יוסי אלפנט ז"ל: 20 שנה למותו (חלק ד)

התכנית "קול הפופ" ששודרה חודש לאחר מותו של יוסי אלפנט, 6.9.1991. חלק ד.

יוסי אלפנט ז"ל: 20 שנה למותו (חלק ג)

התכנית "קול הפופ" ששודרה חודש לאחר מותו של יוסי אלפנט, 6.9.1991. חלק ג.

יוסי אלפנט ז"ל: 20 שנה למותו (חלק ב)

התכנית "קול הפופ" ששודרה חודש לאחר מותו של יוסי אלפנט, 6.9.1991. חלק ב.

יוסי אלפנט ז"ל: 20 שנה למותו (חלק א)

התכנית "קול הפופ" ששודרה חודש לאחר מותו של יוסי אלפנט, 6.9.1991. חלק א.

אלישע בנאי וארבעים השודדים

אלישע בנאי ו"ארבעים השודדים" יופיעו היום ה' 1.9.2011
לפני "בלונד רדהד" ו"ג'יינז אדיקשן" בפסטיבל פיק.ניק


לכבוד זה הם הגיעו בהרכב חלקי ללא מתופף לג'אם קצר בתכניתי "קוטנר בתשע".

סאונד: אסף סיטון ועידן סביליה

אלישע בנאי וארבעים השודדים

אלישע בנאי בשירה וגיטרה, פאפא בגיטרה, מתי גלעד בבס

ברצלונה

כמו כולם

רוק

עדי אולמנסקי ורועי אביטל

לקראת הופעתה ב"בארבי" ב31.8.2011 כחימום לבלונד רד הד

"לורנה בי" בהופעה בתכנית "קוטנר בתשע"  30.8.2011

סאונד: אסף סיטון ועידן סביליה

צילום: יעל אלין קוטנר

לורנה בי LORENA B

עדי אולמנסקי בשירה, מחשב, גלוקנשפיל, רועי אביטל במחשב, בס וקולות,

יואב סער בגיטרה ומחשב, אילן טננבאום בתופים

INTRO

SWALLOW MY GUM

YOU ARE + THUNDER BAY

כרמלה גרוס ואגנר - האיחוד!!!

ערן צור

אורי פרוסט

אבשי כספי

ביום שלישי, ה30.8, תופיעה להקת
"כרמלה גרוס ואגנר" בהרכבה המקורי!!!
בפתיחה להופעה של "אינטרפול"
בביתן 1 בגני התערוכה

אורי בלק

אבשי כספי

לכבוד האיחוד ההיסטורי התארחה הלהקה בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב28.8.2011

סאונד: אסף סיטון ואהוד שכטר

צילום: יעל אלין קוטנר

כרמלה גרוס ואגנר

ערן צור בשירה ובס, אורי פרוסט בגיטרה, אבשי כספי בקלידים ושירה, אורי בלק בתופים

תמונה אימפרסיוניסטית

פרפרי תעתוע

אלינור

המכסה הירוק

נשים כותבות שירה

מאיר אריאל חי

מאיר אריאל חי

מאיר אריאל ז"ל נולד במרץ 1942 ונפטר בגיל 57, ביולי 1999. עברו 12 שנים בלעדיו, ונדמה שהוא חי וקיים במוזיקה הישראלית יותר מאשר אי פעם בעבר. בשבוע הבא יתקיים בחוות רונית המופע השנתי לזיכרו (גילוי נאות: החתום מעלה עורך ומנחה את האירוע) ועם להסתמך על ניסיון העבר, הקהל שמגיע לערבים אלו לא כולל רק את מעריציו הוותיקים אלא צעירים רבים שכלל לא שמעו את מאיר אריאל בחייו. בעיני, ערבי השנה הם קיום החזון והתקווה שהיו לו להרחיב את קהל מאזיניו, להגיע ל-כ-ו-ל-ם. בעזרת פעילויות ההנצחה שיוזמת ודוחפת אלמנתו תרצה, מאיר אריאל חי. לפחות בשירים.

