אילן וירצברג בסיכום ביניים

WHILE HIS GUITAR GENTLY WEEPS

שתיים וחצי דקות לתוך השיר "עד שתבוא האהבה" אילן וירצברג מפסיק לשיר ונותן לגיטרה לדבר, כלומר לבכות, זאת אומרת לייבב... את כל הכאב והפחד והצער הוא מכניס לסולו גיטרה שנמשך עוד שלוש דקות כמעט עד סוף השיר... השירה כמעט כבר לא נשמעת ולא צריך אותה יותר... הנגינה מבטאת את גאות הרגש ללא מילים וחודרת לך עמוק לתוך הבטן... מותירה אותך (אותי לפחות) דומע ומצומרר... אחד המוסיקאים הישראלים הכי נחבאים אל הכלים פשוט יודע איך לעשות את זה ישר ללב.

ככה זה היה אצל אילן וירצברג לפני 15 שנה (באלבומו "באת כמו עשן") וככה הוא עושה את זה גם היום. בדרכו שלו, בלי להתחשב במה יגידו ובאיזה מידה ישמיעו וכמה ייקנו. הוא נאמן לעצמו, כאילו וויתר על מרוץ ההצלחה ומתרכז אך ורק ביצירה. ובכל זאת נדמה לי שהאוסף החדש שלו שיוצא השבוע, הוא ניסיון, אולי אחרון, לומר: היי!!! תקשיבו לי!!! אם לא בכל אחד מעשרת האלבומים שהוצאתי בשלושים השנים האחרונות, אז לפחות בדיסק החדש שכולל הקלטות חדשות של המיטב... מימי "בציר טוב" עם שמעון גלבץ ב1982 (עם "סקס אחר" ו"לא יכולתי לעושת כלום") ועד לאלבום "בזמן אמת" שיצא לפני כשנה. אני רוצה להתעכב שנייה על האלבום הזה, דווקא בגלל שהוא כל כך מייצג את וירצברג ואת הסיבה שאני אוהב אותו.

בימים שבכל העולם מסכמים שקונספט האלבום מת הוציא וירצברג את "בזמן אמת" כאלבום קונספט על נושא הזמן החולף ועל הנסיון למצוא את מקומנו קצר המועד בעולם הזה. "הזמן לא מרפא את הכאב" מתוכו מתמצת את הרעיון: הכאב חי וקיים. גם זה הפרטי, אילן וירצברג כואב את מות אביו ממנו התייתם כילד ומות אשתו שנפטרה לפני 18 שנה, וגם הכאב הנושאי הכללי, הנעורים שהיו ואינם והזקנה שבוא תבוא וההבנה שהזמן לא מרפא את הכאב אלא אולי רק מלמד אותנו לחיות איתו , לנסות למצוא את הטוב. וירצברג, כמעט בן 60, מתעסק בנושאים של בני דורו, ההתמודדות עם הגיל, ההתלבטויות והפחדים והגעגועים ותחושת חוסר האונים והצורך למצוא משמעות בחיים, לעבוד קשה כדי לא לאבד את התקווה. כמוסיקאי שגדל על "פינק פלויד" הוא פותח בבלוז שנמשך יותר מעשר דקות ומפתיע ביצירת פרוג בת שבע דקות בהן הוא משלב מרוק כבד ועד מוסיקה קלסית... בכולם הגיטרות הן העיקר והן משלימות את מה שהמילים והשירה לא יכולות, או לא רוצות, לומר.

וירצברג, יליד באר שבע 1951, ניגן בלהקות קצב (בין השאר עם יעקב, אחיה הגדול יהודית רביץ) ובצבא ב"צוות הווי חיל האוויר". באמצע שנות השבעים החל להלחין, לעבד ולהפיק לאחרים. בין השאר לנתנאלה, דודו זכאי, מירי אלוני, ג'וזי כץ, שמוליק קראוס, אריק איינשטיין, נורית גלרון, "סקסטה", אריאל זילבר, אושיק לוי, מיסטר הרי, "הקליק", יגאל בשן, מזי כהן, אפרים שמיר, דפנה ושאול בן אמיתי, ששי קשת, גידי גוב, יהודית רביץ, יצחק קלפטר, גלי עטרי, חני ליבנה, משה בקר, אלי מגן, מיכה ביטון, טובה גרטנר, אבי טולדנו, דורית ראובני, ארנה ומשה דץ, עפרה חזה, חוה אלברשטיין, גתית שובל ועוד. עם אחדים היתה עבודתו אינטנסיבית במיוחד. לשמוליק קראוס הוא עיבד את  אלבומיו "גלגל מסתובב",  "אחרי עשרים שנה" (כולל "רואים רחוק רואים שקוף") ו"ידידותי לסביבה", לגלי עטרי את "אמצע ספטמבר",  "צעד אחד לפני הנהר", "בראשית" ו"ביום שאחרי". לנורית גלרון את "משהו בלבבה", "ציפור הנפש" (עם יוסי בנאי), "אחרינו המבול", "בתוך הסערות" וגם אלבומה החדש עם נתן זך.

בין לחניו הצליחו "תני לי להחליט", "הלילות הקסומים", "כולנו זקוקים לחסד", "ועוד לא אמרתי הכל",  "דרך אחת", "מה אתה בכלל יודע על אהבה" וגם מוסיקה שהלחין לסרטים רבים.

בפסטיבל הזמר 1981 הוא הופיע לראשונה, עם שמעון גלבץ, כמלוויה של  נורית גלרון בשיר של יונה וולך "זה לא זה". שנה לאחר מכן הוציאו וירצברג וגלבץ  אלבום שלם משיריה של וולך, "בציר טוב" ומאז וירצברג נע בשתי קריירות מקבילות, אחת כמלחין ומעבד לאחרים, והשנייה כזמר יוצר בעצמו. הוא הוציא מאז 9 אלבומים: "משני צידי הכדור" (1985), "מה שנשאר" (1990),  "באת כמו עשן" (1995), האוסף "זה היה אצלי בידיים" (1997), "כל זמן שאתה מנגן" עם הזמרת דלית גלעדי (1998), Love Under The Water"" (אלבום האינטרנט הראשון בארץ, 1999),  "זה בא במפתיע" (2001), "בלוז קוסמי" עם הזמרת טל ווייס (2006) ו"בזמן אמת" (2009). עכשיו הוא מסכם, בחידושים ועדכונים ל16 משיריו :האוסף הפרטי". תקשיבו לו!!! 

הנה אילן וירצברג בהופעה חיה באולפן תכניתי "האיש הקטן מהרדיו"

ששודרה ב"רדיו תל אביב" ב23.9.2009

 עם אילן וירצברג בשירה וגיטרה ניגנה להקת "שליחי הבלוז":

צ'לי סיגלסקי בגיטרה, ניב חובב בקלידים ושירה, ערן סנדרי בבס, שאול אליהו בתופים.

השירים בתכנית:

כוכב שמסתובב + הזמן לא מרפא את הכאב + שיר קדמשנתי + לא יכולתי לעשות כלום + כולנו זקוקים לחסד

חלק א

חלק ב