי, "1984" של ג'ורג' אורוול ו"זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין. אם מוסיקלית "זרעי קיץ" התכתב עם ריתם-אנד-בלוז ישראלי, הרי ש"רישומי פחם", כאלבום משלים, חזר אל מוסיקת הפולק המקומית. לא במקרה לצד שיריו המקוריים של אריאל כלל האלבום גם נעימה על פי "שדות שבעמק" של לוי בן-אמיתי ונעימה על פי "הורה משמרות" של חיים חנוך (אבא של שלום) וטובה דפנה. אריאל גם ביצע את השירים כמעט לבדו: הוא שר וניגן בגיטרה וקלידים, ובחלק מהשירים הצטרפו דורון פיקר באקורדיון וקלידים וקרני פוסטל בצ'לו. שחר אריאל, בנו, הפיק עבור "אריאל הוצאות" והאלבום הופץ עצמאית, תחילה רק ב"טאוור רקורדז" בתל אביב ואחר כך בהפצת חברת התקליטים NMC.

אחרי "רישומי פחם" הקליט מאיר אריאל רק עוד אחד ("ברנרד ולואיז" בהפקת משה לוי) ומאחר שהלך לעולמו בשנת 1999, אין לדעת איך היו שירי האלבום והגישה השונה בהקלטתם משתלבים בהמשך דרכו האמנותית. ניתן רק להתייחס למציאות: "רישומי פחם" לא היה לרב מכר גדול בזמן אמת. אך במשך השנים הלך וגדל חוג מוקיריו ומעריציו.

שירי האלבום לא נכנסו לרשימות "עשרים הגדולים של מאיר אריאל", רק מעטים מהם בוצעו על ידי זמרים אחרים וקשה להעריך מה הייתה מידת השפעת האלבום על הזמר העברי החדש (שלא כמו אלבומיו הקודמים של אריאל שהשפיעו מאד). אך תמונת היצירה של מאיר אריאל לא תהיה שלמה בלי תשומת לב מיוחדת לאלבום השונה הזה. אולי עכשיו, בגישה החדשה והצבעונית, יקבל האלבום את תשומת הלב הראויה.

 ברי סחרוף... אחד המשתתפים ב"רישומי פחם בצבע" (והצילום כאן בשביל הרייטינג כמובן...)

הנה הראיון שקיימתי בגלי צה"ל עם מאיר אריאל, בשבועות 1995, עם הוצאת האלבום המקורי.
קטעים מתוך תמליל השיחה הזו משולבים בחוברת הדיסק החדש.

חלק א

חלק ב

דנה ברגר ודן תורן חוזרים לעבר

רוקסן!!!

1990 הייתה שנה מעניינת במוסיקה הישראלית החדשה, ה"בקרוב" של העשור המהפכני והיצירתי ההוא. פורטיסחרוף וכרמלה גרוס ואגנר ונושאי המגבעת ותערובת אסקוט ונקמת הטרקטור וכל שאר חלוצי סוף שנות שנות השמונים קיבלו פתאום רוח גבית מהתקשורת וחברות התקליטים והקהל התחילו לרוץ קדימה כשהם פותחים את הסצנה המקומית לכוחות חדשים ומגוונים ...  

רגע לפני תקופת הפריחה של הרוק הצעיר שתוייק תחת  הכותרת ,"ימי רוקסן" עם איפה הילד ומופע הארנבות של דוקטור קספר ואביב גפן וזקני צפת ועמיר לב... שנייה לפני ש"אתניקס" ו"טיפקס"  חיברו בין פופ ודאנס ורוק ומזרחית, הזניקו את את זהבה בן ושרית חדד ואייל גולן ובישרו על השלב הבא המהפכה הישראלית-ים-תיכונית, שתי דקות לפני שהטראנס על נגזרותיו השונות תפס את הנישה שלו...

עשור חדש רק התחיל והיתה באוויר תחושה של משהו טוב, של פתיחות וסובלנות להמון צבעים וסגנונות חדשים ורצון ליצור משהו רענן ומעניין ולאו דווקא "מסחרי" בכל מחיר.

