כל החתיכים אצלך

אני שרה שירים שלא כולם

חייבים לאהוב. 

וזה פסדר  

(מתוך "הכל בסדר")

את "כל החתיכים אצלי" שמעתי לראשונה בגמר "רוקרימון" בשנת 2007 כשהלהקה שהוקמה במיוחד לצורך התחרות, בהופעה פרובוקטיבית מצחיקה מטורפת לקחה את המקום הראשון.      שלוש שנים אחרי התברר שמה שאולי נראה כמו גימיק שהצליח, בעיקר בגלל השם, הוא התחלה של להקה אמיתית שעובדת ברצינות. ב2010 יצא אלבום הבכורה של הלהקה, "כל החתיכים אצלי" בהפקת איתמר אשפר ובעיבודים משותפים לו ולחברי הלהקה: איה זהבי פייגלין בשירה וגיטרות, גלעד מאיר בגיטרות וקולות, נמרוד לביד בבס וקולות והוד שריד בתופים. האלבום הציג אותם כחבורה מגובשת שמצאה צליל מיוחד. כמה רגעי נגינה מצויינים (למשל סולו גיטרה רצחני ב"מתישהו") כמה פרובוקציות בטכסטים ("שבעים איש עומדים לתור ללקק לך בכוס"), גרסת כיסוי מעצבנת ל"למה לי לקחת ללב: של אריק איינשטיין ושלום חנוך, ושירים בעלי פוטנציאל להיטי  דווקא בכלל הגישה ההומוריסטית בהם (וקודם כל "פולניה" שנשמע כמו מפגש בין ריף כהן לנינה האגן) וכמה שירים ממש טובים ובראשם "נימי", שהוא, יחסית, עדין ופחות רוקנ'רולי.

חלפו רק שנתיים, עמוסות בהופעות רוק מכוסחות ופעילויות גם כבודדים, איה זהבי פייגלין ניסתה את כוחה ב"כוכב נולד 7", הפילה את השופטים באודישן בשיר אהבה /שנאה לאחד ש"כוס אמא שלו" (ציטטה מתוך השידור החי) ואפילו הומלצה על ידי נינט כ"נערת הרוק הבאה") גלעד מאיר והוד שריד, שני קיבוצניקים שניגנו ביחד בלהקות שונות עוד בנעוריהם, מנגנים כבר מ2007 בלהקה של יהודה עדר,  נמרוד לביד ניגן בין השאר עם עופר זמיר וכולם ביחד עובדים בעיקר על "כל החתיכים אצלי". עכשיו יצא האלבום השני שלהם (2#), הפעם בהפקה מוזיקלית של חבר הלהקה גלעד מאיר והוא, כמו הראשון, כולו שירים שכותבת ומלחינה איה זהבי פייגלין. הבחורה הזו היא ה-עניין בלהקה. נמוכת קומה, צולעת קלות בגלל סרטן שהיה לה ברגל בגיל שש היא מראה לכל העולם שבתוך המוזיקה שלה היא ענקית. לא עושה חשבון לאף אחד, לא על הבמה בה היא מנגנת ושרה כמו כוכבת רוק אמיתית, ולא בכתיבה שלה שבה היא משלבת ציניות ורגישות והומור והרבה כאב. בין שירי האלבום החדש "אני רוצה למות" (בשביל לראות מי יבוא ללוויה שלי) , "צולעת" (וכמה שאני מנסה להיות פחות צולעת אני לא מצליחה), "הכל בסדר" (אבל איכשהו  דמיינתי שזה יהיה יותר), "בפקולטה למדע מדויק", (איך לא המציאו עוד פצצה נגד לב שבור) "ילדה קטנה ומכוערת" (לידה שלי אני לא אשקר) ובעיקר שיר הפך ללהיט בגלגלצ: "כל הסיבות" (לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לדעת שיש לי את כל הסיבות בעולם להיות מאושרת איך זה קורה שאני עוד לא שם אני חושבת). "מספר 2" הוא אלבום מצויין, באזניי הרבה יותר מוצלח מהאלבום הראשון, גם בכתיבה וגם בביצוע. בתוך שפע האפשרויות האינסופי של אלבומים שיוצאים אצלנו עדיין ולמרות הכל, כדי לשים אליהם לב אל "כל החתיכים אצלי".

