מסע הבחירות של מאיר אריאל
זה קרה בדיוק לפני 25 שנה. סוכות 1987. מאיר אריאל ז"ל יצא
לסיבוב הופעות-חינם ברחבי הארץ עם להקת-חברים שכללה את יהודה עדר בגיטרה ושירה,
מיקי שביב בבס ושירה, רע מוכיח (אז בן 16) בתופים ואנוכי בכלי הקשה. בגלל הבחירות
הקרוב, והעובדה שנדדנו בכל רחבי הארץ והגענו לכל סוגי הקהלים, החליט מאיר אריאל
לקרוא לסיבוב ההופעות "מסע הבחירות של מאיר אריאל".
ירדנו לירוחם לשתות פחית של צהריים
במרכז המסחרי המאובק
התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה
כמו טורבו מאופק
השרירים החבוטים מהנסיעה הארוכה
משתחררים בתענוג בכל הגוף
משתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח
שמצליף אבק וחול על הפרצוף
היי היי כל העניין
הוא לשתות משהו קר
בלב מדבר
העיירה עושה את עצמה מתנמנמת
אותנו זה אפילו לא מצחיק
חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה
עוזבים לשמש שתעיק
צרור נקישות טמבון עוצר אותנו כאחד
נימה וחצי מהצל
עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים
נימה וחצי מהצל...
עודנו עומדים לא זיע, לא ניד
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל
תראו תראו את ה"גרי קופרים" האלה
"קלינט איסטוודים" דמיקולו, יענו בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב
וכל העניין....
נימה וחצי מהצל, אנחנו סובבים
ונעים באטיות מיריבית
חוצים שקולים את הרחבה של המרכז המסחרי המאובק
ונכנסים אל המכונית
אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון!
וכל העניין....
נימה וחצי מהצל
כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש
ופה שבאוזנינו ממלל
תראו תראו את ה"גרי קופרים" האלה
"קלינט איסטוודים" דמיקולו, יענו בזים לשרב
הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם
מתרבות המערב
וכל העניין....
נימה וחצי מהצל, אנחנו סובבים
ונעים באטיות מיריבית
חוצים שקולים את הרחבה של המרכז המסחרי המאובק
ונכנסים אל המכונית
אחר הצהריים נגביים, מה עכשיו? לאן נוסעים?
מכחכחים בגרון
אולי נספיק עוד להרוג תורכי קטן של ערב
במצפה רמון!
וכל העניין....
מתוך "בצהרי יום". מילים:
מאיר אריאל. לחן: דויד ברוזה
*** ואתם חייבים לקרוא משהו מטורף שקשור לשיר הזה כאן בסוף הכתבה
המסע הזה, בסך הכל שבוע של נדודים בארץ (מומלץ לראות את סרטו של אידו
סלע שתעד את המסע) היה בעל משמעות גדולה לכל המשתתפים בו, וגם חשוב מאד למאיר
אריאל עצמו. היום, חצי יובל אחרי, אני מבין שהמסע ההוא היה מעין קו פרשת מיים שחצה
את הקריירה של מאיר אריאל לשניים. 25 שנים קדמו ל"מסע הבחירות". מאז
"אגדת דשא" והשירים הראשונים שכתב בשנות הששים בקיבוץ משמרות (חלקם
הגדול בשיתוף פעולה עם ידידו הצעיר שלום חנוך כמלחין), דרך תקופת היותו
"הצנחן המזמר" במלחמת ששת הימים שכתב, תוך כדי שיחרור ירושלים, שירי חיילים אישיים, ובראשם
גרסתו להמנון של נעמי שמר: "ירושלים של ברזל". אחר כך ניסה להשתחרר
מכבלי "הצנחן המזמר", נסע לארה"ב להעמיק בחקר המוסיקה של בוב דילן
ולאונרד כהן, חזר כדי לכתוב במלחמת יום כיפור את "לילה שקט על כוחותינו
בסואץ", והיה שותף למהפכת הרוק הישראלי של להקת "תמוז" כשכתב את
"הולך בטל" ו"סוף עונת התפוזים", והוציא ב1978, אלבום בכורה
מהפכני בגישתו שלא היה כמוהו בעברית, לא באורך ולא בעומק... "שירי חג ומועד
ונופל" (עם "שיר כאב", "טרמינל", "תקווה",
"ארול") ואחריו האלבום "וגלוי עיניים" (עם "שדות
גולדברג", "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ") ויצר המון שירים
ליוצרים אחרים (ביניהם, לדוגמא, את "שלל שרב" לגידי גוב) ואז, בדיוק בתקופת מסע הבחירות, סיים את הפקת
אלבומו השלישי "ירוקות", עם השיר המסמל יותר מכל את רצונו בחידוש,
"נשל הנחש".
עני ורש ומרושרש, מביט בנשל הנחש
לו רק יכולתי גם אני כך להגיח
בהשילי בלי כל חשש,
תרבות של עור אשר יבש,
וכמו חדש למחוז חפצי אגיע...
אך אבא בשם אומרו
"תעזבנו יום יעזבך יומיים" -
העגלה נוסעת אין עצור
לא קפצת עליה היום
חלפו חודשיים
והנה נשארת מאחור...
 |
| מאיר ויהודה ב"מסע הבחירות" צילום צ'יבי שיכמן |
ואכן היו אלה ימים של שינוי למאיר אריאל. באותה תקופה הוא עזב את
הקיבוץ ועבר לתל אביב, אביו הלך לעולמו, הוא העמיק את התעניינותו בחכמת היהדות,
והוא החל מחפש דרכים נוספות לבטא את היצירתיות שלו, לצייר, ליצור תיאטרון, להגיע
אל קהל חדש, לצאת מהחוגים שהכירו אותו קודם לכן. לא להיות רק אמן של
"פרגוד" ו"צוותא", לא להיות מוגבל לרוק-פולק הישראלי אלא גם
להיפתח למוזיקה הישראלית המזרחית, לפופ, לעולם הקליפים... מאז 1987 זהו מאיר אריאל חדש, וכן, אני
ממשיך להתייחס גם ל13 השנים שחלפו מאז לכתו, כחלק מדרכו האמנותית ולא רק בגלל שבשבילי
הוא לא מת, כיוצר וכמעיין של חוכמה ויופי, אלא בגלל שגם אחרי שמת הוא ממשיך להיות קיים
במוזיקה הישראלית, להשפיע על יוצרים אחרים, ולהגיע לקהלים גדולים ורחבים. השירים שלו
ממשיכים להיות מושמעים, אמנים צעירים מחדשים משיריו המוכרים והגנוזים (בחסות
אלמנתו תרצה שרואה בכך את שליחות חייה) ואפילו עכשיו, ממש כרגע, מתנגנת פרסומת עם קטע
מ"צהרי יום", שמתאר את "מסע
הבחירות של מאיר אריאל". מאז אותו מסע הוציא
אריאל עוד ארבעה אלבומים, "זרעי קיץ", "רישומי פחם","ברנרד
ולואיז" ו"דלתות נפתחות מעצמן". אחרי מותו יצאו האלבומים "מודה
אני" ו"בהופעה אחרונה במועדון בארבי", אוספים של שיריו בביצועים המקוריים
וכן אלבומי מחווה בהם זמרים אחרים שרים משיריו, "עם הגב לים", "ערב
כחול עמוק", "חמש שנים" ו"רישומי פחם בצבע". עוד יצאו לאחר
מותו שלושה דיווידי וספרים שונים, ביניהם "עצמאי בשטח" ובו כל שיריו המולחנים. שלוש עשרה שנים אחרי מותו, קצת התעמעמו הדי האמירה
המקוממת שלו על ההומואים (עליה חזר והתנצל) ואפשר להתייחס ליצירה שלו כמו שהיא, עמוקה
ורחבה ומקורית ועצמאית. מותר לסלוח על רגע של טיפשות ולהסתכל על התמונה הגדולה יותר,
על תרומתו העצומה ליצירה הישראלית המקורית והנגיעה העמוקה שהייתה לו בחייהם של כל כך
הרבה מאזינים.
 |
| צילום רפי גולדמן |
ועכשיו לקטע המטורף. קודם כל העובדות כפי שידענו עד לפני שבועות אחרים:
"מסע הבחירות של מאיר אריאל" התקיים באוקטובר 1987. את השיר "בצהרי יום" הלחין דויד ברוזה על פי כתבה שפרסם מאיר אריאל בשבועון "כותרת ראשית". בכתבה תאר מאיר את מסע הבחירות, ואף עיטר את הכתבה בציור של הוואן שבו נדדנו במסע. השיר הופיע בשנת 1991 באלבומו של דויד ברוזה "נשיקה גנובה".
והנה ההפתעה. חבר (שחר גרוסמן) שמכין עבודה על מאיר אריאל הגיע במהלך התחקיר שלו אל החוברת המקורית של "כותרת ראשית" שבה הופיע תיאור המסע שהפך לשיר. תאריך פרסום החוברת: יולי 1987. כלומר שלושה חודשים לפני המסע. איך זה יכול להיות? האם מאיר חזה את המסע וכתב עליו בטרם התקיים? האם מאיר חזר בזמן? אין לי מושג.
הנה השעה הראשונה בספשל "25 שנה למסע הבחירות" ששודר בגל"צ
הנה השעה הראשונה בספשל "25 שנה למסע הבחירות" ששודר בגל"צ
הקישור לחלק הראשון של מסע הבחירות:
השבמחקhttp://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=429309