אריק ברמן

סיפור בארבעה פרקים ושלושים וששה שירים:
אריק ברמן מגלה את אמריקה ומוצא את עצמו

2009 הייתה שנת שיא בקריירה הקצרה של אריק ברמן. בגיל 30, שנתיים בלבד אחרי שהוציא אלבום בכורה הוא נבחר ל"זמר השנה" ו"פריצת השנה" (ברשת ג' וגלגלצ), שיר שכתב והלחין למירי מסיקה, "עכשיו אתה חוזר בחזרה", נבחר ל"שיר השנה" ברשת ג' והוא גם זכה בתואר "איש השנה במוסיקה" בטקס "אנשי השנה" של "קשת", ובפרס שר התרבות בתחום הזמר העברי. שני האלבומים שהוציא ("1" ב2007, "2" ב2009) הפכו לאלבומי זהב וכללו שירים שהיו ללהיטי רדיו (וערוץ המוסיקה) "שער שש", "מה עוד ביקשת", "המתוקות האחרונות", "יום חדש נפלא", "הגשמה עצמית", "שמות" ו"את טעם נרכש".
ואז ברמן החליט שהוא חייב לעצור את המירוץ, לחשוב רגע על החיים שלו, להתמלא מחדש. הוא הקליט במהירות אלבום שלישי, "הקלטות מרתף / חלק א'" ובו שירים יפים, עצובים, צנועים, מאד אינטימיים בהקלטה מינימליסטית, כמעט רק ברמן והמפיק המוזיקלי של כל אלבומיו משה לוי. לא רק שזה היה האלבום הכי פחות מסחרי של ברקמן, אלא שהוא כלל לא פעל לקידומו וכשיצא האלבום, בסוף 2009, ברמן כבר לא היה בארץ. הוא יצא למסע של שנה בארה"ב, למנוחה ולגילוי עצמי. רגע לפני הוא הסביר לי את מניעיו:
אריק: החלטתי לצאת למסע אחרי עשר שנים מאוד אינטנסיביות בתל אביב, בהן אני עושה את העניין שלי במין טיפוס מתמיד, אני לא יודע אפילו לאן. הרגשתי שאני די חוזר על עצמי והרגשתי חנוק בראש, לא מצליח להתפתח, לא מצליח להתרחב. זה הגיוני, כי אם אתה כל החיים הבוגרים שלך במקום אחד, אז זה בעצם הסוף הצפוי. הרגשתי שהמסע יכול לפתוח לי את הראש ולפחות יצא לחיות קצת ולא לחיות רק דרך השירים.
יואב: איך בנאדם יכול לעזוב את הכל ולצאת. אתה לא בן 20 אחרי הצבא...
אריק: אני לא מרגיש שייך. לא מרגיש שמשהו פה קושר אותי. לא במדינה ולא באופן פרטי. אין לי אשה וילדים... כשהוצאתי את האלבום השני היו ציפיות גדולות ונצורות והייתה גם אכזבה במובן הזה שכולם הכינו אותי לקראת זה שהאלבום הזה יכול לקחת אותי מ..נגיד "זאפה" למקומות גדולים יותר. לזה נערכתי. ברגע שזה לא קרה, ואפילו קרה הפוך, היתה רגרסיה. ההופעות הלכו והצטמצמו ופתאום קלטתי שיש לי רק הופעה אחת בחודש... אז העניין הכלכלי הוא לא גורם שבגללו אני נשאר כאן.

וכך. בדיוק לפי התכנון הוא עשה. אחרי שבועות אחדים במנהטן, ברמן יצא במכונית למסע מחוף אל חוף בארה"ב, כשהוא מתעד את העובר עליו ביומן מסע מוזיקלי. תשעה חודשים מאוחר יותר, באולפן הקלטות בנאשוויל טנסי, הוא החל מקליט את השירים ביחד עם נגנים מקומיים ועם מפיקו משה לוי שהוזעק במיוחד, וסיים את העבודה בארץ עם נגנים מקומיים. התוצאה השאפתנית וחסרת התקדים כוללת עשרות שירים חדשים. סיפורים על אנשים שפגש או קרא או שמע עליהם במסעו, המוצגים בסגנון שירי הדרך של הקאנטרי האמריקני, ולצידם בלדות אישיות, שירי אהבה וגעגוע אינטימיים, ובעיקר חשבון נפש אישי של אדם שנמצא לבד ביבשת הגדולה: "גבר, אשה והווילדרנס" קורא ברמן לסיפור הדרכים שלו. כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה? התשובה של ברמן היא 36. שלושים וששה שירים שלמים וארוכים ומלאים... ומאחר שמדובר בהמון המון המון חומר שהתפרץ מתוכו בזמן קצר והיה יכול להספיק לארבעה אלבומים לפחות הוא החליט לעשות את זה לגמרי חדש ושונה גם מהבחינה השיווקית. בהפקה עצמאית, בלי חברת התקליטים שליוותה אותו באלבומיו הראשונים, ברמן מציג את המוסיקה שלו באתר ERICBERMAN.CO.IL כשבכל שבוע הוא מעלה לשם שיר חדש, ובמקביל את כל הפרוייקט הוא מוציא במהלך השנה בארבעה פרקים / דיסקים. שניים כבר יצאו... פרק א' נקרא "אוי הלב הפתי והמגוחך", פרק ב' "ג'ייקוב, מרים, רוזה ועמוס", עוד מעט פרק ג' "חצי ויבשת שלמה" ובסוף "איצטרובל"... בחזרה ארצה.

אפשר לתמוה בשביל מה הוא עושה את זה ככה, והאם הכמות לא משפיעה לרעה על האיכות, ואולי מדובר בסתם התפרצות אגוטריפ חסרת תקדים... אני מרגיש שאריק ברמן דווקא שיחק אותה עם כמות גדולה של שירים מצויינים ומאחר שבין כה וכה הוא לא הלך הפעם על להיטים-קלים-לעיכול, ומאחר שהוא יודע שהשירים האלה לא ימכרו מיליונים, הוא עשה מעשה אמיץ וגם נכון מבחינתו כאמן, והלך עד הסוף. ובעצם זה לא מפתיע. תמיד הוא היה כזה. אריק עם סגול (ERIC), קראו לו הוריו אוהבי הסיקסטיז, על שם קלפטון מלהקת "קצפת" וברדון מלהקת "החיות", וברוחו הוא נמצא שם, בתקופה הכי שאפתנית בתולדות הפופ. השירה-דיבור, הכמות העצומה של המילים, והמוזיקה שאינה מנסה להיות קלילטה בכוח. בהשפעת בוב דילן משם ומאיר אריאל מכאן, הוא אותנטי לגמרי ביצירה שלו. לא מדלל את האמירה שלו גם כשהיא לא פשוטה, לעתים פרובוקטיבית, מעצבנת, שובניסטית או וולגרית (באלבומיו הראשונים) או כשהיא עמוסת פרטים ורעיונות מוזיקליים ומילוליים (בימינו). הוא הולך עד הסוף ולא מוותר על חיפוש ועל שאיפה להתפתחות וגם מוכן כל הזמן לאתגרים אמנותיים כמו שקורה לעתים עם יצירה מורכבת שאינה שואפת להצלחה מיידית: לומדים להכיר, מתרגלים ואם יש מזל בסוף מתאהבים. איך ברמן אומר לבחורה באלבומו השני... את טעם נרכש.

והנה התכנית "פסקול ישראלי" עם אריק ברמן
ששודרה השבוע בערוץ 23
http://www.23tv.co.il/2093-he/Tachi.aspx

בונוס מיוחד: ככה אריק ברמן נשמע לפני שיצא מסע...
ספשל איתו ב"רדיו תל אביב" ששודר עם הוצאת "הקלטות מרתף" 11.12.2009