מימין: גלעד מאיר, הוד שריד, איה זהבי פייגלין, נמרוד לביד

מסע הבחירות של פייגלין

עכשיו יש למתעניינים הזדמנות מיוחדת לשמוע את הלהקה הזו בהופעה חיה. השבוע יוצאת הלהקה לסיבוב הופעות ארצי, בעקבות "מסע הבחירות של מאיר אריאל" שהתקיים לפני 25 שנה (בסוכות 1987) כשאת מאיר אריאל מלווה אז להקת "קאריזמה" (יהודה עדר בגיטרה, מיקי שביב בבס, רע מוכיח בתופים, וי. קוטנר בכלי הקשה). בעקבות המסע המקורי תנדוד הלהקה בהופעות חינמיות מקריית שמונה ועד אילת, וכמו במסע ההוא שתועד בסרטו של הבמאי אידו סלע, יתועד המסע העכשווי בסרט שמביים חן שיינברג  (מי שביים את הסרט התיעודי "שמים שרוטים של גלויה" על "נושאי המגבעת").

"מסע הבחירות של כל החתיכים" יצא לדרך ביום שני בבוקר, יעבור בקריית שמונה, כרמיאל, עכו, עפולה, טבריה, קיבוץ משמרות (בהופעה ביום שלישי בה יתארחו שניים מחברי "קאריזמה", יהודה עדר ואנוכי וגם איתן גדרון חברו של יהודה עדר מאז ימי "תמוז"), ימשיך לעין השופט, שדרות, באר שבע, ירוחם ויוטבתה, ויסתיים בתל אביב, בהופעה חגיגית ב"בארבי" במוצ"ש.

וככה הם נשמעים (ונראים) בהופעה... באולפן גל"צ בתכנית מוזיקה היום

http://www.kutnermusic.com/2012/06/23.html

שבק ס בהופעה!!!

לקראת הופעתה בפסטיבל הרגאיי, ב28.8, בגן סאקר בירושלים

הופיעה להקת שבק ס בתכניתי "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב12.8.2012

אסף סיטון ובר דותן: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

שב"ק ס

מוקי, חמי, מירו ונימי: שירה וראפ. פילוני בגיטרה, קולות ומחשב

פלומפי בגיטרה, דוידי בבס, תומר צדקיהו בתופים

חמרמורת

מכופף הבננות

פרה פרה

נופל וקם

משיח

אין כבוד

לשבט: לקום

דוידי

תומר

צדקיהו

פלומפי

מוקי

נימי נים

חמי

מירו

שבק ס חוזרת

האימפריה מכה שנית 

הדרך ארוכה ומפותלת

אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם

אף פעם לא אפסיק ללכת

אני נופל וקם נופל וקם

עובר גשר ועוד גשר

אני נופל וקם נופל וקם נופל וקם

כמה ארוכה היא הדרך

אני עומד איתן עם ראש מורם

כמה שהדרך ארוכה ומפותלת

אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק

משאיר מאחורי את הפחדים ואת הצער

הכל הוא הכל אני חייב להמשיך

כל מה שקורה אני יודע שצריך לקרות

אני האש שלא תוכל לכבות

המוזיקה תיקח אותי למעלה ולעומק

הדרך ארוכה ללכת בה זה לחיות...

כך, באחד השירים הכי מוצלחים בקריירה שלה, סיכמה "שבק ס" את הקריירה שלה עד שנת 2000, עת הוציאה את אלבומה הרביעי והטוב ביותר "כנען 2000" ו... התפרקה בשיאה. מתברר, בדיעבד, שבשיר הזה הלהקה גם חזתה את עתידה. המשבר הקשה שעבר על הלהקה עם הוצאת האלבום ההוא תועד היטב בסרטו של הבמאי ירון בן נון (שנקרא גם הוא, כמובן, "נופל וקם") אך מתברר, כמאמר הקלישאה, שכל סוף הוא גם התחלה. 12 שנים אחרי ו"שבק ס" חייה וקיימת וממשיכה לפעול במרץ. אמנם  לא באותה אינטנסיביות יומיומית שהכירו חבריה בשנות התשעים, בכל זאת הם כבר בני כבר לא ילדים... וכבר יש להם ילדים, אבל בהחלט בכמות פעילות כזו ששומרת אותה כאחת הלהקות הפוריות במוזיקה הישראלית של שנות ה2000 והם התחילו כבר לפני 20 שנה....

