 |
| צילום: הדר גולן |
אביב נוימן
יש אמנים שגורמים לך להתאהב בהם מיד, בשמיעה הראשונה, בלי להבין למה ומדוע.
פשוט להרגיש. מין משהו מיסטי שכזה שאי אפשר להסביר...
אביתר בנאי, אחד מהסוג הזה, לקח אותי
פעם, לפני עשר שנים, אל מקום שהיה בשבילו רב השראה במיוחד: אנדרטת הנגב שליד באר
שבע. זו היתה תכניתי "מה נשמע" בערוץ המוסיקה, ואביתר סיפר על כך שכנער
היה נוהג לברוח אל ההר שבאמצע הנוף המדברי, להתבודד שם, לחלום ולכתוב שירים...
עד היום, הביצוע שלו ל"יש לי סיכוי", בתוך המבנה העגול של האנדרטה, עם קרני השמש הבודדות החודרות מלמעלה, הוא אחד הרגעים המרטיטים שחוויתי כמראיין.
עד היום, הביצוע שלו ל"יש לי סיכוי", בתוך המבנה העגול של האנדרטה, עם קרני השמש הבודדות החודרות מלמעלה, הוא אחד הרגעים המרטיטים שחוויתי כמראיין.
ופתאום, לפני חודשים אחדים, אני שומע
שוב קול ושיר וביצוע שמפילים אותי (בצורה חיובית כמובן) "אלף פעם"
קוראים לו, ומשהו בו מאד מזכיר לי את אביתר בנאי הצעיר, לא כחיקוי אלא כהפנמה של
דרך ההבעה, של שימוש במדבר ובעצב ובכאב ליצירת כלי להתעלות נפשית, ואני חייב לדעת
מי זה הזמר הזה ובקומוניקט הראשון שלו אני קורא את הטכסט הבא:
"לאחר שירותו הצבאי יצא אביב נוימן
לנגן באנדרטה מהדהדת על ראש הר ליד באר שבע. בעודו מנגן, ניצתו בראשו תפקידים ומלודיות,
שידע שילוו אותו ואת השיר שניגן באותו רגע גם בהמשך. לבסוף הבין, כי המלודיות אינן
בראשו בלבד... בחורה שלא הכיר אז, שני ולמן, נכנסה לכיפה של האנדרטה והתחילה לשיר מאחורי
גבו. השיר שניגן היה "אלף פעם", הסינגל המובא כאן לפניכם..."
מיסטי. אמרתי לכם. אחר כך התברר שאביב
נוימן הצעיר לא רק בא מרקע גאוגרפי דומה, אלא אפילו למד מוסיקה אצל אביתר בנאי. זה
כנראה היה השלב בחייו ששיכנע אותו לשים במקום שני את חלומו הקודם לעסוק בצילום, ולהבין
מה שהוא צריך להיות: זמר שכותב ומלחין ומגנן את המוסיקה המיוחדת שלו. עכשיו, בגיל
30, הוא עושה את זה באלבום בכורה מושלם בשם "דָּוִד ", אולי, על פי
הקומוניקט, על שם אביו, דוד נוימן, ואולי על גלגולו של הג'ינג'י המקורי ההוא
מהתנ"ך... ההוא שלאונרד כהן שר עליו ב"הללוליה"...
אני הייתי מלך על ירושלים,
כשהעיר
עוד היתה בתוכי...
וממגדל דוד שלך את יכולה לראות רחוק
את
כותבת לי במכתבים
שחבל שאני לא איתך שמעבר לחומות
יש גם רמז לאלוהים
(מתוך "ירושלים")
אביב נוימן כתב והלחין את תשעת שירי האלבום, כשבהפקה המוסיקלית, העיבודים
והתזמורים הוא עבד ביחד עם נדב אזולאי, מוסיקאי ומפיק מוסיקלי באר שבעי מחונן
כשלעצמו. אביב נוימן שר ומנגן בפסנתר, שני ולמן (ההיא מההר) שרה, לעתים כתומכת
בקולות ולעתים כסולנית (למשל בשיר הנפלא "מי שהיית" בו מצוטט חצי משפט
מ"אצלך בעולם" של מאיר בנאי, ובו אביב נוימן כלל לא משתתף) .
נדב אזולאי
וגיל נמט הקליטו את האלבום באולפנם הבאר שבעי "קקטוס" והם מנגנים ביחד
עם אביב את הבסיס המוסיקלי לכל השירים. אזולאי בגיטרות, גלוקנשפיל, אקורדיון,
פסנתר, סימפולים ואפקטים שונים. נמט
בתופים, כלי הקשה, בס, קלידים, מנדולינה, טרומבונים ופסנתר. ביחד איתם מנגנת, לפי
הצורך, קבוצת נגנים שצובעת את השירים בצבעים עדינים עד מסעירים, יפים כמו אהבה, כמו זריחה במדבר
,כמו שקיעה בים... כן זה אלבום שמוציא ממני את זה...
 |
| צילום: הדר גולן |
מצויין!!
השבמחקזה מתאר בדיוק איך שהרגשתי כשהתגלגלו לאוזני השירים שלו, אלבום נדיר בקנה מידה של אלבומי בכורה ובכלל. תיאורים מדויקים שעושים יופי של חשק להאזין עוד ועוד. כתיבה מעמיקה, פואטית ונהדרת. תודה על יופי של טור
השבמחקמצמרר!! פשוט מעולה. עכשיו נור רק לרוץ לחפש את האלבום
השבמחק