חו"ל זה כאן ממש ממול

שבוע אחרי ההתלהבות התקשורתית מגילוי הצילום הנדיר של "החלונות הגבוהים" בהופעה ב"אולימפיה" בפריז, ובזמן שהלהקה הישראלית שהכי הצליחה בחו"ל, "מינימל קומפקט", מופיעה בהופעות איחוד מיוחדות אנחנו נזכרים בימים אחרים לגמרי, טרם היות העולם כפר גלובלי, כשנסיעה לחו"ל לא הייתה דבר מובן מאליו אלא משאת נפש של כל אמן (שלא לומר של כל אזרח) ישראלי... ארבע דוגמאות מהימים הרחוקים ההם...

"החלונות הגבוהים" וגם האמנים הנוספים שצילומיהם התגלו בשבוע שעבר, "שלישית גשר הירקון", יפה ירקוני וריקה זראי, לא היו לבד. בשנות הששים לא היה כמעט אמן ישראלי מצליח שלא הופיע גם בחו"ל, אם בפני קהילות יהודיות ואם כ"נציגי ישראל" בפני הקהל הרגיל. אמריקה הייתה נורא רחוקה, והגעה אליה הצריכה הפלגה ארוכה באניה, היה מותר להוציא רק מעט כסף לשופינג בחו"ל.. ואירופה ובמיוחד ארצות הים התיכון היו ממש קרובות...

המגמה הזו התגברה אחרי מלחמת ששת הימים, כשהאהדה העצומה לישראל ותחושת היציאה מהמצור והבידוד וגרמה להרבה מאד אמנים ישראלים לנסות כוחם בחו"ל. חלקם, כמו רן אלירן, ריקה זראי, גאולה גיל, הלנה הנדל ואחרים  נשארו בחו"ל והמשיכו שם את הקריירה שלהם, אחדים ניסו לפתח במקביל קריירות כאן ושם, והיו כאלה שבשבילם הגיחה לחו"ל היתה עניין חד פעמי. חדוה ודוד וגלי עטרי זכו בפסטיבלי זמר ביפן, אילנית ושלמה ארצי באירוביזיון, ובמשך כמה שנים בראשית שנות השבעים נדמה שרוב הזמרים המצליחים בארץ שוקלים אופציות לפעילות בחו"ל....אריק איינשטיין הקליט לא פחות מעשרה משירי "שבלול" ו"בדשא אצל אביגדור" בגרסאות באנגלית, שלום חנוך הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו באנגלית, והוציא אותו בלונדון. שלמה ארצי הקליט שירים בגרמנית ובאנגלית, כך גם יגאל בשן וצביקה פיק וקובי רכט ואריאל זילבר ועוד רבים אחרים. חלקם זכו בהצלחות נקודתיות, אך כולם הבינו, שבסופו של דבר, הכי טוב בבית. רק הרבה שנים אחרי, מאמצע שנות השמונים והלאה, הוכיחו אמנים כמו דויד ברוזה, עפרה חזה, אחינועם ניני ואחרים שאפשר לעשות קריירה בינלאומית ולהשאר ישראלי.

"החלונות הגבוהים"

אחרי מלחמת ששת הימים יצאו אריק איינשטיין, שמוליק קראוס וג'וזי כץ, השלישיה הכי מצליחה בארץ, להופעות באירופה עם חבורה גדולה של אמנים וביניהם יפה ירקוני, להקת המחול כרמון, אילן ואילנית, "הכרמלים" ועוד. כולם בליווי תזמורת גדולה בניצוחו של יצחק גרציאני. בסוף 1967 יצא בחו"ל תקליט מופע ב"אולימפיה" בפריז (ששני קטעים מתוכו עלו עכשיו לרשת) בו שרו את "אהבה ראשונה", "כל השבוע לך", "זמר נוגה" ו"אל אל ישראל", שבו, על לחן הלהיט "יחזקאל", כתב יהושע שגיא מילים חדשות, בעברית ובצרפתית. בצרפת יצא גם תקליטון עם הגרסות בצרפתית ול"אל אל ישראל" ולשיר האנטי מלחמתי המפתיע של התקופה, שכתב חנוך לוין "חייל שוקולד". אחרי פריז הגיעה השלישיה גם ללונדון, הופיע בטלוויזיה הבריטית (נו, שמישהו כבר ימצא את זה!) ואף הוחתמה שם על חוזה הקלטה כשעיקר תשומת הלב ניתן לג'וזי כץ. הם הקליטו שני שירים שהלחין קראוס למילים באנגלית של זמר קנדי בשם רלף מרפי, בעיבוד המוסיקאי הבריטי קית מנספילד: "Your Eyes" ו"Maybe Someday". אחר כך, על אותו פלייבק הוקלטו השירים גם בעברית, למילים של איינשטיין: "בואו ונרים כוסית" ו"כמה נעים". אחרי חודשיים בלונדון איינשטיין הבין שהוא אוהב להיות בבית וחזר ארצה. כץ וקראוס נשארו בלונדון והופיעו עוד קצת עם רלף מרפי במקומו של איינשטיין, בין השאר בשירים חדשים (ביניהם לחנו של קראוס ל"בית הערבה") אך הופעותיהם בלונדון דעכו ובתחילת 1968 שלישית "החלונות הגבוהים" כבר לא הייתה קיימת.

אסתר עופרים

אסתר עופרים, אחת הזמרות הכי אהובות ומצליחות בישראל של שנות הששים, כסולנית וכחברת הצד "העופרים" (עם בעלה אבי רייכשטאט) שילבה מתחילת דרכה קריירה ישראלית ובינלאומית. ב1961, כשהיתה בת 18 בלבד, זכתה עופרים בשני המקומות הראשונים במה שהיה סמל התרבות העברית: "פסטיבל הזמר", אך כמעט מיד, לצד חידושים לשירי ארץ ישראל והקלטת שירים חדשים, החלה הקריירה שלה לכלול שירים שאינם בעברית והצלחות גדולות בחו"ל.  בשנת 1962,  היא ייצגה את ישראל בפסטיבל בינלאומי בפולין וזכתה במקום הראשון בשיר "סתיו" , שנה לאחר מכן ייצגה את שוויץ בתחרות האירוויזיון וזכתה במקום השני בשיר בצרפתית, בשנים הבאות הופיע "צמד העופרים" בסיבובי הופעות מצליחים בארה"ב ובריטניה, הוציא חמישה אלבומים שהגיעו לזהב (כולל להיט שכתבו להם במיוחד "הבי ג'יז"), זכו בפרסים ותארים רבים וגם בהישג חסר תקדים לאמן ישראלי: שיר שהגיע ב1968 לראש המצעד הבריטי: "סינדרלה רוקפלה". בישראל השמרנית של שנות הששים היו שראו את הפעילות הזו בחו"ל בעיניים רעות, ובמשך יותר משנה הוטל על הצמד חרם שידור בקול ישראל וגלי צה"ל בשל הופעותיהם בגרמניה. החרם הוסר רק לאחר שהתברר שהצמד אינו מסתיר את זהותו הישראלית ואף מקפיד לכלול שירים ישראלים ברפרטואר שלו. כסולנית נעה עופרים בשנות השבעים בין פעילות ומגורים באירופה וביקורי מולדת לא מעטים. בחו"ל היא מכרה באותו עשור כמיליון עותקים ובארץ נחשבה לסמל איכות אך לא להצלחה מסחרית. מאז חיה עופרים בגרמניה, ומגיעה מידי פעם להופעות בישראל.

