באלאגן מאורגן
זה נראה וגם נשמע כמו משהו מזמנים אחרים לגמרי. הרכב עמוס נגנים, חלקם
מאד פעילים בפני עצמם, שחוברים ביחד למה שקראו פעם בשנות השבעים "סופר
גרופ", או כפי שאיחוד יוצאי להקות שונות נקרא בארץ, "הרכב צמרת" (כמו למשל "הרכב הצמרת קרוסבי סטילס נש ויאנג")
ומקליטים ביחד אלבום קונספט שיש בו סיפור, וקטעי מעבר מדוברים ולא רק
שירים רגילים אלא גם קטעי נגינה מג'ומג'מים...הכל באנגלית, ובגישה מוסיקלית מאד לא
ישראלית. אפילו העטיפה המצויירת והחוברת הנפתחת לפוסטר לא קשורים לעולם האמפישלוש.
אם הייתי שומע את האלבום הזה בחנות תקליטים בלי לשים לב ללוגו של "התו
השמיני" על העטיפה הייתי בטוח שזה אלבום רוק-פולק-פאנק-סול אמריקני משנות
השבעים האבודות... אבל זה לא.
LUNACIDAL TENDENCIES, ואני אפילו לא מנסה
לתרגם את השם הזה, שכולל את המילים "ירח", "נטיות"
ו"רצח", הם "הרכב צמרת" שעושה את זה לגמרי כאן, אמנם בשירים שנכתבו
ביחד עם "עולה חדש" לשעבר, ובהקלטות בעזרת מפיק אמריקני (ג'יימי קנדילורו, מפיק מלוס אנג'לס שעבד עם אראיאם, ראיין אדמס, "הנשרים"
ועוד רבים ואפילו היה מועמד לגראמי). אבל עם מוסיקאים ישראלים, שעשו את זה
לגמרי כאן.
שירי האלבום AFTER THE END נוצרו, עוד ב2006, על ידי
בריאן שטיינר (שהוא בדרך כלל מפיק, בעל חברת
תקליטים עצמאית קטנה BLUE
SUN וגם כותב, מלחין, זמר וגיטריסט)
ואלרן דקל (הזמר של "פאנקנשטיין" שגם מנגנן בקלידים) והם הפכו
לשירים-באלבום בתקופה ארוכה של מפגשי חברים שפשוט נהנו לג'מג'ם ביחד והבינו שאולי
בעצם כדאי להם לתעד את אווירת הכיף ששוררת ביניהם ולא להשאיר את המוסיקה בחדר
החזרות. לא פחות מחמישה עשר שותפים נכנסים תחת הכותרת LUNACIDAL TENDENCIES: חלקם כמעט בכל הקטעים,
חלקם רק בשירים ספציפים, רובם לא מסתפקים בתפקיד המסורתי שלהם אלא עושים משהו מיוחד. שחם
"צ'קהמון" אוחנה (בס ושותפות בהפקה ובעיבודים) גבע אלון (שירה, גיטרות,
שותפות בהפקה ובעיבוד), שלומי אלון (סקסופון, גיטרה, פסנתר ושותפות בהלחנה בהפקה
ובעיבוד), גדי אלטמן (שירה, גיטרות, שותפות בהלחנה והפקה), אייל דיין (גיטרה), איסר
טננבאום (תופים ושותפות בעיבוד), רונן כוכבי (גיטרות, קולות, ושותפות בהלחנה,
עיבודים והפקה) , שי פרידור (גיטרה וקולות), ספי ציזלינג (חצוצרה), סער קדם (תופים
ושותפות בעיבוד), קותי (האמונד, גיטרה, כלי הקשה,תופים ושותפות בעיבוד), קרולינה
(קולות ושותפות בעיבוד), מיקה שדה (שירה והפקה) ובריאן שטיינר (כתיבה, הלחנה,
שירה, גיטרה ושותפות בהעיבוד וההפקה). לאלה צורפו עוד 20 אורחים (שמשתתפים לא
בכל הקטעים): רועי אג'י (קולות), מתן אשכנזי (הקשה,
קולות ושותפות בעיבוד)), ערן ג'גו (קולות), דני דורצ'ין (מפוחית), עליזה חווה
(קולות), יוסי לוגסי (קולות והקלטה), נגה מג'ר (קולות), בן מה (קולות), שאנן סטריט
(קולות ושותפות בהלחנה), יאיר סלוצקי (טרומבון), תומר פטרובר (קולות), ארמונד פיין
(קולות), הדס קליינמן (צ'לו), ג'יימי קנדילורו (גיטרה, פסנתר, עיבוד כלי נשיפה), סולנג'
ראולסטון (קולות) סיוון רדניצקי (קולות), עוזי רמירז (בנג'ו), עמית שגיא (קולות)וימית
סתת שטיינר (קולות) ועד הרגע לא גיליתי מה עושה שם אלון פרימן שהוא בדרך כלל קלידן וגם חבר ב"פאנקנשטיין.
 |
| חלק מהחבר'ה. שטיינר באמצע |
אני מציין את כל הרשימה הארוכה הזו כי
היא עושה את האלבום המיוחד הזה, שהוקלט
במרץ 2011, תוך שבוע וקצת, באולפני "פלוטו" בתל אביב.
אווירה של מסיבה, של ג'אם מלא אילתורים לצד שירים בנויים היטב. העומס, הבאלאגן,
הטירוף השילוב בין האנשים וריבוי הסגנונות, Fאנק, פולק, רוק'נרול, בלוז, נשמה, רית'ם אנד בלוז, הכל ביחד. איזה
כיף. במיוחד, כך נדמה לי, בהופעות חיות... וכאלה מתקיימות רק לעתים נדירות
(טוב, אתם יודעים מה זה לתאם הפקה כזו?)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה