אליוט בהופעה 5774

עם הוצאת אלבום הבכורה הנהדר שלה 

עליו כתבתי קצת כאן

http://www.kutnermusic.com/2013/04/blog-post.html

יוצאת אליוט עם להקתה לסיבוב הופעות השקה

1.5 ב"אברם בר" בירושלים
20.5 ב"עשן הזמן" בבאר שבע
25.5 ב"סינקופה" חיפה
30.5 ב"אוזן בר" בתל אביב

לקראת ההופעות הגיעה החבורה לגלי צה"ל לתכנית מוזיקה היום 21.4.13

אסף סיטון, דניאל שבתאי ובר דותן: סאונד

נועם ברדין, ליה שפיגל: הפקה

יעל אלין קוטנר: צילום

אליוט בגיטרה, אלקטרוניקה ושירה. יהוא ירון בס, עינב ג'קסון כהן בקלידים

שיר לים התיכון

אתם ואנחנו

I LOOK LIKE MY MOTHER

תשס"ו

תכנית פרידה משמוליק קראוס

בותימזוג

 בותישמע

הנה ההיא והנה ההוא... נו...

גבירותי ורבותי

אני גאה להציג בפניכם את השבט ה13

את הלהקה העתיקה בכנען

שזכתה לחמם את דויד המלך

שנייה לפני שהוא מזג יין לאבישג

קבלו אותם... ה"בותימזוג"

המופע של קומזיץ רימוך והלא מחוברים

כך נפתח אלבומה הראשון של להקת "בותימזוג", להקה חדשה ומאד מאד מדליקה שנשמעת, ממש כמו הביטוי "מדליקה" כאילו היא חיה בשנות השבעים... 

"בותימזוג" היא מהלהקות האלה שאין לך מושג בהתחלה אם זו רק דחקה של חבר'ה סטלנים או יצירה "רצינית" של מוזיקאים שיש להם מה להציע גם למי שלא תופש איתם ראש . בהאזנה לאלבום שלהם מתברר שהם גם וגם.  הם מצחיקים, חופשיים, חסרי פוזה, כאילו לוקחים את עצמם בקלות... ועם זאת עושים אחלה מוזיקה, אומרים משהו בשירים שלהם, קצת ציניים, קצת רציניים, פרודיה שובבה משולבת באמירה ממעמקי הנשמה...

הם לא פחות מעשרה מוזיקאים, חלקם מאד מוכרים מהרכבים אחרים, חלקם אלמונים יחסית. המוביל הוא רימוך כפיר (שיש לו עוד הרכב פסיכדלי בשם "לטאות הענק מכוכב הניבירו") שכותב ומלחין כמעט את כל השירים, שר ומנגן בגיטרה אקוסטית. זיו הרפז, אחד הבסיסטים הכי טובים והכי עסוקים בארץ (בין השאר ובעיקר עם שלום חנוך), נראה כמו המבוגר האחראי על סידור העניינים מבחינה מוזיקלית, והוא מנגן בבס כלי הקשה ומלודיקה. חמי כפיר ארצי מתהילת "שבק ס"  ו"חלוצי החלל" בשירה ומצלצלים וגם כתיבה בשירים אחדים, אורן אסף, שהוא יוצר פולק אינדי בפני עצמו תורם פה מנדולינה ושני שירים, אחד מהם ביחד עם אסף בן דוד שמנגן בקסילופון וכלי הקשה, ויקטור גרציאנו מנגן בגיטרה, רן לזר בקונגס, דור (הבן של זיו) הרפז בתופים, אפי גזרוב בכינור, וג'קי "המהממת" בשירה, כלי הקשה ומלודיקה.  

כלומר מדובר בסופרגרופ של ממש, והחבורה הענקית הזו, כמו קרקס של צוענים, כמו קומזיץ נייד, מסתובבת במופע האקוסטי  שלה ברחבי ארצנו בשנתיים האחרונות בהמון הופעות קטנות, חלקן הופעות רחוב, חלקן באולמות ופסטיבלים ובעיקר מחוץ לתל אביב. בין השאר בפסטיבל יערות מנשה, אינדינגב, אינדיגו, פסטיבל אקטיביזם, ופרויקט אינדי סיטי עם השיר "איפה תלך". בהופעות האלה, שחלקן הגדול מאולתר וספונטני והופך לג'אם, הם בונים להם להם קהל הולך וגדל וגם לא מעט התייחסויות בתקשורת שנדלקות על הקטע המיוחד שלהן. אם אני מערבב, כמו הלהקה, את כל מה שנאמר עליהם עם הוצאת אלבומם זה נראה כך:  "הם מספרים לי משהו על החיים שלי. והם עושים את זה עם המון אהבה ודאגה למקום הזה, אם זה נשמע לכם כמו שמחה אחת גדולה, אתם לגמרי צודקים. וזה בדיוק מה שיפה כאן. 18 שירים פרועים, משוחררים ולא דופקים חשבון, בסופו של דבר, מדובר בדיסק מקורי,ססגוני, מפוצץ בכשרון ובאומץ ובעיקר כזה שלא עושים פה כל יום ובעצם גם לא כל עשור, שירי שיכורים, המון הומור, כינור שמשתולל, שירים שמאניים בהשראת מסעות של רימוך בעולם, המלים מתארות הווי כל כך ישראלי עכשווי, שלא לומר שכונתי, כל כך גרועים שהם יהפכו לקאלט, מין קאנטרי־רוק שיכורים ישראלי, בין הפוגס, גרייטפול דד ופאנקדליק, צבא של עשרה נגנים, קסילופון ומנדולינה ומלודיקה והמון תופים, שיר אהבה יווני, שיר תפילה שמאני, שירי קומזיץ והמנוני בתי מרזח, שמשתלבים לכדי יצירה מגובשת, עשירה ומרוממת נפש. גם החוברת היא חלק מהעניין הכיפי... 

