כלייזמר ג'אז דגם המאה ה21
כשרואים אותו, או כששומעים אותו מדבר, קשה לדמיין שמדובר באחד מענקי הג'אז שצמחו במדינת ישראל (כן כן, לא פחות!!!).
דניאל זמיר הוא קטן קומה, רזה, דתי עטור זקן, מאד צנוע בהופעתו ובדיבורו ...והוא מוזיקאי ענק שמעשיר את התרבות הישראלית ביצירה מקורית המשלבת ג'אז אבנגרדי, מסורת יהודית שורשית, מוזיקת עולם ושירים עבריים ישנים.
דניאל זמיר הוא קטן קומה, רזה, דתי עטור זקן, מאד צנוע בהופעתו ובדיבורו ...והוא מוזיקאי ענק שמעשיר את התרבות הישראלית ביצירה מקורית המשלבת ג'אז אבנגרדי, מסורת יהודית שורשית, מוזיקת עולם ושירים עבריים ישנים.
זמיר, זוכה פרס ראש הממשלה למלחינים לשנת 2010 הפסיק בשנים האחרונות לשתף פעולה עם רשימה נכבדת של אמנים ישראליים באלבומים ובהופעות. ביניהם אהוד בנאי, שולי רנד, אביתר בנאי, רמי קלינשטיין, עמיר בניון, מאיר בנאי, אסף אמדורסקי, שלמה גרוניך, שלומי שבן, יוני רכטר, ברי סחרוף, שלמה בר, קובי אוז, ערן צור, שם טוב לוי, יונתן רזאל, ארז לב ארי וגם כוכבים מחו"ל כמו זמר הרגאיי היהודי מתיסיהו שהוא חבר קרוב שלו.
איך זה קרה לו? בעיקר בזכות ההתמדה וההליכה בדרכו העצמאית. הוא לא מנסה למצוא חן, לא מתפשר על האמנות שלו גם כשהיא לא קלה לעיכול... ובכל זאת הולך מחיל אל חיל.
דניאל זמיר נולד בפתח תקווה ב1980. בתיכון הקים שלישיה בשם "לא למכירה" (שהצליחה להגשים את שמה) ולמד בבית הספר לאמנויות "תלמה ילין". וותיקי בית הספר זוכרים עד היום את העילוי שלא היה כמוהו בתחום נגינת הסקסופון אלט...
ב1998 עבר דניאל לניו יורק, החל להתעניין במוסיקה יהודית מזרח אירופאית והתקרב לדת.
בגיל 19 הוחתם לחברת התקליטים "צדיק" של אמן הג'אז האבנגרדי ג'ון זורן, שעוסק משנות התשעים בגילוי ושימור מוסיקה יהודית חדשה וישנה, תחת הכותרת " RADICAL JEWISH CULTURE".
בגיל 19 הוחתם לחברת התקליטים "צדיק" של אמן הג'אז האבנגרדי ג'ון זורן, שעוסק משנות התשעים בגילוי ושימור מוסיקה יהודית חדשה וישנה, תחת הכותרת " RADICAL JEWISH CULTURE".
בשנת 2000 הוציא זמיר אלבום ראשון בחברה, עם שלישיה בשם "סאטלה". האלבום, בו הוא ניגן בטנור סקסופון וצעצועים כלל עיבוד לשיר התימני "השר הממונה" וקטעים מאד מורכבים שהלחין זמיר.
ב2001 יצא אלבום הופעה של השלישיה "אקסודוס" (ובו לצד חומרימ מקוריים חידוש ל"לעבודה ולמלאכה") ושנה לאחר מכן אלבום בשם "CHILDREN OF ISRAEL" שפרט לקטע מקורי אחד כלל עיבודים לקלסיקות ישראליות, ביניהן "מה אומרות עינייך" "מעמק לגבעה", "מה יפים הלילות בכנען" "יש לי גן" ו"ריח תפוח ואודם שני".
ב2001 יצא אלבום הופעה של השלישיה "אקסודוס" (ובו לצד חומרימ מקוריים חידוש ל"לעבודה ולמלאכה") ושנה לאחר מכן אלבום בשם "CHILDREN OF ISRAEL" שפרט לקטע מקורי אחד כלל עיבודים לקלסיקות ישראליות, ביניהן "מה אומרות עינייך" "מעמק לגבעה", "מה יפים הלילות בכנען" "יש לי גן" ו"ריח תפוח ואודם שני".
באותה שנה השתתף זמיר גם באלבום מלחני סשה ארגוב ז"ל (שהשבוע צוין יום השנה ה15 למותו), כחלק מסדרת "מוסיקה יהודית" של ג'ון זורן. זמיר ניגן וגם שר גרסה מורכבת ויפה ל"פנס בודד" וגם כתב מאמר מרתק על תרומתו של ארגוב לתרבות הישראלית.
בינתיים הלכה והעמיקה התקרבותו ליהדות, הוא חזר בתשובה והפך חסיד חב"ד.
ב2006 ביקר בישראל להופעות והוציא כאן בחברת התקליטים "התו השמיני" אלבום עם הרכב חדש ובו עומר אביטל בבס, עמרי מור בפסנתר, דניאל פרידמן בתופים ואבישי כהן כאורח בחצוצרה. דניאל זמיר, שעבר בינתיים לנגן בסקסופון סופרן, שילב באלבום חומרים חדשים, עיבודים לשירים עבריים וגם חידושים לקטעים שלו מהעבר.
