יואב קוטנר

יום ראשון, 4 בספטמבר 2011

יוסי בבליקי


יוסי בבליקי והגורל היהודי

"לפני הרבה הרבה שנים, בימי מלחמת לבנון הראשונה, סיפר לי דוד דנציגר, חבר טוב שלי, על מישהו, רב סרן, שהשתחרר מצה"ל וחיפש את הנקודה הכי רחוקה שהמפה יכולה להציע למנטליות המלחמה הבלתי נגמרת של מדינת ישראל. מישהו המליץ לו על אי יפהפה של רועי צאן שלווים – האי פוקלנד. אי כל כך קטן ומרוחק שהגורל היהודים אפילו לא יחשוב לחפש אותו שם. ורב הסרן שבע המלחמות והעצבים ברח מהמזרח התיעון הלוהט, ארז מזוודות וטס לפוקלנד.
מייד אחריו הגיעו הספינות, ופרצה שם מלחמה. מלחמת פוקלנד. אותה מלחמה מוזרה בין בריטניה וארגנטינה, שתי מדינות רחוקות זו מזו אלפי קילומטר, שבשום פנים ואופן ובשום מחיר לא הסכימו לוותר על שליטה באי הכבשים השליו...
רב הסרן שלנו, באותה בהילות שיצא, ארז מזוודות בשנית וחזר לתל אביב. הוא הצטרף באובססיביות לתרגולי קרב מגע בשיטה מזרחית אלימה במיוחד בפיקוחו של מדריך דרום אפריקאי מאיים, שחלם להקים "כוח יהודי" רציני בתל אביב שיטפל באופן עצמאי בבעיות בוערות של אלימות רחוב.
ולאן המשיך מכאן אני כבר לא יודע. אבל כשדוד דנציגר סיפר לי אז את משל "הגורל היהודי" הפרטי של אותו רב סרן, ידעתי שיום אחד אני אעשה אלבום או סרט שיקראו לו "האגרוף" ושאגדת רב הסרן הישראלי שנמלט מהגהינום הלבנוני היישר אל תוך כבשנה של מלחמה זרה ומוזרה, תהיה נקודת המוצא שלו".

את הסיפור הכנראה-לגמרי-אמיתי הזה מפרסם יוסי בבליקי בחוברת אלבומו החדש, הכפול, "האגרוף" שיצא לאחרונה. כלומר, משהו כמו 28 שנים אחרי שהרעיון הזה עלה במוחו...
זמן קצר לאחר מכן, בשנת 1986, הקים בבליקי עם אלי שאולי ושלומי רוזנבלום את ההרכב הראשון של להקת "פונץ'" (שנקראו תחילה "השמאל הדתי והקיצוני") ורק עכשיו אני מבין שכשהוא אמר "פונץ'" הוא לא התכוון למשקה האלכוהולי המערבב רום ופירות, אלא ל"פאנץ": מכת אגרוף. ואצל בבליקי, כמו שיודע כל מי ששמע אותו באלבומי "פונץ'" או באלבומי הסולו שלו או בפרוייקטים הנוספים שבהם הוא מעורב, מכת האגרוף הזאת עטופה בהרבה רוך ומוזיקה יפה וכובשת בשלוותה. הוא לא צורח, לא תוקף בפראות. הוא חודר אליך לבטן בדרכי נועם, לא מתאמץ לשכנע. והוא חזק ומרטיט דווקא בגלל השקט הזה.  
שני אלבומים יש בסט החדש: "שירי אהבה" בראשון, "מזכרות מתל אביב הכבושה" בשני. המון שירים. סיפורים שיש בהם שילוב של תפילה חילונית והתלבטות דתית, שירים של אהבה ויחסים וכאב ואימה גדולה שמסתתרת מאחורי הכל, ומפרצת בעיקר בגיטרות של אלי שאולי. מה החרדה? מדוע תל אביב כבושה? לאן הולכים מכאן? הכל עטוף בכל כך הרבה יופי מתוק... הורג אותי ברכות בשירו... 
יוסי בבליקי כתב והלחין את כל השירים והקטעים האינסטרומנטליים, למעט את המילים ל"גשם על דרך תל אביב יפו" שכתב פנחס שדה. העיבודים הם של בבליקי ביחד עם שותפיו הקבועים ליצירה, בועז כהן ואלי שאולי. הם גם מנגנים ביחד עם חברים נוספים ממשפחת פונץ', דנה בקר, גיל פדידה, איתי מאור, שימי בן לולו ואפילו שלום גד שמצטרף בשיר אחד.