מייק בראנט

מייק בראנט היה הזמר הישראלי המצליח ביותר בחו"ל בכל הזמנים. אלבומיו נמכרו במיליוני עותקים בצרפת ובשאר ארצות אירופה, וזאת למרות שהקריירה שלו היתה קצרה מאד. סיפורו הטראגי ככוכב בינלאומי, שהצליח בחו"ל יותר מאשר בארץ, הוא סיפור מאד ישראלי. הוא נולד כמשה ברנד ב1947 במחנה מעפילים בקפריסין להורים ניצולי שואה מרומניה. לאחר שירותו הצבאי הופיע כזמר בעיקר בחיפה וגם בסיבובי הופעות של אמנים בארץ ובעולם. במאי 1969 הופיע בטהרן, אירן, ושם התגלה על ידי הזמרת הצרפתיה סילבי ורטאן, שהזמינה אותו לפריס. שם הקליט שיר ראשון בצרפתית, “Laisse Moi T’aimer” והפך, כמו באגדות, להצלחה מטורפת. שורה של להיטי זהב, תכניות טלוויזיה, כתבות בעיתונים, הופעות מפוצצות , אלבומים מוכרי מיליונים ותופעות של היסטריה... כל אלה לא הרגיעו את נפשן המיוסרת וב1975, כשהיה בן 28 בלבד, הוא שם קץ לחייו. בתחילת שנות ה90 העלה תיאטרון "החאן" את ההצגה "לס מואה טמה" מאת אלדד זיו ובבימויו, שעסקה במיתוס של מייק בראנט מנקודת מבטן של שתיים ממעריצותיו הישראליות, שמקפידות עדיין לעלות אל קברו בכל שנה.

"כוורת"

גם "כוורת", הלהקה הישראלית הכי מצליחה של שנות השבעים, חלמה זמן קצר על הצלחה בחו"ל. הרומן של דני סנדרסון עם שירים באנגלית התחיל עוד כשהיה נער והתחנך בארה"ב, שם כתב שירים ראשונים. ב1972 בסוף ימיו בלהקת הנח"ל הקליט סנדרסון שיר ראשון, LIKE TO TAG ALONG, ניסה ללא הצלחה לעניין חברות תקליטים בלונדון בשירים שלו באנגלית וכנכשל הקים את "כוורת" לגמרי בעברית. בראשית 1974, כשהאלבום הראשון שלה, "סיפורי פוגי" הוא הצלחה חסרת תקדים נבחרה "כוורת" לייצג את ישראל בתחרות האירוביזיון. סנדרסון תרגם כמקובל, שניים מלהיטיה לצורך תקליטון בחו"ל. "נתתי לה חיי" הפך ל"She Looked Me In The Eye", ו"המגפיים של ברוך" ל"Morris And His Spider". שנתיים ושני אלבומים נוספים אחרי, החליטו חברי "כוורת" לנסות לכבוש את אמריקה. סנדרסון תירגם את להיטי הלהקה לאנגלית, החברים עשו חזרות במשך כחצי שנה, ויצאו לסיבוב הופעות בארה"ב. בבכורה בניו יורק התברר להם שהקהל מעדיף שהשירים ישארו בעברית ומוכן לקבל את המערכונים באנגלית. השילוב המיוחד הזה עלה יפה, ו"כוורת" נדדה בסיבוב הופעות מצליח מחוף לחוף, דרך קנדה ועד מקסיקו. הלהקה הצליחה גם לעורר עניין בקרב חברת התקליטים "פולידור" שהזמינה אותם לאודישן. הם שרו שני שירים באנגלית: לחנו של שמיר ל"ערב של יום בהיר" ולחנו של סנדרסון ל"בקצה המערב" אך לא הצליחו לשכנע את אנשי החברה שיש סיכוי מסחרי לחומר שלהם.
זמן קצר לאחר מכן, בספטמבר 1976, הלהקה התפרקה כשהקלטה האחרונה שלה היתה שיר באנגלית בשם "Lesson In Love". השיעור העיקרי של סנדרסון וחבריו היה שהם צריכים לעשות את זה בעברית.