מאז הפירוק של שנת 2000 המשיכו השבקניקים לפעול בכל מיני הרכבים ושותפויות. ה-כוכה בין חברי ההרכב הוא כמובן מוקי שהוציא (עם חברו לשבק ס פילוני) שלושה אלבומי סולו (כולל הלהיטים "כולם מדברים על שלום", "ילדה סוכר", "האדמה בוכה" ו"אלוהים"), מוקי גם הוציא אלבום עם להקת "יוסלס איי.די" ושיתף פעולה עם פורטיס וסחרוף, סקאזי, יזהר אשדות, שלמה ארצי ואחרים. הוא גם בנה קריירה כשחקן כשהשתתף בסרטים "כנפיים שבורות" ו"תיאום כוונות" בסדרות הטלוויזיה "שבתות וחגים", "יחפים" ו"פעם בחיים" וגם במחזמר "הלהקה". המפיק המוסיקלי והגיטריסט פילוני עבד אחרי שבק ס גם עם מוש בן ארי, חמי ומירו הוציאו אלבום כ"חלוצי החלל" וחמי גם משתתף בלהקת "בותימזוג" של כפיר רימוך... ובכל זאת הם לא מוותרים גם על המפגשים ביניהם. נראה שעכשיו אפילו יותר כיף להם להיות גם ביחד מידי פעם. הכל בגלל האהבה. יש בין חברי הילדות האלה אהבה אמיתית שחזקה מכל המחלוקות האמנותיות ומאבקי האגו ומאחדת את הלהקה בהרכבה המלא ביותר: הראפרים / זמרים מירו (עמיר ירוחם), מוקי (דני ניב), חמי (כפי ארצי) ונימי נים (נמרוד רשף). נגן הגיטרה, המחשב והמפיק המוסיקלי פילוני (דני קרק), הגיטריסט פלומפי (אמיר בסר), נגן הבאס דוידי (דויד מוסקטל) ושני מתופפים (לא ביחד): ג'יימס (גל סיוון) ו"הגיע זמן שימצאו לו כינוי" (תומר צדקיהו). בהקלטות האלבום החדש משתתפים גם יעל דקלבאום בקולות בשיר אחד, תומר מוקד בבוזוקי בשיר אחר וגדי סרי בכלי הקשה. אל כסא המפיק המוסיקלי חזר יוסי פיין (שעבד עם השבק בשני אלבומיה הראשונים) וכך, ארבע שנים אחרי חזרתם לפעילות כלהקה באלבום "בום קרנבל" הם מוציאים עכשיו אלבום חדש, מצויין, "פרה פרה". 

שמונה שירים מהודקים עמוסים ברעיונות מוסיקליים מדליקים, כולל ריף-מטאל פה, נגיעה מזרחית שם, רגאיי והיפ הופ ופאנק וקולות שירה שאף פעם לא נשמעו אצלם... הרבה כיוונים שונים שמוכיחים ששבק ס לא שכחו שום דבר ולא איבדו מעוקצם. כמו תמיד הם יודעים לעשות שמח ולברוח מהמציאות, ויותר מתמיד הם גם לא מוותרים על האמירה "הרצינית" על מצבנו כאן ועכשיו בכנען 2012. כעס על נושאים חברתיים ופוליטיים ותרבותיים... וגם על הטלוויזיה כמשקפת ואפילו יוצרת את המציאות:

לשבט: לקום!

תוכניות מציאות זה לא מציאה,

אז בוא צלם, צלם לי את היציאה,

תצטרף לנסיעה זו תרבות בשיאה,

המיטב של המיטב שהחברה מציעה.

כולם רוצים להיות איתי בבריכה,

מינימום בגדים מקסימום ליחה,

את הפאנץ' של הבדיחה נסדר בעריכה,

עם כמה צחוקים מוקלטים חה חה חה חה חה.

נושא לשיחה, בידור לכל המשפחה,

אחרי הפרסומות נשדר גם ת'שפיכה,

 5 שניות של תהילה, לא צריך שום עלילה -

תעמיסי 100 cc נוספים אצלך בציצי.

צלם, צלם ואל תחמיץ, את זאת בורח לה הציץ,

ואם השר פתאום הפליץ נדפיס וגם נפיץ.

מי זכה במיליון? מי המוקיון של המדינה?

תעקוב כל העונה ותשרוף את האונה.

אם אתם רואים את זה, בבטן מרגישים את זה,

עכשיו אתם קולטים את זה-אנחנו לא לבד.

אפשר עוד לתקן אם נצליח לדמיין,

אף פעם לא נהיה לבד, נקרא בקול אחד -

לשבט: לקום!

לשבט: לקום!

לשבט: לקום!

אף פעם לא נהיה לבד, נקרא בקול אחד.

