האפור
הכחול הזה
המוזיקה
הנשית, אם יש בכלל דבר כזה, זכתה לפריחה גדולה בשנות השמונים בישראל. יהודית רביץ,
אסתר שמיר, קורין אלאל, יעל לוי, נורית גלרון, דפנה ארמוני, מזי כהן וריקי גל, אם להזכיר רק חלק מהזמרות,
הפכו לכוכבות גדולות, הוציאו אלבומים
שנמכרו בהצלחה רבה, והופיעו המון. אבל בשוליים, מחוץ לפוקוס של התקשורת, המצב היה
שונה למוזיקאיות בפרט ולכל אמני הסצנה בכלל . רוב אמני השוליים ("מחתרת
הקסטות" קראתי לזה אז) לא הגיעו להפקת אלבומים, אם בגלל אידאולוגיה של חוסר
התפשרות עם חברות התקליטים ואם משום שהמוסיקה שלהם לא נראתה אטרקטיבית מספיק
למשקיעים. רק חלק מהלהקות האלו הצליח,
בראשית שנות התשעים, להשתלב במוסיקה הישראלית המקובלת ואפילו להוציא אלבום
("נושאי המגבעת", "פוליאנה פרנק") אך רובן נעלמו מבלי להותיר
זכר. אחדות נשארו במין מצב ביניים: הם אמנם תועדו, אך רק בקסטות שלא יצאו אח"כ
בקומפקט דיסק. אחת כזו, ולטעמי מהיותר מעניינות ומיוחדות בין להקות השוליים של
התקופה ההיא, היתה "אפור גשום". להקת ניו-ווייב ישראלית מלנכולית שעכשיו
חוזרת, פחות או יותר, בגלגול חדש...
"אפור
גשום" הייתה בעיקר כלי הביטוי של מיכל ספיר. היא שרה בקול ילדותי ומתוק שירי
כאב קודרים שכתבה והלחינה, והקליטה אותם עם הרכב משתנה של נגנים, בטרם הקימה הרכב
קבוע של הלהקה.
ההתחלה
היתה בסוף 1986 כשהשיר "מקום אחר" שספיר הוקלט על ידי "אפור גשום"
כצמד: מיכל ספיר בשירה וגיטרות ואלון ידגר
בקלידים וגיטרות. גיל סמטנה מלהקת הפליטים של אהוד בנאי השתתף עם השניים בעיבוד
ובהפקה המוסיקלית וגם ניגן בבס ותיכנת תופים. המפיק מוטי שהרבני (שניהל את "נושאי
המגבעת") נדלק והחליט להוציא להם תקליט שדרים ראשון בחברת ההפקה העצמאית שלו
"נייר". חודשים חודשים אחדים לאחר מכן, בשיר השני שהקליטה הלהקה,
"תנשמת" (שכתבו ספיר וידגר) הצטרף ללהקה אורן רביב בתופים. גיל סמטנה
ניגן בבס והשתתף בעיבוד ובהפקה המוסיקלית. את עטיפת תקליט השדרים צילם גיא בהר.
בשלב
הבא פרש ידגר, ו"אפור גשום" הפכה לרביעיה עם אורן רביב בתופים, אורן
קפלן בגיטרות ועודד שכטר בבס. רונן בן טל הפיק אותם בחברת התקליטים
ה"אינדי" שלו "תקליטי בום צ'ה" בשיתוף "האוזן
השלישית". שיר נוסף יצא בתקליט שדרים: "שעון החול" ובהיסטוריה של
הלהקה נרשמה המלצה יוצאת דופן על השיר: אריק שרון התארח ב"שירותרום"
בגלי צה"ל ובחר את השיר הזה כאהוב עליו.
בראשית
1989 יצא האלבום המלא של הלהקה, "פברואר". לא בדיסק או בתקליט אלא אך
ורק בקסטה. להיט הקסטה, יחסית, היה השיר "תנשמת"
שמיכל ספיר הלחינה עם אלון ידגר. את השיר "כביש החירות" שהלחין ידגר
לבדו וכל השאר היו מילים ולחנים של מיכל ספיר: "שעון החול",
"כלוב", "המגע הרך", "הנה בא הגשם" ו"מקום
אחר". גיל סמטנה ניגן בבס, שר קולות
ותיכנת, כשבעיבוד וההפקה המוסיקלית עם חברי הלהקה הקסטה יצאה בהותאת "האוזן
השלישית" ונמכרה במספר עותקים מצומצם ביותר.
ב1990
הציגה מיכל ספיר הרכב חדש של "אפור גשום" עם עודד שכטר בבס, ערן רייס
וסיגל קלרמן בגיטרות וגם ערן מלכי ואורן בן נון. ההרכב הזה הוסיף למלנכוליות שאפיינה את "אפור גשום"
מסך גיטרות ודיסטורשנים בסגנון סוניק יות', הקליט שירים אחדים, והתפרק.
מיכל
ספיר עזבה את הארץ וניסתה כוחה בניו יורק. ב1992 היא הקימה שם רביעיה בשם "FLUFFY" שהפכה אחר כך לשלישיה בשם "BABY
TOOTH" שהמשיכה את הקו האגרסיבי של
"אפור גשום" בסוף דרכה. ב1996 הוציא ההרכב מיני אלבום עם ששה שירים,
והתפרק.
ספיר
עבדה במסגרת מועמדותה לדוקטורט בפקולטה לספרות באוניברסיטת ניו-יורק וכתבה מאמרים
במגזין לתיאטרון מחול ומדע בדיוני מודרני. בתום לימודיה עברה ללונדון, שם הקימה
הרכב בשם ZERO BALANCER
והמשיכה לכתוב על נושאי אמנות.
ב2005
הוציאה ספיר אי פי סולו תחת השם MOON PILOT, וב2006 הופיעה עם שיריה החדשים בהופעה בפטיפון בתל-אביב.
זו
היתה התחלת החזרה שלה ארצה, כאן השלימה את כתיבת הספר "היש הגדול",
הביוגרפיה של הסבא שלה, פנחס ספיר, שר האוצר המיתולוגי.
עכשיו
כשהיא שוב כאן נוצרו שירים חדשים בעברית ובאנגלית, ומיכל החליטה להקים מחדש את
"אפור גשום" עם עודד שכטר, הבסיסט המקורי של הלהקה, ועם שני חברים חדשים: שי לוינשטיין בגיטרה
ואביב ברק בתופים. אל הופעת ההשקה של האלבום החדש שיוצא בשבוע הוזמן להצטרף גם
אלון ידגר.
ההופעה תתקיים מחר, יום ששי 1.3.13 בלבונטין 7 בתל אביב, בצהרים!!!
שני
שירים יצאו לרדיו מהאלבום החדש, "ליקוי ירח" והשיר הנושא את שם האלבום
"מפנים". שיר שעוסק במפגש עם מציאות חייהם של הפלסטינים בגדה המערבית, ותוהה
איך ניתן לגשר על ההפרדה בינינו ובינם. אם כבר לחזור, אז כדי להגיד משהו ממעמקי
הנשמה.
הנה קצת מיכל ספיר לבדה, בהופעה בתכנית "מוזיקה היום" השבוע בגלי צה"ל
סאונד: אסף סיטון וגרהם ג'קסון
צילום באולפן: יעל אלין קוטנר
 |
| שי לוינשטיין, עודד שכטר,מיכל ספיר. צילום אורן זיו |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה