מאיר אריאל חי

מאיר אריאל חי

מאיר אריאל ז"ל נולד במרץ 1942 ונפטר בגיל 57, ביולי 1999. עברו 12 שנים בלעדיו, ונדמה שהוא חי וקיים במוזיקה הישראלית יותר מאשר אי פעם בעבר. בשבוע הבא יתקיים בחוות רונית המופע השנתי לזיכרו (גילוי נאות: החתום מעלה עורך ומנחה את האירוע) ועם להסתמך על ניסיון העבר, הקהל שמגיע לערבים אלו לא כולל רק את מעריציו הוותיקים אלא צעירים רבים שכלל לא שמעו את מאיר אריאל בחייו. בעיני, ערבי השנה הם קיום החזון והתקווה שהיו לו להרחיב את קהל מאזיניו, להגיע ל-כ-ו-ל-ם. בעזרת פעילויות ההנצחה שיוזמת ודוחפת אלמנתו תרצה, מאיר אריאל חי. לפחות בשירים.

"האם הוא היה נביא?" שואלת אותי מראיינת צעירה לתחנת רדיו בעמק יזרעאל, ואני משיב לה שלא, אבל יודע שבנושאים אחדים הוא בהחלט ראה קדימה לפני האחרים. שמעתי אותו אישית מחפש את הכיוון שלו במיוחד בתקופה שאחרי  "מסע הבחירות של מאיר אריאל" ב1987. הוא התקרב לדת (אך לא היה מוכן להתחייב לחצר מסויימת), חש מיאוס מהפוליטיקה (לא ברמה של איזו מפלגה נמצאת בשלטון אלא הטלת ספק בשיטה עצמה), כעס על השינויים שחלו בחברה הישראלית ובמיוחד על האופן שבו אלה מצאו ביטוי בתקשורת. האם הוא גם חזה את הגל המזרחי במוזיקה הישראלית? אחד השירים שאהב לשיר בהופעותיו היה להיטו של זהר ארגוב "כבר עברו השנים" שכתב והלחין אביהו מדינה, ובשירו "בצהרי יום" הוא שר עם דויד ברוזה "מתי כבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב"... חלומו היה לצאת מהחוגים הצפויים מראש, מהקליקה של "צוותא" ולהגיע לקהל רחב, חלום התגשם רק לאחר שהלך לעולמו...

מאיר אריאל כתב כמה מהשירים הכי יפים במוזיקה הישראלית. הוא היה משורר ופזמונאי ובעיקר  singer-songwriter (כותב-שירים-ששר). תמיד היה עצמאי בשטח. יצירתו ייחודית, מקורית וחדשנית ובעלת השפעה עצומה על יוצרים אחרים משנות השישים ועד ימינו.

ב1978 הוא הוציא אלבום ראשון, "שירי חג ומועד ונופל" (במופע השנה תערך הצדעה מיוחדת לאלבום בהפקתו של אסף אמדורסקי). מאז עוד חמישה אלבומי אולפן: "וגלוי עיניים...", "...ירוקות", "זרעי קיץ", "רישומי פחם" ו"ברנרד ולואיז" ואלבום בהופעה "דלתות נפתחות מעצמן" ב1998. המצליח באלבומיו היה "האוסף" שיצא בדיוק לפני 20 שנה.

אחרי מותו יצאו האלבומים "מודה אני" (הקלטות גנוזות),  "בהופעה אחרונה במועדון בארבי", אוספים של שיריו בביצועים המקוריים וכן אלבומי מחווה בהם זמרים אחרים שרים משיריו, "עם הגב לים", "ערב כחול עמוק", "חמש שנים" ו"רישומי פחם בצבע". עוד יצאו לאחר מותו שלושה דיווידי וספרים שונים, ביניהם "עצמאי בשטח" ובו כל שיריו המולחנים.

תריסר שנים אחרי מותו, נדמה שהתעמעמו הדי האמירה המטופשת שלו על ההומואים (עליה, אגב, הוא חזר והתנצל) ואפשר להתייחס ליצירה שלו כמו שהיא, עמוקה ורחבה ומקורית ועצמאית. מותר לסלוח על רגע של טיפשות ולהסתכל על התמונה הגדולה יותר, על תרומתו העצומה ליצירה הישראלית המקורית והנגיעה העמוקה שהייתה לו בחייהם של כל כך הרבה מאזינים.

                                                                                                                        
בפעם הראשונה פגשתי את מאיר אריאל באולפן גלי צה"ל בשנת 1975. לפני כן ידעתי שהוא "הצנחן המזמר" (זה היה רק 8 שנים אחרי ששת הימים...) ושמעתי תקליט שדרים שלו בו הוא שר "לילה שקט על כוחותינו בסואץ" אך הכרתי אותו בעיקר כזה שכתב שירים נפלאים לאריק איינשטיין, שלום חנוך, אושיק לוי ולהקת "תמוז"... הוא בא עם הגיטרה שלו לתכנית של דורי בן זאב, ושר גרסה מוקדמת ל"שיר כאב". הרגשתי מיד שזו אהבה לכל החיים... המילים שלו נגעו לי עמוק עמוק בפנים ורק מאוחר יותר הבנתי שזהו קצה קרחון של יצירה עצומה ומדהימה ורבגונית וממכרת. מתוך רבים משיריו לקחתי משפטים שעזרו לי להבין את החיים שלי טיפה יותר, שעזרו לי לא פעם להתייחס לעולם קצת אחרת.                                                                                                                                            השיא מבחינתי התרחש ב1987, בתקופת משבר בחיים שלי, יהודה עדר, חברו ושותפו המוסיקלי של מאיר אריאל הציל אותי כשהזמין אותי להצטרף להופעות "מסע הבחירות של מאיר אריאל". מאז, הכרתי את מאיר אריאל אישית מעט יותר, ראיתי את הבנאדם שמאחורי השירים, על חוזקו וחולשותיו...  ועם זאת ההערצה לכתיבה שלו והרלוונטיות של השירים שלו לחיים שלי לא נחלשה אלא רק התגברה.

"שיר כאב כל פעם חוזר... אז אני שר עכשיו, אולי זה עוזר..". כן מאיר, זה עוזר. מאוד עוזר.

המוות הוא לא הסוף

בין ארכיון בית אריאל שמנהלות תרצה (אשתו) ושירז (בתו) ובין ארכיון קיבוץ משמרות שמנהלת מילכה הר טל, ישנם עשרות, אולי מאות, כתבי יד של מאיר אריאל ז"ל שלא פורסמו. שירים, קטעי פרוזה, מכתבים, הספדים, הגיגים וגם ציורים.

חלק קטן מהשפע הזה התפרסם  בספרים שונים שיצאו אחרי מותו של אריאל, שירים אחדים הולחנו על ידי בניו ואחרים הגיעו, ביוזמתה של תרצה אריאל, למלחינים ומבצעים שהקליטו אותם בשנים האחרונות.

מרגש במיוחד גילויים של בתים שלא התפרסמו בעבר, מתוך אחד השירים הראשונים שכתב אריאל והלחין שלום חנוך. עד לאחרונה הייתי בטוח שזהו ממש שיר נעורים שמאיר כתב בגיל 18 ושלום בגיל 14, הפרסום האחרון קושר את השיר לחתונתו של חבר משמרות עוזי חגי שהתקיימה ב1965, כשמאיר היה בן 23...

אגדת דשא

(הבתים "החדשים" מודגשים)

יש ערימה של חבר'ה על הדשא

אני דברים כאלה מחבב.

בנים- בנות ביחד, זה יפה ש-

יש אומץ לפעמים להתערבב.

שרים שירים ומביטים למעלה,

ענן שם בירח מסתבן.

חושבים במי להתאהב הלילה,

אם כי הרהור כזה רק מעצבן.

מתחת לראשי מונחת ירך

ועל בטני צרור תלתלים מוטל.

בלאט יוצאות ידיים אל הדרך

ומסלולן ארוך ומפותל.

גומרים לשיר ומקשיבים רוב- קשב,

בינינו מתפתלות לחשושיות,

יש הסתננויות בתוך העשב

כי יש בו כל מיני גבשושיות.

כיוון שתרדמה עליי נופלת

שוב אין אני מצליח לאתר

של מי היד אשר עליי זוחלת

ואת גופי הופכת לפסנתר.

וכשאני מקיץ אין איש בדשא,

רק קצת קריר וקצת רטוב מטל,

ולהפתעתי אני רואה ש-

אותו צרור תלתלים עליי מוטל.

ומתוכו אליי שוחקות עיניים

ומתוכו אליי מבהיק צוואר,

אני שואל: "הי, מה העיניניים?"

היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."

שואל: "גם את ישנת?"

עונה: "לאו דווקא"

ותשובתה אותי קצת מביכה.

שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"

שפתיה לוחשות: "אני אתך".

עיני אז מגלות תדהמתי לה

שפתיה מתקרבות כדי לבאר

כי בשנתי מלמלתי: "גילה... גילה..."

וזה מה שגרם כי תישאר

את דיבורה פתאום קוטע רעד

על פיה משתפל תלתל פוחז

אהוי! נשימתי בי מתפרעת

בעשב הרטוב אני אוחז

ולא מעיז איני יודע למה

וגם מילים לומר איני מוצא

דקה עוברת ופתאום היא קמה

ושאלה ברוך: אינך רוצה?

אני שותק, שפתיים היא נושכת.

אני שותק וכה כבדות ידיי.

פתאום היא מסתובבת והולכת,

אבל אני שותק עוד שם, נו די.

הנה גרסה מיוחדת של השיר בביצוע נדיר של מאיר אריאל שלום חנוך. הצילום מתוך תכנית שצילמתי לחוף הכנרת ב1993. התכנית לא שודרה מעולם.

וזה ההמשך של אותו מפגש קסום...

מהפכה!!!

לאט לאט אתה שומע 

קול עולה מתוכך קול צלול בהיר בוקע                                         מ ה פ כ ה

ת'ה לא מת על מה שת'ה שומע 

כאילו מה לזה ולך אתה לא מת על זה והקול תוקע                        מ ה פ כ ה

למה מי אתה מה אתה יודע 

תצטנע בעיני עצמך מי אני שאשפוט והקול קודח                           מ ה פ כ ה

זה לא יכול להיות, אתה רק בורח שוא תחשוד בעצמך כרודף תירוצים והקול צורח 

מ ה פ כ ה 

פחדן מוצהר בטלן למפרע שונא לצאת מהשמיכה איך זה שדווקא בך קול קורע                                                                                מ ה פ כ ה 

אתה לא מאמין למה שאתה שומע תצטרך לתת משהו מעצמך אתה לא מאמין והקול פוצע                                                               מ ה פ כ ה 

זה בא ממך אתה יודע להפוך קללה לברכה זה בא ממך מה שאתה שומע 

מ ה פ כ ה

עוד שיר גנוז שקיבל משמעות אקטואלית בחודשים האחרונים הוא
"ברכת הדרך למהפכן הצעיר" שרץ ברשת בשני לחנים שונים,


אחד הוא של סמדר רונן ...

והשני של שלומי מור שקיצר את שם השיר ל"מהפכה"