אנטיביוטיקה

בחזרה לעכשיו

"פופלקס" באלבום חדש?  זוהי כנראה התגובה הראשונה בהאזנה לאלבום הבכורה של "אנטיביוטיקה", לפחות בקרב הקשישים (כמוני) שעוד זוכרים את שנות השמונים... ואצלי בכלל האסוציאציה תפשה משמעות מיסטית, עד כמה שהדבר נשמע לא-הגיוני, כשבשבוע שבו הגיע לרדיו השיר הראשון של "אנטיביוטיקה" קיבלתי במייל, לגמרי במקרה, שני שירים חדשים של "פופלקס" המקורית... עשרים וחמש שנה אחרי שאייל לינור, בני בלק, שחר בן-ברק ודובדיב הוציאו את האלבום "סיפורים לפני השינה" עם "קוראים לי איציק" ו"שיר עם פולני" הם כנראה מתכננים איזשהו קאמבקון קטן שעדיין מוקדם לדבר בו, אבל הוא בהחלט מייצג איזשהו געגוע לניו ווייב של שנות השמונים. מה שמחזיר אותנו ל"אנטיביוטיקה"...

יאמר מייד. "אנטיביוטיקה" היא בהחלט לא רק חיקוי. הם אמנם מזכירים בסאונד בחלק מהשירים את "פופלקס", וגם לעתים קצת את "נושאי המגבעת" (שהתחילה לפעול באותו זמן בדיוק) ובעיקר להקות בריטיות אפלות-צליל של הימים ההם... אבל מתוך האהבה שלהם לשנות השמונים, הם יוצרים משהו מאד עכשווי, מלא השפעות מימי "הפינגווין" אבל גם נורא רענן ועכשווי. הרבה יותר כבד ולא-פופי מאשר "פופלקס" למשל...

"אנטיביוטיקה" (איזה שם אייטיזי...) עושים את זה כבר שש שנים, יוצרים מוסיקה שמחוסר ברירה נקרא לה "מתייחסת לגל החדש של שנות השמונים". לא באנגלית כמו רבים מחבריהם בתחום בשנים האחרונות, אלא דווקא בעברית. ואת הפטנט של לעשות ניו ווייב בעברית הם למדו מלהקת "הקליק", עוד הרבה לפני "פופלקס" ו"נושאי המגבעת" ואפילו לפני הגלגולים המוקדמים של "משינה" ופורטיס-סחרוף. לכן, מרגש במיוחד שיתוף הפעולה שלהם בהופעות עם חברי "הקליק", שהם כשלעצמם חוזרים לבמה בשנה האחרונה בדרך לאלבום חדש.

גרעין הלהקה הם הזמר ונגן הבס דן פביאן בלוך (להבדיל מדניאל בלוך, אחיו של יוני בלוך ומתופף משובח בעצמו). דן גם כותב את רוב המילים ומלחין עם שותפו מתחילת הדרך, גיא רוזנבלט. ב2008 הם הקליטו כשלישיה עם המתופף  טל גלעם  EP בשם "לאור היום" ובו השירים , "בורג",  "מונומילציה", "דליה בן שושן" ו"גינות ציבוריות". "מונומילציה" הושמע קצת בתכניות של שדרנים אלטרנטיביים כמו קוואמי וליאון פלדמן, ל"גינות ציבוריות" נוצר קליפ שהוקרן מאות פעמים בערוץ 24 (סתם... כמובן שלא...) אך את עיקר הבאז יצרה הלהקה בהופעות חיות, מ"אוזן בר" ו"תמונע" ועד אינדי נגב.

עטיפת התקליט: יצירתה של לוטם גינתון, שנקר

בשלוש השנים האחרונות הם עובדים על אלבום הבכורה, "להישמע להוראות השימוש". כשאל רוזנבלט ובלוך הצטרפו המתופף אורי זליג (בהופעות המתופף הוא ניר זילברמן) ומה שהיה בעל השפעה משמעותית על צליל הלהקה, הקלידנית נורית שטרנברג שהוסיפה את שטיחי הסינטיסייזרים האופייניות לגל החדש הישן והטוב... הם הקליטו בהפקתו של הגיטריסט דני אברג'יל (שניגן בעבר עם "טיפקס", "נערי רפול" ובעיקר עם "גיישה נו") עשרה שירים, כולל גרסאות חדשות לשלושה משירי האיפי ("גינות ציבריות" נשאר בחוץ) ועוד חומרים חדשים ומדליקים, ביניהם הסינגל הראשון שיצא לרדיו "סלנואיד".

אקסטטי, מכוון מסיבות, אורות

שורות שחול זורות

קוסמונאוט כושל שסופר את הזמן

עד שהחבל יתחיל לסחוט

בקטע פלסטי,

החלל משתנה לתוך חלום על הזיות

כמה סימפטי הרגע המוצהר של כוונות, שקריות

בכל מקום, כל היום

ערפל מרחף ברום

כל מקום, כך פתאום

העורב מרחף היום

בכל מקום...

סלנואיד

חי בוויד, סלנואיד

פנטסטי, פעימה של הלב קורעת עוד מהכאב

כמה אלסטי הרעד הפועם בתוככי אדם זאב

בכל מקום, כל היום

ערפל מרחף ברום

כל מקום, כך פתאום

העורב מרחף היום

כל מקום, כל היום

הכאב מתפוצץ פתאום

בכל מקום...

"סלנואיד", לחסוך לך את הגוגל, הוא דמות של חייזר תושב הירח בסרט המדע-בדיוני הראשון, "מסע אל הירח" משנת 1902. בין השיר הזה שפותח את האלבום, ובין השיר הסוגר, "דליה בן שושן", המתבסס על דמות בספר של שמעון אדף, נמצא עולמה של להקת "אנטיביוטיקה". וזה, כמו שכתבתי על "הקליק" בדיוק לפני שלושים שנה, מדליק.

נורא קשה ללהקה חדשה למצוא את מקומה ואף לבלוט בצונאמי החידושים שמציף אותנו. "אנטיביוטיקה" עומדים במשימה עם שירים טובים, מיוחדים ומרעננים ועם סאונד קצת פחות מחוספס מזה שהיה להם בתחילת הדרך, כשהסינטיסייזרים מעגלים את הסאונד והמוסיקה עצמה קליטה להפליא מבלי להשמע קיטשית. וכך, תוך שלוש שנות פעילות מאז איפי הבכורה, "אנטיביוטיקה" צוברת עוד ועוד קרדיט, בהופעות בפסטיבלים כמו "אינדי נגב" ו"הלם כרך", בהצדעה ל"סימנים של חולשה" של ברי סחרוף, במחווה ל"אתניקס" ובשיתופי פעולה עם מוסיקאים בעלי שם בתחום, כמו קרני פוסטל, רם אוריון וכאמור אפילו "הקליק". הוראות שימוש: קחו אותם בכל יום במשך שבוע, ואז אם אפשר בהופעה, שם הם משכנעים במיוחד.