ביום שלישי הקרוב, מופיע בארץ הרכב של שניים מיוצאי אחת הלהקות החשובות בעולם בסוף שנות הששים, THE DOORS. הקלידן ריי מנזרק (בן 72) והגיטריסט רובי קריגר (בן 65) משחזרים את נעוריהם ארבעים שנה אחרי שסולן הלהקה האגדי ג'ים מוריסון הלך לעולמו. עכשיו הם עושים את זה ללא המתופף המקורי ג'ון דנזמור (שנמצא איתם בסכסוך משפטי על השימוש בשם "הדלתות") ועם זמר מעולה בפני עצמו, מארק פרנר (שהיה פעם סולן להקת הרוק האמריקנית "גראנד פאנק") והם נשמעים... מצויין. ברור שאי אפשר להחזיר את רוח הימים ההם, ובוודאי לא את דמותו הכריזמטית של מוריסון, אבל אני שומע ביו-טיוב גרסה שלהם ל"הציתי בי אש" ממש מהסיבוב האחרון, והשיר הזה בגרסה הארוכה שכוללת המון סולו אורגן והמון סולו גיטרה נשמעת בדיוק כמו ההקלטות הישנות מ1970, הזמר נשמע מלא נשמה, שר נהדר, ובמבט מצועף אל המסך הוא אפילו נראה דומה לג'ים מוריסון (כל מה שצריך זה שהצלם של בוב דילן יעביר את המופע...). בעשרים השנים האחרונות מסתובבים בעולם לא מעט הרכבי-חיקוי של "הדלתות" לריי מנזרק ורובי קריגר מגיע לא פחות מהם להנות מהצלחת המוזיקה שהם היו שותפים מלאים ביצירתה. ובין כה וכה... שנות הששים נגמרו מזמן.
"הדלתות" בזמן אמת, בין 1965 ל1973, הציעו משהו חדש ושונה ברוק האמריקני. רביעית רוק מהודקת (ללא בסיסט) שסולנה החד פעמי מוביל אותה להופעת במה תיאטרלית ומלאת מסתורין. הטכסטים של מוריסון היו כמעט תמיד שיריים מאד, מלאים רבדים פסיכולוגיים ופילוסופיים, עוסקים במין ומוות. הגופניות של הופעתו הייתה חושנית, פרועה ומאד פרובוקטיבית (כולל חשיפת הזין באחת ההופעות). בתקופה שכמעט כל השאר היו ילדים טובים ששרו על אהבה ושלום ג'ים מוריסון והדלתות היו הצד האפל, הנועז, הלא-נחמד. ולמרות זאת, זכתה הלהקה בשבעת אלבומיה בהצלחה מסחרית גדולה ובשורה של להיטי ענק. ביניהם נחשבים לקלסיקה
LIGHT MY FIRE, HELLO I LOVE YOU, TOUCH ME, PEOPLE ARE STRANGE, THE END RIDERS ON THE STORM ועוד.
אחרי מותו ממנת יתר של ג'ים מוריסון, ב1971, ניסו חבריו להמשיך בשם "הדלתות" כשריי מנזרק מוביל בתפקידי השירה, אך אחרי שני אלבומים כושלים הם פירקו את הלהקה. רק בעשר השנים האחרונות, אחרי כ30 שנה שבה התעסקו בעיקר בקריירות סולו ובהוצאות מחודשות של הקלטות הלהקה, חזרו השניים לשתף פעולה בשירים שרבים מהם נוצרו על ידם. במופע שלהם, שרץ תחת שמות שונים (חוקית אסור להם להופיע כ"הדלתות") הם בסך הכל שומרים על זכויותיהם, והן רבות גם ללא מוריסון. המוזיקה נשארה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה