פול סיימון מחר בישראל

עדיין נפלא אחרי כל השנים האלה

השבוע פול סיימון חוזר לישראל. 28 שנים אחרי ש"סיימון וגרפונקל" התאחדו באיצטדיון רמת גן, וגם, לא נשכח, 33 שנים אחרי הפעם הראשונה שלו כאן בהופעה בלתי נשכחת בקיסריה.

הוא תיכף בן 70, והוא מתמודד כבר לא מעט שנים עם חסד נעוריו. ככותב והמלחין של "סיימון וגרפונקל" ובתקליטי הסולו שהוציא בשנות השבעים והשמונים יצר סיימון שורה של יצירות מופת נפלאות, שירים מושלמים שהפכו לקלסיקה אמריקנית ובינלאומית וזכו בהצלחה עצומה. ב1970 היה האלבום "גשר על מיים סוערים" של "סיימון וגרפונקל" הנמכר ביותר בהיסטוריה, חגיגות 30 השנה לו שהתקיימו לא מזמן הוכיחו שגם אחרי כל השנים האלה וכל תהפוכות המוזיקה הפופולרית, הוא עדיין קלאסיקה.

מאז ידע סיימון לא מעט שיאים אמנותיים ומסחריים ונדמה שהמוזיקה שלו מצליחה לדבר לכל סוגי הקהל  למרות שאף פעם לא ויתר על מהפכנות מוזיקלית. הוא היה אחד הראשונים ששילבו רוק ופולק אמריקני במקצבים אפריקניים ודרום אמריקניים וכאמן מצליח ומשפיע הוא הרחיב בעיקשות ובהתמדה את גבולות מוזיקת הפופ. הוא מעניין ומרגש היום, ממש כמו לפני 40 שנה. אין הרבה אמנים שאפשר לומר את זה עליהם.

גם בקולו ובחיצוניותו פול סיימון כמעט ולא השתנה. הוא אמנם קצת הקריח, טיפה השמין, אבל בסך הכל נראה היום בערך כמו לפני שלושים שנה. ומאחר שאף פעם לא היה "צעיר מרדן" במיוחד גם לא היה לו צורך להתמודד עם ההזדקנות, אלא בתוך השירים עצמם. מפתיעה, עם זאת, עיקשותו להמשיך ולהתחדש אמנותית.  לפני כחמש שנים, באלבומו "SURPRISE" הוא נעזר במפיק בראין אינו שאף השתתף בהלחנת שלושה מהשירים, ובאלבום החדש שלו SO BEAUTIFUL OR SO WHAT הוא אמנם חוזר אל מפיקו משנות השבעים פיל רמון, אך הוא מתחבר שוב למעיין היצירה ומוציא עוד יצירת מופת. המוזיקה שלו עכשיו נשמעת דומה למה שעשה בעבר (במיוחד ב1986, בימי  GRACELANDשנוצר בשילוב מוזיקאים ומקצבים דרום אפריקניים, אחרי שסיימון כמעט נואש מהפופ האמריקני "הרגיל") אך יש בה גם צדדים חדשים שלא היו ביצירתו עד כה. הוא מתבגר נפלא. והאלבום הזה מושלם, הטוב ביותר שהוציא ב20 השנים האחרונות.

ועם זאת, סיימון יודע שרוב הקהל אוהב אותו בגלל ההיסטוריה המפוארת שלו ולא בגלל חדשנותו. הוא אינו מתעקש להתרכז בשירים חדשים (ר' במסגרת) שכן פול סיימון הוא GIVER, אמן שרוצה לספק את המאזינים, לתת להם שעה וחצי של כיף. אני רואה אותו ברשת בסיבוב האחרון, עם הלהקה המצויינת שלו, והוא כמו שהיה תמיד. עם הקול המתוק והעדין שהיה לו לפני כל השנים ועם השילוב בין המופנמות, הכאילו ביישנות, והידיעה שהשירים שלו הם המנונים לדורות של אוהבים. השירה שלו אינטימית ומרגשת גם כשהוא עומד בפני אלפי צופים. כשהוא לבדו עם הגיטרה האקוסטית וגם כשהוא עם הלהקה שלו, מלאת השמחה וחדוות ההופעה... הם נהנים מהמוזיקה  ויוצרים תחושה שבכל הופעה הם חיים את המוזיקה מחדש. כשזה קורה ככה על הבמה, זה קורה ככה גם בקרב הקהל.