"האם הוא היה נביא?" שואלת אותי מראיינת צעירה לתחנת רדיו בעמק יזרעאל, ואני משיב לה שלא, אבל יודע שבנושאים אחדים הוא בהחלט ראה קדימה לפני האחרים. שמעתי אותו אישית מחפש את הכיוון שלו במיוחד בתקופה שאחרי  "מסע הבחירות של מאיר אריאל" ב1987. הוא התקרב לדת (אך לא היה מוכן להתחייב לחצר מסויימת), חש מיאוס מהפוליטיקה (לא ברמה של איזו מפלגה נמצאת בשלטון אלא הטלת ספק בשיטה עצמה), כעס על השינויים שחלו בחברה הישראלית ובמיוחד על האופן שבו אלה מצאו ביטוי בתקשורת. האם הוא גם חזה את הגל המזרחי במוזיקה הישראלית? אחד השירים שאהב לשיר בהופעותיו היה להיטו של זהר ארגוב "כבר עברו השנים" שכתב והלחין אביהו מדינה, ובשירו "בצהרי יום" הוא שר עם דויד ברוזה "מתי כבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב"... חלומו היה לצאת מהחוגים הצפויים מראש, מהקליקה של "צוותא" ולהגיע לקהל רחב, חלום התגשם רק לאחר שהלך לעולמו...

מאיר אריאל כתב כמה מהשירים הכי יפים במוזיקה הישראלית. הוא היה משורר ופזמונאי ובעיקר  singer-songwriter (כותב-שירים-ששר). תמיד היה עצמאי בשטח. יצירתו ייחודית, מקורית וחדשנית ובעלת השפעה עצומה על יוצרים אחרים משנות השישים ועד ימינו.

ב1978 הוא הוציא אלבום ראשון, "שירי חג ומועד ונופל" (במופע השנה תערך הצדעה מיוחדת לאלבום בהפקתו של אסף אמדורסקי). מאז עוד חמישה אלבומי אולפן: "וגלוי עיניים...", "...ירוקות", "זרעי קיץ", "רישומי פחם" ו"ברנרד ולואיז" ואלבום בהופעה "דלתות נפתחות מעצמן" ב1998. המצליח באלבומיו היה "האוסף" שיצא בדיוק לפני 20 שנה.

אחרי מותו יצאו האלבומים "מודה אני" (הקלטות גנוזות),  "בהופעה אחרונה במועדון בארבי", אוספים של שיריו בביצועים המקוריים וכן אלבומי מחווה בהם זמרים אחרים שרים משיריו, "עם הגב לים", "ערב כחול עמוק", "חמש שנים" ו"רישומי פחם בצבע". עוד יצאו לאחר מותו שלושה דיווידי וספרים שונים, ביניהם "עצמאי בשטח" ובו כל שיריו המולחנים.

תריסר שנים אחרי מותו, נדמה שהתעמעמו הדי האמירה המטופשת שלו על ההומואים (עליה, אגב, הוא חזר והתנצל) ואפשר להתייחס ליצירה שלו כמו שהיא, עמוקה ורחבה ומקורית ועצמאית. מותר לסלוח על רגע של טיפשות ולהסתכל על התמונה הגדולה יותר, על תרומתו העצומה ליצירה הישראלית המקורית והנגיעה העמוקה שהייתה לו בחייהם של כל כך הרבה מאזינים.

                                                                                                                        
בפעם הראשונה פגשתי את מאיר אריאל באולפן גלי צה"ל בשנת 1975. לפני כן ידעתי שהוא "הצנחן המזמר" (זה היה רק 8 שנים אחרי ששת הימים...) ושמעתי תקליט שדרים שלו בו הוא שר "לילה שקט על כוחותינו בסואץ" אך הכרתי אותו בעיקר כזה שכתב שירים נפלאים לאריק איינשטיין, שלום חנוך, אושיק לוי ולהקת "תמוז"... הוא בא עם הגיטרה שלו לתכנית של דורי בן זאב, ושר גרסה מוקדמת ל"שיר כאב". הרגשתי מיד שזו אהבה לכל החיים... המילים שלו נגעו לי עמוק עמוק בפנים ורק מאוחר יותר הבנתי שזהו קצה קרחון של יצירה עצומה ומדהימה ורבגונית וממכרת. מתוך רבים משיריו לקחתי משפטים שעזרו לי להבין את החיים שלי טיפה יותר, שעזרו לי לא פעם להתייחס לעולם קצת אחרת.                                                                                                                                            השיא מבחינתי התרחש ב1987, בתקופת משבר בחיים שלי, יהודה עדר, חברו ושותפו המוסיקלי של מאיר אריאל הציל אותי כשהזמין אותי להצטרף להופעות "מסע הבחירות של מאיר אריאל". מאז, הכרתי את מאיר אריאל אישית מעט יותר, ראיתי את הבנאדם שמאחורי השירים, על חוזקו וחולשותיו...  ועם זאת ההערצה לכתיבה שלו והרלוונטיות של השירים שלו לחיים שלי לא נחלשה אלא רק התגברה.

