הקסם לא פג

"מסע הקסם המסתורי" סרט הטלוויזיה של "הביטלס" שיצא בסוף 1967, היה הכישלון המסחרי והאמנותי  הראשון שלהם אחרי חמש שנות פעילות שנראו חפות מכל פספוס או טעות. "הביטלס" היו הלהקה הכי גדולה בעולם ונראה ששום דבר לא יכול לפגוע במעמדם, במיוחד חודשים אחדים אחרי השיא של האלבום "תזמורת הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר" שהתקבל ביוני 1967 כאלבום החשוב ביותר שנוצר אי פעם בעולם הפופ. "הביטלס" המשיכו לפעול כלהקה עוד כשנתיים אחרי הוצאת "מסע הקסם המסתורי" ובזמן אמת נראה כאילו מבחינתם הכל ממשיך להיות בסדר גמור... אך במבט לאחור ברור שהסרט הלא-מוצלח ההוא, סימן את התחלת הסוף של הלהקה. הסרט, אני מדגיש, ולא הפסקול שלו שהיה, בסופו של דבר, אחד האלבומים המוצלחים ביותר שיצרה הלהקה בשבע השנים בהן הקליטה.

עכשיו, כשהסרט יוצא מחדש לראשונה בגרסה דיגיטלית משופרת, אפשר להיזכר בתקופה מאד מעניינת בסיפורה של הלהקה, ולהתפעל שוב מהעובדה שגם ברגעים הפחות טובים שלה, חבריה לא הפסיקו ליצור מוסיקה נפלאה, מאתגרת ומרגשת.

1967 הייתה שנה רבת תהפוכות לחברי "הביטלס". אחרי שהפסיקו להופיע בסוף אוגוסט 1966 עברה הלהקה תקופה של שינויים אישיים רבים, ג'ון לנון פגש את יוקו אונו והחל מתעניין פחות בלהקה ומתדרדר יותר לסמים-לא-קלים, פול מקרטני נעלם מעיני התקשורת לתקופה ארוכה יחסית (ואז נולדה התיאוריה שהוא בעצם מת) וגם החל לעבוד מחוץ ללהקה, ג'ורג' האריסון העמיק את התעניינותו בתורות מן המזרח, ובמשך זמן ארוך נדמה היה שהלהקה לא מתפקדת ולפחות לא עומדת בקצב היצירה הרצחני שאפיין אותה מאז תקליטונה הראשון באוקטובר 1962.

בראשית 1967 החלו להחשף "הביטלס החדשים", גם במוסיקה, בסאונד ואפילו במראה החיצוני: שני שירי געגועים לילדות, "סמטת פני" ו"שדות תות לנצח" יצאו בתקליטון בינואר, אלבום המופת "סרג'נט פפר" בראשית יוני, ובסוף אותו חודש הופיעה הלהקה בשידור הלוויין העולמי הראשון בשיר "כל מה שאתה צריך זו אהבה". הביטלס היו בשיאם, הסמלים הראשיים של "קיץ האהבה", תרבות הנעורים ותקופת הפריחה הפסיכדלית במוסיקה...

ב27 באוגוסט מת בריאן אפשטיין, מנהל הלהקה, כתוצאה מנטילת מנת יתר של כדורי שינה ואלכוהול. בהעדרו התגברו המחלוקות בין ופול מקרטני ראה את עצמו כמוביל הדרך מבחינה אמנותית. הפרוייקט הראשון שהוא יזם היה הפקת סרט קולנוע בשם Magical Mystery Tour שניסה לבטא את הרעיונות הפסיכדלים של הביטלס באמצעות צילום מסע הזוי באוטובוס ברחבי בריטניה. בניגוד לשני סרטיהם הקודמים "לילה של יום מפרך" ו"הצילו" הסרט נכשל ונקטל בביקורות ולא יצא כלל להקרנה בבתי הקולנוע (אלא בטלוויזיה בלבד). אבל, כרגיל, המוסיקה בו הייתה מצויינת. בדצמבר 1967 יצא פסקול הסרט במארז מיוחד ובו שני תקליטונים (תקליטי ויניל קטנים) וחוברת מפוארת. רק ששה קטעים נכללו במארז: "מסע הקסם המסתורי" שהיה שיר פתיחה בסגנון פתיחת "סרג'נט פפר", "אמא שלך היתה צריכה להכיר" הנוסטלגי, "אני אריה הים" הפסיכדלי (ואחד השירים הכי חשובים ולא מספיק מוערכים של הביטלס), הלהיט המתוק "השוטה על הגבעה" , "בלו ג'יי ווי" הניסיוני של האריסון, וקטע אינסטרומנטלי בשם "לעוף". מאחר שכמות הקטעים הספיקה רק לצד אחד של אלבום, החליטה חברת התקליטים לצרף עוד שירים שיצאו בתקליטונים באותה שנה, ולהוציא את "מסע הקסם המסתורי" כאלבום שלם. וכך, לששת הקטעים הנ"ל, צורפו "סמטת פני", "שדות תות לנצח", "שלום ולהתראות", "בייבי אתה איש עשיר" ו"כל מה שאתה צריך זו אהבה" והשלימו את האלבום התשיעי של "הביטלס".

העטיפה האחורית... איזה שירים!!!

להוצאה המחודשת של האלבום ב2009 , כחלק מהוצאת כל תקליטי הביטלס המבושלים מחדש, צורף סרט דוקומנטרי קצר על עשייתו. עכשיו יוצא האלבום מחדש, גם בגרסה מפוארת שכוללת את הסרט ואת הCD  ותקליטוני ויניל.

הסרט, כך נדמה לי, עדיין נראה משתדל-מדי להיות מיוחד ואבנגרדי ובסך הכל התוצאה די מגוחכת (למעט קטעים מתוכו שנראים כמו קליפים חדשניים לזמנם, כמו למשל הצילום של I'M THE WALRUS) אבל המוסיקה, גם ברגעים הפחות "חשובים" ממשיכה להשמע רעננה ומפתיעה. לא פחות (ולדעתי אף יותר) מ"סרג'נט פפר" שנחשב לשיא השיאים של הביטלס ובכלל...

בסוף 1967 הלהקה, כנראה בלי שהיתה מודעת לכך, סיכמה באלבום הזה את התקופה הכי מהפכנית במוסיקת הרוק (תקופה שהחלה שנתיים קודם לכן באלבומים "נשמה מגומי" ו"רבולבר") והתפנתה, מכאן והלאה לעוד כשנתיים של יצירה תחת הכותרת "הביטלס", למרות שזו כבר לא הייתה אותה להקה. אחרי "מסע הקסם המסתורי" אלה ארבעה אינדיבידואלים שעדיין עושים את זה יחד, למרות הריבים והכיוונים השונים, באקורד הסיום המפואר ביותר בתולדות הפופ.