מה הוא הולך לשיר בישראל? מתוך 25 שירים בממוצע שמבוצעים בכל הופעה (ולפעמים ישנם עוד שניים-שלושה שירים בהדרנים) אלה 20 השירים שהיו בכל הופעות הסיבוב הנוכחי:

מתוך האלבום החדש:

SO BEAUTIFUL OR SO WHAT

DAZZLING BLUE

REWRITE

מאלבומי שנות ה2000:

כלום

משנות ה90:

THE OBVIOUS CHILD וגם הוא מ1990

משנות ה80:

בעיקר שירים מGRACELAND

THE BOY IN THE BUBBLE

CRAZY LOVE vol 2

DIAMONDS ON THE SOLES OF HER SHOES

THAT WAS YOUR MOTHER

GUMBOOTS

וגם

HEARTS AND BONES

LATE IN THE EVENING

משנות ה70:

KODACHROME

PEACE LIKE A RIVER

50 WAYS TO LEAVE YOUR LOVER

GONE AT LAST

MOTHER AND CHILD REUNION

STILL CRAZY AFTER ALL THESE YEARS

SLIP  SLIDIN' AWAY

מימי "סיימון וגרפונקל":

THE ONLY LIVING BOY IN NEW YORK

THE SOUND OF SILENCE

ובין הקאברים, בממוצע שניים בהופעה, בולט במיוחד...

HERE COMES THE SUN של ג'ורג' האריסון בימי "הביטלס"

זכרונות מהפעם הראשונה

ההופעה הראשונה של פול סיימון  בישראל התקיימה ב7.5.1978 בקיסריה. זו הייתה תקופה אופטימית בישראל, וגם מצבנו בעולם נראה לא רע. פחות מחמש שנים אחרי מלחמת יום כיפור וחצי שנה אחרי נאומו של נשיא מצריים סאדאת בכנסת בירושלים, הייתה תחושה כאילו העניינים מתחילים להשתנות ואנחנו בדרך אל הסכם השלום הראשון... פול סיימון התחבר אל היהדות שלו ואל הישראליות שלו יותר מאשר אי פעם בעבר, ובאותם ימים, קשה אולי להאמין היום, זה היה אחד המרכיבים החזקים בהבאת אמנים בסדר גודל כזה לישראל. פחות הכסף הגדול, יותר הפטריוטיות וההזדהות.

וכך הסכים פול סיימון, אז בשיא הצלחתו המסחרית, לאשר לגלי צה"ל לשדר את ההופעה שלו ונאות גם להתראיין בלעדית לחייל צעיר ונמרץ בגלי צה"ל (אני...). חלק מהדברים שאמר אז מקבלים משמעות חדשה 33 שנים אחרי...

פול סיימון: כאמן שמופיע אני חושב כל הזמן על פרישה. כבר לפני שמונה שנים החלטתי להפסיק... אבל הופעתי הרבה בשנים האלה וכנראה שאני חייב להמשיך להופיע.

כשאני עולה לבמה אני מרגיש ביניהם חיבה גדולה אלי. אבל מצד שני אני חושב שזה דבר מסוכן לזכות בכל כך הרבה תשומת לב, לכל כך הרבה תשואות. זה לא משהו שקורה לך עם חברים שלך. אתה לא מצפה מהם לקפוץ ולהריע בכל פעם שאתה נכנס לחדר. זה לא טוב להיות מרכז תשומת הלב כל הזמן. זה לא טבעי. לעלות על במה ולהופיע זה לא טבעי. רוב האנשים לא יעשו את זה.  למרות שאני נהנה להופיע, זה משאיר אותי ריק אחר כך. יש אנשים שמופיעים שמרגישים שההופעה ממלאת אותם. אני מרגיש קצת עצוב. אפילו אם ההופעה מצליחה מאד.

האינסטינקט הראשון שלי הוא להגיד שאני אוהב להיות מאוהב. זה בוודאי נכון. אבל יש כנראה אמת בעובדה שאני מקבל כוח נפשי מלהיות לבד. אני שלו יחסית כשאני לבדי.

אני לא מפחד להזדקן. לא. אבל אני נמצא במקצוע שאין לו מה לעשות עם זקנה. זה בעניין נעורים. יש יוצאים מהכלל אבל הם.... יוצאים מהכלל.

למרות שאני לא מנסה במודע לכתוב על חיי זה איכשהוא חודר לתוך השירים. הרבה פעמים אני שואל את עצמי "למה כתבתי את זה" ורק אחרי זמן אני מבין שזה על הילד שלי או על הנישואים שלי או על חבר...

למעשה לא אוהבים אותי. הם אוהבים את האדם שיצר את השירים. זה רק חלק ממני, אולי החלק היפה, האמנותי, אבל יש עוד צדדים באישיות שלי שאני לא יודע אם הם היו אוהבים. הם אוהבים את מה שהם מדמים לראות בי. אבל אני לא מה שהם מדמים.

אני לא חושב על עצמי כעל כוכב פופ או רוק. אולי פעם חשבתי כך, אבל עכשיו לא. התבגרתי. הצלחתי. על כך פנים, לא איבדתי את העניין בכתיבת שירים כצורה אמנותית. זו הנאה גדולה להיות מעורב ביצירת השירים או לשמוע אנשים שרים אותם. כותבי שירים אמנם לא יכולים לשנות את העולם, אבל הם יכולים לגרום לאנשים ללכת ברחוב ולזמזם... זה מה שאנחנו עושים. זה מה שאני רוצה להיות. להמשיך לכתוב.