קוואמי והחלבות

האיש הקטן מהרדיו

"זרים במאה העשרים", האלבום החדש של קוואמי והחלבות, הוא הזדמנות להביט על כמה אנחנו, המאזינים, שבויים בצורך לקטלג כל אינפורמציה תחת הגדרות וסיווגים....אז הנה קוואמי כמשל. אם (בכלל) שמעת עליו, תייקת אותו מין הסתם תחת "היפ הופ ישראלי". ואמנם, מבחינה מוסיקלית משם הוא הגיע, תחילה כשדרן גל"צ שהתפרסם לראשונה כשיצר ג'ינגל להופעת ה"ביסטי בוייז" בארץ ב1995, הג'ינגל היה כל כך מוצלח שהלהקה שילבה אותו באלבום שלה. אחר כך הוא היה, עם לירון תאני, ממקימי "עסק שחור", תכנית הרדיו הכי חשובה בתחום המוסיקה השחורה ועוד יותר אחר כך, כשהתחיל להקליט התרכז בעיקר בהיפ הופ: עם נמרוד רשף וקוטג' בלהקת "בויאקה", באלבום הסולו הראשון שלו "כולם יודעים את התשובות" (2005) ובאלבומו עם החלבות "מלחמת פופ" (2007). מי שהקשיב לאלבומים, ולא נשאר רק בתוויות, יודע שקוואמי כבר הרבה מאד זמן "לא רק היפ הופ" (ומה גם שההיפ הופ עצמו הוא כבר הרבה מאד זמן "לא רק היפ הופ"). האלבום החדש, אם כבר צריך לתת כותרת, הוא אלבום רוק עם נגיעות ראפ, כלומר לא רק המינון בין הדיבור והשירה השתנה, אלא הכיוון של ההפקה והגישה המוסיקלית הוא לגמרי רוקנ'רול. אם למיין לפי הראש בתכניות רדיו של קוואמי, אז האלבום הזה יותר קרוב ל"הקצה", תכנית האלטרנטיב שהוא מגיש בגל"ץ כבר מסוף שנות התשעים, והרבה פחות "עסק שחור".

צילום: גוני ריסקין

 "זרים במאה ה-21" הוא אלבום חזק. לצד שירים אישיים, אהבה וכאב ותסכול, קוואמי מיוחד באמריקה החברתית-פוליטית שלו. יש בו הרבה כעס על יחסינו לזרים, על שחיתות של פוליטיקאים מסויימים, על חוסר האונים ביחסינו האיזוריים, על סתימת פיות, התגברות הפאשיזם, אלימות ושאר המאפיינים הרעים של מצבנו כאן במאה העשרים ואחת.

לפני חודשים אחדים הקליט קווטמי שיר בשם "מי לא פליט פה" נגד גירוש מהגרי העבודה. השיר לא נכלל באלבום, וקוואמי מסביר בחוברת הדיסק שהוא גנז אלבום שלם בטרם הקליט את החדש, מכיוון שהרגיש שהאופטימיות-היחסית שהיתה בשירים ההם, לא התאימה למצבו עכשיו. האלבום החדש "מוקדש לכל הפליטים של העולם הזה", אך נדמה לי שה"זרים" בכותרת שלו, אינה מתייחסת רק למי שמנסה להשתלב בישראליות, אלא גם למי שנמצא פה ומרגיש לעתים זר במולדתו. את התסכול שלו מבטא קוואמי בדרך חזקה, ברורה ועם זאת מאד יפה ונגישה. אחת הסיבות לאיך ש"זרים במאה ה21" נשמע היא מעורבותו של רמי פורטיס כמפיק מוסיקלי בתשעה מתוך תריסר שירי האלבום, והוא גם הלחין והשתתף בשירה בשני שירים ("תסחטי אותי" ו"רושם") והנוכחות שלו כל כך משמעותית וחזקה שגם בשירים שהוא לא שר,  קולו ממשיך להדהד (למשל ב"לא מסתדר" בו קוטג' שר לגמרי בפורטיסית) והאנרגיות שלו מכניסות אטרף חיובי לכל השירים. מבחינת קוואמי, העבודה עם פורטיס היא המשך ושידרוג לאלבומיו הקודמים. בראשון, "כולם יודעים את התשובות" פורטיס השתתף (עם קוטג') בשיר אחד, "הכל פה זה קומבינה". השני, "מלחמת פופ" פורטיס השתתף בכתיבת והלחנת "הסיפור נגמר"... ועכשיו הוא נותן את הטון ברוב האלבום. ופורטיס לא לבד, קוואמי עושה את זה שוב גם עם ידידו הוותיק (ושותפו לתכנית "הקצה") די ג'יי נדב "המשרבל" רביד (שהפיק את היציאה האלקטרו-רוקית בת שמונה הדקות שסוגרת את האלבום), וכמובן חברי "החלבות" שבלעדיהם זה לא היה נשמע כל כך טוב. הקלידן והנשפן נמרוד טלמון (שגם הפיק שני שירים), נגן הבס איליה שנברגר, הגיטריסט רון בונקר, המתופף אייל רמבם סתת, ונגן הפסטיפונים ג'וניור ג'ונס. ביחד הם נשמעים כמו להקה, ולא כנגני-אולפן בהפקת היפ הופ. רוק'רול. כבר אמרתי.