"שיר כאב כל פעם חוזר... אז אני שר עכשיו, אולי זה עוזר..". כן מאיר, זה עוזר. מאוד עוזר.

המוות הוא לא הסוף

בין ארכיון בית אריאל שמנהלות תרצה (אשתו) ושירז (בתו) ובין ארכיון קיבוץ משמרות שמנהלת מילכה הר טל, ישנם עשרות, אולי מאות, כתבי יד של מאיר אריאל ז"ל שלא פורסמו. שירים, קטעי פרוזה, מכתבים, הספדים, הגיגים וגם ציורים.

חלק קטן מהשפע הזה התפרסם  בספרים שונים שיצאו אחרי מותו של אריאל, שירים אחדים הולחנו על ידי בניו ואחרים הגיעו, ביוזמתה של תרצה אריאל, למלחינים ומבצעים שהקליטו אותם בשנים האחרונות.

מרגש במיוחד גילויים של בתים שלא התפרסמו בעבר, מתוך אחד השירים הראשונים שכתב אריאל והלחין שלום חנוך. עד לאחרונה הייתי בטוח שזהו ממש שיר נעורים שמאיר כתב בגיל 18 ושלום בגיל 14, הפרסום האחרון קושר את השיר לחתונתו של חבר משמרות עוזי חגי שהתקיימה ב1965, כשמאיר היה בן 23...

אגדת דשא

(הבתים "החדשים" מודגשים)

יש ערימה של חבר'ה על הדשא

אני דברים כאלה מחבב.

בנים- בנות ביחד, זה יפה ש-

יש אומץ לפעמים להתערבב.

שרים שירים ומביטים למעלה,

ענן שם בירח מסתבן.

חושבים במי להתאהב הלילה,

אם כי הרהור כזה רק מעצבן.

מתחת לראשי מונחת ירך

ועל בטני צרור תלתלים מוטל.

בלאט יוצאות ידיים אל הדרך

ומסלולן ארוך ומפותל.

גומרים לשיר ומקשיבים רוב- קשב,

בינינו מתפתלות לחשושיות,

יש הסתננויות בתוך העשב

כי יש בו כל מיני גבשושיות.

כיוון שתרדמה עליי נופלת

שוב אין אני מצליח לאתר

של מי היד אשר עליי זוחלת

ואת גופי הופכת לפסנתר.

וכשאני מקיץ אין איש בדשא,

רק קצת קריר וקצת רטוב מטל,

ולהפתעתי אני רואה ש-

אותו צרור תלתלים עליי מוטל.

ומתוכו אליי שוחקות עיניים

ומתוכו אליי מבהיק צוואר,

אני שואל: "הי, מה העיניניים?"

היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."

שואל: "גם את ישנת?"

עונה: "לאו דווקא"

ותשובתה אותי קצת מביכה.

שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"

שפתיה לוחשות: "אני אתך".

עיני אז מגלות תדהמתי לה

שפתיה מתקרבות כדי לבאר

כי בשנתי מלמלתי: "גילה... גילה..."

וזה מה שגרם כי תישאר

את דיבורה פתאום קוטע רעד

על פיה משתפל תלתל פוחז

אהוי! נשימתי בי מתפרעת

בעשב הרטוב אני אוחז

ולא מעיז איני יודע למה

וגם מילים לומר איני מוצא

דקה עוברת ופתאום היא קמה

ושאלה ברוך: אינך רוצה?

אני שותק, שפתיים היא נושכת.

אני שותק וכה כבדות ידיי.

פתאום היא מסתובבת והולכת,

אבל אני שותק עוד שם, נו די.

הנה גרסה מיוחדת של השיר בביצוע נדיר של מאיר אריאל שלום חנוך. הצילום מתוך תכנית שצילמתי לחוף הכנרת ב1993. התכנית לא שודרה מעולם.

וזה ההמשך של אותו מפגש קסום...

מהפכה!!!

