גידי גוב קצת אחרת

כבר מתחילת דרכו, עוד בטרם הוציא את תקליטו הראשון, היה ברור שגידי גוב הוא זמר גדול בכל תחום בו הוא בוחר לשיר. שירי ארץ ישראל, רוק, פופ, נשמה, ג'אז ועד בדיחות מוסיקליות... בכל סגנון הוא מכניס משהו משלו.

בעשר השנים עד שהוציא את "תקליט ראשון" הספיק גוב לא מעט. תחילת דרכו המקצועית היתה בלהקת הנח"ל, ב1968, בתכנית "בהאחזות הנח"ל בסיני" בה שר מעט ואחר כך בתוכנית "הפלנ"חניק" בה כבר היה בין הזמרים המובילים. בלהקה פגש את חבריו ללהקת "כוורת" ובראשם דני סנדרסון, איתו התחיל לעבוד עוד בזמן שירותו בצבא (בין השאר בהקלטת גרסה ראשונה של האופרה "סיפורי פוגי").

עם שחרורו בסוף 1972 סירב להצעה של נעם סמל להיות אמרגנו ולזו של שלמה ארצי להפיק אותו והעדיף את "כוורת", בה הפך כוכב. במקביל לחברותו בלהקה הוא כל הזמן שר גם כסולן: ב"פסטיבל הזמר" את "יעלה ויבוא", בתוכנית קול ישראל "שירי תנועות הנוער" את "בין שלוש ובין ארבע" ו"בקיץ קר בחורף חם", בתקליט "שירי א"י הישנה" את "סורו מני" ו"שקיעה נוגה", במופע גלי צה"ל "הכל זורם" את "המוות בקצות מחשבותי" ובפסטיבל הזמר המזרחי את "נשבעתי עיני". אחרי פירוק "כוורת" הופיע גוב בשלישיית "פרנסה טובה" (עם יהודית רביץ ושמוליק בילו) איתה הקליט את "קסם על ים כנרת" ו"ליפא העגלון". הוא גם שר באותה שנה את "פנס הזכרונות" בתקליט שירי נחום היימן ואת "שלוש בלילה בעיר" בפסטיבל הזמר, השתתף כזמר בתכנית סאטירית בקול ישראל (שלא שודרה), שיחק ב"תיבת הקסמים" של אברהם הפנר וב"חירבת חיזעה" של רם לוי, כיכב בסרט "מסע האלונקות" של יהודה ג'אד נאמן וגם שר בו את שיר הנושא עם להקת "ששת".

בקיצור, ב1978 כשהיה בן 28, נחשב גוב כהבטחה גדולה גם כזמר וגם כשחקן. ובכל זאת כשהוציא בימים שבין "כוורת" ל"גזוז" את אלבום הבכורה שלו, ההפתעה הייתה גדולה. השירים והעיבודים שהיו שונים מכל מה שעשה קודם לכן, השירה המאד רבגונית, מוזיקלית להפליא ועם זאת כאילו קלילה. הוא שר במין נונשלנטיות כובשת ומקסימה שירים שיצרו לו מיטב הכוחות המוזיקליים החדשים של התקופה. בראשם יוני רכטר כמלחין ומעבד ששילב רוק, ג'אז ומוסיקה קלסית. האלבום, בהפקת דודו אלהרר (שעבד עם רכטר גם ב"כבש הששה עשר" ובאלבום הסולו הראשון שלו) כלל לחנים ועיבודים של רכטר ל"העיקר זה הרומנטיקה" (מילים עלי מוהר), "הו איזה לילה", "בלעדייך", "כבו האורות", "שיר התעוררות" ו"שלוש בלילה בעיר" (דן מינסטר) וגם פתיחה אינסטרומנטלית-קלסית בשם "התעוררות" ללמדך שלא מדבר בתקליט פופ שגרתי.  יצחק קלפטר הלחין לאלבום את "חשבון פשוט" ו"בואי נשאר" (למילים של יעקב גלעד) ויהודית רביץ הגשימה חלום ילדות כשנתנה לגוב שיר שהלחינה בצעירותה: "בבוקר" (של יהודה עמיחי). לאלה צורפו שני שירים ישנים שהוזכרו קודם: "סורו מני" ו"זמר לספינה". ב1978, כשיצא "תקליט ראשון" הוא היה אחד האלבומים הכי יפים, מרגשים ומפתיעים של התקופה. כמעט 35 שנים אחרי, כשהוא יוצא מחדש בסדרת "סימני דרך" של NMC, הוא עדיין כזה: אלבום מושלם. לא עושים אלבומים כאלה בימינו.

