רונית ברגמן מהרעש אל השקט

ברגמן אז ועכשיו

פעם, לפני מיליון שנה (ליתר דיוק בראשית שנות התשעים) פעלה בארץ להקה מפתיעה, אפילו באווירת החיפוש-צליל-חדש של אותם ימים, "פלסטיק ונוס". זה היה אחד הנסיונות הראשונים (והבודדים) ליצור בארץ "נוייז". רוק אנרגטי, לא מלודי, כשהשירה והגיטרות מעורבבים זה בזה, והצליל עמוס דיסטורשנים ופידבקים. הם שרו בעברית ובאנגלית, הוציאו אלבום אחד, ומאחר שבארץ לא מצאו קהל מתעניין מספיק המשיכו לפעול בחו"ל.  "פלסטיק ונוס" היו הזמרת והכותבת-מלחינה רונית ברגמן, בן זוגה הגיטריסט והמלחין יורם גור, המתופף דיימונד (אילן אברמוביץ' ז"ל) ונגנית הבס הגר מגן. הופעותיהם במועדוני תל אביב וחיפה הם משכו את תשומת לבו של יהודה בן מוחה מאנשי "האוזן השלישית", והוא החליט להפיק להם אלבום. במאי 1991 הוקלטה הופעה של הלהקה במועדון "פינגווין" ובהמשך השנה יצא אלבומה הראשון של הלהקה ובו שירים שכתבה ברגמן והלחינו ברגמן וגור. שיר אחד, "רק אם תחבק" הושמע קצת ברדיו וצולם לקליפ, אך באופן כללי, למעט חוגים מצומצמים של חובבי מוסיקה אלטרנטיבית, "פלסטיק ונוס" התקבלה כחבורת חייזרים שלא שייכת לכאן. נסיונותיה להשתלב, למשל כשב"פסטיבל ערד" 1992 השתתפה בהצדעה ל"תרנגולים" בגרסה מטורפת ל"שיר השכונה" לא הפכה אותה ל"מקובלת" וחבריה החליטו לעזוב את הארץ ולנסות כוחם בחו"ל. בתחילת 1993 הם עזבו.

מתוך עטיפת "פלסטיק ונוס"

את הרגע הזה, של האכזבה והפרידה והיציאה לחיים חדשים, תעד אז ניר ברגמן, אחיה הצעיר של רונית בסרט קצר שהגיש כמבחן ללימודיו בבי"ס לקולנוע סם שפיגל. מאז הפך ניר ברגמן  לבמאי קולנוע וטלויזיה מוערך ומצליח ("כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי", "מעורב ירושלמי", "בטיפול" ועוד) ועכשיו הוא חוזר אל סרטו הראשון (הוא היה אז בן 22) "רעש בשקט" ומוציא אותו בדיוידי במארז עם האלבום של "פלסטיק וונוס" (בהפקת "אוגנדה").

גם אחותו הגדולה רונית עשתה מאז כברת דרך אמנותית יפה. בשנות התשעים היא המשיכה לפעול בלונדון במסגרת "פלסטיק ונוס", עם יורם והגר אך ללא דיימונד שנשאר בארץ. בהרכבים שונים הוציאה הלהקה שם עוד שני אלבומים , הופיעה לא מעט באירופה (וגם קצת בישראל) אך ב1997 יורם גור נפצע קשה בתאונת דרכים ופעילות הלהקה נקטעה בשיאה. מאז יורם שב אט אט לפעילות, אך מותו של מתופף הלהקה המקורי דיימונד ב2005, ביטלה את אפשרות איחוד ההרכב המקורי, ובלי דיימונד, לדברי חברי הלהקה, זה לא היה אותו דבר.

מתחילת שנות ה2000 גרה ברגמן במקדוניה, שם נישאה למוסיקאי מקומי בשם דארקו ינבסקי, לשניים שני ילדים ורונית ממשיכה לעשות אמנות. היא מוציאה ספרי שירה וממשיכה ליצור מוסיקה ביחד עם בעלה ומוסיקאים נוספים במקדוניה.

UNDONE

ב2005  יצא אלבום שלהם כלהקת "ONE OF US" ואחר כך הם הקימו הרכב בשם "UNDONE" שהוציא עכשיו דיסק שני, בשם "INDEED". דיסק שנוצר בג'אם סשן של שלושה ימים, בין רונית שכתבה את השירים ושרה ובין שני נגנים, דוריאן ג'ובנוביץ' שניגן  בעוד, באס, כלי הקשה ותכנותים. פיליפ מיטרוב בפסנתר, גיטרה, קאבאל ווכלי הקשה. הגר מגן לא ניגנה בהקלטה אבל השתתפה ביצירה כמעצבת העטיפה.

התוצאה היא אלבום נורא נורא יפה שמשלב רוק ואלקטרוניקה ופסיכדליה ומוסיקה אתנית, הצלילים ממזרח אירופה מתחברים למוסיקה הים תיכונית, והמילים בעברית, אנגלית ומקדונית, יוצרים אווירה קסומה שמבטלת גבולות בין ארצות וסגנונות. מה זה? מוזיקה ישראלית? מקדונית? בריטית? ... כנראה שהכל ביחד. מי שזוכר את רונית ברגמן של "פלסטיק ונוס" ושוכח שאנשים משתנים עם השנים יופתע מהמוסיקה שלה, הזעקה והכעס של הימים הרחוקים ההם התחלפו באמירה הרבה יותר נגישה ונעימה לאוזן המאזין שאינו  חובב נוייז הארד קור. הכאב עדיין ישנו, אבל הוא עטוף בשכבות של יופי. אולי עכשיו, בגישה החדשה, תוכל רונית ברגמן לזכות לקצת יותר תשומת לב גם אצלנו. הוצאת האלבום כאן (או יבוא מסודר שלו) וארגון סיבוב הופעות כאן יכול להיות התחלה טובה...

הנה שיר מהאלבום