הזומביז באים

המהפכה השקטה של הזומביז

ישנן זמרות ולהקות (וגם זמרים) שמספיק להן שיר אחד "קלסי" כדי שהצירוף "מיתולוגי" לשמן לא יראה מופרח. ללהקת "הזומביז" הבריטית, המגיעה אלינו להופעה חד פעמית, היה מזל גדול מהבחינה הזו: היו לה שני להיטי ענק קלסיים שכנראה הופכים אותה ראוייה פי שתיים לתואר "מיתולוגית" ו"אחת החשובות בדורה" וכד'. שיר אחד, SHE'S NOT THERE,  פתח את אלבומה הראשון ב1964, והשני TIME OF THE SEASON סגר את אלבומה השלישי והאחרון ב1968.  שלא תטעו, בעיני ה"זומביז" הם כן להקה  חשובה ומיוחדת וראוייה ללא ספק לתואר "מיתולוגית", אבל יהיה לכם מאד קשה למצוא, בארץ או בעולם, הרבה אנשים שישלפו מהזיכרון, מבלי להציץ לסמארטפון שלהם, שם עוד שיר של הלהקה הזו. אולי, בקרב מומחים למוזיקת שנות הששים, יוזכר גם TELL HER NO... וזהו. וזה בהחלט קצת משונה כשמדובר בלהקה שהיו לה שלושה אלבומים מצויינים! האחרון בהם ODESSEY AND ORACLE נחשב עד היום לקלסיקה של שנות הששים, כזה שעיתוני המוזיקה החשובים בעולם, "הרולינג סטון" האמריקני ו"אן.אמ.אי" הבריטי, בחרו בו כאחד ממאה החשובים ביותר בכל הזמנים... הישג לא פשוט ללהקה שהתפרקה עוד בשנות הששים. אמנם לחבריה היו קריירות סולו מרשימות, ובכל זאת, רוב הציבור זוכר בעיקר את SHE'S NOT THERE, גם בזכות החידוש של "סנטנה" (שגם הוא כבר עתיק, מ1977, שלושים שנה לפני ש"עוזי נבון וחברים" חידשו אותו שוב) ובעיקר בגלל שירם החד פעמי והמופלא, שבניגוד לשמו נשאר על-זמני ולא עונתי TIME OF THE SEASON.  

השיר הזה, גם בגלל שמו וגם בגלל הצליל המיוחד שלו, הפך אחד מהסמלים הגדולים ביותר של סוף שנות הששים. כפי שכל סצנת רכיבת אופנוע ב40 שנה תלווה ב"נולד להיות פרא", לכל ניסיון לבסס את העובדה שמדובר בסוף שנות הששים או לחיזוק סצנות אהבה ותחושה שעכשיו זה הרגע הנכון... משובץ השיר הזה. למשל בסרטים "1969", "התעוררות", "הליכה על הירח", "וונדי היקרה", "אבירי שנחאי" (שמתרחש בכלל במאה ה19) ועוד רבים... בסדרות טלויזיה כמו "אהבה גדולה", "חברים", "חלומות אמריקניים", "שנות ה60", "וויל אנד גרייס", "הסימפסונים" ו"סאות' פארק". וגם בפרסומות ל"טמפקס", "ספרייט", "מאגנרז" (אלכוהול), "ניסאן" (המכונית), "קרסט" (משחת השיניים) ועוד ועוד. הוא גם היה ב2006 ההמנון של הניו יורק מטס (בייסבול...), זכה לעשרות קאברים, ובעשר השנים האחרונות גם סומפל אינספור פעמים, למשל ב2009 כשזמרת חדשה וצעירה בשם מלאני פיונה השתמשה בו בצורה מבריקה לסינגל הראשון שלה GIVE IT TO ME RIGHT. עכשיו מגיעה גם למבצעים המקוריים להנות שוב מפרי יצירתם, ובעשר השנים האחרונות "הזומביז" שוב עושים את זה ביחד, בקאמבק מרגש 50 שנה אחרי שקמו בצפון לונדון.

היה בהם שילוב מיוחד, בעיקר בסוף דרכם. מין חיבור בין הרמוניות קוליות מלאכיות (קצת כמו "הביץ' בוייז") והפסיכדליה הבריטית הקדומה (למשל "פינק פלויד" בתחילתה). זה קרה בעיקר בזכות שני מרכיבים: הקול הרך והמתוק של קולין בלנסטון שהיה מאד לא סטנדרטי בפופ הבריטי של אותן שנים, והאורגן ו/או הפסנתר הג'אזיים-בלוזיים ולעתים גם קלסיים של רוד ארג'נט... עם נגן הבס והשותף לכתיבת השירים כריס ווייט, יצרה הלהקה צליל מאד שונה, צנוע ועדין יחסית למהפכנים הגדולים של התקופה. מהפכה שקטה שהיה בה המון יופי הרמוני קסום.

אחד המוזיקאים הראשונים שגילה את האיכות המיוחדת של הלהקה היה הקלידן-גיטריסט-זמר אל קופר (שעבד עם בוב דילן והקים את "דם יזע ודמעות"). הוא שכנע חברת תקליטים אמריקנית להוציא את האלבום ODESSEY AND ORACLE גם בארה"ב, שם  הפך TIME OF THE SEASON  ללהיט ענק והענק ל"זומביז" את רגעי ההצלחה האמריקנית והבינלאומית שהגיעו להם, אך בשלב בו הלהקה כבר הגיעה לסוף דרכה.

מ1969 הם לא ביחד, רוד ארגנט הקים את להקת "ארג'נט" שהיתה יותר כבדה מהזומביז והקליט כסולן וכמפיק לאחרים, קולין בלנסטון ידע קריירה מאד מצליחה כסולן וגם כקול-אורח אצל אחרים (למשל ב"פרוייקט של אלן פרסונז") וגם שאר החברים המשיכו להיות פעילים במוזיקה. ב1991 הקליטו ווייט ובלנסטון ווייט תחת השם "זומביז", אלבום בשם NEW WORLD, אך ללא ארג'נט (שרק התארח בגרסה חדשה ל"זמנה של העונה") . ב1997 התאחד ההרכב המקורי להופעות אחדות, ומתחילת שנות האלפיים בלנסטון וארג'נט מופיעים שוב ביחד תחת השם "הזומביז", לעתים עם וויט (הם הוציאו ב2004 אלבום נוסף) ובעיקר עם עם חברים  חדשים. השנה יצא להם אלבום חדש "BREATH OUT BREATH IN" והם נשמעים טוב. כמו פעם.
ב23 לחודש זה תהיה הזדמנות לשמוע אותם, בהופעה חד פעמית ברידינג 3.