קבלת הפנים החמה לאלבום, "אמן", ונישואיו (עם חנה שיר) שיכנעו את זמיר לחזור סופית ארצה, אם כי הוא הספיק להוציא אלבום נוסף ב"צדיק" בניו יורק: "I BELIEVE", ובו, בין השאר, עיבוד מקסים ל"הכניסי תחת כנפך".
ב2009 הוציא זמיר אלבום נוסף ב"תו השמיני", "אחד" שמו. הפעם בהרכב שכלל את ניתאי הרשקוביץ בפסנתר, יונתן אלבלק בגיטרה, נועם וייזנברג בקונטרבס, דניאל דור ושני אורחים מיוחדים: ברי סחרוף וזהר פרסקו. האלבום, שהצליל הג'אזי שלו הושפע מרוק יותר מבעבר, כלל סוויטה בת ארבעה פרקים לגלעד שליט שנמשכה כ26 דקות, גרסה חדשה ל"התקווה" שרק חלק קטן מתוך 15 הדקות שנמשכה הזכיר את ההמנון הלאומי, במיוחד מכיוון שזמיר שר בקטע הזה טכסט מקורי משלו. ברי סחרוף וזהר פרסקי התארחו בשירה ונגינה בחידוש ל"שדמתי" הוותיק.
עכשיו מוציא זמיר את "געגוע לכאן" עם מיטב בחורינו בלהקת הליווי: עומר אביטל בקונטרה בס, עומר קליין בפסנתר, אביב כהן בתופים, איתמר בורוכוב בחצוצרה ואבי לייבוביץ' בטרומבון. "געגוע לכאן" הוא האלבום שצריך להביא את שמו של דניאל זמיר לקהל הרבה יותר רחב. פחות בגלל היצירות האינסטרומנטאליות המקוריות שלו, וגם לא בזכות עיבוד נוסף שלו ל"ריח תפוח ואודם שני" של נחום היימן, כל אלה ממשיכים את הקו של האלבומים הקודמים וישמעו נהדר לחובבי ג'אז, מוסיקה יהודית ואתנית. החידוש העיקרי באלבום הזה הוא שיר הנושא: "שיר געגוע לכאן" שדניאל כתב ושר בשיתוף פעולה עם אביתר בנאי. שיר אחד כזה, כל כך יפה, עשוי לשנות את הקריירה של דניאל זמיר. בעזרת השם... והכישרון.
לקראת הופעתו ב"רידינג 3" ביום א ה17.10.2010
הנה דניאל בהופעה קצרצרה ומאולתרת
בתכניתי "מוזיקה היום" ששודרה בגלי צה"ל ב5.9.2010
דניאל זמיר בסקסופון ושירה (קטע 3), נועם וייסנברג בקונטרבס, אביב כהן בתופים וניתאי הרשקוביץ בקלידים.
לקראת הופעתו ב"רידינג 3" ביום א ה17.10.2010
הנה דניאל בהופעה קצרצרה ומאולתרת
בתכניתי "מוזיקה היום" ששודרה בגלי צה"ל ב5.9.2010
דניאל זמיר בסקסופון ושירה (קטע 3), נועם וייסנברג בקונטרבס, אביב כהן בתופים וניתאי הרשקוביץ בקלידים.
הקטעים בתכנית:
ריח תפוח ואודם שני,
שבע עשרה,
שיר געגוע לכאן.
צילומים: עמרי בראל ובגל"צ דני זודקביץ'
ההופעה שלו ביום חמישי האחרון בבית אביחי, עם ארז לב ארי ומאיר בנאי היתה לא פחות מפנומנלית.
השבמחקעיבודים וביצועים משוגעים ומרגשים למודה אני של מאיר אריאל, ילד מזדקן, עיר מקלט, אל תלכי מכאן (של מאיר), עוד תראי את הדרך...
היה תענוג בכל קנה מידה.
מחכה בכליון עינים להופעה שתהיה ב"ה ברדינג
השבמחקדניאל עלה והצליח!!
קוטנר, אתה תותח, אבל הפוסט מעט שטחי לטעמי...
השבמחקמעבר לזה שהסקירה של הקריירה של זמיר נראית קצת כמו הקראת העטיפות האחוריות של הדיסקים שלו,
להגיד שהוא לא מתפשר על האמנות שלו זה לא מדויק - הוא עשה כמה וכמה פשרות אמנותיות (קרא לזה שינויים) ובשנים האחרונות המוסיקה שלו מתקרבת לאוזן המיינסטרימית יותר ויותר מאשר בימי סאטלה שם עשה אוונט-גארד וג'אז חופשי אמיתי.
השיר "געגוע לכאן" הוא דוגמא מובהקת לכך. שני הקטעים האחרים זכו לביצועים בועטים בהרבה תחת הרכב "סאטלה" בהוצאתו של ג'ון זורן.
דומה בעיני שמי שמכיר את קורותיו של זמיר מבין את פשר השינוי שחל בעשיה המוזיקלית שלו ובעיני יש לעשייה החדשה שלו ערך רב יותר כשמבינים את המקורות שלה בראשית היצירה. מעניין להשוות את ההתפתחות שלו לזאת של אמנים פופולריים כאביתר בנאי ומתיסיהו שכן יש הקבלות רבות.
זהו קוטנר :) מקוה שלא עיצבנתי אותך יותר מדי . אם כן רק תגיד ואשתדל לארגן לעצמי מחלה קשה :P
אני גם מסכים וגם לא. נכון שהוא עשה שינויים לכיוון נגיש יותר... בעיני זו לא התפשרות במובן שלילי אלא הכרת המציאות
השבמחק