שלושה ימים בפריז, תחילת אפריל 2011. אביב פתאומי נחת על העיר, ופריחה של מוזיקה ישראלית נפלאה. ביום א' ברי סחרוף, רע מוכיח וחבריהם במופע "אדומי השפתות" משירי אבן גבירול (מופע סגור למוזמנים שלא הייתי בו). ביום ב' אבישי כהן ושלישייתו באולם "אולימפיה" וביום ג' אסף אבידן ו"המוג'וז" במועדון "לה סיגל". שלוש הופעות מוצלחות מאד מבחינה אמנותית ומצליחות בקרב הקהל שגדש את האולמות, ולאו דווקא ישראלי. פאריז היא עיר של שילוב תרבויות, טעמים וריחות וכיף מיוחד להשתלב בפסיפס הזה, במיוחד כשהכל דופק כמו שצריך. מגיעים לאולמות עוד באור יום (בשמונה בערב), ההופעות מתחילות בול בזמן, ההפקה, הסאונד והתיאורה מצויינים והביצועים כל כך מושלמים שלבך מתמלא גאווה על היותך מאותו הכפר ממנו בא האמן שעל הבמה...
אבישי כהן
אבישי כהן, נגן הבס הזמר והמלחין, הוא כיום המוזיקאי הישראלי המצליח ביותר בעולם. ההופעה שלו באולם "האוליפיה", כחלק מסיבוב הופעות עולמי דחוס ביותר, ממחישה איך הגיע למעמד הזה. הוא עולה לבמה אחרי כחצי שעת חימום של זמרת פלמנקו אלמונית יחסית, סנדרה קרסקו, ומתקבל בהיסטריה ששמורה לכוכבי רוק. סטנדינג אוביישן קוראים לזה. הוא פותח בשמונה דקות של קטע יפהפה ומורכב מאלבומו החדש SEVEN SEAS וממשיך כך שעה וחצי של נגינה דחוסה באנרגיות מפליאות, וירטואוזיות מהממת, וללא שנייה של מנוחה. כהן בא לקדם את האלבום החדש, לא להקל על הקהל ב"מיטב להיטים", והוא אף מבצע שני קטעים שיצר אחרי הקלטת האלבום. יצירתיות שופעת ומגוון מוזיקלי מרגש, קטע לדינו משולב בשיר ישראלי משולב בג'אז אבנגרדי זורם לתוך קלסיקה... הקטעים היותר מוכרים מעטים, ובכל זאת, אין רגע משעמם או קשה מדי וגם אחרי שלושה הדרנים (כולל דואט ספונטני עם הזמרת הנ"ל), הקהל בהיי מטורף, רוצה עוד ועוד...
"הפטנט" של כהן די ברור. כמעט בכל הקטעים יש בסיס מלודי מאד יפה וקליט, מאד רומנטי ומתנגן, ועליו, אחרי שהמאזין כבר נלכד במתיקות, כהן וחבריו יוצאים למסע של אילתורים מרתק, סופר מורכב ומאד מוזיקלי. מי שמקשיב רק לפתיחות עשוי לחשוב שמדובר באמן "נחמד" שמנגן מנגינות יפות אך מי שנשאר עוד קצת הלאה מקבל מנה עסיסית של ג'אז חכם ומלא הפתעות. הכל קורה גם בזכות הנגנים המאד צעירים והסופר מוכשרים שאיתו. שי מאסטרו בפסנתר ואמיר ברסלר. הראשון, קשה להאמין, רק בן 23, מפוצץ כשרון לא יאומן. והחבר החדש בחבורה, המתופף אמיר ברסלר (שהצטרף באמצע סיבוב ההופעות כשהמתופף הקודם נאלץ לפרוש כשנולד לו ילד). ברסלר, תינוק בן 21, הוא פנומן בלתי נתפס... מין גאון תיפוף ג'אזי-אתני-רוקי שמטעין את הקטעים אנרגיות נעורים מעוררות ומרגשות. גם כשהוא מנגן סולו תופים של רבע שעה, זה לא נמאס לשנייה והמאזין, כולל אבישי כהן בעצמו, רק רוצה לשמוע עוד.
