יואב קוטנר

יום חמישי, 15 בספטמבר 2011

פורטיס

פורטיס בשיחה על האלבום החדש "החבר אני"
גלי צה"ל 16.9.2011

החבר פורטיס ואני




"אני לא מדבר איתך עד שתבוא להופעה שלי" איים עלי פורטיס לפני חודשים אחדים, כשרציתי לראיין אותו (לסדרה שאני מצלם על אלבומים ישראלים) ושוב התחמקתי מהופעה לילית מאוד מאוחרת ב"בארבי" בתירוץ (המאד נכון) שצפוף שם ומלא עשן ואני צריך לקום למחרת מאד מוקדם... איך בני אדם נורמלים יכולים לצאת להופעות שמתחילות אחרי 11 בלילה... שלא לדבר על שלום חנוך שמתחיל בשתיים בלילה...


ואז, לפני שלושה שבועות נגמרו התירוצים והייתי שוב, אחרי די הרבה זמן שלא, בהופעה של פורטיס. למרות שראיתי אותו בעבר כבר עשרות פעמים... זו הייתה חוויה מרגשת במיוחד. הופעת הסיום של סיבוב "פורטיס משולש" שהתקיימה ביום ששי בצהרים במועדון "זאפה" ברמת החיל. כמיטב מסורת הופעות הצהרים במקום, זו היתה הופעת ישיבה ללא עישון, מפוצצת קהל של משפחות: סבים, הורים וילדים... כולם ביחד בתפילה משותפת לפני השבת עם הרב הראשי האדמור פורטיס שלא עשה למאמיניו שום הנחות מבחינת הרפרטואר או הווליום או הטירוף על הבמה. הוא פרפורמר אדיר, מדבר המון (הרבה שטויות מצחיקות ולצידם דברי חוכמה של ממש) ושר נפלא ומדוייק ומחוספס ומלא עוצמה, והלהקה המצויינת שאיתו היו, כרגיל, במחויבות מוחלטת עד הסוף, נשמעים נהדר גם בלהיטים המוכרים שביצעו כבר אלפי פעמים וגם בחומרים מתוך האלבום החדש שנוגנו כמעט לראשונה. זו היתה הופעה מלאי שיאים רגשיים... למשל כשבחלק מהשירים התארח גיטריסט צעיר מאד שפניו נראו לי מוכרות... ואז כשפורטיס הציג אותו כגיא פורטיס הבנתי שכבר ראיתי אותו, את הבן של...בשנת 1991, צילמתי "ביקור בית" אצל פורטיס לתכניתי "קול הפופ" והיה שם תינוק קטן שהחזקתי בידיי כדי שפורטיס יוכל לנגן את השיר החדש שעבד עליו "לונדון תל אביב ברלין או בריסל"... עכשיו התינוק הזה מנגן בשיר הזה... אמא'לה איך שהזמן רץ... והשיר "נעליים" שהוקדש לאנשי האוהלים ונשמע כל כך מתאים לאווירת המחאה... והזקן שישב לידי (בטח בגילי...) וזעק בקול ענות חלושה, ספק לסובבים אותו ספק לשכנע את עצמו, "פור-טיס מ-שו-גע"... וכל השירים הישנים שאף אחד לא אהב פעם ונשמעים שוב חדשים ורעננים ו...להיטים גדולים, והסיום עם אין "קץ לילדות" שבו פורטיס הזמין לבמה ילדים מהקהל, ממש ילדים צעירים מאד, שהובילו את השיר הזה בביצוע מושלם עם כל המילים ובלי טיפת זיוף... נכון, זהו גימיק צפוי... אבל זה היה נפלא ומרגש וסיים יפה את האירוע הדי הזוי הזה: הופעה של פורטיס המשוגע, הפנקיסט, ביום ששי בצהרים... לכל המשפחה... לקהל של שלושה דורות... וכל זה בלי להתפשר ובלי לשנות שום דבר מהשירים עצמם, לא גרסות אקוסטיות, לא בחירה רק בלהיטים מוכרים יחסית, לא ויתור על האנרגיה ועל הדרמטיות... איזה יופי... הרגשתי שזהו לא רק ניצחון אישי לפורטיס שבעזרת התמדה והליכה בדרכו בלי לוותר הפך כמעט למיינסטרים אלא ניצחון לכל "הדור שלנו" והגישה האלטרנטיבית במידה זו או אחרת שמלווה אותנו מאז תחילת דרכנו בשנות השבעים.


