יואב קוטנר

יום שישי, 25 במרץ 2011

סיימון וגרפונקל 1969-1970



בסוף, כשכל ענני האופנה, יחסי הציבור והשיווק ישקעו, והמוזיקה של המאה העשרים תהיה, אם בכלל, זיכרון רחוק ועמום, יבלוט כנראה שמו של פול סיימון אחד מהגדולים ביותר במאה ההיא.
גאון מוזיקלי שיצר, מאז אמצע שנות הששים , עשרות שירים נפלאים שהעשירו את המוזיקה הקלה, גיוונו אותה, ופתחו אותה לצבעים שלא היו בה קודם.


בשבוע הבא יקבל פול סיימון שוב תשומת לב גדולה מזו לה התרגל בשנים האחרונות, עם הוצאה מחודשת לאלבום המופת "גשר על מיים סוערים" של סיימון וגרפונקל.
למעשה, אם להיתפש לקטנות, האלבום הוקלט בסוף 1969 ויצא בפברואר 1970. חגיגות ארבעים השנה היו צריכות להתקיים כבר לפני שנה, אבל בעצם למי זה משנה? מדובר במאסטרפיס שנשאר כזה גם לאחר עוד שנה... אז עכשיו יוצא האלבום בגרסה כפולה, בתוספת הופעה-שלא-יצאה-קודם של הצמד. בגרסה המלאה של המארז מצורפים גם שני דיווידי ובהם סרטים (שיוקרנו בשבוע הבא בערוץ 8): "SONGS OF AMERICA", סרט דוקומנטרי ששודר בנובמבר, 1969 ונגנז בגלל המסרים האנטי מלחמתיים שהיו בו. 
ו"THE HARMONY GAME", סרט דוקומנטרי חדש, משנת 2010, על הקלטת האלבום המופלא הזה.


האלבום "גשר על מיים סוערים" מסמל, ביחד עם LET IT BE של "הביטלס" לא רק את התפרקות ההרכב שהוציא אותו אלא גם את סופן של שנות הששים כמושג, כקונספט. השנים הסוערות, עם המהפכות המוזיקליות  ששברו את כל הגבולות והמוסכמות, עם הריתם אנד בלוז והפופ הפסיכדלי והפולק-הרוק והתעוררות הרוק הכבד והפרוגרסיב... והמחאה הפוליטית וההתגייסות החברתית...וכל שאר ההמצאות של סוף העשור ההוא... הסתיימו בקול ענות רומנטית ומלודית, יש שיאמרו קיטשית, בשירי נחמה ועידוד מתוקים: השיר "גשר על מים סוערים" והשיר "שיהיה"... כל כך רחוקים ברוחם מהרוח המהפכנית של התקופה אבל מאד מתאימים לאווירה המתלבטת ומלאת התסכול, הם המוכרים הגדולים של השנה ההיא בארה"ב.

האלבום "גשר על מים סוערים" היה הצלחה מטורפת, הוא עמד בראש מצעד המכירות האמריקני במשך 10 שבועות ונמכר בשנים הבאות בלא פחות מ25 מיליון עותקים, הכמות הגדולה ביותר של אלבום אחד עד אז (אפילו בארץ הגיעו מכירות התקליט מאז לשיא של 300000 עותקים) וזאת לא באלבום פופ פשוט או פשטני אלא ביצירה שאפתנית מבחינה מוסיקלית, עם עיבודים תזמורתיים מדהימים והפקה שהציבה סטנדרטים חדשים.
מתוך האלבום הצליחו כסינגלים שיר הנושא וגם "המתאגרף", "ססיליה" ו"הנשר עובר" כששני האחרונים, בהתפתחות שלהם למקצבים קובניים ודרום אמריקניים, מסמנים את הכיוון המוסיקלי העתידי של סיימון, שהפסיק לעבוד עם גרפונקל זמן קצר אחרי הוצאת האלבום.

בשיר הנושא של האלבום ניטעו זרעי הפירוד. סיימון כתב אותו ב1969, כשגרפונקל היה עסוק בצילומי הסרט "מילכוד 22". לסיימון היה זה השיר הכי חשוב שיצר, ובכל זאת הוא התעקש על כך שגרפונקל ישיר אותו לבדו. החלטה שהוא התחרט עליה זמן קצר לאחר מכן...
השיר יצא בתקליטון בראשית 1970, ואלביס פרסלי היה הראשון בין עשרות זמרים שהקליטו לו גרסאות משלהם.  חודשיים לאחר מכן יצא האלבום, וסיים את הקריירה המופלאה של הצמד המצליח ביותר במוזיקה האמריקנית.

קטע מהעטיפה האחורית


הם היו חברים מילדות, ומאז שנת 1957, כשהיו בני 16, הופיעו והקליטו תחת השם "טום וג'רי".
האלבום הראשון שלהם כסיימון וגרפונקל, WEDNESDAY MORNING 3am, יצא באוקטובר 1964 ונכשל לחלוטין. בעקבות כך הצמד התפרק וסיימון עבר לעבוד בבריטניה, שם הוציא ב1965 אלבום סולו ראשון, THE PAUL SIMON SONG BOOK, וכתב שירים ללהקות בריטיות.
בארה"ב, בינתיים, לקח המפיק טום ווילסון את הקלטת "צלילי השקט" מאלבום הבכורה, הוסיף לגרסת האקוסטית המקורית גיטרה, בס ותופים, והוציא את השיר בתקליטון שהפך בין לילה ללהיט ענק. סיימון חזר במהירות לארה"ב, הקים מחדש את הצמד והקליט אלבום ברוח הפולק-רוק של התקליטון, THE SOUND OF SILENCE ובו שירים מהסולו שלו בבריטניה ושירים חדשים (ביניה "אני סלע" ו"אפריל, היא תבוא") האלבום זכה בהצלחה עצומה ב1966, והצמד מיהר והקליט אלבום נוסף באותה שנה, PARSLEY SAGE ROSEMARY AND THYME שגם הוא הצליח מאד ("יריד סקרבורו", "הדרך הביתה"). עם הופעות בפסטיבלי המוזיקה הבולטים של התקופה (בראשם "מונטריי פופ") ושילוב המוזיקה שלהם בסרט "הבוגר" הפכו סיימון וגרפונקל לצמד המצליח ביותר בארה"ב. ב1968 הם הוציאו את אלבום פסקול "הבוגר" (עם "גב' רובינסון" ובעיקר עם שירים שיצאו קודם לכן) ואלבום חדש לגמרי, "BOOKENDS" , עם אחד מהמנוני התקופה: "אמריקה". הצמד השתתף במופעי מחאה רבים נגד מלחמת וויאטנם ומצב זכויות האזרח בארה"ב ובעיני רבים שימש דוברו של הדור לא פחות מבוב דילן.


האלבום "גשר על מיים סוערים" יצא מושלם למרות הסערה הפרטית בין שני השותפים וחילוקי הדעות. גרפונקל רצה לעשות משהו שיהיה בעיקר יפה, כולל לשיר קוראל של באך. סיימון רצה לומר דברים חשובים, כולל שיר פוליטי בשם "קובה סי ניקסון נו"... שניהם ויתרו על הקצוות האלה ויצרו אלבום מופת גם בכתיבה וההלחנה של פול וגם בביצועים הקוליים המלאכיים של ארט... כשיצא האלבום סיימון וגרפונקל לא הודיעו על פירוק הצמד, וספק אם בזמן אמת הם עצמם ידעו שהגיע הזמן להיפרד. אך סיימון, שהחל להקליט כסולן, זכה בהצלחה לא פחותה מזו שהייתה לו בצמד, ולראשונה גם במלוא הקרדיט שהגיע לו כיוצר השירים, המעבד והמבצע שלהם. גרפונקל שילב בין קריירה קולנועית ובין הקלטת שירים, שאמנם הצליחו, אך לא ברמת הצמד. מידי פעם הם נפגשו להופעות מיוחדות, אך רק ב1975 הקליטו שוב ביחד, כשגרפונקל התארח בשיר "בעירי הקטנה" שהקליט סימון לאלבומו "עדיין מטורף אחרי כל השנים האלה".

ב1981 הם עשו את הקאמבק הגדול של הצמד, בהופעה בסנטרל פארק בניו יורק שמשכה כמות שיא של 500000 איש (כמעט פי שתיים יותר מאשר בפסטיבל וודסטוק!). האלבום שתעד את המופע הפך לרב מכר גדול, אך ההופעות המשותפות בשנים הבאות סבלו מהתדרדרות היחסים האישיים ביניהם. כשביקרו בארץ ב1984 להופעה חד פעמית באצטדיון רמת גן, דיווחו מקורבים על כך שהם כלל לא מדברים אחד עם השני.
לימים, הרבה ימים אחרי, כשחזרו לשתף פעולה בשנות ה2000 התבדח גרפונקל על הנושא ואמר שהסיבה היחידה לריב ביניהם הייתה על ענייני הקרדיט בשם הצמד: הוא רצה שזה יהיה אלפביתי, "גרפונקל וסיימון" ואילו חברו רצה ההפך. סיימון ניצח.


מחר, שבת, ב14:00, בזמן שאתם תנמנמו לכם,
אני מגיש בגלי צה"ל שעתיים עם סיימון וגרפונקל לכבוד האלבום!




אפרופו...
ב1978 עם ביקורו של פול סיימון בישראל, פגשתי אותו לראיון קצר.
אחרי ההופעה הנפלאה שלו כאן, ערכתי תכנית שכללה את הראיון, קטעים מההופעה ושירים נוספים.
אורלי יניב הקריאה את השירים של סיימון, קובי מידן הקריא את תרגום דבריו.



וחוץ מזה... בואו לא נשכח את העצומה שקוראת להביא את הצמד להופעה בארץ. ראו בבלוג זה בלשונית למעלה...

תגובה 1:

  1. אכן אחד היוצרים המוכשרים ומעניינים בזמננו.
    הלואי ויגיע לארץ!

    השבמחק