"נקמת הטרקטור" מציינת הלילה 22 שנות פעילות ואת הוצאת האלבום "נשאר רק לרוץ" בהופעה מיוחדת במועדון התיאטרון ביפו.
אורחים בהופעה: דני מקוב וגרין (חברי ההרכב המקורי), משה לוי (שהיה שותף בהפקת האלבום החדש), דודו טסה, ו"כנסיית השכל" (שאבי בללי הפיק את אלבום הבכורה שלה).
זוהי ל"נקמת הטרקטור" תקופה של התחדשות, וגם של מבט על העבר המפואר... בדיוק כמו האלבום החדש שכולל שבעה שירים חדשים ולצידם גירסאות חדשות ל"ג'ונגל פיתוח" (מהאלבום "זכות הצעקה"), "כנפיים שבורות" (מפסקול הסרט) ו"מתנתקת" (מאלבום הבכורה של הלהקה).
קשה להאמין, אבל "נקמת הטרקטור" חוגגים בימים אלה 22 שנות פעילות. דווקא הלהקה הזו שתמיד העדיפה לעשות את זה מורכב ושונה, שאמנם זכתה מידי פעם בלהיטי רדיו ובהצלחות במכירות תקליטים ובהופעות, אך כמעט שלא במתכוון. מכיוון שאבי בללי הזמר, נגן הבס והכותב הראשי של הלהקה, הגיטריסט אופיר לייבוביץ', חברו מתחילת הדרך והמתופף אביב ברק שנמצא איתם "רק" מאמצע שנות התשעים הם מהפכנים אמיתיים, שלא עושים חשבון לשום אופנה או טעם קהל. הם בשלהם, יוצרים כל הזמן סוגי מוסיקה שונים, לעתים קרובות "אמנותיים" ולאו דווקא פופולריים. "נקמת הטרקטור" הוציאה 7 אלבומים, בללי הוציא עוד ששה ובהם מוזיקה לסרטים והצגות, מוזיקה ניסיונית עוד יותר מזו של הלהקה.
בללי ולייבוביץ עם הקלידן גרין והמתופף דני מקוב פעלו עד 1995, אז פרש מקוב והצטרף המתופף (בן ה17) אביב ברק. בהמשך גרין הוחלף על ידי אייל "פרסון" שחר שהוחלף על ידי רועי ירקוני שהוחלף על ידי עידו זלזניק. לפני שלוש שנים הצטרפה נגנית הוויולה גליה חי והיא לא סתם "עוד כלי" אלא צובעת את הצליל של "נקמת הטרקטור" בצבעים חדשים. זה היה הנושא הראשון שעליו שוחחתי עם אבי בללי לקראת ההופעה הלילה...
אבי בללי: גליה מנגנת איתנו כבר שמונה שנים, תחילה כחלק מרביעייה קאמרית שליוותה אותנו ולמרות שהוויולה הייתה חלק מהצליל שלנו בשנים האחרונות, זה אף פעם לא תועד, עד האלבום החדש. הרגשנו שעכשיו יש מקום בלהקה לוויולה ולקול נשי. במוסיקה שלי לקולנוע יש הרבה מקום לרביעיות, אם זה בכיוון אנדלוסי ואם בכיוון קאמרי, והרגשתי שעכשיו זה מתאים גם ל"נקמת הטרקטור". ביחד עם גליה לא חיפשנו משהו עדין וחם שיש במופעים אקוסטיים, אלא וויולה עם כח בשאנטי אבל במחשב...
יואב: אצלכם תמיד המוזיקה היא תמיד חלק ממכלול של סאונד-אנד-ויז'ן. אם זה במחול או בתיאטרון או בקולנוע. עד כמה זה עובר במופע של הטרקטור?
בללי: זה הדבר שהכי הייתי רוצה להגיע אליו, לשלב וידאו ארט במופע. אנחנו לא יכולים כי אין לנו תקציב לזה. אז אני לוקח בחשבון אלמנטים חזותייים בעיבודים להופעה ובבניית סדר השירים... ובעיקר בתכנון התאורה. יש להקות שלא עובדות עם וידאו ארט אבל בהחלט אומרות משהו גם באיך שהמופע נראה. להקות כמו טינדרסטיק או דאוס או יאנג גודז. איך שהם יושבים או עומדים על הבמה... אתה רואה מיד שיש להם גם רגישות חזותית. אנחנו עובדים שנים עם אפיק פלג והוא נותן משמעות נוספת לשירים בעזרת התאורה.