ועכשיו, בהוצאה המחודשת, "תקליט ראשון" שווה אפילו עוד יותר. גם בגלל הסאונד שטופל והותאם לסטנדרטים של ימינו (בניגוד להוצאה המקורית בדיסק שלקחה את התקליט והעבירה אותו לדיסק כמו שהוא) ובמיוחד בגלל הקטעים הנוספים שיש בו.

לשנים עשר שירי התקליט המקורי צורפו שלוש גרסות מוקדמות ל"שלוש בלילה בעיר" (מ"פסטיבל הזמר"), "סורו מני" ו"זמר לספינה" (מהקלטות קול ישראל). אלה יעניינו באמת את המדקדקים בפרטים.

לעומתם דיסק הבונוס הנוסף, נצטנע בכותרת "אוסף שירים 1975-1978" הוא בעיני מההוצאות הארכיוניות החשובות של עידן הדיסקים. שנות השבעים היו תקופה סופר מרתקת במסיקה הישראלית ובמיוחד בניסיונות לעשות את זה "קצת אחרת" (ראו בהמשך). כל הוצאה של חומרים גנוזים ובלתי מוכרים מהשנים ההן היא בעלת חשיבות תרבותית חסרת תקדים. לא פחות. גם בגלל הצלת השירים הספציפיים, וגם בגלל פתיחת הדלת להבנה שישנם בארכיונים שונים אוצרות מוקלטים ונשכחים, שעלולים להעלם אם לא יועתקו לפורמט דיגיטלי.

 אז מה יש לנו כאן:

·         "סוס עץ" (מילים יעקב רוטבליט, לחן שמוליק קראוס, עיבוד אילן וירצברג). שיר הנושא לסרטו של יקי יושע, המוכר בגרסתו של אריק איינשטיין. גוב הקליט את השיר באותה שנה (1978) אך הוחלט אז לגנוז את גרסתו.

·         "שירי סוף הדרך" (מילים לאה גולדברג, לחן ועיבוד שם טוב לוי). מתוך תכנית קול ישראל "פגישות מוסיקליות" בהפקת ורדה איתי ז"ל. בתכנית, שהוקלטה ב1975, ארחה שלישית "קצת אחרת" (שם טוב לוי, שלמה גרוניך ושלמה יידוב) את מירי אלוני, מתי כספי ושניים מחברי "כוורת", אפרים שמיר וגידי גוב. "שירי סוף הדרך" הופיע שנה לאחר מכן בגרסה שבה שם טוב לוי שר באלבומו "מצב רוח".

·         "על שפת האגם" (מילים א.א. מילן, תרגום יעקב אורלנד, לחן ועיבוד שם טוב לוי). גם הוא עם "קצת אחרת" בתכנית "פגישות מוסיקליות". אך בניגוד ל"שירי סוף הדרך" לא יצא מעולם.

·         "נשבעתי עיני" (מילים נתן אלתרמן, לחן ועיבוד שם טוב לוי). שיר מורכב, במילים ובלחן, שבוצע, קשה להאמין, ב"פסטיבל הזמר והפזמון בסגנון עדות המזרח" ב1976. לראשונה בדיסק.

·         "מסע אלונקות" (מילים יעקב גלעד, לחן ועיבוד שם טוב לוי). שיר הנושא מתוך הסרט, בביצוע גידי גוב ולהקת "ששת" 1977. הקטע היחיד בבונוסים שכבר יצא בדיסק.

·         "המוות בקצות מחשבותיי" (מילים גידי רוזנטל ז"ל, לחן ועיבוד: אבנר קנר). ב1975 הפיקו גלי צה"ל ועיריית ת"א מופע מוסיקלי מהפכני בשם "הכל זורם" בהשתתפות רבים מהמוסיקאים "המתקדמים" של התקופה, ביניהם חברי "קצת אחרת", "ארבע עשרה אוקטבות" (יוני רכטר ואבנר קנר) וחלקי "כוורת" (גידי גוב, יצחק קלפטר, אפרים שמיר). זהו השיר הראשון מהפרוייקט החשוב ההוא שיוצא לאור.

·         "כשצלצלת רעד קולך" (מילים נתן זך, לחן ועיבוד אבנר קנר). גידי גוב עם אבנר קנר בפסנתר,שם טוב לוי ואפרים שמיר בקולות. הקלטה משנת 1975 לשיר שהתפרסם בלחנו של חנן יובל ששרה נורית גלרון.

·         "פנס הזכרונות" (מילים נתן יונתן, לחן נחום היימן, עיבוד קרלוס מירנדה). מתוך תכנית גלי צה"ל משנת 1977 שהוקדשה לשירי נתן יונתן בלחני נחום היימן.

ימי התום של המוזיקה הקצת אחרת

ההוצאה המחודשת של "תקליט ראשון", מחזירה אותי אל אחת התקופות הכי מרתקות ונחבאות-אל-הכלים במוזיקה הישראלית. השנים שאחרי מלחמת יום כיפור, שבהן, אולי גם בהשפעתה, הוגדרה מחדש דמותו של "הישראלי החדש" גם במוזיקה. שנים של פתיחת אופקים למגוון סגנונות שכמעט ולא היו קיימים בצליל הזמר העברי לפני כן. ערבוב מלא דמיון של רוק, פופ, מוזיקה מזרחית, ג'אז, פיוז'ן, פאנק אמריקני, שירים אישיים (סינגרז סונגרייטרז), שירי משוררים, דיסקו, השפעות עממיות, נגיעות מוזיקה קלסית, הטמעת מוזיקה ברזילאית ומזרח אירופאית, יצירת אבנגרד ניסיוני לצד חזרה אל שירי ארץ ישראל של פעם... המון סגנונות, המון יוצרים חדשים, המון מוזיקה מרתקת... ומעטים מאד שמצליחים גם להפוך את המקוריות שלהם לעניין כלכלי רווחי, לא בהופעות חיות ובטח שלא בתקליטים. וכאילו, רק כאילו, לאף אחד זה לא באמת אכפת. מין גישה נאיבית אידיאליסטית של "העיקר לעשות מוזיקה טובה", "העיקר להיות מקורי ומיוחד" ורק אחר כך נחשוב על המכירות, על ההשמעות ברדיו, על ההופעות, או בקיצור על המילה שעוד לא הגיעה אלינו אז, הרייטינג...

בין כל הסגנונות הרבים שהעשירו את המוזיקה הישראלית בין מלחמת יום כיפור לחתימת הסכם השלום עם מצריים, האלבום של גידי גוב, ובמיוחד דיסק הבונוס שמצורף אליו, מזכיר את הניסיון הכמעט חד פעמי באותה תקופה ליצור בארץ מוזיקה "קצת אחרת", כשמה של השלישיה של שלמה גרוניך, שלמה יידוב ושם טוב לוי. מחוסר ברירה נקרא לה "מוזיקה מתקדמת" או, כמו בחו"ל "פרוג" (שזה קיצור של "פרוגרסיב רוק") למרות שהיא כלל לא דומה לנסיונות של "ג'נסיס", "יס" או "קינג קרימזון" האנגליות. המוזיקה "הקצת אחרת" הישראלית עטפה שירים בעברית מצויינת, שירים מקוריים או שירי משוררים, במוזיקה ששאפה להיות יותר מאשר "פופ פשוט", יותר מאשר כיף לריקודים. היוצרים והמבצעים שלנו, חלקם כאלה שידעו גם הצלחה בהרכבי פופ-רוק (ובראשם "כוורת" והשותפויות השונות של אריק איינשטיין) שאפו ליצור גם, במקביל למסלול המקובל, גם משהו חדש שעוד לא היה כמוהו, שילוב של טרי פופ רוק וסשה ארגוב ובלוז ומוזיקה אתנית ומזרחית ומזרח אירופאית וג'אז...
חלקם, שלמה גרוניך באלבום הסולו הראשון שלו (1971), "אחרית הימים" (1972) מתי כספי ושלמה גרוניך ("מאחורי הצלילים" 1973) התחילו בניסיונות האלה עוד קודם לכן, אבל אחרי סוף 1973 זכינו לתקופת פריחה יצירתית חסרת תקדים, שגם לא חזרה לאחר מכן. אמנם  כמעט כל המשתתפים בניסיון המהפכה ההיא ממשיכים בפעילותם עד היום, ומוסיפים ליצור מוזיקה מקורית, אבל בימים ההם הם היו מאד מאד שונים ומפתיעים ולעתים קרובות לא קלים לקבלה. ברדיו השמיעו את "הנסיך הקטן" ו"שיר בין ערביים" של "קצת אחרת", אבל רק מעטים שמו לב לקטעים כמו "ההד" או "204". יוני רכטר, עוד בזמן "כוורת" ואבנר קנר שותפו התפרסמו בעבודתם עם אריק איינשטיין (כולל שיר-כל-הזמנים "עטור מצחך זהב שחור", גם הוא ב1978), אבל משכו פחות תשומת לב ב"14 אוקטבות" (למעט קלסיקת "דמעות של מלאכים").

וכך כמעט בכל אלבום "מתקדם" של התקופה היו שניים שלושה שירים שהתאימו לרדיו ולקהל הרחב, ולצידם לא מעט יצירות מורכבות שנשמעת מאתגרות ומעניינות גם יותר משלושים שנה אחרי. הנה חלק מהרשימה:

שלמה גרוניך, שם טוב לוי ושלמה יידוב - "קצת אחרת"

"נורית גלרון" (האלבום הראשון)

נורית גלרון – "בהופעה חיה"

יוני רכטר ואבנר קנר- "ארבע עשרה אוקטבות"

שם טוב לוי – "מצב רוח"

שלמה יידוב – "הפעם הראשונה"

"ששת"

"יהודית רביץ" (האלבום הראשון שלה שהיה אוסף הקלטות 1977-1979),

אהובה עוזרי - "היכן החייל"

צביקה פיק – "שירי משוררים"  

"זינגלה" – "PEACE"

יוני רכטר – "התכוונות"

דני ליטני ולהקת "שמיים"

"הפלטינה" - "סוויטת חירות"

"הברירה הטבעית" – "אלי שורשים"

וגם... לא לשכוח בארכיוני גלי צה"ל וקול ישראל ישנן עוד המון הקלטות של חומרים מדהימים מהימים ההם שאם לא יצאו לאור יאבדו בתהומות השכחה. בין השאר בקול ישראל עם "קצת אחרת" וחברים בשירי לאה גולדברג, ובגל"צ המופע "הכל זורם" והתכנית "אולפן מספר אחד"  ומי יודע מה עוד... שמוליק לדרמן...

ההוצאה המחודשת של גידי גוב פתחה את התיאבון.