ולאט לאט, בקטנה, הם מתחיל להיות מושמעים ברדיו (אחרי בדיקה מעמיקה על מה השירים שלהם מדברים, ואם חס ושלום הם לא עוברים את הגבול בנושא סקס סמים ורוקנרול).

למשל ביום ראשון בצהרים (בשעה 15:00) הם יהיו בהופעה חייה בגלי צה"ל בתכניתי "מוזיקה היום"... לקראת הופעה מיוחדת ביום ששי הבא, בשתיים בצהרים, ב"בית מזרח מערב" ברחוב ארליך ביפו, כשהכניסה עולה 20 שקלים בלבד ולילדים הכניסה חינם... 

בהמשך הם בהופעות בכפר חרוב (כולל ג'אם אל תוך הלילה), ב3.5 הם על הבמה המרכזית ב"בפסטיבל יערות מנשה" ולמחרת ב"בפסטיבל סולם יעקב" בקיבוץ גינוסר... מצב רוח טוב. היי.

ג'יימס בלייק השני

הולך ומתבהר

את ג'יימס בלייק, המוזיקאי הבריטי הצעיר האחראי לאלבום השנה שלי ב2011, גיליתי ממש במקרה, לא בחיפוש יזום ברשת אלא בדרך הישנה והטובה לגילוי מוזיקה חדשה, ברדיו באוטו. הפעם הראשונה היתה הפתעה גדולה שאני זוכר היטב. במהלך נסיעת ערב עם גלגלצ באוטו, ופתאום נכנס לחלל שלי שיר מוזר, מין קינה נורא עצובה ויפה, "יש גבול לאהבה שלך" שר הזמר שלא הכרתי, בליווי מינימיליסטי שכמעט לא נשמע, וכל כמה שניות המוסיקה נקטעה, בהתחלה עוד לא היה ברור שההפסקות האלה הן חלק מהשיר, וכשהגברתי את הווליום כדי להבין מה קורה, חטפתי מכת בסים בלתי צפוייה. מין תדר נמוך שמרעיד את הרמקולים ומארגן מחדש את האיברים הפנימיים. ג'יימס בלייק בלהיט שלו  "LIMIT TO YOUR LOVE" אמר הקריין, וההפתעה התעצמה מזה שהשיר הנורא לא שגרתי הזה, שאינו דומה לשום דבר אחר ברשימות ההשמעה של ימינו נחשב, ולו לרגע קט, ללהיט שראוי להשמיע בשעות הפריים. איזה יופי. שמעתי, התפעלתי, והמשכתי הלאה.

הפעם השנייה ששמעתי את שמו של בלייק הייתה בעת צילום ראיון עם אביתר בנאי לסדרה "האלבומים". דיברנו על מה שהוא שומע היום ומה מרגש אותו. ושוב עלה שמו של ג'יימס בלייק כאחד היוצרים הצעירים המעניינים. ההפתעה היתה שכשכבר השגתי את האלבום הנפלא הזה, גיליתי פתאום את הדימיון בעטיפה בין אלבום הבכורה של אביתר בנאי (1997) ובין זה של ג'יימס בלייק (2011). תאמרו, סתם מקריות, ואני טוען שיש בכך משהו מיסטי. ואם יש קשר בין אביתר בנאי, שאני מאד אוהב את טעמו המוסיקלי,  ליוצר אחר אז בטח יש בזה משהו.

ג'יימס בלייק היה אז בסך הכל בן 22 ונחשב לאחד הכוחות הרעננים ומעניינים בדאבסטאפ, ביוטיוב תמצאו קטעים שלו עוד מ2009, כל מיני שטיחים של סאונד קודר ואפל. ב2010 היה לו להיט בתחום, אי-פי בשם  CMYK שבו סימפל את הזמרות השחורות אליה וקליס ואת המפיק טימברלנד.

כל אלה היו בעיני רק חימום לאלבום הראשון שלו שבו הוא מוסיף על הקטעים האינסטרומנטליים הדי מופשטים, מילים ומנגינות, כלומר שירים, נורא יפים ומלאי רגש. בעיני הטהרנים הוא אולי בוגד במורשת הדאבסטאפ "האמיתי", אבל בעיני הוא עושה משהו חדש ונהדר, יוצר שירים חמים ועמוקים, שהיו יכולים להשמע נהדר בליווי פסנתר בלבד (ואכן יש כל מיני גרסות אקוסטיות שלו ברשת), והוא שר מדהים, בקול גבוה, מאד עדין, מין קינה מודרנית, גוספל פרטי.