הנה הפעם הראשונה של "בלאגן" בטלויזיה. יום העצמאות 1991, ערוץ 2 הנסיוני:

יהורם גאון מארח את יואב קוטנר שמציג להקות חדשות... ביניהן "בלאגן". 

בלאגן!!!

אופיינית לתקופה, הייתה להקת "בלאגן" שהתקיימה אמנם זמן קצר בלבד, אך הייתה בעלת השפעה על הסצנה הצעירה של התקופה, והרחיבה עוד קצת את גבולות המיינסטרים המקומי.  שני החברים היותר מוכרים בחבורה היו יובל מסנר, יוצא להקת "טאטו", שניסה לשקם את הקריירה שלו אחרי תקופת מאסר בעוון אונס, ודן תורן שהיה כבר אליל נוער בהתהוות כשחקן קולנוע וטלוויזיה. אך הכוכבת האמיתית של ההרכב הייתה דווקא הבחורה החדשה, דנה ברגר, זמרת ירושלמית צעירה שהפכה מיד כשהתגלתה לאחד הדברים הכי חמים ברוק הישראלי, גם בשירתה מלאת האנרגיה וגם בהופעתה הסקסית. יחד עם נגנים שימשיכו להיות שותפים בכירים ברוק הישראלי בשנים הבאות, נגן הבס יאיר גת, הקלידן דרור מרגלית והמתופף גל הדני שהוחלף ברע מוכיח יצרה הלהקה, עם המוסיקה של מסנר, שילוב ייחודי בין "רוק מתקדם" סטייל שנות ה-70 לצליל החדש של שנות ה90, ראפ, כמעט האוס וטקסטים פמיניסטיים. ברדיו הצליחו שירים שלהם כמו "גברים מקצוענים", "חוץ לארץ", ובמיוחד "שלח לי שקט" שמסנר הלחין למילים של יונה וולך. השיר הפך להיט בתקופה מלחמת המפרץ בתחילת 1991 ובעצם האפיל על כל שאר היצירה של "בלאגן". אחרי כשנה של הופעות והקלטות והוצאת אלבום בודד, "גן עדן עירוני", התפרקה הלהקה כשכל חבריה ממשיכים במוסיקה המקומית  גם עשרים שנה אחרי.  במיוחד דנה ודן שהמריאו יפה מתוך הבלאגן.

והנה אותו שיר, "שקט", בהופעה של "בלאגן" במועדון "רוקסן" כפי שצולמה לתכנית "קול הפופ"

דן תורן!!! 
דן תורן חוגג יהיה בן 50 בשבוע הבא, ויציין במופע עמוס אורחים ב"בארבי" 25 שנות פעילות מאד מאד אינטנסיביות כזמר וגיטריסט, כותב ומוסיקאי, קריין ומדובב סרטים, מפיק ורעיונאי, מורה ויועץ, בעל לייבל להוצאת תקליטים, שדרן רדיו, מנהל סדנאות תיאטרון ומוסיקה ואפילו עורך טכסי נישואין אלטרנטיביים... אחד מהיותר עסוקים בתרבות ובמיוחד במוסיקה הישראלית. אולי מכיוון שהתפרסם בגיל צעיר כשחקן קולנוע ("סיפור אינטימי", "בחינת בגרות"), תיאטרון ("סנג'ר" וטלוויזיה ("על הברזלים" ב"זהו זה") נדמה שלא מעט שנים הוא חש שחלה עליו חובת הוכחת הרצינות בהתייחסות שלו לקריירה המוסיקלית. וכך, כל הזמן, הוא ממשיך ללמוד ולהתפתח כמוסיקאי ולא מפסיק לחפש ולהתחדש.