"מעריב" פברואר 1979


במיוחד פורטיס. איתו אני חש הזדהות אישית מיוחדת. שנינו ילידי אותה שנה (1954, הצוציק נולד שלושה חודשים אחרי), שנינו התחלנו להתעסק במוזיקה כמקצוע/דרך חיים באמצע שנות השבעים, הוא על הבמה בדרך לאלבום הבכורה, אני כעורך מוזיקה בגלי צה"ל. את הביקורת היחידה שנכתבה על אלבום הבכורה שלו "פלונטר" (ב1979) כתבתי אני, והיתה זו אחת הכתבות הראשונות שלי בעיתון אי פעם. עברנו ביחד את תקופת מועדוני השוליים של שנות השמונים כשהייתי משמיע קסטות מחתרתיות שלו, את הגילוי-מחדש שלו ב"סיפורים מהקופסא" בסוף שנות השמונים, את הפריחה של פורטיסחרוף ושל הרוק הישראלי החדש, "דור רוקסן", בשנות התשעים, אהבתי את מה שעשה גם בשנים הפחות מצליחות אך לא פחות מעניינות שבאו אחר כך, את הדחיקה שלנו הצידה לעומת הצלילים האחרים שהתבססו במרכז המוזיקה הפופולרית הישראלית. לא סתם, אלא באופן סמלי, בחרתי לפתוח ב2003 את שידורי "ערוץ המוסיקה 24" עם קליפ חדש שצילמתי לשיר ישן שלו "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי", ולא במקרה הוא, וגם אני, לא על המסך הזה היום.


צילום: פרי


לכן התרגשתי במיוחד שהאלבום החדש של פורטיס נקרא "החבר אני". כי זה מה שהוא בשבילי. אולי לא חבר אישי של יציאות ובילויים וישיבה בבתי קפה, אבל כן חבר לדרך ובסופו של דבר גם לשיחות נפש, לרוב חד צדדיות, עם השירים.
האלבום החדש הוא מבט עכשווי על החיים ועל מקומנו בתוכם. טיפה יותר אישי, מבוגר ומפוכח. נראה כאילו פורטיס מנסה להיות יותר פשוט וברור במילים, למרות שכרגיל אצלו השירים מורכבים שכבות שכבות של רעיונות שלא תמיד ברורים בשמיעה ראשונה. המוזיקה, לעומת זאת, כובשת מייד. זאת הגרסה הרכה והנעימה של פורטיס. עם חברי להקתו בהלחנה ובעיבודים, יובל שפריר בתופים וקלידים, גיל סמטנה בבס וקולות, עידו אגמון בגיטרות וקולות, ואייל יונתי בכלי הקשה וקלידים. התחושה היא של להקה, של שותפות. וזה נורא יפה ומלודי, מבלי להשמע נדוש או קיטשי.


החבר אני
לבוש בחליפת ירח
ופטיש זהב בראש
לעיתים הוא לא רוצה לדעת
ועונה כדי לשאול
אוהב אוהב אך לא נוגע
והלב מלא סדקים
המראה ריקה או משקרת
וממילא לא רואים
...אותי


מה שקורץ
הן אשליות או כלום נוצץ
הבדידות על ראש העץ
שם הוא מרגיש בטוח


סגור נעול עמוק בחדר
וכותב על הקירות
יש ימים שהוא זוכר ולא שוכח
וחוזר כדי לחיות
אוהב אוהב אך לא נוגע
והלב מלא סדקים
המראה ריקה או משקרת
ואנחנו לא יודעים


