החיים נמשכים
לפעמים הישג אמנותי יוצא דופן עשוי להיות גם מכשול. הגעת ליצירת מופת ומה הלאה? איך ממשיכים מהנקודה הגבוהה מבלי לאכזב? איך אפשר להתעלות על עצמך? והכי קשה, איך לא לחזור על אותה אמירה שכל כך הוכיחה את עצמה? מחשבות קיומיות אלה עלו בראשי כששמעתי שלנעם רותם יש אלבום חדש, שלישי מאז פרק את "קרח 9" ויותר חשוב לענייננו, יצירה מלאה ראשונה מאז הוציא את 2007 את אלבומו השני, "עזרה בדרך", שהיה באזני מאסטרפיס. ולפני שאזכיר לך ממה אני מתלהב כשאני מזכיר את "עזרה בדרך", אציין רק שהשורה התחתונה היא שרותם הצליח להתגבר על "הבעייה" הזו וליצור עוד אלבום מוצלח ביותר, שאם כבר, מהווה המשך טבעי ובמידה רבה אפילו השלמה לאלבום ההוא...
"עזרה בדרך" היה אלבום מאד מיוחד שתיעד תקופה לא קלה לנעם רותם ולאשתו שחלתה בסרטן. בעטיפה של רוק אקוסטי מאד נעים לאוזן הביא רותם שורה של שירי חרדה וכאב שחש מי שחייו של אדם קרוב לו ואהוב נמצאים בסכנה קרובה. הוא מתמודד בשיריו עם האימה והתקווה, ההזדהות והחמלה והכעס על "הגורל" והרצון לעזור והצורך להיות חזק. רותם כתב שירים שכוחם בישירותם, וכך גם השירה שלו: בטון שקט ודיווחי שכמעט אינו מסגיר את סערת רגשותיו הוא תאר את מחשבותיו ותחושותיו ולמרות שהנושאים לא קלים (כימותראפיה, בתי חולים, חברים מתים) "עזרה בדרך" היה בעיקר אלבום מלא תקווה. ללא מסקנות גדולות, בלי לתת עצות מעשיות איך להתנהג במצבים דומים, נועם רותם סיפר על ניצחון האהבה והיה לסיפור שלו הפי אנד אמיתי: אשתו החלימה.
ועכשיו, יותר משלוש שנים אחרי, נעם רותם מספר לנו שהחיים ממשיכים. ישנם פחדים, ישנם לא מעט חששות, האימה נמצאת שם בפנים... אך יש גם איזשהו ביטחון שלא היה בעבר שיהיה בסדר. אני לא ממש בטוח בתחושות האלה שלי, שכן ברבים משירי "ברזל ואבנים" לא ברורה לי עד הסוף כוונת הכותב במילים. אני אומר את זה בגלל המוזיקה. יש ב"ברזל ואבנים" אמירה מוזיקלית מאד סוחפת ומרוממת רוח. ביחד עם אביחי טוכמן בעיבודים וההפקה המוזיקלית יצר נעם רותם רוק הגיטרות רזה ורב עוצמה, שיושב טוב עם השירה המאד קולית. רותם שר ומנגן בגיטרות, טוכמן בבס, טמבורין, קלידים, וטוכמן מנגנים ואיתם אדם שפלן בגיטרות וקולות, ניר וטשטיין בתופים, אסף תלמודי בפסנתר, אור בהיר בגיטרה, אביב בונן בכלי הקשה ובשירים בודדים אלדד גואטה בסינטי, יואב שושני בגיטרה, הילה גנות-טוכמן בקולות,, דני מאיר שמקבל קרדיט על ייעוץ אמנותי אחראי בשיר אחד על עיצוב סאונד ואפקטים ואסף אמדורסקי בשיר אחד בפסנתר וסינטי סטרינגס.
ב1993, כשנעם רותם היה חייל (בתקליטיית גלי צה"ל) הוא הקים את "קרח 9" (השם נלקח מספרו של קורט וונוגוט "עריסת חתול") כשהוא בשירה וגיטרה ואיתו אוהד קוסקי בגיטרה ושירה, רועי הדס בבס ואורי מייזלמן בתופים. הלהקה הופיעה במועדונים ברחבי הארץ, לבדה וגם כחימום ל"מוניקה סקס" והתחילה להקליט שירים ראשונים, בהפקת שי להב, ביניהם עיבוד קורע ל"תוכי יוסי" ששר אריק איינשטיין ול"אני וסימון ומואיז הקטן" של יוסי בנאי. אלבום הבכורה שלהם "תחילתם של החיים הנכונים" בהפקת משה לוי יצא ב1997, והציב את "קרח 9" כתשובה מקומית לבריטפופ של "פאלפ" ו"סווייד". באלבום בלט במיוחד השיר "איתו לנצח" שהיה באורגינל שיר אהבה הומוסקסואלי שהיה קשור יותר למשחק התדמיות ששיחקו חברי הלהקה כרוקרים פרובוקטיביים מאשר לחייהם האמיתיים. השיר קיבל סיבוב נוסף וסטרייטי לפני שלוש שנים בגרסה של ליהי עטר.
הלהקה זכתה בהצלחה גדולה, חיממה את אביב גפן ואת... "סווייד", אך הדבק בין החברים התחיל להתרופף.
ב1999 יצא אלבום שני, "קרח תשע" שהצליח פחות. זמן קצר אחרי הוצאתו הקליטו החברים שיר בשם "אסף אמדורסקי" ולמרות שהלהקה לא התפרקה רשמית, דרכיהם נפרדו. רותם הלחין מוזיקה למחזה הרוק "לאהוב את רונה" והשתתף בסדרה פלורנטין וחבריו ניגנו בהרכבים שונים והקימו בלעדיו את להקת "הקוסקים".
ב2004 הוציא רותם אלבום סולו ראשון "חום אנושי" עם הסינגל "ארץ אחרת". ב2007 את "עזרה בדרך" הנ"ל ועכשיו, אחרי עוד שלוש שנים של הופעות והשתתפות בהפקות שונות (ביניהן ב"רישומי פחם בצבע" משירי מאיר אריאל) הוא חוזר בפרק השלישי של סיפור חייו. תקשיבו לו.
צילומים: קרן זהר פרטוק
וחוץ מזה...תזכורת לעבר...
ב24.1.2008 הופיע נעם במינימליסטיותו בתכנית "האיש הקטן מהרדיו" ברדיו ת"א
נעם רותם בשירה וגיטרה עם אסף תלמודי בקלידים ביצעו את:
עולה ויורד, שנים חסומות (מוניקה סקס), כמו רוח, אסף אמדורסקי, עזרה בדרך והקומה התשיעית.
ככה זה נשמע:
חומר נוסף אודות נעם רותם ומופע ההשקה של האלבום, כולל וידיאו, ניתן למצוא מכאן - http://wp.me/p11t7S-2u
השבמחק