את השירים הראשונים שלו כתב תורן בשנות השמונים לזמרים אחרים, לשרון ליפשיץ את "גידי" ו"קולנוע", לרמי קלינשטיין את "ביום של הפצצה" ו"את שרה ברדיו" ועוד. ב1988 הקליט אלבום ראשון "לו-חמה בשטח בנוי"  שכלל שירים שהלחין כמו "לבן על לבן" ו"בובה מדברת אנגלית". בשנים הבאות המשיך תורן לשלב בין משחק בקולנוע ("אחד משלנו") לקריירה המוסיקלית, והיה שותף בלהקות "שונרא" ו"בלאגן" בטרם החליט לעזוב כמעט לגמרי את המשחק ולהתרכז במוסיקה. ככותב ושותף בהפקה מוסיקלית עבד עם ברי סחרוף, אסף אמדורסקי, דנה ברגר, היי פייב, מאור כהן, יהודית רביץ, פיטר רוט, שי להב, יאיא כהן אהרונוב ואפילו אריק איינשטיין. והיה שותף בלהיטים כמו "השומר של הגן", "רעש לבן", "ליד עצמך", "מפנה מקום", "איפה הוא עכשיו", "בך לא נוגע" ועוד רבים. השתתף באלבום שירי הילדים "זנב לא שוכח", הקים סופרגרופ בשם "הזבובים" (עם מאור כהן, פיטר רוט ואחרים) והוציא כסולן שמונה אלבומים שכללו לא מעט להיטים, ביניהם "שוב השקר הזה", "יחסי הציבור של המוות" ו"אימפריות נופלות לאט". עכשיו, במסגרת "פסטיבל תל אביב" הוא מסכם את הקריירה שלו ביחד עם חברים, ברי סחרוף, הזבובים, תומר יוסף, אפרת גוש, יהלי סובול, מאור כהן, דודי לוי, עמיר לב ושליחי הבלוז וגם מציג אלבום חדש.

דן תורן חוגג 50

מועדון "בארבי" תל אביב, יום ה' 21.10.2010

לכבוד ההופעה הקרובה... דן תורן התארח בתכניתי "קוטנר בתשע" (ימים א-ד בגלי צה"ל)

הוא שר שיר חדש ושניים מוכרים. ככה זה היה:

דנה ברגר!!!

גם דנה ברגר מביטה לרגע לאחור. עוד לא מסכמת את שנות פעילותה, אבל חוזרת לאחד מרגעי השיא בקריירה שלה וחוגגת עשור לאלבומה השלישי "עד הקצה" שנמכר בלמעלה מ60000 עותקים וכלל להיטים כ"לומדת לעוף", "אהבה", "יש בזה טעם" ושיר הנושא. ב11.11, קצת אחרי יומולדתה ה40 תופיע ברגר במופע חגיגי עם נגנים האלבום המקוריים (עופר מאירי בהפקה המוסיקלית, ניר מנצור בתופים, מיכאל פרוסט בבס, יניב דדון בגיטרות ואלעד אדר בקלידים וסמפלר) ועם אורחות: ורד קלפטר (שהשתתפה בכתיבת חלק משירי האלבום), קרולינה ואפרת גוש.

בשנות התשעים הייתה דנה ברגר ה-פצצה של הרוק הישראלי. ל"בלאגן" היא הגיעה זמן קצר אחרי שהשתחררה מלהקת הנח"ל (לפני כן שרה בלהקת אלטרנטיב ירושלמית בשם או-באן), ותוך כדי לימודיה בבית הספר רימון. חשיפתה ב"בלאגן" הפכה אותה לכוכבת גדולה. היא הופיעה בסדרת הטלוויזיה "עניין של זמן", באופרת הרוק של הלל מיטלפונקט ואבי בללי "סאמארה" ובכל מיני הפקות מוסיקליות. ב1993 יצא אלבומה הראשון, שהפתיע בקיצוניות ההפקה הרוקית מחוספסת שלו, שיתופי פעולה עם ברי סחרוף וחברי להקת "רעש", בניית תדמית חדשה (דם נוזל מפיה על העטיפה), ותחושה שהיא שמה זין על המיינסטרים ועושה מה שבא לה. וכך, רק שיר אחד, "מלך", זכה להשמעות רבות באלבום, אך דנה שמרה על מעמדה ככוכבת הטריה של הרוק הישראלי והרחיבה את פעילותה גם לקולנוע ("ציפורים בניוטרל", "לילסדה"). אלבומה השני "פשוט להיות" שיצא ב1998 בהפקת יובל שפריר היה רך מקודמו וזכה בהצלחה רבה. עם להיטים כ"חמימות חולפת" ו"מחכה לו", שיתופי פעולה עם ורד קלפטר, דן תורן ויהודה עדר והופעות מצליחות. אלבומה השלישי, "עד הקצה" שיצא בשנת 2000 היה להצלחה המסחרית הגדולה שלה ובעשור שחלף מהוצאתו, דנה משלבת קריירה מוסיקלית מצליחה (עם עוד שני אלבומי סולו, השתתפות ב"מטרופולין" של עופר מאירי, הופעות עם ירמי קפלן, אלבום משותף עם איתי פרל ועוד) משחק ("שבתות וחגים", "בנות", "האי", "על קצות האצבעות", "גירושים נפלאים") והכל תוך כדי כך פעילות כאמא במשרה מלאה (לשתי בנות). היא כבר לא נערת הרוק הפרובוקטיבית מ"רוקסן" (עליה כתב חמי רודנר את "נפלת חזק"), אבל היא מוכיחה שאפשר לעשות את זה גם כבעלת משפחה ולהשאר רעננה ומדליקה.

