BYE BYE THE WHITE STRIPES

פרידה בשחור לבן ואדום

 "הווייט סטרייפס לא שייכים יותר למג וג'ק. הם שייכים לך ובאפשרותך לעשות בהם ככל שעולה בדעתך. היופי שבאמנות ובמוזיקה הוא שהם יכולים להישאר לנצח אם אנשים ירצו בכך... תודה לך על השתתפותך בחוויה הזו, בזכותך היא אף פעם לא תאבד..."

כך, בהודעה קצרה (שזהו רק חלק ממנה) הודיעו בשבוע שעבר ג'ק ומג ווייט על התפרקות THE WHITE STRIPES אחת הלהקות הכי מדליקות של שנות ה2000. למעריצי הצמד, והחתום מעלה הוא בהחלט אחד מהם, החדשה הזו לא באה בהפתעה, כבר שנים אחדות שעיקר פעילותו של ג'ק ווייט היא מחוץ לצמד, אבל בכל זאת זוהי הזדמנות להיפרד מהרכב שהצליח להמציא משהו חדש במוזיקת הרוק. וזהו בהחלט לא עניין של מה בכך.

הם (היו) רק שניים: זמר-גיטריסט ומתופפת, והם נשמעו כמו להקה שלמה. הם עשו מוזיקה נהדרת שנשענה על ריתם-אנד-בלוז שורשי, אבל התרעננה בזכות האנרגיות המופלאות שלהם והפורמט הבלתי רגיל. שהרי בימינו נורא קשה להמציא במוזיקה משהו חדש באמת,  כמעט כל דבר מזכיר או נשמע כמו או דומה או משתמש בדגימות ממוזיקות של פעם. ולכן  לעתים קרובות, החידוש העיקרי הוא בעיבוד, בהפקה וגם באריזה: התדמית, המראה, השיווק, הקליפים... ההמצאה של "ווייט סטרייפס" היתה היכולת, למרות ההרכב הסופר מינימליסטי, לגרום לתחושה ששום דבר לא חסר בצליל שלהם. ג'ק ווייט, שכותב את רוב השירים הוא עילוי גיטרה שמנגן בבת אחת ליווי, סולו ותפקידי בס. הוא עשה את זה גם בהופעות חיות, כך שברור שלא מדובר בטריק של הקלטה. מג, שהיא מתופפת מאד בסיסית מצליחה איכשהו למלא את כל כל השאר והתוצאה מושלמת: מוזיקה שנשמעת בבת אחת חדשנית ומקורית וגם מסורתית ומוכרת.

בתחילת דרכם הם ערפלו את הביוגרפיה שלהם ולא היה ברור אם הם בעל ואשה, אח ואחות או סתם שני ווייטים והאם זה בכלל שמם האמיתי. רק בשלב מאוחר יחסית נחשפה העובדה שהם היו נשואים זמן קצר בסוף שנות התשעים, שלה קוראים מג ווייט (ילידת 1974)  ולו ג'ון אנטוני גיליס (1975). הם נישאו ב1997, וכשהקימו צמד הוא לקח את שמה.

THE WHITE STRIPES  קמו בדטרוייט בשנת 1997 על ידי ג'ק ווייט שהוא היה קודם לכן מתופף בלהקת קאנטרי ורצה לנגן ריתם אנד בלוז פנקיסטי. במג, שנגנה זמן קצר גם בכינור, הוא מצא שותפה לחזון שלו בעיקר בגלל שלדבריו היא ידעה מתי לא לנגן. ביחד הם שילבו בלוז ישן, פופ שנות הששים, גראנג' , פנק בריטי סטייל שנות השבעים, פולק אמריקני, רוק כבד, שירי מחזות זמר עתיקים ולעתים הכל ביחד.

מיד אחרי הקמת הצמד הם החלו להופיע ביחד עם להקות רוק עצמאיות (בראשן "פייבמנט") ובשנת 1999 יצא בחברת תקליטים קטנה אלבום הבכורה שלהם שכלל בעיקר חומר מקורי אך גם הצדיע למקורות בגרסות ל"כוס קפה נוספת" של בוב דילן ול"תפסיקי להתמוטט" של רוברט ג'ונסון. עטיפת הדיסק הציגה אותם בשלושה צבעים בלבד: שחור, לבן ואדום ומאז ועד סוף דרכם שילוב הצבעים האלה היה חלק מרכזי בתדמית שלהם. למרות שהתגרשו בשנת 2000 המשיכו בשם המשותף וכמובן גם בפעילות הצמד. בעזרת חריש עמוק של התקשורת והופעות בארה"ב, יפן ואירופה הפך את הצמד (לצד "הסטרוקס") להרכב החם ביותר ברוק האמריקני הצעיר של 2002. שלושת אלבומיהם הראשונים יצאו מחדש בחברת תקליטים גדולה ושירים שלהם, שנתמכו בשורה של קליפים מאד יצירתיים, הפכו ללהיטי ענק. השניים, שבתחילת דרכם נחשבו לאבנגרד מינימליסטי לא מסחרי הפכו להצלחה בינלאומית גדולה. ב2003 יצא אלבומם הרביעי "ELEPHANT" וביסס את מעמדם כאחת הלהקות הבולטות ברוק העולמי. האלבום המדהים הוקלט בבריטניה תוך שבועיים , וכלל את אחד השירים הגדולים והחשובים ביותר של התקופה, "SEVEN NATION ARMY" וגם חידוש ל"אני לא יודע מה לעשות עם עצמי" של דייוויד ובכרך (עם קליפ בכיכובה של קית מוס).

ב2005, בשיא ההצלחה, המסלול התחיל להשתנות.  עם הוצאת אלבומם החמישי, המאד מצליח, GET BEHIND ME SATAN עבר ג'ק ווייט לגור בנשוויל עם אשתו החדשה, הזמרת-דוגמנית קרן אלסון (אותה הכיר כשהשתתפה בקליפ של הלהקה) והחל מחליש את מחויבותו לווייט סטרייפס. מאז הם הוציאו רק עוד אלבום אולפן אחד ICKY THUMP, שיצא ב2007, הצליח מאד מסחרית ואף זכה ב"גראמי".התרכזו בעיקר בהופעות ואף הוציאו אלבום ודיוידי בהופעה, אך ג'ק היה עסוק בהמון פרוייקטים אחרים, ביניהם בשתי להקות שהקים והוביל, THE RACONTEURS (עם הזמר והיוצר ברנדן ברנסון) וTHE DEAD WEATHER (עם הזמרת אליסון מוסהארט), בהפקות מוזיקליות לזמרים אחרים, ביניהן לאשתו קרן אלסון, לזמרת הקנטרי הוותיקה לורטה לין וגם לפעילות בתחום הקולנוע. עכשיו הוא הגיע למסקנה שהגיע הזמן לעשות לזה סוף רשמית. חברת התקליטים של הצמד מבטיחה להוציא בקרוב עוד אלבומים: הקלטות גנוזות והופעות חיות של ההרכב, אבל הווייט סטרייפס כנראה לא יחזרו להקליט או להופיע. עד הקאמבק הבא.