התוספות האלקטרוניות והסאונדים המפתיעים הם רק מעטפת לדבר האמיתי, מוסיפים עניין ותחושה של משהו חדש וזה לא היה שווה אם מתחת לאפקטים ולמניפולציות שהוא עושה על כלי הנגינה ועל הקול שלו לא היו שירים כמו UNLUCK, THE WILHELM SCREAM, TO CARE וכמובן שהשיר שפרץ לו את הדרך,  "LIMIT TO YOUR LOVE"  

שהוא בעצם קאבר, לשיר של היוצרת הקנדית FEIST, .

שנה אחרי האלבום, שזכה בהצלחה מפתיעה, הוציא בלייק אי.פי חדש בשם  ENOUGH THUNDER ובו דואט מצמרר עם הזמר והיוצר האמריקני בו איבר, ארבעה שירים מקוריים ועוד קאבר נפלא, הפעם לשיר של ג'וני מיצ'ל, "A CASE OF YOU" ("הייתי יכולה לשתות ארגז שלם מלא בך ועדיין לעמוד על רגלי"). גרסה צנועה, מינימליסטית, קורעת לב, לזמרת שהשפיעה עליו, כך מתברר, יותר מכל.

האלבום החדש

"הכל התחיל עם ג'וני מיצ'ל" הוא עומד ביח"צ האלבום החדש שלו: "היא באה להופעה שלי לפני שנתיים, ואחרי ההופעה נשארה לשוחח, כשהנושא העיקר היה איך להשאר אמן נאמן לעצמך בעולם המוזיקה של ימינו". בדרך חזרה לבריטניה, במטוס, בלייק כתב את שיר הנושא של האלבום החדש OVERGROWN:  

אני לא רוצה להיות כוכב אלא אבן על החוף, מסגרת דלת בודדה במלחמה" 

התרגום המילוני לשם האלבום הוא "מגודל יתר על המידה" כשהכוונה בעיקר לצמחים. נדמה, בלי להכיר אותו אישית, שבלייק התכוון לעצמו ולקריירה שלו. מאומן שוליים הוא הפך תוך שנה למוזיקאי מוכר שמוכר מאות אלפי אלבומים למרות שאינו "מסחרי", לאמן מופיע בהצלחה בכל רחבי העולם, ולשותף בהפקות של

שמות חמים במוזיקה העכשווית, מהשחורה, כמו קנייה ווסט, ג'יי זי וריזה ועד האבנגרדית, במפש שלו עם בראין אינו.

בשמיעה ראשונה עשוי האלבום החדש להשמע כשיכפול של הקודם. צריך עוד כמה פעמים, ואני אומר את זה לגמרי מהנסיון, כדי להבין שOVERGROWN טוב יותר אפילו מאלבום הבכורה של בלייק. הוא רק בן 24 והוא ממשיך להיות אחד הדברים הכי מעניינים במוזיקה הפופולרית של ימינו.

העולם בשחור לבן

"הייתי זקוק להרבה מאד שנים כדי להעיז ולהתמודד עם החומרים האלה" אומר לי אסף אמדורסקי בשיחה בגל"צ עם הוצאת האלבום החדש "שרים הדודאים". "גם בגלל שאני לא זמר כמו אבא שלי, ואין לי הקול שלו וההגשה שלו, וגם בגלל שהשירים האלה הם קלסיקה ואיך אפשר בכלל לנסות ולהוסיף להם משהו מבלי לקלקל. המטרה היתה לא לקלקל. עכשיו אני שמח שהפרוייקט הזה סוף סוף נגמר ואני יכול להמשיך הלאה.

"אולי נעשה דודאים 2" שואל אותו בחיוך ישראל גוריון, ואסף עונה לו במבט קצת מבוהל... "נראה...אולי..." ובינתיים האלבום כבר מראה סימנים של רב מכר.

המפגש בין ישראל גוריון ואסף אמדורסקי "שרים הדודאים" אינו סתם עוד אלבום נוסטלגי של שירים יפים מהעבר. אלא זהו אלבום של גישור בין דורי, של סגירת מעגלים, של הצדעה מלאת אהבה לצמד הכל כך ישראלי בסיסי, שורשי, ובמיוחד לזכרו של בני אמדורסקי.

לישראל גוריון זה נראה יותר קל. הוא אמנם מבטא כאן צדדים חדשים באישיותו המוזיקלית, כותב שיר חדש ומנגן במגוון כלים (מתברר שכבר הרבה שנים הוא עושה את זה, ככה בקטנה, מאחורי הקלעים) אך הוא בעיקר עושה מה שעשה תמיד: שר בהרמוניות קוליות נפלאות, שר בקול רענן וצעיר, ובעיקר מופיע, מעביר את השירים, במקצועיות מושלמת, מלא אנרגיה חיובית כמו שהיה לפני המון שנים, כמו תמיד.

