אסתר שמיר

צילום: אלדד רפאלי

בטיפול אצל אסתר

אסתר שמיר חוזרת. כן, הזמרת ההיא שלפני 30 שנה שרה על "המקום הכי נמוך בתל אביב" ואשר קצת נעלמה מסצנת המוזיקה בשנים האחרונות, מוציאה עכשיו אלבום חדש ומצויין: "זה בינך ובין אלוהים". כנראה היצירה השלמה ביותר שלה מאז תחילת דרכה. לא ברור איך אוסף שירים כזה של זמרת-יוצרת שלא הייתה פעילה בשנים האחרונות יתקבל בקרב הקהל של ימינו, אבל מה שברור בהאזנה לאלבום שאסתר שמיר עשתה את הכי טוב  שיכלה. וזה העיקר, כפי שהיא כותבת בפתיחת האלבום:

בסוף היום אני רוצה לדעת

עשיתי הכי טוב שיכולתי.

בסוף היום אני רוצה לגעת

בעומקי קיומי, למה באתי.

להגיד לעצמי, לא נכנעתי

גם בלא ידוע והלא מוכר.

הרמתי את הראש והמשכתי

עשיתי הכי טוב שאפשר

(מתוך "עשיתי הכי טוב שאפשר")

בעיבודים ובהפקה המוזיקלית של יונתן לוי (איש "איזבו" ומפיק אלבומיהן של "הבנות נחמה", יעל דקלבאום ודנה עדיני) אסתר שמיר נשמעת טוב, אפילו יותר מאשר בסוף הסיבוב הראשון בקריירה שלה, אי שם בשנות השמונים. היא כבר לא המהפכנית של תחילת הקריירה, כשכבוגרת להקת הנח"ל של אמצע שנות השבעים הצטרפה למי שהיה בעלה אפרים שמיר, והוציאה את "עברתי רק כדי לראות" ועוד שירים ראשונים שמיקמו אותה כאחת מחלוצות "הרוק הישראלי הנשי". תזכורת קצרה: אלבום משותף עם אפרים שמיר ב1978 ואחריו האלבומים "במקום הכי נמוך בתל אביב", "קלף חזק", "עד הסוף" ו"דו קיום באהבה" שסיים בשנת 1988 את הסיבוב הראשון בקריירה שלה.שמיר הפסיקה לפעול כזמרת (אם כי המשיכה לכתוב ולהלחין) והחלה עוסקת ברפואה אלטרנטיבית (בין השאר כנטורופטית שהתמחתה ברפלקסולוגיה, שיאצו, רייקי, פרחי באך ועוד). בשנת 2003 חזרה אסתר באלבום יפה בשם "בגלל האנשים שאני אוהבת" בהפקת אילן וירצברג. האלבום לא זכה בתשומת הלב שהגיעה לו ואסתר פרשה שוב מהמרוץ והעמיקה את עיסוקה בתחום הטיפול האלטרנטיבי.

ב2004 היא פיתחה שיטה טיפולית בשם "פרוייקט קול הרוח" (באנגלית THE VOICE OF LIGHT) "אלף מילים אינן יכולות לעשות מה שתדר קולי מתאים מדוייק ובזמן הנכון יכול לעשות" היא הסבירה אז את הרעיון מאחורי שיטת הטיפול, "קול הרוח הוא דרך ותפישת עולם רוחנית שכליה הם האנרגיה הקולית. העבודה הקולית מיועדת ליצור אינטגרציה בין הגוף, הרגש המחשבה וההיבט הרוחני על מנת לעודד ריפוי של האדם וחיבורו אל מקורותיו הרוחניים".

היא עשתה את זה בסדנאות, בלימוד באתר שלה ובהוצאת דיסקים עם מוזיקה ללא-מילים, ביחד עם עפרה אור, כשלבים בטיפול: "קול האדמה", "קסם הבריאה", "מפחד להשראה", "קול הרוח", "בשביל החלום" ועוד.

עכשיו אסתר שמיר מחברת בין היוצרת והמטפלת. היא כותבת ומלחינה ושרה אך היא איננה חלק ממשחק ה"קריירה במוזיקה". יש ביצירה שלה בגרות ושלווה. היא לא צריכה לצעוק כדי לבטא את עוצמתה. והעיקר, יש לה מה להגיד. "זה בינך ובין אלוהים" אינו אלבום רגיל של פזמונים, אלא יצירה עם אג'נדה. התחושה בהאזנה לו היא של שיחה עם מטפלת שמנסה לסייע לך ולעודד אותך בעזרת התובנות שלה לגבי החיים. הגישה שלה ברוב השירים היא מאד פילוסופית, לעתים פסיכולוגית, פה ושם גם דתית, בניסיון לעשות סדר בעולם הזה. ייתכן שאסתר כיוונה את שיריה למישהו מאד פרטי שלה, אבל לפחות בחלק משירי האלבום, היא יוצאת מעולמה האישי ואומרת משהו יותר כללי. לא מתוך התנשאות של "אני כבר חכמה ויודעת ועכשיו תלמדו" אלא כאחת שלמדה שיעור בחיים ומרגישה צורך לשתף. המטרה העיקרית של שמיר, כך נדמה לי, אינה רק לפרוק מחשבות והרגשות ולבטא את עצמה אלא לחזק את מי שפונה אליה ואל המוזיקה שלה בבקשה לעזרה. לדעתי זהו המניע העיקרי להוצאת האלבום. הרי אסתר שמיר לא האמינה שתוכל להתחרות בכל מאות היוצרים והיוצרות של ימינו רק בזכות ההיסטוריה המוצלחת שלה. היא יודעת שיש לה משהו אחר להציע.

אל תדאגי ילדה, אין רע במה שקורה.

גם אם זה נראה אחרת, אין דבר בא במקרה...

אל תדאגי ילדה, עוד תשני מה שניתן

ומה שאינו בידייך, אל תבכי בגללו כל הזמן.

עשי לך אי של שקט, היי לעצמך גיבורה

ולאט יבוא כוחך, יתגלה בסערה

הינשאי על קולה של הרוח

כמו ניגון על ליבך המייחל

וראי, איך היא פורטת על מיתרי האל

(מתוך "אי של שקט")

  

צילום: אלדד רפאלי

וכאילו בלי שום קשר (והרי הכל קשור) אסתר שמיר העלתה לרשת שיר זיכרון קורע לב שכתבה לחבר קרוב שלה, משה בן דור ז"ל, שנהרג במלחמת יום כיפור. אסתר שמיר כתבה והלחינה ועדי דגני מלווה בפסנתר.
בקליפ צילומים מהימים הרחוקים ההם, מימי להקת הנח"ל. לדור שזוכר את הימים ההם זו חוויה מטלטלת.
אולי למאזינים צעירים של ימינו זה יהיה פחות מובן... תראו את זה להורים או לכל מי שהיה ב1973 בגיל שכבר קצת הבין מה קורה.