מה שקורץ
הן אשליות
או כלום נוצץ
הבדידות על ראש העץ
שם הוא מרגיש בטוח


עיצוב וציור pilpeled.com


ככה פורטיס. בגיל 57 הוא פורח ויצירתי ובוער כאילו אין לו וותק של שלושים וחמש שנה בתחום שבו הסגידה לנעורים כמעט לא נותנת לוותיקים סיכוי להחשב רלוונטים. מופיע כל הזמן , מקליט עם צעירים ( יאיא כהן אהרונוב, ג'וני הקטן ובעיקר עם קוואמי), וממשיך להתנהל בדרך עצמאית כאילו הוא לא כבר "מוסד" בפני עצמו. גם כשהוא זוכה בתואר "יקיר העיר תל אביב" בשנת 2000 או נבחר כעמית כבוד בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה "סם שפיגל" בירושלים בשנת 2008... הוא אלטרנטיב בנשמה.
לפני 3 שנים כשכולם דיברו על קריסת תעשיית התקליטים הוציא פורטיס אלבום משולש. עכשיו הוא שוב מתחדש. משתלב כביכול בנורמליות של המוזיקה הישראלית אבל נשאר שונה ומיוחד, לא מתפשר עם דרישות השוק, לא דומה לאף אחד אחר. הוא החבר הדמיוני שלי, והוא באמת.






דיסקוגרפיה: מה היה לנו
• "פלונטר" 1979
• "כרומוזום" (מיני אלבום) 1981
• 4 אלבומים עם "מינימל קומפקט" 1984-1987
• 2 אלבומים עם "ז'אן קונפליקט" 1988-1989
• "סיפורים מהקופסא" 1988
• "FORIEN AFFAIR": "EAST ON FIRE" 1989
• "פורטיסחרוף": "1900?" 1990
• "פורטיסחרוף": "כשהגיטרה מנסרת את הלילה" (הופעה) 1992
• "להתראות בחלומותי" 1992
• "שוטר פושע והענק הלוחש" 1994
• "האחים פורטיס": "איפה הסוסים" 1996
• עם שלומי ברכה: "רץ על הקצה" 1998
• "אוספורטיס" (אוסף 3 דיסקים) 1999
• "חצי אוטומטי" 2001
• עם שלומי שבן: "מופע פסנתר" (DVD) 2002
• "פורטיסחרוף": על המשמרת 2006
• "פלונטר" הוצאה מחודשת באלבום כפול 2008
• "123 פורטיס משולש" (3 דיסקים) 2008
• "החבר אני" 2011


זה היה לפני עשרים שנה... ביקור בית אצל פורטיס ב"קול הפופ"

7 תגובות:

  1. תודה על מאמר נפלא ואישי.

    השבמחק
  2. כשאתה כותב 2 אלבומים של ז'אן קונפליקט הכוונה היא לאלבום הראשון (והיחיד) ולאלבום ההופעה?

    השבמחק
  3. לגל... אכן כן

    השבמחק
  4. אני זוכר מרתון פורטיסחרוף אימתני, ששידרת בגל'צ לאורך כל הלילה (מתי זה היה בדיוק?).
    ואני, אז נער בתיכון, יושב ומקליט שירים אפופי מסתורין של מינימל קומפקט.

    אני גם זוכר את הקליפ של 'אגם ענקית' ששידרת בתוכנית שלך בערוץ 2 (הניסיוני) - ששמה פרח מזכרוני...
    וזוכר

    השבמחק
  5. אורגינל קוטנר, מגיע לך פרס ישראל על מפעל חיים. אני הראשון - או שכבר אמרו לך את זה הרבה פעמים?

    השבמחק
  6. כיף גדול לקרוא אותך קוטנר. תמיד מרגש אותי. ולשמוע את פורטיס ועוד עם הקוקו.. בכלל אושר צרוף :-))

    השבמחק
  7. קודם כל, פעם ראשונה שאני רואה את הבלוג הזה, סחתיין עליך. אני מקשיב מדי פעם לג'ם בגל"צ ואין ספק שזו המוסיקה האמיתית שעושים כאן בארץ ולא שירי הפופ האטומים. הכתבה מערוץ 2 הניסיוני היא לא פחות ממתק מהעבר הרחוק, איפה הימים האלו שבהם "ערוץ נסיוני" הייתה מילה מגונה, להיות אברי וארז היה שם נרדף לחתרנות, ולפורטיס עוד הייתה צמה. אין מה לומר על ערוץ 24 מעבר למה שכתבת בכותרת המשנה חוץ מזה שגם אני מקווה (וגם אתה מבלי שתגיד את זה) שיום אחד תהיה כאן חזרה בשאלה ויפסיקו לפמפם את הפרסומות בטלוויזיה ושכל הגלים /אלירזים / מרגולים למיניהם ירדו כבר ממסך הטלוויזיה שלנו!

    השבמחק