לאסף אמדורסקי נראה המפגש הזה יותר מסובך. כמעבד והמפיק המוזיקלי של האלבום החדש הוא צריך לא רק להתמודד עם הקושי הנפשי של טיפול בחומרים שהיו מזוהים עם אביו, ועם האתגר המקצועי של להכנס לנעליו הגדולות כזמר בעל קול ונוכחות מרשימים מאד, אלא גם, באותו זמן, לשמור על עצמאותו וייחודו כמוזיקאי עכשווי, מעודכן, שיש לו אמירה משלו.
במילים אחרות, איך להתייחס למורשת המכובדת, והכל כך מוכרת  של "הדודאים" מבלי להרוס אותה מחד או להיות מבצע סתמי מאידך. הרי הוא לא יכול לשיר כמו אבא שלו, והוא גם לא רוצה להיות חקיין. ומצד שני "הדודאים" היו בראש ובראשונה שילוב הקולות של ישראל ובני. איך עושים את זה?

הגישה בה בחר אסף אמדורסקי היתה של לס-איז-מור. כמה שפחות לשנות, כמה שפחות להפריע, לזכור את העובדה שהשירים האלה קלסיים, לתת להם את הכבוד המגיע להם, ומידי פעם, להוסיף להם תבלינים חדשים. לא ללכת רחוק מדי אלא להשאר נאמן למקור. התוצאה: מושלמת.

"שרים הדודאים" הוא אוסף מרגש של 17 קלסיקות ישראליות מכל הזמנים, ושיר אחד חדש של ישראל גוריון שנשמע כמו חלק טבעי מהרשימה. "החליל", "שיירת הרוכבים", "בשדות בית לחם", "הבלדה על השיער הארוך והשיער הקצר", "טיול לילי", "אשכולית", "מארש הדייגים", "שדמתי", "כיבוי אורות", "ערב של שושנים" ועוד שירים שהפכו מזמן לזמר עממי. הכל מעובד בעדינות ורגישות, כשישראל גוריון בשירה, גיטרה, חלילית (!) וסקסופון (!!!) ואסף אמדורסקי בשירה, גיטרה חשמלית, פנדר רואדס ופסנתר ואיתם מנגנים אברי בורוכוב בקונטרבס וכלי הקשה, רון אלמוג בתופים וגם אורחים בשירים אחדים: אהובה עוזרי בבולבול טראנג, מתי (הבן של ישראל) בגיטרה, חבורות הזמר "היוצאים מגדרם" ו"גני שיר" בשירה, שרה טיילור, רחלי יובל ו"אנסמבל כלי פריטה שפיה" במנדולינת. כולם ביחד מנגנים רק כשממש צריך. זה הכבוד האמיתי שהם נותנים למוזיקה של "הדודאים".

קול דודי מדלג על ההרים

ולבי פועם לשמע פעמיו

הנה הוא בשער הנה הוא בגני

ישאני על כפיו ויובילני חדריו

הנך יפה רעייתי

מה יפו דודייך תמתי

מור ולבונה וערשך רעננה

בואי בואי כלה...

זה קטע מהשיר "בואי בואי כלה" שכתב והלחין ישראל גוריון, עם קצת עזרה משלמה המלך. וזה נורא  מרגש לראות איך האיש הזה, כמעט בן 78, מלא יצירתיות ואנרגיה טובה, לא מפסיק להופיע ולשיר, גם בכמעט עשרים השנים מאז לכתו של בני אמדורסקי שהיה שותפו מסוף שנות החמישים. הוא לא מפסיק, למעט יציאות בודדות, בשמירה שלו על הצליל הישראלי העממי.

אסף אמדורסקי הפוך בגישתו. הוא התחיל את הקריירה שלו במקביל למותו של אביו. אלבומו הראשון, עם "אהבה חדשה" הושלם בימיו האחרונים של בני, ומאז אסף לא מפסיק לחדש ולהפתיע, ממציא את עצמו מחדש ועם זאת שומר על הצליל האישי שלו.
מתחילת דרכו הוא מוזיקאי מאד מגוון,  מנגן בהמון כלים (גיטרות, תופים, בס, קלידים, חצוצרה וסמפלרים) יוצר שילוב מקורי בין רוק ודאנס, וברומה שלו מספר רב של להיטים ("אהבה חדשה", "רבים הימים", "יקירתי", "חרש, ביבבה", "השמיים הכחולים", "מעיין", "הוא האמין לה", "אל תדאגי" "שיעברו הימים",  "15 דקות", "כוכב", "חלום כהה", "רוך וקושי" ועוד). אסף אמדורסקי נמצא בתקופה מאד טובה בקריירה שלו בשנים האחרונות ואולי דווקא משום כך, אחרי עשרה אלבומים שהוציא בעשרים שנות פעילות, הוא הרגיש שמותר לו עכשיו לעצור לרגע ולחזור את המורשת בה מרד בתחילת דרכו. זה נהדר.

לזכור

דבר על מקום המצאם

במוצאי יום העצמאות תשודר בערוץ הראשון דרמה טלוויזיונית קורעת לב בשם "דבר על מקום המצאם" העוסקת בשתי משפחות בישראל של תקופת הצנע ( ליתר דיוק 1949) שהרדיו של אותה תקופה משמש להם לא רק מפלט מקשיי היום יום, אלא ממש דרך לשקם את חייהם לאחר השואה. במיוחד בזכות תכנית יומית שהוקדשה לנסיון למצוא קרובי משפחה שהקשר איתם אבד. המוטו של הדרמה הוא "זאת אמא שלי ששומעת רדיו כל היום, כי בלי המדור לחיפוש קרובים מה ישאר לה?". את הדרמה ביים יהלי ברגמן, ואת התסריט כתבה נאוה סמל, שכמו אחיה, שלמה ארצי, חוזרת אל נושא השואה שוב ושוב ביצירותיה.  

ושניהם לא לבד , במיוחד לא בעשרים וחמש השנים האחרונות, מאז שיצא האלבום "אפר ואבק"של יעקב גלעד ויהודה פוליקר. האלבום המופתי ההוא עסק בדור שגדל בהשפעת טראומת השואה: מזיכרונות ההורים מהמלחמה ההיא, דרך התקוות החדשות בישראל של שנות ה-50, התבגרות בשנות ה-60 ומצוקה נפשית קשה ומלאת כאב, כשברקע אי היכולת להינתק מהזוועות שחוו ההורים והשפעתם על בני הדור השני. גם לפני, ובעיקר אחרי "אפר ואבק" העזו עוד מעטים לגעת בנושא השואה. אמנם לא באלבום קונספט שלם אלא בשירים אחדים, פה ושם ובהשפעה גדולה על היצירה. ביניהם שלמה ארצי, ערן צור, מתי כספי, שלמה גרוניך, חוה אלברשטיין, אילן וירצברג, דוראלקס סדלקס, סיילם, יונתן זיו, קורין אלאל, סאבלימינל ומירי בן ארי, הבילויים... השואה נמצאת ברקע היצירה הישראלית, גם במוסיקה, כל הזמן.

אחותי

בשנות חייה האחרונות

אזרה אמא אומץ

וסיפרה לי

איך נחשף הבונקר

שבו היא החביאה את אחותי

היא נתנה לי תמונה מתפוררת

ובה ילדה – אחותי

עומדת בתוך לול.

מרוב שהנחתי את התמונה במקומות מיסתור שונים

היא אבדה לי ואין אני מוצא אותה עוד.

אני כנראה הצלחתי להחביא את אחותי.

השיר "אחותי" לקוח מתוך האלבום "זיכרון קצר"  שהוציא זאב טנא בשנת 2001. מאז תחילת דרכו כאמן יוצר חוזר זאב טנא אל זיכרונותיו כבן הדור השני, שלא שוכח ולא סולח... לעתים בעדינות ורוך ובמקרים אחרים בכעס כשהוא צורח "אני שונא גרמנים" או בשיר מחאה באלבומו החדש, "ג'ו איש".בו הוא מנסה ללמוד מהימים ההם על ימינו.

אברמק

"כשאגדל ואהיה בן עשרים

אצא לראות את עולמנו המקסים.

אתיישב בתוך ציפור עם מנוע,

אתרומם ואמריא אל החלל, גבוה.

את השיר הזה כתב נער בשם אברהם "אברמק" קופלוביץ שנרצח כשהיה בן 14 במחנה ההשמדה אושוויץ. הוא גדל בעיר לודג' בפולין. בגיל תשע החל לעבוד כשוליית סנדלר בבית מלאכה בגטו, וגם צייר וכתב שירים ומחזות קצרים. בעליית הגג בביתו נמצאה מחברת השירים שלו, והם תורגמו לעברית  על ידי עירית עמיאל.  40 שנה אחרי שנרצח יצאו שיריו של אברמק בספר בהוצאת "יד ושם".

אורי מייזלמן, המתופף לשעבר של להקת "קרח תשע", העוסק בהדרכת בני נוער במסעות לפולין במסגרת "הנוער העובד והלומד" החליט שהשירים חייבים להגיע לאוזני הדור הצעיר. הוא פנה לאוהד קוסקי ורועי הדס וביחד הם הלחינו שמונה משיריו של אברמק והקליטו אותם עם חברים נוספים לאלבום מיוחד ומרגש בשם "אברמק" שהוקלט בסיוע תנועת "הנוער העבוד והלומד" וחברת ההדרכה "המעורר" (המרכז להדרכה ולימודים חלופיים בקיבוץ רביד). השירים מתארים, קצת בציניות קצת בהומור, את חייו וחלומותיו של ילד אחד שחי ועבד ויצר פעם, לפני שבעים שנה, בפולין הכבושה על ידי הנאצים. חברי "הקוסקים", התאימו בעדינות וברגישות את שיריו של הנער מלודג' אל שפת הנוער של ימינו. הדיסק "אברמק" יצא  בהפצת "התו השמיני" וכל הרווחים ממכירתו יועברו לקרן שמממנת יציאת בני נוער מעוטי יכולת למסעות לפולין.