הכנסייה בת 20

20 שנה ל"כנסיית השכל"
"כנסיית השכל" חוגגת 20 שנה לתחילת דרכה בהופעה חדשה ומיוחדת עם מיטב להיטיה בעיבודים חדשים ובליווי "התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון". לקראת ההופעות, הראשונה בהן הלילה בזאפה אמפי שוני, הגיעה הלהקה בליווי ששיה מתוך "האנדלוסית" להופעה בתכניתי מוזיקה היום בגלי צה"ל.

על כנסיית השכל

http://www.kutnermusic.com/2012/07/blog-post_8923.html 

רן אלמליח

יורם חזן

דניאל זייבלט

דוד רז

דני אור: סאונד
יעל אלין קוטנר: צילום

כנסיית השכל עם נגנים מהתזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון

יורם חזן בשירה וגיטרה, דויד רז בגיטרה, רן אלמליח בבס וקולות,

עמי רייס בקלידים וקולות, דניאל זייבלט בתופים

תום כהן במנדולינה, עיבודים, ניצוח, אליהו אביכזר בקאנון, יצחק ונטורה בחליל ניי

ליאור בוקר בגיטרה פלמנקו, אייל יהב בצ'לו וגלעד אמסלם בדרבוקה

מעל היום

למיה יש אקדח

בואי מהפכה

ואת מתפשטת

ילדתי

האוייב נמצא בפנים

ידיים למעלה

קאנה וואחדה

השיר מהגן

תום כהן

עמי רייס

אייל יהב, ליאור בוקר וגלעד אמסלם

אליהו אביכזר

יצחק ונטורה

והנה הם בצילום YNET http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4270170,00.html

שלום גד

שלום גד
יש רק אחד
והוא מאד מאד מיוחד
בלהקה וגם כשהוא לבד
והכי עם אלי שאולי יד ביד
(חמשיר עם עממי עתידני)

את הדיסקים שלו מוציא שלום גד בשנים האחרונות רק ברשת
http://shalomgad.bandcamp.com

לקראת הופעות עם האלבום החדש והנפלא "ירושלים"
ביום שלישי 21.8 בלבונטין 7
ביום חמישי 6.9 באוזן בר
הופיע שלום באולפן "מוזיקה היום" בגל"צ ביחד עם אלי שאולי, שותפו עוד מימי "פונץ'"...

שלום גד בשירה וגיטרה, אלי שאולי בגיטרה ושירה

פשקווילים של אהבה

בני אדם

מישהו לקחת הביתה

בסוף המדבר

סאונד: גראם ג'קסון ודני אור

צילום: יעל אלין קוטנר

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4276568,00.html

אוריון האחרון

האחרון?

בדרך כלל אלבומים שנושאים את השם "האחרון" כוללים הקלטות של אמנים שהלכו לעולמם או להקות שהתפרקו, או, מידי פעם, של אמנים שהחליטו שזהו זה, הגיע זמן לסגור את הבאסטה ולפרוש... "האחרון" של רם אוריון, אל דאגה, הוא של אמן חי וקיים ומאד פעיל. בשיחה איתו הוא מערפל את הפרשנות לשם ולא מבהיר אם זה "האחרון עד עכשיו" או "האחרון" מכיוון שכנראה יותר לא יוציא עוד אלבומים בעתיד. לא שיפסיק חס וחלילה ליצור מוסיקה אלא שפורמט האלבום כבר חלף מהעולם לטובת האמפישלושים, ואם כבר אז אולי את התקליט הבא הוא יוציא בתקליט ויניל כמו פעם. כסימוכין לטענה זו עטיפת הדיסק "האחרון" מלאה בצילומי פורמטים שחלפו מהעולם ממש לא מזמן: קסטת וידאו, סרט קולנוע, קסטת אאודיו, תקליט ויניל, דיסק פלופי, שקופית ועוד. אפילו העטיפה החיצונית נראית כמו משהו משהו שמישהו צרב בבית. ועם זאת, נדמה לי שאוריון התכוון גם למשהו נוסף. זה לא "האחרון" שלו כי כבר לא יעשה דיסקים, אלא הוא, רם אוריון, אחד מאחרוני המוהיקנים של התייחסות למתכונת של "אלבום" כאל הדרך הנכונה והאמיתית להוציא את המוסיקה שלך. יש משמעות לצירופם ביחד של 11 השירים באלבום, יש חשיבות לסדר שלהם, יש ביניהם מכנה משותף, החיבור ביניהם יוצר מגוון של צבעים וטעמים והעיקר... הם מסכמים אותך בתקופה מסויימת בחייך. שירים מקריים ברשת לא עושים את זה, הם אולי (בוודאי) יגיעו להרבה יותר מאזינים, אבל הם לא "אלבום". לא היצירה השלמה שלך ברגע זה.

