קוטנר רוק.נט: אורפנד לנד

בשבוע שעבר התפרסמה ידיעה די מדהימה, ולא רק בקריטריונים של עולם המוזיקה.: הלהקה הישראלית ORPHAND LAND מככבת על שער מגאזין המוזיקה DIVAN, שיוצא לאור, לא פחות ולא יותר, באיראן. מילא שהלהקה הזו מוכרת מאד בארצות ערב, ומופיעה, גם בימים קשים אלה, בטורקיה... אבל באיראן? כתבת שער? וראיון עם מנהיג הלהקה קובי פרחי... ודיבורים על היותה הלהקה ישראלית... זה באמת משהו יוצא דופן וחד פעמי במיוחד בתקופה זו. הישג חסר תקדים שאף אמן ישראלי אחר לא הגיע אליו: מקשיבים להם בגלל המוסיקה, ומוכנים בשבילה אפילו לקבל את המקום ממנו היא באה.

מבחינה אמנותית טהורה, קבלתה של הלהקה בארצות מוסלמיות, נשמעת פחות מפתיעה, ואפילו הגיונית. המוסיקה שלה, בניגוד לרבות מחברותיה בתחום המטאל, משלבת בתוך כסאח הרוק הכבד הרבה אלמנטים ערביים, מזרחיים וים תיכוניים. הגיוני שמאזין באיראן ימצא במוזיקה הזו משהו שיידבר אליו, ממש כמו מאזין בתל אביב. ומבחינה זו, נדמה לי שזוהי הגשמת החזון האמנותי של הלהקה: שילוב השפעות מכל רחבי הקשת, ויצירת משהו חדש מיוחד דווקא לישראל, כארץ שיש בה מפגש בין מזרח ומערב. כור היתוך שאם לסכם אותו במילה אחת הייתי קורא לו "ירושלים". ירושלים כתמצית קיומנו, ירושלים כקונספט. לא בגלל שחברי הלהקה באים משם (הם דווקא גרים באיזור תל אביב-יפו) אלא בגלל מה שהעיר הזו מסמלת: מפגש טעון מתח וקשה בין ישראלים וערבים, חילונים ודתיים, יהודים, נוצרים ומוסלמים, סלסולים מזרחיים ורוק מערבי. במוסיקה, קצת יותר מאשר בחיים שמחוצה לה, הלהקה הזו מצליחה לעשות את זה נהדר. זה הזמן שלה. עכשיו היא רותחת.

"אורפאנד לאנד" שהוקמה בבת ים תחת השם Resurrection הוציאה את אלבומה הרביעי, המצויין, "דרכו הבלתי מסתיימת של לוחם האור" "The Never Ending Way Of ORwarriOR", אחרי כמעט 20 שנות פעילות, ושש שנים אחרי אלבומה הקודם "מבול". באלבום הזה הגיעה "ארץ יתומה" לשיאה היצירתי. זהו המאסטרפיס שלה. 78 דקות עמוסות של מוסיקה מורכבת שמוכיחה שOrphaned Land ממשיכה להשתפר ולהתפתח, להשמע מצד אחד יותר מעודכנת מבחינת צליל המטאל בעולם ובה בשעה גם יותר ישראלית שורשית. זה לא קורה במקרה. קובי פרחי, מנהיג הלהקה, מעמיק את לימודי היהדות, מעריץ את ליאונרד כהן וממשיך, כפי שעשה מתחילת דרכה של הלהקה, לחפש את המקורות התרבותיים שלו, וכך, לצד הופעות מצליחות בעולם עם Paradise Lost הוא מוביל את להקתו לפסטיבל העוד בירושלים עם נגן העוד אברהם סלמן...

מרגע פתיחת האלבום, בשיר "ספרי" (יש להגות SAPARI), שמתבסס על שיר תימני בן 400 שנה, ברור שהפעם מדובר על משהו שונה. בין כל קטעי הדת' מטאל הקשים והכבדים משולב שיר של רבי שלמה אבן גבירול מהמאה ה11 עם לחן עממי, בקטע אקוסטי אחד מוקראים פסוקי תהילים ובאחר מוקראים פסוקים מהקוראן. יש ב"לוחם האור" שירים באנגלית, עברית וערבית, קול נשי ענוג (שלומית לוי) לצד חרחורים צרודים (גראוולים קוראים לזה המקצוענים) של הסולן קובי פרחי, כלים מזרחיים כמו סאז, בוזוקי, כינור ערבי, דרבוקה, חליל וג'ומבוש, צלילים "יהודיים" כמו פסנתר ושופר וכמובן כל מה שאלבום רוק כבד סטנדרטי לא יכול בלעדיו. עם פרחי ולוי בשירה מנגנים בגלגולה הנוכחי של הלהקה יוסי סהרון סאסי בגיטרה, בוזוקי, עוד, ג'ומבוש ושירה, מתי סוטיצקי בגיטרה ואורי זלכה בבס. בהקלטת האלבום, השתתפו גם המתופפים אבי דאימונד ומתן שמואלי, אבי אגבבה בכלי הקשה ונגנים נוספים מהתזמורת הערבית של נצרת. את האלבום מיקסס המוסיקאי הבריטי סטיבן ווילסון (מנהיג להקת הפרוגרסיב "פורקיופיין טרי" וחבר של אביב גפן ב"בלאקפילד") שגם ניגן במלוטרון, ומצד שני של מפגש התרבויות, את האותיות על העטיפה עיצב גרפיקאי מירדן. ומיהו לוחם האור? נשאל פרחי... כל אחד מהמאזינים שמחפש את המשמעות לחייו.

בסוף השבוע הזה מגיעה ORPHAND LAND לשתי הופעות בסיומה של תקופה טובה במיוחד בעשרים שנות פעילותה. מאז הוצאת אלבומה האחרון, הרביעי, "דרכו הבלתי נגמרת של לוחם האור", הופיעה הלהקה בהצלחה גדולה ברחבי העולם, כולל בפסטיבל המטאל החשוב מכולם, וואקן, פעמיים עם "מטאליקה" (גם בארץ וגם בחו"ל) וזכתה בשבחים וביקורות מעולות. חבר "מטאליקה", קרק האמט, המליץ על האלבום החדש של הלהקה במגזין המטאל הגדול בעולם Metal Hammer.

בהופעות הקרובות בישראל מארחת הלהקה את אליל נעוריה יהודה פוליקר, את גרג מקינטוש (מהלהקה הבריטית "Paradise Lost") וגם את סטיבן ווילסון ("Porcupine Tree", "Blackfield") כאורח נוסף שיצטרף לשתי ההופעות. ווילסון ניגן בקלידים באלבום האחרון של הלהקה, וגם היה אחראי על המיקסים. האלבום, אגב, יצא לפני זמן קצר במהדורה חדשה, מיוחדת The Tour Edition עם DVD בונוס ובו הקליפ לשיר "ספרי", גרסות אינסטרומנטליות לשני שירים, שני שירים ישנים וגם השיר "Estarabim" של ארקין קוראי הטורקי, שמבצע את השיר יחד עם הלהקה.