רישומי פחם בצבע

מוסיפים צבע לחיים 
השבוע יפתח "פסטיבל תל אביב השני" במופע מחווה לאחד האלבומים המעניינים ביותר במוסיקה הישראלית של שנות התשעים: "רישומי פחם" של מאיר אריאל. המופע מלווה דיסק וספרון מרשימים שהפיק ניצן זעירא במסגרת "עבודה עברית 2010".

ביוזמתו וניהולו האמנותי של איל תלמודי זוכה האלבום המינימליסטי, השחור-לבן ברוחו, לחיים חדשים ומלאי צבע עם ברי סחרוף, נעם ענבר, מאיה דוניץ, שאנן סטריט, עמיר לב, רונה קינן, אוי דיוויז'ן, לוס כפרוס, נעם רותם ובני בשן.

נשמע כאילו הכל נעשה מתוך הרבה כבוד למקור, ובתוספת למוסיקה הספרון אומר זאת מפורשות במאמרי ניתוח יצירתו של אריאל, באלבום המיוחד הזה ובכלל. ואולי, והלוואי, ההתייחסות הכל כך מעמיקה לאלבום אחד תפתח אצלנו מסורת חדשה של שימור הזמר העברי...

הפתיחה עם "רישומי פחם" היא מדהימה, נדמה לי שהרבה מעבר לציפיות של יוצר האלבום המקורי.

מאיר אריאל עבר בראשית שנות התשעים משבר נפשי וערכי. הוא כעס על השינויים שחלו בחברה הישראלית ובמיוחד על האופן שבו אלה מצאו ביטוי בתקשורת, נמאס לו מהפוליטיקה (לא ברמה של איזו מפלגה נמצאת בשלטון אלא הטלת ספק בשיטה עצמה), הוא חיפש פתרונות בלימודי הדת והפילוסופיה בחייו ובעיקר רצה לצאת לדרך חדשה. הוא חש "עני ורש ומרושרש" מבחינה תרבותית, קינא בנחש על יכולתו "כך להגיח... ולהשיל בלי כל חשש, תרבות של עור אשר יבש..." ושאף להשתנות גם בהתנהלות האמנותית שלו.

נמאס לו להיות "המשורר המזמר" שמכירים רק מתי מעט ("צוותא" כסמל), קיווה להגיע אל הקהל הרחב בכל הארץ, להרחיב עוד את חוג המבצעים משיריו, לפתוח את אופקיו המוסיקליים, להיות "פחות כבד"...  אחרי שסיכם את פעילותו באלבום אוסף ראשון "מבחר" ובספר "נשל הנחש", החל כותב שירים לעשרות זמרים, בהם רבים שלא עבדו איתו בעבר, בסגנונות מוסיקליים שלא נגע בהם קודם לכן.

האלבום הראשון שהקליט בשנות התשעים, אחרי טרילוגיית "שירי חג ומועד ונופל", "וגלוי עיניים", "ירוקות" היה "זרעי קיץ" עם שלום חנוך כמפיק מוסיקלי (לראשונה מאז אלבומו הראשון) וגם עם רוני פיטרסון כאחראי על צליל הבס, התופים והגיטרות, מתוך כוונה ליצור צליל בלוז ישראלי חדש.

בהופעות עם הוצאת האלבום ליווה אותו הרכב נגנים צעירים והוא הופיע גם לבדו והפתיע כששר את להיטו של זהר ארגוב "כבר חלפו השנים" שכתב והלחין אביהו מדינה.

האלבום "זרעי קיץ" נועד להיות "הלהיט הבא" בקריירה שלו ואת השירים היותר קשים והפחות נעימים שיצר באותה תקופה אריאל לא כלל באלבום, אלא להוציא אותם בדרך אלטרנטיבית. ב1994, תוך הופעות "זרעי קיץ" הוא הופיע ב"תיאטרונטו" ב"פסטיבל עכו", במה שכינה "מחזמר ליחיד" ובו שירים שנשמעו כמעט כסקיצות. הוא כינה אותם "רישומי פחם".

ב1996  יצא האלבום "רישומי פחם" כאמירה אישית, פרטית של מאיר אריאל "על המצב". אוסף שירים לא פשוטים ובהם מבט קודר על אפסות האדם מול איתני הטבע, האלוהים והממסד הפוליטי והכלכלי.

עם הרבה כעס וכאב אריאל דיבר על הקושי שבשמירה על רוחניות ואנושיות בתוך הסחרחרת של החיים המודרניים, כפי שציין את מקורות השארתו בחוברת הדיסק: ספר "שמות", התלמוד הבבלי, "1984" של ג'ורג' אורוול ו"זמנים מודרניים" של צ'רלי צ'פלין. אם מוסיקלית "זרעי קיץ" התכתב עם ריתם-אנד-בלוז ישראלי, הרי ש"רישומי פחם", כאלבום משלים, חזר אל מוסיקת הפולק המקומית. לא במקרה לצד שיריו המקוריים של אריאל כלל האלבום גם נעימה על פי "שדות שבעמק" של לוי בן-אמיתי ונעימה על פי "הורה משמרות" של חיים חנוך (אבא של שלום) וטובה דפנה. אריאל גם ביצע את השירים כמעט לבדו: הוא שר וניגן בגיטרה וקלידים, ובחלק מהשירים הצטרפו דורון פיקר באקורדיון וקלידים וקרני פוסטל בצ'לו. שחר אריאל, בנו, הפיק עבור "אריאל הוצאות" והאלבום הופץ עצמאית, תחילה רק ב"טאוור רקורדז" בתל אביב ואחר כך בהפצת חברת התקליטים NMC.

אחרי "רישומי פחם" הקליט מאיר אריאל רק עוד אחד ("ברנרד ולואיז" בהפקת משה לוי) ומאחר שהלך לעולמו בשנת 1999, אין לדעת איך היו שירי האלבום והגישה השונה בהקלטתם משתלבים בהמשך דרכו האמנותית. ניתן רק להתייחס למציאות: "רישומי פחם" לא היה לרב מכר גדול בזמן אמת. אך במשך השנים הלך וגדל חוג מוקיריו ומעריציו.

שירי האלבום לא נכנסו לרשימות "עשרים הגדולים של מאיר אריאל", רק מעטים מהם בוצעו על ידי זמרים אחרים וקשה להעריך מה הייתה מידת השפעת האלבום על הזמר העברי החדש (שלא כמו אלבומיו הקודמים של אריאל שהשפיעו מאד). אך תמונת היצירה של מאיר אריאל לא תהיה שלמה בלי תשומת לב מיוחדת לאלבום השונה הזה. אולי עכשיו, בגישה החדשה והצבעונית, יקבל האלבום את תשומת הלב הראויה.

 ברי סחרוף... אחד המשתתפים ב"רישומי פחם בצבע" (והצילום כאן בשביל הרייטינג כמובן...)

הנה הראיון שקיימתי בגלי צה"ל עם מאיר אריאל, בשבועות 1995, עם הוצאת האלבום המקורי.
קטעים מתוך תמליל השיחה הזו משולבים בחוברת הדיסק החדש.

חלק א

חלק ב