ברי סחרוף נמצא כאן

אדם מחפש משמעות 

ב"אתה נמצא כאן", אלבומו החדש, מצליח ברי סחרוף, להמציא את עצמו שוב מחדש. בשיתוף המפיק בן הנדלר, הנגנים-חברים המנהדרים שאיתו והייעוץ האמנותי של דן תורן, הוא חוזר באלבום  מצויין שבו הוא ממשיך לחפש את עצמו, את מקורותיו, את המשמעות לחייו כאן ועכשיו.

ככה זה להיות ברי סחרוף. כמו בשבעת האלבומים שהוציא כסולן, בעבודה עם פורטיס ובעשרות הפקות נוספות בהם השתתף, הוא אינו מפסיק לפרוץ את גבולותיו, לבדוק, להעמיק, להתחדש.

החיפוש המתמיד הזה הוא שהופך את סחרוף לאחד המוסיקאים המעניינים ביותר שפועלים אצלנו. הוא נשמע רענן, שונה וחדש גם אחרי עשרים שנות פעילות כסולן... מאז אלבומו הראשון, "הכל או כלום", שנוצר ב1991 עוד בימי שיתוף הפעולה עם רמי פורטיס... עשרים שנה... מי היה מאמין...

מה נשאר מהברי ההוא ומה השתנה? אני שואל אותו בראיון שישודר בגלי צה"ל בערב החג השני.

ברי: הרעב והתשוקה והאהבה לזה קיימים בי בדיוק כמו פעם. יכול להיות שעכשיו יש פחות זמן. אתה רוצה לפנק את עצמך בעוד כל מיני דברים חוץ מהמוסיקה, אבל אני עדיין מאוד אוהב לעשות את זה. מאוד נהנה מזה. מהבחינה הזאת לא השתנה שום דבר. אם היית אומר לי לפני 20 שנה על המקום שאני נמצא בו היום, הייתי לוקח אותו בשתי ידיים. חותם על זה בכיף.

אדם מחפש משמעות. ואני כמאזין מנסה למצוא מהו הנושא המרכזי באלבום החדש של סחרוף, כיוון שאני יודע שתמיד הוא נמצא שם, גם אם לא בגלוי...  זה אף פעם לא "סתם אוסף שירים".

השיר הפותח את האלבום, "הלוחש במכוניות", הוא מעין תפילה מודרנית שסחרוף הלחין למילים שכתבה חביבה פדיה, ומסתיים במשפט "פתח לנו שער". עשרה שירים לאחר מכן, הסיום הוא "צמאה לך נפשי" מתהילים ס"ג, בלחנו של רבי שניאור זלמן מליאדי. זו המסגרת בתוכה האלבום הזה קיים.

ברי: סוג של תפילה, כמיהה, חיפוש... אבל תפילה לא במובן הדתי. יש כאן שיר שנקרא "האחד". אמנם זה שיר ילדות אבל אני יכול להגיד שאני מחפש את האחד. זה גם מושג מוסיקלי, שאתה מאבד את ה-וואן, את ההתחלה של הדברים, אז אתה נורא נהנה, צולל באוויר, אבל אז אתה כן רוצה את הנקודה הזאת. אפשר להגיד שאני בחיפוש אחרי סוג של עוגן, כזה.

-          איך אתה מחפש את זה בחיים שמחוץ לאמנות?

ברי: אני מנסה להיות קשוב לכל מה שמסביבי. אני משתדל לקרוא הרבה. בשנים האחרונות אני הולך בקריאה אחורה בזמן... פחות רומנים חדשים ויותר הגות בעיקר כשזה קשור ביהדות, אני קורא הרבה בתנ"ך והמון בנביאים... היהדות זה מין עולם שמבחינתי נותן לי מבט כזה, כביכול שהוא אחורה אבל גם קדימה . פותח את הראש לגמרי.

-          אתה לומד את זה בצורה מסודרת? יש לך רב?

ברי: לא. אני לומד לבד.  אין לי רב. אני נפגש לפעמים עם חבר'ה בירושלים, לאו דווקא דתיים. אני מדבר על זה בעיקר עם אנשים לא דתיים ואני מתייחס אל עצמי כלא דתי. אבל הנושא הזה מרתק אותי וחבל לי שאין יותר אנשים בסביבה שלי שיודעים על זה יותר... שאוכל לדבר איתם... בזה אני קצת מקנא בדתיים. כחילוני גדלתי על קצת שיעורי תנ"ך ושיעורי תלמוד, שזה היה משהו נורא. התפישה הייתה שזה משהו חשוך של פעם. כשנכנסתי לזה וכשאני קורא את  זה אז לא רק שזה לא חשוך, אלא אפילו טקסטים מאוד ישנים כן יכולים לדבר על בעיות של היום וללמד אותך על דברים של היום. יש שם חכמה שהיא חשובה וחבל שחילוניים לא מספיק חווים את זה... יותר מזה, אני חושב שחבל שאנחנו כחילוניים חיים עם צינור ישירות למקום הזה מעבר לאוקיינוס, אמריקה, וזה החלום. בכל סוג של אמנות חולמים להיות קרובים למה שקורה שמה. נראה לי שזה קצת בריחה. הכל כאן. כמו שאמר עמיר לב, שגם עבד אתי על טקסטים באלבום הזה. אני באמת חושב שהכל כאן. שהכל נמצא קרוב אליך ולא רחוק ממך.