וכל הדיון הזה לא היה משנה בכלל אם לא היה מדובר באלבום מצויין שכדאי לשים לב אליו, גם אם הוא בפורמט שעבר מן העולם.  "האחרון"  הוא ברובו אלבום רוק גיטרות חזק ומסעיר (למרות שהשיר הראשון שנחשף מתוכו "אהובתי בת החלוף" נפתח דווקא פסנתר) שבו אוריון משתף המון חברים בנגינה בסגנונות שונים, והפעם שם דגש מיוחד על הטכסטים, כשהוא מלחין שירה (במובן של "פואטרי") שהוא אוהב במיוחד ובשנשעמת בפיו מאד טבעית ומתאימה לו. אולי בגלל שהוא בוחר בשירים של יוצרים עכשוויים (להבדיל מהמשוררים "הקלסיים" שרבים מלחינים משיריהם ב30 השנים האחרונות). מילים של שר דורי מנור ("מכתש"), דורית רביניאן ("אהובתי בת החלוף", "תדברי אתי"), אנה הרמן ("מהמ"), רועי פרייליך, מ"נערות ריינס" שגם מנגן באלבום ("עשן", ניצחון 2.0") ושמעון אדף ("הליכה") שמשתתף בשירה. טכסט אחד ("לא משנה") הוא של אסף גברון, חברו של אוריון ללהקת "הפה והטלפיים", שני שירים ("מה" ו"אולי") הם למילים של אוריון עצמו, וקטע אחד ("הרקטה") הוא אינסטרומנטלי ומבוצע ביחד עם להקת "רוצי בובה". אני מקווה שזה לא יהיה באמת האלבום האחרון שלו, ולא חשוב באיזה פורמט, אבל אם כן אפשר לומר בביטחון שהוא סיים בשיאו. 

תמצית ההיסטוריה: אוריון החל את דרכו המוסיקלית בסוף שנות ה80 בצמד הדה בושס (כשמה של העיתונאית הנודעת), עם הגיטריטס-זמר (ולימים מבקר ומגיש הטלוויזיה) רוגל אלפר. ב1988 הקים אוריון את הרכב "הפה והטלפיים" עם אהד פישוף ואסף גברון, ששומרת מאז על מסורת של הוצאת אלבום כל שש שנים.

ב1989 הצטרף ללהקת "נושאי המגבעת" וניגן באלבום הלהקה, "מי רצח את אגנתה פאלסקוג". עם פירוק הלהקה ב1991 ניגן אוריון בשני ההרכבים שיצאו ממנה: הראשון ליווה את צביקה פיק בהופעותיו, והשני "הבא בתור הוא כלום" ביצע גרסאות מינימליסטיות לשירי הלהקה כולל שני שירים שאוריון השתתף עם אוהד פישוף בכתיבתם: "נושאי המגבעת ואני" ו"חומר חדש".

ב1992 הצטרף אוריון ללהקת "כרמלה גרוס ואגנר" של ערן צור בטרם ואז נסע ללונדון., שם ניגן עם מוסיקאים שונים, ביניהם ענבל פרמוטר ז"ל (איתה הקליט כזמד בשם "INBALANCE"). הוא גם הקים שם להקה בשם "בתרי זוזיי" שהופיעה רבות בבריטניה.בחזרה בארץ ב1996 הקים אוריון גרסה עברית ל"בתרי זוזיי" עם המתופף הבריטי סטיב מריוט, והבסיס (הישראלי) לאון רוזנברג. ב1999 הוציאה הלהקה אלבום בשם "בתיאבון" , ב2000 עוד מיני אלבום עם ששה שירים והתפרקה.מאז אמצע שנות התשעים אוריון ניגן בכל מיני הפקות של אמנים אחרים, הלחין לאחרים (למשל לאיגי וקסמן את "תישא אותי לאשה" ו"פחד"), רוגל אלפר, ערן צור, ביר שבע, שילה פרבר, דפנה והעוגיות ועוד. הוא גם הקים לייבל עצמאי בשם RA RECORDS.

משנת 2004 פועל אוריון גם כסולן. הוא הוציא מספר מיני אלבומים, ובשנת 2007 אלבום בכורה בשם "כן". עכשיו, כמעט בן 45, הוא מוציא את "האחרון". כל סוף הוא התחלה.

והנה רם אוריון מציג חלק משירי האלבום החדש בתכניתי "קוטנר בתשע":