ולא, הוא לא עבד על האלבום הזה 25 שנים... הרעיונות אמנם היו שם בפנים אבל הגיעו לשלב ההקלטות רק בשנים האחרונות. רק לפני שנה וחצי, בינואר 2010 היה בבליקי שותף להוצאת ארבעה אלבומים בבת אחת: "חור בשמיים כחולים" של "פונץ'", "זכרונות שקורים עכשיו" של דנה בקר (הזמרת של "פונץ'"), "דצמבר 2" (של יוסי בבליקי ובועז כהן, אנשי "פונץ'") ו"אלבום המצעדים", הסולו הראשון של בבליקי בהוצאה מחודשת אחרי 13 שנה. מאז הוא היה עסוק בהשלמת "האגרוף" ולפי האתר שלו היו לו עוד לא מעט שירים שלא נכנסו לבסוף, ביניהם כאלה שאפשר להוריד רק באתר "המחסן של יוסי בבליקי". WWW.BABLIKI.COM. הספק לא רע לבחור בן 47 שעושה את זה כבר 25 שנה. 

עם "פונץ" המקורית (בה היה חבר גם שלום גד) הוציא בבליקי שני אלבומים, "פונץ'" ב1991 (עם "אדי", "עדינה", "אני מאוהב בבחורה מבת ים", "ונדמה שישוב") ו"הצוללת" 1992 (עם "איש השנה" ו"הוא מסתכל בה"). אחרי התפרקותה ב1993 הוא בעיקר כתב על מוזיקה (ב"העולם הזה", "שישי" ו"גלובס"). ב1996 יצא הסולו הראשון שלו, "אלבום המצעדים", בהפקת אמיר צורף.עם "שיר למדינות שבדרך", "סוויטת יום העצמאות", "המלך האחרון של עולם הבידור" והלהיט "יש לך מקום". ב1998 יעץ אמנותית ללהקת "החשמליות" (וגם שר והופיע איתה) ועם חבר הלהקה הקלידן בעז כהן החל משתף פעולה בפרוייקטים רבים. בעיקר במוזיקה לסרטים וטלוויזיה ("שרמן בחורף", "חצאית דמעות", "לנצח עם מיקי ברקוביץ'", "8 דקות ביום", "המכשפה מרחוב מלצ'ט", "החשוד האחרון", "סופר מריה" ועוד)

ב2002 התאחדה "פונץ'" בהרכבה המקורי  לאלבום מעניין ומורכב בשם "דנה ראתה עב"מ" עם  "בואי נתנשק" וחידוש ל"הוא מסתכל בה כל הזמן". בהקלטת האלבום התארחו בעז כהן בקלידים ודנה בקר בשירה והם הפכו חברים בגלגול של "פונץ'" שקם ב2003 עם פרישת שלום גד ושלומי רוזנבלום. עוד הצטרפו ללהקה המתופף שמעון בן-לולו ולצורך ההופעות גם נגן הבס ספי אפרתי.

ב2004 הקים בבליקי לייבל עצמאי ("טרקטור הפקות") והוציא אלבום שני: "הגברת עם היהלומים" בהפקת עוזי פז וגם אלבום למשורר הרוק קובי אור.

ב2007 יצא "פינוקיו", האלבום הרביעי של "פונץ'" עם "עוף על כנפי הדמיון" ו "דני חוזר אל הסיפור האמיתי". השקת האלבום התקיימה בשלושה ערבים רצופים של "פסטיבל פונץ'" בתיאטרון "תמונע" בתל אביב. הערב הראשון  נקרא "אלכוהול" והתארח בו רמי פורטיס, בשני, "הנגאובר", התארח מיכה שטרית ובשלישי "עד הלקוח האחרון" חברי הלהקה לדורותיה, שלום גד, שלומי רוזנבלום, גיל פדידה וגם דויד פרץ ונדב אזולאי והבסיסט החדש איתי מאור. מתוך שלושת ימי הפסטיבל נבחרו 30 קטעים שיצאו באלבום הכפול "חור בשמיים כחולים".
במקביל לפעילותו ב"פונץ'" הופיע בבליקי גם עם רם אוריון במופע משותף, עם אלון ברגבאום ואלברט סופר בשירי "רישומי פחם" של מאיר אריאל, ועם השירים של "האגרוף". עכשיו הוא, סליחה על הקלישאה, סוגר מעגל שנפתח בשנות השמונים עם הוצאת האלבום הכפול. כמו פעם. 

יוסי בבליקי ודנה בקר באולפן גל"צ. צילום יעל אלין קוטנר

השבוע הגיע יוסי בבליקי עם חבריו ל"פונץ" להופעה בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל

סאונד: אסף סיטון וגראם ג'קסון

יוסי בבליקי בשירה  וגיטרה, בועז כהן בקלידים וקולות, אלי שאולי בגיטרות,
איתי מאור בבס, דנה בקר בקולות, שימי בן לולו בתופים
על מזוודות פתוחות בדרך לפוקלנד
האגרוף
גשם על דרך יפו תל אביב
שנפגש בלילות
צונאמי ציוני

תגובה 1:

  1. איזו נוסטלגיה. להקת פונץ' המיתולוגית. אני דווקא שמחה שזו נוסטלגיה בשבילי כי לפחות יצא לי להכיר להקות ישראליות ולא מה שהולך היום - כשכולם מעדיפים לשיר באנגלית וחיים בסרטים על חו"ל.

    השבמחק