חיפשתי באלבום הזה משהו מאד מאד מקומי. בניגוד לעבר ניסיתי להיות פחות  מושפע ממוסיקה שהיא לא ישראלית. להיות מושפע מהישראליות. אני לא יודע מה זה אומר אבל ניסיתי שהצבע לא יזכיר משהו מחו"ל, שלא  כמו מה שהיה חשוב לי באלבומים הקודמים.

- אני שומע כאן השפעות מחו"ל הקרוב, מהמזרח, מתורכיה.

ברי: זה כן. כשאני אומר "מקומי" אני מתכוון גם לארץ וגם לכך שאנחנו נמצאים במזרח התיכון, במקום שרובו מוסלמי ויש לו תרבות מסוימת. אני כבר שנים מנסה לעשות מוסיקה שהיא בעצם מזרחית. עוד מתקופת "מינימל קומפקט" השאיפה שלי היא לעשות מוסיקה מזרחית  טובה.

גדלתי על רוק וזה חלק ממני. אני לא אומר שאני אנגן עכשיו רק עם עוד, אבל גם עם גיטרה חשמלית אני מאוד מנסה להיות מזרחי וזו המוסיקה שאני אוהב יותר ויותר, ופחות ופחות את המוסיקה המערבית...

-          חשבתי שאתה אוהב את השילוב בין המזרחי והמערבי...

ברי:  נכון. הכי טוב זה השילוב. אבל במקום שאני נמצא בו עכשיו... אני מרגיש שנחשפתי לכמויות מאוד גדולות של מוסיקה מערבית ואני יודע מה קורה שם, ודווקא במזרחי אני מגלה דברים חדשים... רע מוכיח השמיע לי את עומר סולימן, מוסיקאי סורי כורדי שעושה מוסיקה פשוט מטרפת. בסוריה מכירים אותו ואולי גם בלבנון ואלינו זה לא מגיע כי אנחנו כביכול חיים קרוב אבל בעצם בעולמות מקבילים, זה חבל לי. אני לא יכול להוציא מתוכי את ההשפעות מהרוק. גדלתי עם "לד זפלין" ו"סגול כהה" וזה דבר שאשאר איתו כל החיים באיזושהי צורה. אבל אני כן מנסה לעניין את עצמי ולעשות דברים כל פעם שהם קצת אחרת.

-          אתה מדבר רק על המוסיקה או גם המילים?

ברי: אני מדבר על המוסיקה אבל גם במילים היה לי חשוב שיהיה בזה משהו מאוד מאוד מקומי, מאוד ישראלי, לא סתם זה נקרא "אתה נמצא כאן". השם לקוח מתערוכה של חבר שלי, אבי יאיר (אברום), שעבודות שלו נמצאות בחוברת הדיסק ובעטיפה. 

- אז הנושא הכללי הוא איפה אנחנו נמצאים, מה זה המקום זה?

ברי: הוא קצת המקום ואיפה אני נמצא בכלל בתוך המקום הזה.

-          ומהפרטי לכללי... ב"האחר" לפני עשר שנים ציירת תמונה קשה של מצבנו כאן.

ברי:  "האחר" נוצר בימים קשים של אינתיפאדה ופיגועים וזה נכנס לי כמעט בכוח לתוך השירים והיו לי שאלות די גדולות על איפה אנחנו נמצאים ומה קורה... עשר שנים אחרי אני חושב שאנחנו נמצאים במקום ממש טוב. אני לא מסכים עם כל המקטרים על ישראל. אני חושב שהכל הולך רק לטובה והמצב פה משתפר. גם המצב של התרבות, גם זה שאנשים לא מסכימים אחד עם השני אני חושב שהוא מבורך ומראה על תסיסה פנימית אמיתית. זה שיש ויכוחים דתיים מול חילוניים ,מזרחיים מול מערביים, עשירים מול עניים... זה הכל דברים אמיתיים שיוצאים מלמטה. יש משפט בתהילים: "האמת מארץ תצמח" ואני מאמין שהאמת באה מלמטה. הדברים בארץ שבאים מלמטה הם נהדרים. אני מאוד אופטימי. מאוד. מאוד.

- כיף לגלות מישהו אופטימי בימינו.

ברי: תנסו את זה בבית. זה לא כזה מסובך.

הראיון המלא עם ברי סחרוף שודר בגלי צה"ל בערב החג השני (יום א, 24.4).

הופעות ההשקה של "אתה נמצא כאן" יתקיימו ב21.4 וב28.4 ב"זאפה אמפי שוני"