והעיקר הוא כמובן אבישי כהן בעצמו. לא רק מוזיקאי מחונן ופורה ומפתיע, חם וחזק ורבגוני, אלא גם פרפורמר מעולה עם שפת גוף שמחברת אותו ואת הקונטרבס שלו ליישות אחת. הוא מתחרמן על הבס, מכה אותו, נכרך עליו ומוציא ממנו המון אהבה ומוזיקליות. מידי פעם, אבישי מרטיב ברוק את שתי האצבעות איתן הוא פורט. מרחוק נראה כאילו הוא מנשק אותן... ובצדק. באצבע ובאמה הזו טמונים כל כך הרבה כשרון... מגיעות להן נשיקות...
אין בהופעה של כהן כמעט אף מלה בעברית (אפילו "אברהם אבינו" מופיע כחלק משיר לדינו) את השירים שלו בעברית הוא לא שר בכלל, ואת "עציון גבר" ו"בגליל" הוא מבצע ללא מילים. ובכל זאת, למרות בינלאומיותו המוכחת, יש בו משהו נורא ישראלי או ליתר דיוק אוטופיה ישראלית. אולי כך ישראל היתה יכולה וצריכה להיות: מפגש תרבותי של עמים וסגנונות מוזיקליים ליצירת משהו שהוא חדש אך גם מחובר עמוק לשורשים של כולנו.
אסף אבידן
בצד אחד של פריז, באיזור הסליזי של רובע פיגאל, הופיע אסף אבידן עם להקתו "המוג'וז" (הדס קליינמן בצ'לו, יוני שלג בתופים, רועי פלד בגיטרה, ורן ניר בבס) במועדון שהיה-פעם-כנסייה. שלא כמו אבישי כהן, הקריירה הבינלאומית של אסף אבידן נמצאת רק בתחילתה, ולכן הפתיעה העובדה שהמועדון הגדול היה מלא עד אפס מקום בקהל, שלמרות שגם לו, כמו לנו בישראל, אנגלית אינה שפת האם, מכיר בעל פה חלק גדול מהשירים.
אבידן ו"המוג'וז" שנשמעים טוב יותר מאי פעם בעבר, כבשו את הבמה בסערה והרימו את הקהל לשעה וחצי של אקסטזת רוקנרול וריתם אנד בלוז. בישראל אבידן עדיין נאלץ להתמודד מול השאלה "למה באנגלית" ו"מדוע הוא מזכיר את ג'ניס ג'ופלין" בפאריז, לעומת זאת, הקהל מקבל אותו בטבעיות. אבידן שר מצויין, הלהקה שלו נשמעת נהדר ולמוזיקה שלו, לתכני השירים ולדרך הביצוע של הלהקה יש אפיל בינלאומי. אבידן נמצא כרגע בסיבוב הופעות בצרפת לרגל הוצאתו שם של אלבומו הקודם, POOR BOY LUCKY MAN. ההופעה ב"לה סיגל", מול קהל "זר" הוכיחה שהבחור הזה התחיל ריצה למרחקים ארוכים. הוא עוד ישחק אותה בענק גם בחו"ל.
צילומים: יעל אלין קוטנר. כן כן בדיוק מי שחשבת...
והנה תזכורת להופעה של אסף אבידן ו"המוג'וז" בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל 12.9.2010
| HOIST UP THE COLOURS HANGWOMAN EVERY BODY WEAK BEFORE THE DEVIL |
וואו, צפיתי בכל הוידאו של אבישי כהן ולהקתו. אני בד"כ די משתעמם מג'אז, אבל זה היה פשוט מדהים וסוחף. כל אחד שם יותר מוכשר מהשני.
השבמחקועכשיו לשאלה של אמא: הילדים האלה עשו צבא?