יואב: אני שומע בטכסטים באלבום הזה הרבה כעס, מחאה על מצבנו...
בללי: יש הרבה תיסכול, ובמקרה זה יצא בתקופה של מחאה חברתית. כאמן זה בא משיחות פנימיות שיש לי עם עצמי ושמושפעות מהסביבה בה אני חי. זה לא שאני מרגיש מה הסביבה מרגישה ואני כותב על זה. אני חי פה ואני מרגיש מה שאני מרגיש... לפעמים נדמה לי שרק אני חווה את ההרגשות האלה, ומתברר לך שזו לא רק תחושה אישית שלך אלא של חברה שלמה בארץ. אתה אומר לעצמך זה לא יכול להיות, משהו פה לא תקין. יש פה שכבה זחוחה ומבסוטית מהחיים, לעומת שכבת ביניים שבה עובדים כמו חמורים ולא סוגרים תחודש. אני, למשל, מוסיקאי מצליח בסך הכל, ואני שואל את עצמי למה זה קורה לי? למה אני עובד מהבוקר עד הלילה ולא מגיע למקום בטוח. אני שומע את זה מגרפיקאי ומעיתונאי ומכל מיני אנשים סביבי... ואני מבין שיש פה מגמה... יש פה מתכונת כזו... שכבה מאד גדולה בעם שזה קורה לה... שכבת הביניים שנשחקה... ואני, כמלחין של "בטיפול" או של סרטים שמייצגים את המדינה ומקבלים פרסים בכל העולם, דווקא נחשב מצליח. כמלחין לקולנוע, מחול, תיאטרון עשיתי עבודה שהיא גם אמנותית וגם מסחרית והצלחתי ובכל זאת... אם הייתי חי בבלגיה הייתי עכשיו עם נהג צמוד..
יואב: כשאתה צעיר בתחילת הדרך זה אולי לא משנה לך, אבל עכשיו, כשאתה בעל משפחה וצריך לחשוב על העתיד. המצב הזה מייאש אותך?
בללי: לא. אני לא מתייאש. לכן הדיסק הזה נקרא "נשאר רק לרוץ". אני שמח על זה שאני מצליח לחיות ממוסיקה. אני אוהב את מה שאני עושה וכנראה שגם אוהבים את מה שאני עושה. אני נמצא במקום די טוב... אז מבחינה כספית לא הגעתי למקום כל כך בטוח... אבל אני שמח שאני אמן מבוקש.
אני חושב על זה כל החיים, מתחילת הדרך... ומצליח לשרוד. אני קרוב לגיל 50 ואין לי משהו אחר לעשות. אני לא יכול להתחיל להיות גרפיקאי או בנאי או בעל עסק למכירת עוף בגריל. אני במקצוע שאני מרגיש בו טוב, אבל אני לא מדבר על עצמי אלא על החברה סביבי. על אנשים שעובדים ומתפרנסים ובכל זאת מתקיימים בקושי. קשה לכולם ולא רק לי, אבל אני מרגיש שאין מה לשבת ולהתלונן... מה שנשאר לך זה לרוץ כמו כולם במעלה ההר הזה, אין לך מה לנוח נשאר רק לרוץ.
לבד תלך מכאן, לאן
ענן בתוך ענן בתוך, ענן
אור יורד עוד יום, עבר
השמש שותקת הירח, מר
היית צריך לדעת
היית צריך לדעת
היית צריך לדעת
היית צריך לגעת
האם יש רק דרך אחת לדעת
האם יש רק דרך אחת לגעת
האם יש רק דרך אחת לאהוב
האם יש רק דרך אחת לעזוב
לבד תלך האדמה רותחת
הצל עובר הדלת נפתחת
האבן תזכיר, ואת...
לא שוכחת
נשאר לך רק לרוץ
נשאר רק לרוץ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה