אסף אמדורסקי

צילום: יוסי צבקר

אתה צריך אהבה ישנה

העובדה שאסף אמדורסקי עומד להופיע במופע חגיגי ומיוחד עם "סימפונט רעננה" (ב4 ביוני, במסגרת סדרת "קלאסי רוק" באופרה הישראלית) משמחת  ומרגשת אותי במיוחד. לא שהוא היה זקוק לגושפנקת ההופעה הזו  כדי לבסס את מקומו כיוצר משמעותי, אבל בכל זאת יש בתג "הקלאסי" עוד טפיחה קטנה על השכם, עוד הכרה בכך שיש ביצירה שלו מספיק חומרים ראויים לא רק בקרב חובבי הפופ-רוק אלא המוסיקה "הרצינית", בעיני יש בכך ניצחון מסויים לדרך הלא פשוטה ולא מתפשרת שבה בחר ללכת, ולאלה שהאמינו בו.

כן כן, אני לוקח את זה ממש אישי... כאחד שעוקב אחריו באהבה, שלא לומר בהערצה, מאז שהיה נער ממש צעיר, אני מרגיש שיש בינינו מין ברית של יוצר-מאזין (שבמקרה גם משמיע אותו ברדיו וכותב עליו בעיתון). אני רואה אותו עובר כל מיני תלאות ותהפוכות אישיות ומשפחתיות, חווה  תקופות לא קלות, וממשיך בלי הפסקה ליצור ולהתחדש ולמצוא דרכי ביטוי שאינן צפויות מראש. אף פעם לא ללכת על בטוח אלא על המעניין והמאתגר, לא לעשות רק את מה שיביא את הלהיט הבא ובכל זאת להצליח ליצור מוסיקה פופולרית.

 יש משהו מטעה בתדמית התקשורתית של אמדורסקי. בגלל הייחוס המשפחתי  כבנו של אחד מגדולי זמרינו בני אמדורסקי ז"ל, או אולי בגלל החיוך הגדול שלו והדרך בה הוא מתבטא מידי פעם, נראה כאילו הכל הולך לו בקלות, כאילו הוא לא מתאמץ ואולי אפילו מחפף מתוך ביטחון עצמי מוגזם. זהו שלא. יצא לי לראות אותו לא מעט בעבודה, גם בשנה האחרונה, למשל כשהפיק את החידוש לשירי האלבום "שירי חג ומועד ונופל" של מאיר אריאל ז"ל, או כשהתארח בתכניתי בגל"צ עם המופע של שירי אלבומו האחרון "צד א"... ונתקלתי במוסיקאי סופר מקצועי, קפדן ומשקיען, כזה שמתעכב על כל פרט ומתעקש לעבוד עליו עד שהוא מושלם בעיניו. אין חפיף, אין "יהיה בסדר". הוא מתעמק ובודק ולא מוותר. אני בטוח שרועי אופנהיים, המנצח והמנהל המוסיקלי של המופע התזמורתי, והמעבדים השונים של השירים, זהר שרון, חי מאירזדה, אמיר לקנר, אשר גולדשמיט ואורית גוראל, יגלו שאסף אמדורסקי הוא דעתן לא קטן, שיודע מה הוא רוצה ומתעקש לקבל אותו.

צילום: יוסי צבקר

קחו למשל את אלבומו האחרון "צד א" (וכדאי שתאזינו לו...). אותו הוציא לפני שנה וקצת, כשהיה בן 40 בדיוק. זה היה אלבומו העשירי, והוא היה רענן ומלא חיים ונורא יפה כמו אלבום חדש של יוצר צעיר שנלחם על מקומו. האלבום ההוא יצא רק שנתיים אחרי "הרי את" המצויין והמאד מצליח עם שירים כ"רכבת לצפון", "יש לך מקום", "ביחד" והשיר הכי יפה שלו בכל הזמנים: "בראשית". המון חומר טוב (לאלבום ההוא צורף דיסק בונוס עם עוד חמישה קטעים) וכל זה בתקופה של סערות משפחתיות מחד והתמוטטות תעשיית הדיסקים מאידך. בתוך כל הבלאגן עדיין מחדש ומרגש, ממשיך לחפש את הדבר הבא, לא מפסיק ליצור שירים מצויינים. מוציא "אלבום" כמו פעם. לא אוסף סתמי של "סינגלים" אלא שבעה שירים שמתחברים יחד ליצירה שלמה המקבלת משמעות בהאזנה לה בשלמות. פרט לשיר אחד, כל השירים ארוכים ולא מתחשבים בדרישות הרדיו של ימינו... "הרחובות ממריאים לאט" (מילים של דוד אבידן) נמשך 5 דקות, "איפה את היום", שש וחצי, ו"זוג משמיים" לא פחות מתשע וחצי דקות... זו לא מדובר תחרות "של מי יותר ארוך" אלא באמירה אמנותית כמעט מהפכנית באווירת המסחור של ימינו: אמדורסקי אמנם עושה פופ, הוא לא אמן ג'אז, פרוג או אבנגרד, אבל חשוב לו לתת לשירים את הזמן שלהם, את המקום לנגינה, את המרווח להתפתחות... כמה שיותר רחוק מכיווץ המוזיקה ללהיטי אינסטנט מיידיים. זה לא מה שמנגנים עכשיו ברדיו, אבל זה הראש שלו והוא הולך עם זה עד הסוף. שירים מצויינים, חמים ועשירים.

צד א

הבחור פשוט גאון. מוזיקאי מגוון ורב ידע, ומלא רגש, וחכם, שגם שר נהדר ומנגן בכל הכלים... מאז מתי כספי של שנות השבעים לא היה כמעט דבר כזה במוזיקה הישראלית.

ובעצם הוא היה כזה במשך רוב הקריירה שלו. למעט תקופת משבר יצירתי (או אולי שעמום מצטבר) בתחילת שנות ה2000 כשהודיע על פרישה מיצירת "שירים" ומעבר ליצירת האוס בארה"ב, אמדורסקי כל הזמן ממציא את עצמו מחדש ועם זאת שומר על הצליל האישי שלו.

בראשית שנות התשעים הוא  היה בין הכוחות החדשים שיצרו  את "מהפכת הרוק הישראלי" של התקופה, כמנהיג "תערובת אסקוט" (עם ירמי קפלן ועמיר ג'נגו רוסיאנו) שהוציאה אלבום בהפקה מוסיקלית עצמית (באמצע 1991). כבר אז הוא היה מוסיקאי שניגן בהמון כלים (גיטרות, תופים, בס, קלידים וחצוצרה) ואחד מראשוני המשתמשים בסמפלרים. באלבומי הסולו שלו המציא שילוב מקורי בין רוק ודאנס, והקליט מספר רב של להיטים (ביניהם "אהבה חדשה", "רבים הימים", "יקירתי", "חרש, ביבבה", "השמיים הכחולים", "מעיין", "הוא האמין לה", "אל תדאגי" "שיעברו הימים",  "15 דקות", "כוכב", "חלום כהה", "רוך וקושי" ועוד). אמדורסקי יכול לעשות את הכל לבד, אבל הוא אוהב לשתף פעולה עם מוזיקאים אחרים. גם באלבומיו וגם כמלחין וכמפיק ללא מעט זמרים אחרים, מאביו בני אמדורסקי ז"ל, דרך ורד קלפטר, מיכל אמדורסקי, להקת "רעש", ג'וני שועלי, "ביקיני", אביתר בנאי, שרונה ודניאלה פיק, מיכל אמדורסקי, "החברים של בני", קורין אלאל, עופר אקרלינג, חיים לרוז, שלומי שבן, עברי לידר, אושיק לוי, שולי רנד  ועוד רבים. הוא אפילו רמיקסס אלבום שלם לשלמה ארצי... הוא תמיד עשה המון דברים ביחד, מפופ קליל דרך פיוז'ן ג'אז רוק ועד מוסיקה אלקטרונית.

לצד אלבומי השירים שלו הקליט אלבום הצדעה לשנות השמונים, "קדימה אחורה", יצר פסקולים לסרטים ותכניות טלוויזיה ביניהם "האסונות של נינה" ו"הבורר" והשתתף בהמון מחוות וערבי הצדעה לאמנים שגדל עליהם. עכשיו כבר אפשר לגדול עליו.

והנה תזכורת לאיך זה נשמע בהופעה (לא עם תזמורת סימפונית) אלא באולפן גל"צ

בתכנית "מוזיקה היום" 23.1.20111. אסף אמדורסקי בשירה, גיטרה, סינתי, קלידים. תום דרום בקלידים, מחשב וקולות. קרני פוסטל בצ'לו, קולות, הארפ, קסילופון. אור אדרי בבס וקולות. רון אלמוג בתופים. הרחובות ממריאים לאט רעידת אדמה זוג משמיים רכבת לצפון איפה את היום בתוך הנשימות סאונד: דני אור ורפי קופפר