יש
משהו מטעה בדמותה הציבורית של ריף כהן. למי שהכיר אותה, כמו כולם כנראה, מהלהיט
החמוד והמקפיץ A PARIS ומעוד
שניים-שלושה שירים שנחשפו בינתיים בתקשורת היא נראית כמו נערה אופטימית וכיפית
שלוקחת את החיים בסבבה עם חיוך תמידי על הפרצוף. לא שגישה כזו היא רעה (הלוואי
עלי...), אבל בהאזנה לאלבום השלם שלה (שנקרא גם הוא A PARIS) מתברר ששמחת החיים המתפרצת והמוסיקה הקלילה
היא רק חלק מהתמונה השלמה. ריף כהן ממש לא קלולס והיא יודעת להיות גם כואבת וכועסת
ועצובה... היא לא רק חוגגת בחפלה אלא מבטאת את עצמה גם במוסיקה פחות
"נעימה". את המילים באלבום כתבו אמה של ריף, פטריסיה אורי כהן וריף
בעצמה, ריף הלחינה ועיבדה את כל השירים (חלקם ביחד עם לני בן בשט) ודווקא הקטעים
הטיפה יותר קשים ואלטרנטיבייים בצליל שלהם הם אלה שהופכים את ההאזנה לאלבום הזה
לחוויה מיוחדת ומרגשת.
להיטי פופ נחמדים בצרפתית יש הרבה בעולם (ובזכותם האלבום
הזה יגיע להרבה מאזינים) אבל חיבור בין מקצבים צפון אפריקניים, שירה מזרחית, קול
ילדותי, וסאונדים מאד מעודכנים מניו ווייב ועד אתני הוא משהו שאין הרבה כמותו. זה
גם מאד מיוחד לישראל, וריף כהן, למרות שאלבומה נקרא "פריז" ורוב שיריה
בצרפתית (עם התרגום המבורך בחוברת הדיסק גם לעברית) היא מאד ישראלית.
ארבעים שנה
אחרי שמוסיקאי כמו אהובה עוזרי נחשבו לשוליים הקשים, ואני מזכיר אותה דווקא כאחת
שלא ניסתה לעשות "פופ" אלא התחברה לשורשים שלה, המוזיקה הישראלית של
ימינו שונה לגמרי ויש בה הרבה יותר גוונים ושילובי תרבויות והרבה מאד ישראלים
שעושים את זה באנגלית ומנגנים "מוסיקה עולם" לגמרי מכאן , ריף כהן דוברת הצרפתית (גם כשהיא בעברית) היא הישראלית
החדשה שנמצאת פה ושם ובכל העולם לא רק בגופה אלא גם בהשפעותיה ובמה שיוצא ממנה.
לקח לי זמן להבין שהיא נהדרת ולא רק בגלל האנרגיות החיוביות שהיא מקרינה בהופעה.
תתחילו בשיר "משוך גופי" (בעברית) ותבינו.
תזכורת לאיך היא בהופעה באולפן...
מלכה שפיגל – ניומן תמיד חדשה
מכיוון
מוזיקלי שונה לגמרי מגיע מלכה שפיגל. מוזיקאית ויוצרת ישראלית שחיה כבר יותר
משלושים שנה באירופה. פעם, לפני המון המון זמן היא הייתה חלוצה במוזיקה
הישראלית-בינלאומית, כשהייתה נגנית הבס ב"מינימל קומפקט" והסולנית בשיר
הכי יפה בעולם שלהם WHEN
I GO.
מאז שנות התשעים שמענו אותה בתדירות נמוכה מדי לטעמי באיחודים של "מינימל
קומפקט", באלבומי הסולו שלה (ק' שניים כאלה) ובשיתופי פעולה מוסיקליים שונים,
בעיקר בלהקת GITHEAD עם בעלה קולין ניומן (מוזיקאי
מאד חשוב בניו וויב מאז שנות השבעים, שהיה, בין השאר בלהקת WIRE וכמפיק "מינימל קומפקט"). תקציר
ההיסטוריה הזה נועד רק להזכיר מאיפה השם מלכה שפיגל אולי מוכר לכם ולמקם אותה
מוזיקלית.
מצד שני, האיזכור מי היא לא ממש יסייע לכם לדעת איזה מין אלבום הוא
האלבום החדש שלה. "כל יום הוא כמו היום הראשון" EVERY DAY IS LIKE THE FIRST DAY. היא קוראת לו, והשם שנובע משיטת העבודה של
מלכה כפי שהציגה אותו לקראת השקת האלבום ב"אוזן בר". התחלת העבודה על
השירים מתרחשת באולפן ההקלטה מבלי לדעת מהם השירים ואיך הם ישמעו, באופן ספונטני
לחלוטין, בכל יום מחדש, כשכל שיר הוא כמו שיר ראשון. על הבסיס המאד אינטימי
ומינימליסטי של ראשית השירים נוספו אחר כך כלים ונגנים נוספים, עם 13 מוזיקאים
שהוקלטו בארבע ארצות שונות, ובכל זאת הכל נשמע לגמרי היא.
מסתבר
שהיו לה הרבה ימים טובים ויצאו לה תריסר שירים קסומים. מאד מגוונים בצליל שלהם, מרוק
גיטרות סטייל וולווט אנדרגראונד, דרך אלקטרוניקה בריטית ועד קטעים כמעט-עממיים עם
בוזוקי... מגוונים ובכל זאת דומים בזכות
הגישה שלה העוטפת הכל במין שקט נפשי, בלי לחץ. תחושה של פגישה עם חברה שלא ראית
הרבה זמן, ושיחת עדכון מאד נעימה על חייה.
השקת האלבום של מלכה שפיגל - בנובמבר באוזן בר
מסכים על על מילה לגבי ריף כהן. יש לה רקע מוזיקלי של עשיר ומגוון והאלבום הזה הוא רק קצה הקרחון. כתבתי לאחרונה על המימד הפוליטי-חתרני שאפשר למצוא אפילו בלהיט "העממי" של A paris:
השבמחקhttp://batatakara.wordpress.com/2012/09/18/rif-paris_isla/