צילום: ינאי יחיאלי

וכאן, נדמה לי, הזמן לפצוח בגילוי נאות. אני מכיר את קוואמי דה לה פוקס כבר הרבה שנים, עוד מהימים שהיה סתם אייל פרידמן והתקבל לגלי צה"ל לתפקיד הנחשק אז של עורך מוזיקלי. כחובב-מוסיקה פנאטי ובעל ידע עצום גם במה שלא מקובל ועם רצון להמציא ברדיו משהו משלו הוא הפך די מהר לאחד מעורכי המוזיקה היותר מעניינים בתחנה. אחד כזה שנמצא כל הזמן עם היד על דופק ומתעדכן בחידושים האחרונים, אבל מלא ריספקט גם לעבר, ומתעניין עמוקות במה שהיה פעם. עם אהבה אמיתית למוסיקה ותשוקה אמיתית ליצור אמירה רדיופונית כמו פעם, לפני שלטון הפלייליסט. לכן באלבום הקודם שלו חידש קוואמי שיר שלי מלפני שלושים שנה, "האיש הקטן מהרדיו". הוא עשה את זה לא בגללי, אלא לכבוד שדרני הרדיו שעליהן הוא גדל (ואגב, אני לא מרוויח דבר מהשמעות השיר, כך שאין לי שום בעייה אתית לכתוב עליו). בעצם, אני כן מרוויח משהו, הכרה בכך שאני חלק מאנשי הרדיו שהשפיעו עליו להיות מה שהוא, וזהו בשבילי כבוד גדול.

וקוואמי, כמו ה-מורה הרוחני של כל אנשי הרדיו, דורי בן זאב, אינו מסתפק רק בהתעסקות במוסיקה של אחרים אלא הוא גם יוצר בעצמו. באלבומיו, כמו בתכניותיו, הוא עצמאי וחופשי ואף אחד לא אומר לו מה לעשות. אבל כאיש רדיו, כשדרן ועורך מוסיקה, אני בטוח שהוא נמצא בלחץ מיוחד שלא לעשות בושות בסטנדרטים של הדברים שהוא משמיע... ב"זרים במאה ה21" הוא עומד במשימה בכבוד.

צילום: גוני ריסקין

ובואו נזכר ב"קוואמי והחלבות" בגלגול הקודם...
ב28/2/08 התארחה הלהקה בתכניתי "האיש הקטן מהרדיו" ששודרה ברדיו תל אביב:

עם קוואמי בשירה וראפ ניגנו עידו בלאושטיין בתופים, נמרוד טלמון בקלידים,איליה שיינברגר בבס,

אדם שפלן בגיטרה ואור טרגר DJ Alarm בסקרצ'ינג:

זה לא קל

מדע בדיוני

את לא שמה

דיכאון

האיש הקטן מהרדיו

לסביות שולטות בעולם שלי

זה החלק הראשון

וזה ההמשך

http://pod.icast.co.il/e37c1975-ea4e-41ca-b045-65b419fea5a8.icast.MP3

אייל שינדלר על הסאונד