חוזר להתחלה
הוא בן 67 והוא לא מפסיק. ממשיך בשלו ולא מוותר. משחק בסדרות טלוויזיה ובסרטים, פעיל מרכזי ב"אשכולות", הארגון שדואג לשמירה על זכויותיהם של אמני ישראל, ולא חושש לתמוך בחברו חנן גולדבלט גם כשהתחושה היא שכל העולם סביבו חושב אחרת. ובעיקר הוא ממשיך להיות זמר מיוחד, שאינו כותב שירים בעצמו, אבל יוצר סגנון עצמאי בזכות טעמו המשובח.
בשנה שעברה, אחרי 45 שנות קריירה כזמר בהם הקפיד על הקלטת שירים מקוריים, הוציא אושיק לוי, לראשונה, אלבום של פרשנות אישית לשירים של אחרים. גרסות פרטיות וחשופות של זמר מבוגר, צרוב קול (מרוב סיגריות...) שנשמע מאד אמיתי ואישי ואינטימי כשהוא לוקח שירים של יוצרים צעירים (יחסית) והופך אותם לשלו. הוא חזר בו בעיקר לשנות התשעים עם "איש בלי נצח" של "החברים של נטשה", "שלמונזה" של "משינה", "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" של מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן ו"אל תפחד" של ריטה. לצידם הקליט לוי גרסה מחודשת לשיר "לישון לישון" מאלבומו הראשון, ושיר חדש לגמרי, "ילדה שלי" שכתבה בתו נועה לוי, והלחינו ארי גורלי וזיו ריינר, מפיק האלבום., "קול וחומר". זה היה כבר האלבום השלישי שלו בשנות האלפיים. אחרי שב2003 יצא אלבום שלו בהופעה עם מיטב להיטיו (בהשתתפות אביתר בנאי, ברי סחרוף, מיכה שטרית, אסף אמדורסקי, קורין אלאל, לאה שבת, סי היימן, גבי שושן, רוני ונפתלי אלטר). שנתיים לאחר מכן הוציא אושיק אלבום של שירים חדשים בשם "אומר שירו בשקט" בהפקת אדם גורליצקי ובהשתתפות אביב גפן, יהודה פוליקר, דניאל סולומון, דידי שחר, אדם גורליצקי, נפתלי אלטר, מיקי גבריאלוב, קורין אלאל וקובי אוז. עכשיו, כשאינו חושש להחשב לנוסטלגיה בלבד הוא מוצא זמן לחזור אל העשור הראשון לפעילותו כסולן, ומוציא מחדש את שלושת אלבומיו הראשונים בצירוף אלבום אוסף שיצא בסוף שנות השבעים, והתקליטון הראשון שהוציא ב1970.
ההתחלה שלו כסולן באה אחרי כעשור בהם שר ב"להקת פיקוד מרכז", ב"רביעיית הטיילת" וב"שלישית התאומים". הוא היה גם שחקן תיאטרון וקולנוע, ונחשב לאחד הכוחות העולים בבידור הישראלי. נדמה לי שאיש לא ציפה למהפכה המוסיקלית שאושיק לוי הציע בשלושת אלבומיו הראשונים. אני חייב לפרט כדי לנמק...
ב1971 יצא אלבום הבכורה "קצת שקט!". האלבום נפתח ביריות והתפוצצויות, מתוכן בוקע לחן של אל קופר, איש "דם יזע ודמעות" האמריקנית, וטכסט של יהונתן גפן "אין מילים"...העיבוד, של שמוליק ארוך הוא מפתיע , מין פופ-רוק ישראלי מקורי שנשמע הכי מעודכן-צליל שאפשר. משהו שאולי רק אריק איינשטיין בעבודה עם "הצ'רצ'ילים" התקרב אליו באותה תקופה. האלבום הזה עמוס בשמות החמים של התקופה ברוק הבראשיתי של הימים ההם. להקת הג'אז-רוק "זיעה קרה" (שמוליק ארוך בגיטרה ובס, אלונה טוראל בקלידים, אהרל'ה קמינסקי בתופים, ממלו גייטנופולוס בכלי נשיפה וקרלוס אלברטו בכלי הקשה) ליוו, בעיבודים של שמוליק ארוך את רוב שירי האלבום: "אם אלוהים היה רוצה" שכתב והלחין שלום חנוך, "לישון לישון" ששלום חנוך הלחין למילים של מאיר אריאל, "הרץ למרחקים ארוכים" של יעקב רוטבליט שהלחינה אלונה טוראל, "לא יודעים" של אסי דיין שהלחין דויד קריבושי ו"קצת שקט" שכתב יוסי בכר והלחין קובי אשרת. "הצ'רצ'ילים" כלהקת ליווי (רוב הקסלי וחיים רומנו בגיטרות, מיקי גבריאלוב בבס ועמי טרייבטש בתופים) ומיוחד רוב הקסלי כמעבד היו אחראים על "כץ" ו"שיהיה לך טוב" שכתב יהונתן גפן והלחין הקסלי ו"שתי אחיות" של איציק מאנגר בתרגום יורם טהרלב, שהלחין צביקה פיק.
לאלה צורפו "דג הצלופח" של יורם טהרלב שהלחין ועיבד מתי כספי שגם ניגן בכל הכלים, ושיר הסולו הראשון של אושיק לוי "חוזה לך ברח" של יעקב רוטבליט ושלום חנוך בעיבוד אלכס ווייס. את העטיפה, עם צילום שצילם דני בינסטד, עיצב דויד טרטקובר. אלבום מושלם שנשמע רענן ומפתיע גם 40 שנה אחרי.
אלבומו השני "אושיק לוי" שיצא בראשית 1975 כלל להקת ליווי בשם "או שכן או שלא", צוות נגנים גדול ושלושה מובילים מוסיקליים. קובי אשרת הלחין ועיבד את "הייתי גבר" של דויד אבידן שנחשב אז שערורייתי, וביחד עם קובי רכט את "שיר ערש גנוב" של יהונתן גפן. מתי כספי הלחין ועיבד את אחד המאסטרפיסים הגדולים של שנות השבעים (ושל הזמר העברי בכלל): "זה מכבר" של לאה גולדברג. כספי גם עיבד את "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך, "יש לי שיר" של ואן מוריסון עם מילים של אהוד מנור והלחין גם שיר-ג'ינגל משעשע בשם "רגליים" שכתב חיים חפר.
תגלית התקליט היה המלחין נפתלי אלטר שהלחין את "יונתן סע הביתה" ו"ישמעאל" (למילים של יהונתן גפן), "לא הכרתי אותך" (תרצה אתר ) ושבע וחצי דקות של "ניגון עתיק" (של נתן אלתרמן). במיוחד השיר האחרון, שהפך עם החזרה בשירה נוסח "היי ג'וד" של הביטלס, עם הגיטרה של חיים רומנו והמוג סינטיסייזר של נפתלי אלטר לבלוז-רוק רב עוצמה שלא נשמעו כמוהו אצלנו.
ב1976 הוציאו לוי ואלטר תקליט משותף בשם "איפה טעינו" שהמשיך את הקו הרוקי של התקליט הקודם. אלטר הלחין לתקליט פתיחה וסיום אינסטרומנטליים שהקנו לו תחושת קונספט וכן את כל השירים, ביניהם "איפה טעינו" (למילים של זאב טנא), "זכרון יעקב" (נפתלי אלטר), "הבכי" (נתן אלתרמן), "עד הבוקר" (יעקב גלעד, נפתלי אלטר ואושיק לוי) והפתעת האלבום בדיעבד: "תור א.ב.ג." של מאיר אריאל, שהוא בעצם גרסה מוקדמת בשנתיים לשירו של מאיר אריאל "טרמינל".
ב1978 שר אושיק לוי בפסטיבל הילדים להיט גדול בשם "טוליק" שהלחין נפתלי אלטר למילים של רמה סמסונוב, והקליט עוד שירים של נפתלי אלטר, "שיר עם סימנים" ו"טוב לחיות בעד ארצנו", ומאז הקריירה שלו הוקדשה בעיקר לבידור ולטלוויזיה, אם כי הוא אף פעם לא הפסיק לשיר.
ב1985 יצא אלבומו "לילות שרב", ב1990 "בקצה ילדות", ב1995 "לפעמים לא בכוונה" ועוד שלושה אלבומים בשנות ה2000.
הנה אושיק לוי בספשל "זה מכבר" שערכתי בגלי צה"ל ב13.10.2011
שעה ראשונה
שעה שנייה
השיר יש לי שיר הוא שיר של ארט גרפונקל בשם i shall sing
השבמחקארט גרפונקל אמנם שר אותו, אבל ואן מוריסון כתב והלחין אותו. והטעות הופיעה בתקליט של אושיק לוי
השבמחק