לאט לאט אתה שומע 

קול עולה מתוכך קול צלול בהיר בוקע                                         מ ה פ כ ה

ת'ה לא מת על מה שת'ה שומע 

כאילו מה לזה ולך אתה לא מת על זה והקול תוקע                        מ ה פ כ ה

למה מי אתה מה אתה יודע 

תצטנע בעיני עצמך מי אני שאשפוט והקול קודח                           מ ה פ כ ה

זה לא יכול להיות, אתה רק בורח שוא תחשוד בעצמך כרודף תירוצים והקול צורח 

מ ה פ כ ה 

פחדן מוצהר בטלן למפרע שונא לצאת מהשמיכה איך זה שדווקא בך קול קורע                                                                                מ ה פ כ ה 

אתה לא מאמין למה שאתה שומע תצטרך לתת משהו מעצמך אתה לא מאמין והקול פוצע                                                               מ ה פ כ ה 

זה בא ממך אתה יודע להפוך קללה לברכה זה בא ממך מה שאתה שומע 

מ ה פ כ ה

עוד שיר גנוז שקיבל משמעות אקטואלית בחודשים האחרונים הוא
"ברכת הדרך למהפכן הצעיר" שרץ ברשת בשני לחנים שונים,


אחד הוא של סמדר רונן ...

והשני של שלומי מור שקיצר את שם השיר ל"מהפכה"

רמלה בהופעה

להקת "רמלה" מריצה בימים אלה את הופעות אלבום הבכורה המצויין שלה
משאלה

בששי 26.8.2011 בצהרים הם בהופעת חינם בחנות "האוזן השלישית"
בתל אביב!!!

הנה הם בהופעה באולפן "מוזיקה היום" ב14.8.2011

סאונד: גראם ג'קסון, טל יוגב ורפי קופפר

צילום: יעל אלין קוטנר

רמלה:

אורי אדלר בשירה וגיטרה, יונתן יידוב בבס,

איסר טננבאום בתופים, שרון קנטור בשירה וגיטרה.

המפעל

פחות אנשים

פתרון

אני יודע מה עשית בקיץ האחרון

סגול 59

בלוז סגול כהה

איזה תענוג זה לגלות מחדש מישהו שנדמה לך שהוא מוכר לך... ופתאום הוא נשמע שונה וחדש ומפתיע. עם הראפר סגול 59 זה קרה לי באלבום הקודם שלו, "תעשו מקום" שיצא לפני כשלוש שנים. אז, בהפקה המוזיקלית של יונתן ("ג'וני הקטן") גולדשטיין, הוא הגיע לאיזשהו שיא אישי בתחום הביטוי ההיפ הופי שלו, השירים היו גרוביים כמו שצריך וההפקה מושלמת. אחרי חמישה אלבומים, סגול 59 היה מוכן לאתגר חדש.

עכשיו זה קורה, וההפתעה הרבה יותר גדולה. שכן באלבום החדש שלו "עוד נוסע אחד" סגול 59 זונח לגמרי את הראפ, והולך במלוא ההתכוונות על ריתם-אנד-בלוז. ביחד עם המפיק המוזיקלי והמעבד אמיר אסטליין (גם הוא מתעסק בדרך כלל בהיפ הופ וגרוב) יצר סגול 59 קבוצה של שירים שמציגים צד אחר באישיות המוזיקלית שלו. כבר באלבום הקודם היה ברור שהבחור יודע גם לשיר וכאן הוא מדגיש עוד יותר את המוזיקליות שלו, גם בשירה וגם בנגינה (בגיטרות, יוקליילי, חליל ומפוחית). הוא נשמע לגמריCOOL  ונינוח עם התפקיד החדש שבחר לעצמו, ויותר מכך, הקיבוצניק שהפך לירושלמי חוזר באלבום הזה למרכיב ראשוני ומאד אמיתי בדרך הביטוי שלו. בפתיחה זה נשמע משעשע, כשרד אורבך מה"רד בנד" פותח בהקדמה מצחיקה ובהמשך כזמר אורח מצויין שבא להציל את השיר "אדון שכן". אחר כך מתברר שהאלבום הזה הוא לגמרי לא גימיק אלא מביא, בהומור ובכיף, שירים טובים בסגנון קאנטרי-פולק-רוק-בלוז ישראלי. יש משהו יותר קיבוצניקי מזה?

 סגול 59 עושה את זה עם אמיר אסטליין בקלידים, תכנותים וסימפולים, איקי לוי בבס וגיטרה, שי מיארה בתופים וקבוצה של אורחים. ביניהם: רונה קינן בגיטרה ושירה, גבע אלון בגיטרות, דן תורן בשירה וגיטרה (בשיר שלו "אם את הולכת" וגם  ב"הבלדה על מאיר לנסקי"), אלברט בגר בסקסופונים, נעמן שדמי בקלידים, גדי אלטמן בקולות, בס וגיטרה, יריב אמיתי במפוחית ועוד. היחיד שעושה סוג של ראפ באלבום הוא המשורר רוני סומק שמקריא את שירו "בלוז היריה הסלולרית בקו 30" ללחן של אסטליין. ואם יורשה לי משהו אישי כאחד שלא מת על ראפ... אני מעדיף את סגול 59 כזמר. ללא הראפ שמכריח אותו ליצר דיקלום אינסופי, כשהוא שר על זה, ולאו דווקא מראפרפ, הוא יותר מדבר אלי. כשהוא נינוח, מוזיקלי, מעורר הזדהות. למשל בשיר כמו "921", על קו אוטובוס מאסף מתל אביב לחיפה...

ובעצם הריתם אנד בלוז לא ממש חדש בשבילו. חן רותם, יליד קיבוץ עין החורש, בחר בכינוי "סגול 59" בשל התווית המוצמדת לבגדי העבודה במכבסת הקיבוץ. בראשית שנות ה90,  כשהיה בשנות העשרים המוקדמות לחייו, היה גיטריסט וזמר בלהקות רוק ("פאפא ג'ק") ובלוז ("שיקגו תל אביב בלוז בנד"). ב1995 עבר לירושלים , עבד בפרסום, כתב על מוזיקה בעיתון "כל העיר" והחל מתעניין בהיפ הופ. ב1998 התחיל להקליט אלבום ראשון שיצא בשנת 2000. הוא נראה חלק מסצנת המוזיקה האלטרנטיבית בירושלים והאלבום "התקופה הכחולה" יצא בחברת התקליטים העצמאית "פאקט" וכלל גם קטע שהוקלט ב1993 עם להקת "פאפא ג'ק". מאז, ובכל דרכו, שילב סגול 59 אלמנטים מוזיקליים מגוונים בתוך ההיפ הופ שלו, כשמה שמנחה אותו הוא הצורך לומר כל הזמן משהו אמיתי על מצבינו החברתי והפוליטי, לצד ענייניו האישיים. רשימה חלקית של שיתופי הפעולה שלו מציגים את זה יפה. בהתחלה הוא פועל במעגל קטן שקרוב אליו, עם הלהקה kusemek.com, הקלטת שיר מחאה פוליטי-חברתי בשם "ועידת פסגה" עם שאנן סטריט, הראפר הערבי מלוד תאמר נאפר ודי ג'יי  סאבסוניק. הקלטת חידוש ל"איפה טעינו" למען מוזיקאים ירושלמיים בהשתתפות רבים מהם... ולאט לאט הוא מרחיב את רשימת שיתופי הפעולה.. עם הדרה לוין-ארדי, להקת הפנק "סרטן השד",  די.ג'יי קארס, הראפר רבל סאן, מוקי, מתיסיהו, שאנן סטריט, אורי שוחט, פוליאנה פרנק, "הדג נחש", "הבליינים", "קוואמי, קאשי, זאב טנא, הגמלים, יוסי פיין, רוי אדרי ואחרים. הוא השתתף בפסטיבלים שונים ביניהם "פסטיבל בשקל", "בומבמלה", "אקטיביזם", "אורבן פליי", מצעד האהבה, "רייב נגד הכיבוש", "פסטיבל ישראל" 2007, "אידינגב" ועוד. מ2008 אלבומיו מופצים גם בארה"ב והוא מופיע באירופה ובארה"ב יחד עם הראפרים הערבים-ישראליפ DAM וסאז. הוא גם משתתף דרך קבע במופעי "היפ הופ סולחה" הנערכים בארץ ובחו"ל ומפגישים אמני היפ הופ יהודים וערבים, לצד ראפרים אירופאים ואמריקאים. עכשיו הוא נזכר שהוא בכלל קיבוצניק.

ומי שרוצה להזכר איך סגול 59 נשמע בהופעה חיה...

הנה הג'אם שלו בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל 
http://www.kutnermusic.com/2011/08/59-782011.html

נקמת הטרקטור 2011

הטרקטורים חוזרים

אוקטובר 1979. אריק קלפטון באמצע הופעה אלוהית בהיכל התרבות בתל אביב, עיניו עצומות והוא בסולו גיטרה קורע לב... ואז נשמעת פתאום קריאה מהקהל: "תתעורר!!! יא מסטול!!!", באותו רגע הייתי מוכן, כמון רוב הקהל סביבי, לחנוק במו ידי את הפרחח הצועק... חמש עשרה שנים לאחר מכן התברר לי שזו הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי את קולו של אבי בללי. אז בן 16, שעשה מה שעשה, ואני כמובן לא מצדיק אותו, לא רק מתוך משובת נעורים אלא מתוך תיסכול אמיתי: הוא אהב באותם ימים מוזיקה מורכבת, מתוחכמת ולעתים קשה-לעיכול, מה שקראו אז "רוק מתקדם" והיום מכונה "פרוג" (קיצור ל"פרוגרסיב"). ולכן התאכזב מקלפטון, אחד מגדולי הגיטרה של כל הזמנים, שהעדיף לעשות את זה בלוזי "פשוט" ולא פרוג מתוחכם. לא עניין את הנער ההוא שקלפטון נותן את כל הנשמה, שהוא מנגן נפלא ושהקהל כולו באקסטזה. אם זה מספיק מסובך, זה לא טוב.

אני מספר את זה כיוון שבעצם אבי בללי והלהקה המפוארת שהקים כעשור אחרי הקונצרט ההוא, "נקמת הטרקטור", הם, לגמרי בכוונה תחילה, באותו ראש שמעדיף את זה מורכב. מין נטע זר במוזיקה הישראלית הפופולרית. העובדה שמידי פעם היו להם להיטי רדיו והצלחות במכירות תקליטים ובהופעות היא כמעט מקרה. זה קרה להם מבלי שכיוונו לשם, מבלי שרצו, מבלי שזה עניין אותם. הדבר היחיד שעניין תמיד את בללי וחבריו זה לעשות את המוזיקה שלהם, מבלי קשר ל"מה הולך" ומה יגידו עליהם. הם מהפכנים אמיתיים, שלא עושים חשבון. זה שהם עדיין שורדים כלהקה, וחוזרים בקרוב באלבום חדש יותר מעשרים שנה אחרי אלבום הבכורה, אפשר להגדיר כפלא קטן. זה שהשיר הראשון מתוך האלבום "נשאר רק לרוץ" הוא מצויין וסוחף ממש כמו פעם, אפשר להגדיר כפלא גדול.

אל שלושת החברים הוותיקים, אבי בללי בבס ושירה, אופיר לייבוביץ' בגיטרות ואביב ברק בתופים הצטרפו בשנים האחרונות נגנית הוויולה גליה חי והקלידן עידו זלניק וביחד עם משה לוי כשותף בהפקה המוזיקלית חוזרים עכשיו "נקמת הטרקטור" באלבום חדש, שמיני, שבע שנים אחרי האלבום האחרון ואחרי לא מעט פרוייקטים שלהם גם כלהקה וגם כבודדים.

.

עכשיו, כשיש להם צורך לומר שוב משהו כלהקה הם חוזרים ומתכנסים ליצירה משותפת שהעבודה עליה נמשכה יותר משנה וחצי ומוציאים את "נשאר רק לרוץ", אלבום שמשלב יציאה ממשבר אישי ותחושה של הלך רוח לא פשוט בחברה הישראלית.

לבד תלך מכאן, לאן

ענן בתוך ענן בתוך, ענן

אור יורד עוד יום, עבר

השמש שותקת הירח, מר

היית צריך לדעת

היית צריך לדעת

היית צריך לדעת

היית צריך לגעת

 האם יש רק דרך אחת לדעת

האם יש רק דרך אחת לגעת

האם יש רק דרך אחת לאהוב

האם יש רק דרך אחת לעזוב

 לבד תלך האדמה רותחת

הצל עובר הדלת נפתחת

האבן תזכיר, ואת...

לא שוכחת

נשאר לך רק לרוץ

נשאר רק לרוץ

תמצית ההיסטוריה. בשנת 1986, אחרי שהיה חבר בלהקות "מתקדמות" שונות, ביניהן "מודוס וויוונדי" הוציא אבי בללי תקליט ראשון עם האמן אורי דושי תחת הכותרת "הכאן".

שלוש שנים אחרי, עם הגיטריסט אופיר לייבוביץ' (גם הוא מ"מודוס וויוונדי"), הקלידן (אילן) גרין ומתופפים שונים, שהאחרון ביניהם היה ילד הפלא דני מקוב, הוקמה להקה חדשה. ניצן זעירא החתים אותם לחברת התקליטים העצמאית שהקים "נענע דיסק", ברי סחרוף מונה למפיק מוזיקלי, ורמי פורטיס הציע להם להשתמש בשם שיר שגנז: "נקמת הטרקטור".

תוך כדי העבודה על האלבום הראשון פנה אל הלהקה אוהד נהרין והציע לה להלחין ולהשתתף ביצירת המחול שלו "קיר" ללהקת בת שבע. מאותו רגע ראשוני בתולדות הלהקה וב20 השנים הבאות, ברור היה שבללי וחבריו לא מוכנים להסתפק בקריירה רגילה של להקת רוק אלא חייבים, כמעט באובססיה, ליצור כל הזמן עוד ועוד סוגי מוזיקה שונים, "אמנותיים" ולאו דווקא פופולריים. וכך לצד האלבומים "הרגילים" (שהיו בהחלט לא רגילים אך כללו פה ושם, בעיקר בתחילת הדרך, כמה להיטים, כמו "משחק של דמעות", "אדון הסליחות", "משתעשע")

היו בללי וחבריו מעורבים בהמון פרוייקטים נוספים כמלחינים ולעתים גם כמופיעים על הבמה. הם היו שותפים בין השאר לאופרת הרוק "סמארה" עם דנה ברגר ואורי קצנשטיין, למחול "אנאפאזה" של אוהד נהרין ב"בת שבע", ההצגה "יתומים" ב"הבימה", התיאטרון ההולנדי "אורקטאר", עם הכוראוגרפית נעה דר ביצירות "אינו אלא" (שתועדה בסרט הטלויזיה "מכונת רפאים") ו"עננים ומרק", במיצג "אקזוטיקה אורבנית" עם אריק חיות, ההצגה "גן עדן דרום" בתיאטרון "בית לסין", המחזות "אותלו" ו"רומיאו ויוליה"בבימויו של יוסי פולק בתיאטרון חיפה, ההצגה "קופר" ב"בית לסין", הסרט "סוף המשחק", "כריש פטיש" בתיאטרון "הבימה",  "על עכברים ואנשים" בתיאטרון "בית לסין". "כוח האיזון" של להקת ורטיגו, פסקול הסרט "כנפיים שבורות", בו גם שר את שיר הנושא. "מיתוס", "שלוש אחיות", "חלום ליל קיץ" ו"פרוייקט הרצל שם זמני" של רנה ירושלמי, עבודה עם "הרביעייה הישראלית החדשה" בעיבודיו  של נור יעקובי. "קרם תות ואבק שריפה" של יסמין גודר, "הזמרת הקרחת יותר" של תיאטרון החאן, מופע ב"פסטיבל העוד" בלחנים לשירי אבן עזרא, אלבום שירי הילדים "זנב לא שוכח", אלבום משותף לבללי ויהודית רביץ בשירי דליה רביקוביץ'  וגם הפקות לאמנים אחרים, ביניהם "כנסיית השכל", טל גורדון להקת "אוליב" ועוד.

בסך הכל, "נקמת הטרקטור" הוציאה 7 אלבומים, בללי עוד ששה ובהם מוזיקה לסרטים והצגות, מוזיקה נסיונית עוד יותר מזו של הלהקה וגם לא מעט שירים יפים. אז מי זאת "נקמת הטרקטור"? הרביעיה המקורית בללי-ליבוביץ-גרין-מקוב החזיקה מעמד עד 1995, אז פרש מקוב והצטרף המתופף (בן ה17) אביב ברק. בהמשך עברה הלהקה עוד שינויים אחדים, בתחום הקלידים, כשגרין הוחלף על ידי אייל "פרסון" שחר שהוחלף על ידי רועי ירקוני שהוחלף על ידי עידו זלזניק. לפני שלוש שנים הצטרפה נגנית הויולה גליה חי ו"נקמת הטרקטור" יוצאת לעוד סיבוב.