דנה ברגר: עשור ל"עד הקצה"

רידינג 3 נמל תל אביב, יום ה' 11.11.2010

אדיר והילדות בהופעה בגל"צ 10.10.2020

"אדיר והילדות" בהופעה בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל 10.10.2010

אדיר אוחיון בשירה וגיטרה, עידו הרשקוביץ' בבס וקולות, נדב הושע בתופים וקולות

השירים בתכנית:

לא יכול בלי

לאט לאט

מי עוד

לב אל לב    

 צילומים בגל"צ: דני זודקביץ'.

וככה זה נשמע:

והנה מה שהיה לי לומר עליהם, "ישראל היום"  27.9.2010

איזה תענוג זה לטעות לפעמים, לחשוב שאתה יודע משהו כשבעצם אין לך צל מושג, לצפות בעקבות כך למשהו גרוע במיוחד ו...להתאכזב לטובה.

זה מה שקרה לי עם אלבום הבכורה של "אדיר והילדות". אני מודה שמראש, לפני ששמעתי צליל מתוכו, כבר היה לי איזשהו אנטי כללי נגדו. קודם כל המחשבה שהנה עוד אחד מיוצאי "כוכב נולד" שלא הצליח לקחת את הגמר נזכר פתאום שהוא בעצם רוקר בועט... אחר כך הפירגונים מכל מיני כיוונים שהזכירו באותה נשימה את "אדיר והילדות" לצד "רדיו הד" או "מיוז" (ובמקום אחד אפילו את "ג'וי דיוויז'ן" רחמנא לצלן, לא פחות ולא יותר). וחוץ מזה היה גם העניין של שם הלהקה "אדיר" ו"הילדות" שהריח לי לא טוב, משובניזם ועד פדופיליה...

אז הנה אני מודה. טעיתי בגדול. למזלי לא פרסמתי את הסתייגויותי ברבים, ולכן הפאשלה היא בעיקר ביני לבין עצמי. אני בכל זאת מזכיר אותה כאן, כיוון שיש לי הרגשה שכמוני ישנם עוד לא מעטים שקובעים את דעתם מבלי להקשיב באמת. השם, התדמית, ההקשר... כל אלה יוצרים דעות קדומות. וחבל. מי יודע כמה דברים טובים פספסנו בגלל התכונה הזו...

אז הנה אני אומר את זה, צועק את זה, בצורה ברורה: "אדיר והילדות" הוא אלבום רוק פנטסטי, אחת ההפתעות הנפלאות של החודשים האחרונים במוסיקה הישראלית החדשה.

אדיר הוא אדיר אוחיון שכותב ומלחין ושר ומנגן בגיטרות, "הילדות" הם עידו (דודו) הרשקוביץ בבס ושירה ונדב הושע בתופים, קלידים. ההפקה המוסיקלית העצמאית של השלושה מפתיעה בעוצמתה וברעננותה, אז נכון שאפשר שלשמוע שהם שמעו "רדיו הד", בשירה הגבוהה ובמעברי המקצבים... אבל כל מוסיקאי מעודכן בכל העולם (המערבי) שמע "רדיו הד" בעשרים השנים האחרונות, לצד עוד הרבה דברים נפלאים אחרים שקורים בחו"ל, והשאלה היא איך המוסיקה החדשה שאתה מושפע ממנה חודרת לתוך היצירה שלך והופכת לחלק מהשפה שלך.

