נורית גלרון. אחינועם ניני. קלאסיקה

קלאסיקה נשית

הראשונה היא נורית גלרון. אחרי יותר משלושים וחמש שנות פעילות כזמרת פופ וג'אז ורוק ושירי-ארץ-ישראל מוציאה גלרון אלבום שיש בו גישה שונה וחדשה אל החומרים המוכרים שלה. באלבום החדש מצליחה גלרון לרענן את השירים שביצעה כבר הרבה מאד פעמים ולהזכיר איזו זמרת ענקית ורבת פנים היא. האלבום "קלאסי וקלאסיקה" הוקלט בהופעה משותפת של נורית גלרון עם גיל שוחט שהוא מלחין, פסנתרן ומנצח תזמורת (וגם מרצה למוזיקה) הנחשב בגילו הצעיר יחסי (הוא יליד 1973) לעילוי בתחום המוזיקה הקלאסית. האלבום משלב קטעים קלאסיים ממש, של שופן, באך, מוצרט ופורה לצד שירים של גלרון שעובדו בגישה קלאסית, לעתים תוך השענות על מקורות... "צליל שביר", למשל, השיר שפותח את האלבום (למילים של נתן זך) משלב את לחנו של ערן ויץ עם ציטטות מ"גימנופדי" של אריק סאטי.. וזה נשמע נורא מתאים, כאילו זו המוזיקה שזך שמע כשכתב את המילים. בשיר "ירח" משולב קטע מ"סונטת ליל ירח" של בטהובן בשיר ספרדי בתרגום טל ניצן. החיבורים האלה נעשים כבדרך אגב, אפילו ללא קרדיט למלחין הקלאסי, ויוצרים הרגשה ששוחט אילתר אותם תוך כדי הנגינה. הוא גם עשה את זה לשירים המוכרים של גלרון, "נגיעה אחת רכה", "אתה פה חסר לי", "היה נא טוב אלי", "יש לי סימפטיה", "אני אשתגע", "בלדה לאשה" ו"הוא". הגישה המאד מינימליסטית, קולה של גלרון והפסנתר של שוחט, מאפשרת תשומת לב רבה יותר למילים, לקשר שלהם ללחנים, ליופי הגשתה ופרשנותה של גלרון. בהאזנה לשירים ככה מתברר ביתר עוצמה הפוטנציאל "הקלאסי" הגלום בהם, זה אשר בעצם תמיד היה שם בפנים. למשל "היה נא טוב אלי" של רחל שהלחין סשה ארגוב היה תמיד "ליד" (שיר) קלאסי, גם כשהעיבוד הג'אזי או הרוקי הרך עטף אותו. העיבודים של שוחט פשוט (וזה כמובן לא פשוט) חושפים את הקלאסיות שבתוך הלחנים של יוני רכטר, שלמה גרוניך, סשה ארגוב, משה וילנסקי ואפילו אביב גפן. וזה נורא יפה ומאפשר לגלרון להכנס ביתר מיקוד לתוך המוזיקה ואם זאת, לאפשר לה גם מרחב לאילתור.

לנורית גלרון זה לא המפגש הראשון עם  מוזיקה קלאסית. ב1995 היא הוציאה אלבום בשם "קלאסי" עם תזמורת סימפונט רעננה. אלא ששם הדגש היה על יצירות קלסיות בשילוב טכסטים בעברית ורק על מעט עיבודים קלסיים לשירים חדשים. כאן, באלבומה ה19, היא הופכת את הגישה הקלאסית לחלק ממנה. שלה.

אחינועם ניני מציינת בימים אלה 20 שנה להוצאת אלבומה הראשון ("אחינועם ניני וגיל דור בהופעה חיה"). מאז הפכה ניני, או כפי שהיא נקראת בחו"ל NOA לאחת הזמרות הישראליות הטובות והמצליחות בארץ ובעולם. ב14 האלבומים שהוציאה היא לא מפסיקה, ביחד עם שותפה גיל דור, לחפש דרכי ביטוי חדשות, בעברית ואנגלית, בג'אז ורוק, מוזיקה אתנית ומוזיקה קלסית, שירים מקוריים ומזמורים נפוליטניים, חיבור את התימניות שבשורשיה ואל האמריקניות שבהתבגרותה. בכולם היא הצליחה למצוא את הקול המיוחד שלה, את אותו אילתור וחופש ביצועי מצד אחד ואת הדיוק מופלא בשירה הצלילה מצד שני.

ב1998 הוציאה אחינועם אלבום "קלאסי" ברוחו, עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוח אילן מוכיח ובו גרסאות תזמורתיות למיטב להיטיה ולשירים שביצעה לראשונה.

עכשיו היא חוזרת באלבום בגישה דומה, עם התזמורת הסימפונית ירושלים, בהפקה מוזיקלית של גיל דור, בניצוח אילן מוכיח ובעיבודים משותפים של ניני, דור ומוכיח. אך הפעם, באלבום "ארץ, שיר" אחינועם ניני לא חוזרת אל שיריה המוכרים, אלא אל המקורות שלה במוזיקה הישראלית של פעם... "ילדה עם צמות", "החליל", "היו לילות", "אני זכריה", "מרים", "זמר מפוחית", "רוח סתיו", "בראשית", "שיר ערש", "לילה" וגם שירים טיפה יותר חדשים, משנות השבעים, כמו "יש אי שם", "מקום לדאגה", "שיר משמר" ועוד. העיבודים המקסימים והביצועים הקוליים המושלמים של ניני מאפשרים מבט נוסף על השירים שחלקם הגדול נחשב לקלאסיקה ישראלית במובן העממי, כזו שכולם מכירים ושרים. ככה הם היו נשמעים מן הסתם אם סשה ארגוב, דוד זהבי, יוני רכטר או מתי כספי היו חיים בתקופה אחרת או אולי בארץ אחרת. אבל הם יצרו אותם כאן, בארץ ישראל של מאה השנים האחרונות. ניני ושותפיה מזכירים לנו שיש בישראל, גם בזמר העברי הפופולארי, הרבה קלאסיקות נפלאות.