"אדיר והילדות" שמעו הרבה מוסיקה טובה ועכשיו הם עושים את שלהם: נשמעים לגמרי מקוריים, ממש לא חקיינים. פאוור טריו ישראלי שמגיש בלי רגשי נחיתות רוק גיטרות (ולעתים קלידים) חם ומסעיר ומרגש. נגינה משובחת, שירה מלאת נשמה ומעל לכל, שירים טובים ולא סתם הפקה מעניינת. "אדיר והילדות" עושים את שלהם תוך אי התחשבות במה-שהולך-היום ולא רק בפופ המקומי (אין אף קטע מזרחי!!!) אלא גם בנישה של הרוק הישראלי (כולל קטע סיום של תשע דקות!!!). איזה כיף שעוד עושים מוסיקה כזאת, שיש בה מקום גם ל"סתם נגינה", להבדיל מיצירת להיט-מהודק שאין בו חופש מוסיקלי כזה... ועוד אצלנו בארץ ישראל...

אז עכשיו כשסיכמנו שאין קשר בין האלבום הזה ומה שאולי חשבת (אני חשבתי) על אדיר אוחיון  אני חוזר לרגע להיסטוריה שלו. האמת היא שאני ממעט לצפות ב"כוכב נולד" (רק מפני שיש לי המון המון המון מוסיקה חדשה לשמוע ואי אפשר להספיק הכל בחיים) אבל אפילו אני זוכר את הדיבורים על אוחיון בעונה החמישית של התכנית (בה הגיעו לגמר שלומי בראל, מרינה מקסימיליאן בלומין ובעז מעודה שזכה). אדיר אוחיון בלט בשירתו גבוהת המנעד ומיוחד, לצד פרשנותו לשירים מוכרים (ביניהם "על גגות תל אביב" של אלונה דניאל, "מחכים למשיח" של שלום חנוך) הוא הפתיע במיוחד בשיר המקורי שבחר לשיר "לצלול" (שלא מופיע באלבום של "הילדות").

טמירה ירדני מפיקת "כוכב נולד" סיפרה שבעצם אדיר אוחיון היה רוקר בכל רמ"ח אבריו עוד בטרם הגיע לתחרות, עם חברי "הילדות" הוא הופיע בצפון הארץ עוד שלוש שנים טרם התחרות, והוא בסך הכל בן 25 (חבריו ללהקה מעט יותר מבוגרים ממנו) . כך שהמחשבה הפסולה שהודיתי בה בתחילת הכתבה, על כך שהוא הפך לרוקיסט רק אחרי הכישלון, אין לה על מה להתבסס.

מסקנה א': בתחרויות כאלה ובכלל בתחרויות-מוסיקה לעתים קרובות ההשתתפות חשובה יותר מהזכייה, ועוד קצת התבשלות והתכוננות לקראת הוצאת אלבום הבכורה יכולה להועיל (אני זוכר את "החברים של נטאשה" לוקחים את המקום השני בתחרות של עיריית תל אביב שבה זכה... מי זה היה???). ומסקנה ב', אם באמת יש לך את זה ואתה מוכן לעבוד קשה כדי לעשות את זה, בלי להתפשר על האמת האמנותית שלך כדי ולזכות בהצלחה מיידית.... סופך שתגיע. "אדיר והילדות" מגיעים עכשיו.

ואפרופו הפתעות מכיוון "כוכב נולד"... 

הנה עוד אחת שלא מתנהגת כצפוי... מי פיינגולד.

עם הוצאת אלבומה הראשון היא בקרה באולפן גל"צ להופעה אקוסטית קצרה 

עם מיקי פיינגולד בבס, רמי אוסרווסר בגיטרה.

החלום הישראלי

לשבור רגל

תמשיכי לחלום