אבא

אני כותב על אברמק וחושב (גם) על אבא שלי. מנחם קוטנר ז"ל. הוא נולד, ממש כמו אברמק, בשנת 1930. שלא כמו אברמק, הוא נולד בתל אביב והגיע לפולין ממש במקרה. כשהיה בן 9 לקחה אותו רבקה, אמו, לבקר את סבתו שגרה בוורשה... הילד הישראלי שלא ידע מילה בפולנית בילה כשנתיים וחצי בגטו וורשה, ללא אמו (שנשלחה לכלא בברלין) וחווה את אימת מלחמת העולם מזווית הראייה של ילד קטן. שלא כמו אברמק הוא ניצל: בהחלפת שבויים בין גרמניה ופלשטינה הוא ואמו הוחזרו ארצה בסוף 1941. כמו אברמק גם אבא שלי כתב שירים וסיפורים עד סוף ימיו, לפני תשע שנים. שלא כמו אברמק הוא נשאר בחיים והמשיך לשאת את כאב השנים ההן בתוך נפשו. שיריו לא הולחנו (חוץ מנסיונות בודדים שלו להלחין את חלקם). את ספר שיריו היחיד, "בין פעימות" הוא הוציא בשנות הששים, ואני זוכר בעל פה רק שורה אחת מתוכו: "איני יכול לשאת דברי אמת מבלי להפגע".

מנחם קוטנר חמישי מימין, רבקה קוטנר רביעית

קריאת השכמה

"הדג נחש", הלהקה הכי חשובה במוזיקה הישראלית העכשווית, מוציאה אלבום חדש, שביעי, "זמן להתעורר". וכשאני כותב "הכי חשובה" זה לא בגלל שאין עוד המון להקות נהדרות אצלנו (היום יותר מאשר אי פעם בעבר) אלא מפני שהם מצליחים, כבר די הרבה זמן, לומר אמירות בלתי מתפשרות, טכסטואלית ומוזיקלית, ועם זאת להיות פופולריים ומקובלים גם בקרב קהלים ממש לא צפויים. מצפונים תל אביבים שמאלנים, ועד אוהדי בית"ר ירושלים, ה-קבוצה של החברים. בכך "הדג נחש" הם בעיני "קולו של הדור", וליצירה שלהם יש משמעות מעבר לתחום הבידור הקל. זה לא רק כיף.

זה הזמן להתעורר הבית מתפורר

נצא מהחורים ביחד די להסתתר

תרימו את היד, תפתחו את הפה

מול כולנו אין סיכוי שהם יחזיקו עוד הרבה

זה הזמן להתעורר

השיר הזה, הנושא את שם האלבום, הוא דוגמא מצויינת לדרךהפעולה של "הדג נחש". ומאחר שקל יותר לכתוב בעיתון על טכסטים מאשר על מוזיקה, ההתייחסות הראשונה היא למילים אבל גדולת השיר הזה והאלבום כולו היא בשילובים של מילים ומנגינות. האלבום הזה מאד פוליטי, ולא רק בגלל המילים על יחסינו מול שכנינו ועל נושאים חברתיים ועל הגזענות, אלא גם ובעיקר בגלל צבעי המוזיקה המגוונים שבו. השיר "זה הזמן להתעורר" הוא מצד אחד מאד מעודכן צלילית, והחלק השני שלו הוא ממש דאב-סטפ עכשווי (תשאלו את הילדים על מה מדובר) אבל על המצע המאד מעודכן מערבית הם מוסיפים עוד שכבה של מוזיקה ערבית וזה דבר שאין בשום מקום בעולם. הבלאגן של חיינו במדינת ישראל, מזרח ומערב, יהודים וערבים, אנגלית והעברית...

http://hadagnahash.bandcamp.com/track/time-to-wake-up-c-t-r-l-remix

מעורב ירושלמי
האלבום הזה מנסה לברר ולהגדיר את המושג "מה הוא ישראלי", גם במוסיקה, שילוב של רוק, היפ-הופ וFאנק, מוזיקה מזרחית וגם, רחמנא לצלן, ערבית ממש. והכל מתערבב, המילים המנגינות, הסגנונות, הכוונות... הכל מעורב ירושלמי בניצוחו של הישראלי הכי גרובי בעולם, המפיק יוסי פיין. בשיר אחד דקלון (סולן "צלילי הכרם" מאז שנות השבעים) מסלסל בקולו בשיר שטוען שהוא "מבסוט" שיש לו מיקרופון ביד למרות כל הקושי מסביב... בשיר אחר הקלטה של מאיר אריאל ז"ל מדבר על פוליטיקה כהקדמה לשיר חדש על פי טכסט שלו "קובלנה על מפגות ישראל, "אינני בוגד" הוא שיר אישי על פלייבק ערבי לגמרי, ולעומת זאת "פזמון" המביט על סיפורה של הלהקה ו"הכל יסתדר" עם הרפר פלד, הם במיטב המסורת ההיפהופית הדג נחשית, לעומת זאת "נוגעת" מציעה כיוון שונה לגמרי מוסיקלית, עם ליווי מיתרים, בדומה לאלבום הסולו הנםלא של שאנן סטריט. יצחק קלפטר מתארח בשיר הכי "ישראלי של פעם" עם געגועים לשקט של יום ששי וארוחת שבת בבית המשפחה בירושלים, והבוזוקי של טריפונס היווני מככב בשיר הכי מתמצת את האלבום הזה... "אילו זה היה". שיר שמייצג את הבלאגן ואולי גם את הדרך לפתרון. הוא מושר, שורה שורה, באנגלית, עברית וערבית, רוצה לברוח מהמציאות למסיבה, קורא לצאת למלחמה על הבית, אך מציע לזנוח את המאבקים ולחפש דרך חדשה, ובאופן סמלי, כדי שיהיה ברור לגמרי, מצורף לו תרגום בחוברת הדיסק.

לא נותר מה לומר למעט "ברך את הבלאגן הזה"

מסיבה זו אחרת יצא שכולנו נתכנס

שכחתי כבר מי לטובתי ומי לרעתי

קורא לאנשי: האבקו במאבק! הילחמו במלחמה!

בטל קורבנו עבר זמנו

חצי מחיינו בשמיים ממעל

פאק! זה גורם לי לתהות

האם החצי השני באמת מטר וחצי מתחת הקרקע?

דומה שנזנח דבר עיקרי

חבריי ומשפחתי על פני האדמה מסתובבים

את התנאים הישנים צריך צריך לשנות, מוכרחים לעמוד איתן

בני אדם אינם חיידקים וזה כל העניין

איתנו ניצב צבא שלם

למי אתה מתפלל? זה לא מעניין

ידיים באוויר ותזיזו ישבנים

מי זה מרקיד לכם ת'עולם? אתם בטח יודעים

בינתיים אני לא זז לשומקום

מחזיק את הראש מעל המים

עד שיעבור עוד גל

לוקח אוויר עוצם ת'עיניים

קיימת דרך נוספת, זה ודאי

קד קידה לדור הקודם מחשבן לדור שלא נולד

לאדי דאדי אנחנו אוהבים לבלות

אוזניי פתוחות לכל מי שאיתי

דיבורים דיבורים רמאדן כיפורים

זוכרים את 95? קיווינו לחיים חדשים

נולדנו פה, אין לנו מקום נוסף

חלומנו המשותף מותקף בחץ מורעל

ואני אומר לכם: רעל היא הגזענות

המבחן שלנו גדול רק כך נפרוץ את חומות הכלא

ג'ינגו עצמנו מתעקשים על כל ההבדל

יש למחוק את השנאה הנושנה ולטהר את באר המים

ולעתיד חדש נתקדם הלוואי

ירט את הדאגות הן לא עוזרות לך כעת

בזמנים כאלה אני מתמלא תקווה

כשהדרך היחידה היא כלפי מעלה אני מתמלא בנשמה

בינתיים אני לא זז לשומקום

מחזיק את הראש מעל המים

עד שיעבור עוד גל

לוקח אוויר עוצם ת'עיניים

מימין: יאיא כהן אהרונוב, שאנן סטריט, משה אסרף, גיא מרגלית, שלומי אלון דודוש קלמס.צילום: גיא כושי ויריב פיין

והנה הם מציגים חלק משירי האלבום החדש בהופעה ב"מוזיקה היום" בגלי צה"ל 24.3.13
אסף סיטון ורפי קופפר: סאונד

הדג נחש
שאנן סטריט בשירה, גיא מר באלקטרוניקה, פטיפון ושירה, דודוש קלמס בקלידים ושירה,
יאיא כהן אהרונוב בבס ושירה, שלומי אלון בחליל, סקסופון, שירה ואלקטרוניקה , משה אסרף בתופים,
יוסי מזרחי בגיטרה ושירה, יאיר סלוצקי בטרומבון, מתן גוב ארי בחצוצרה
קובלנה על מפלגות ישראל
מבסוט
זמן להתעורר
אני מאמין
הכל יסתדר
יום ששי
היפ הופ ציוני בסלון של סלומון
מה נעשה

חנוך לוין חי. בשירים

מי מפחד ממר לוין

לקראת יום השנה ה70 להולדתו של המחזאי, משורר וסופר חנוך לוין (שנולד ב18 בדצמבר 1943) יוצא עכשיו במסגרת "עבודה עברית" אלבום חדש ומקסים משיריו, תחת הכותרת "היספיקו החיים". בניהולו האמנותי וההפקה המוסיקלית של אסף תלמודי נאספו 14 משיריו של לוין, ונעטפו בלחנים חדשים של יוני רכטר, איתמר רוטשילד, שלומי שבן ואסף תלמודי. מבצעי השירים הם המלחינים ואיתם גם קרולינה, נועם ענבר, אלי מגן, ערן וייץ, יעל נחשון, גרשון וייספירר, אסף רוט, רוני עברין וגרשון לייזרסון. השירים, גם היותר קשים ועצובים שבהם, מתמלאים שמחת חיים ואופטימיות בזכות המוסיקה הנפלאה, וההפקה המושלמת, כולל האריזה היפה ובה מילות השירים ומאמרים שונים, הופכת את "היספיקו החיים" ליצירה שלמה שמאד נעים ומרגש לחוות אותה. הקושי בחלק משיריו של לוין, המרירות והכאב, נמסים מול כוחה של המוסיקה. וכך, המוצר היפה והמאד-ראוי הזה, הוא דרך מושלמת  לציין יומולדת לאחד מגדולי התרבות העברית החדשה. 

השם "היספיקו החיים" גם מתאים לשינוי מעמדו של לוין בזמר העברי, מאז החל דרכו לפני 45 שנה . שהרי לא בתיאטרון עסקינן כאן, אלא בשירי הפופולריים. כבר די הרבה זמן, ששיריו המוכרים של לוין, גם הקשים בהם, הם קונסנזוס. עד כדי כך שקל לשכוח שלא תמיד הוא היה כזה. בשנים הראשונות שלו ככותב פזמונים הוא היה פרובוקטיבי, מעורר מחלוקת, מפתיע בבוטותו, לא מנסה למצוא חן. וכך גם התגובות ליצירתו היו לא פשוטות.

אמנם אחדים משיריו הראשונים היו קלילים וחביבים, כמו למשל "בלדה לעליזה מזרחי" ששר אריק לביא בסרט "999 עליזה מזרחי" או "מכתב מהקייטנה" ששרה תיקי דיין ב"להקת גייסות השריון", אבל את עיקר תשומת הלב תפסו שיריו הפציפיסטים. וקודם כל "חייל שוקולד" שהלחין שמוליק קראוס לשלישית "החלונות הגבוהים":

בוא חייל של שוקולד

בוא אלי אל המשלט

שב תנוח אל תירא

ותשוב לעפרך.

הטבח מגיש בשר לרב הטבחים

רב הטבחים מגיש בשר לתותחים

כל האנשים אחים מתחת לפרחים

רועמים התותחים הילדים בוכים.

בוא חייל של שוקולד...

אחי איש אמיץ היה על משמרתו נפל

חדרי ליבו פתוחים עכשיו לעשב ולטל

היה לו לאחי דם אבל הדם אזל

לא ישיבנו עוד אפילו צו הגנרל.

שמאל ימין ימין ושמאל הגדוד הולך ושר

החיים מסורבלים המות הוא קצר

כל הגדוד הולך אחר עורפו של הרס"ר

הרס"ר גם הוא הולך בדרך כל בשר.

מפתיע לדעת ששיר כזה יצא לאור בתקליט באפריל 1967, כלומר כחודשיים לפני מלחמת ששת הימים. ולא במסגרת קברט סאטירי, אלא באלבומה היחיד של השלישיה המצליחה ביותר בישראל של אותם ימים, בכיכובם של ג'וזי כץ, שמוליק קראוס ואריק איינשטיין. באווירה המתוחה של תקופת ההמתנה, נראה טכסט על חוסר התוחלת שבמלחמה מאד פרובוקטיבי, ולא מפתיע שהשיר היה אסור לשידור עוד שנים רבות.

תכנית שלי בגל"צ על שירי חנוך לוין. 

שעה ראשונה

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=438563

שעה שניה... בעיקר עם יוצרי האלבום החדש

http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=368187&cid=438565

אסף תלמודי בצילום גדי דגון

בשנים הבאות המשיך חנוך לוין לעסוק בנושא המלחמה והחיים בצילה בארץ, אך בתוך מחזותיו ולא כשירים עצמאיים. עם זאת, רבים מהשירים שכתב לבמה, הוקלטו והפכו מוכרים גם מחוץ לתיאטרון. למשל בקברט הסאטירי הראשון שלו "את ואני והמלחמה הבאה" ב1968, נכלל לחנו של אלכס כגן לשיר "שחמט" שהקליטה חוה אלברשטיין שנה לאחר מכן ובלחנים שונים, גם אבי טולדנו וגלית פלורנץ. כמותם, רבים משירי המחזות שכתב לוין התפרסמו בלחנים חדשים הרבה שנים אחרי יצירתם. למשל שיר הנושא של "את ואני והמלחמה הבאה" שהקליטו שלמה גרוניך ואפרת בן צור ב2003, ו"בצער לא רב ביגון לא קודר" (מתוך "קטשופ" 1969) שהקליטה ריקי גל ב1988.

המתופף והמוסיקאי זהר לוי היה אחראי יותר מכל אחד אחר על שילובו של חנוך לוין ברוק הישראלי המתהווה בתחילת שנות השבעים. לוי הלחין את שירי המחזה "מלכת אמבטיה" שעורר, בעצומה של מלחמת ההתשה,  סערה ציבורית רבה, ירד במהירות מהבמה ושיריו נאסרו לשידור עשרות שנים אחרי שהתקליט יצא במהדורה מאד מצומצמת באמצע 1970. רק מעטים מאד משירי המחזה הוקלטו במשך השנים בגרסאות חדשות והאלבום יצא כCD 35 שנים אחרי שהוקלט.

אך זהר לוי לא הסתפק בהלחנה לתיאטרון אלא מצא בשיריו של לוין חומר טוב ליצירת פופ-רוק ישראלי משובח שלא נשמע כמוהו ב1970. עם להקת "זהר השביעי" הוא הקליט את "מצילתיים", עם רן אלירן את "התעמלות הבוקר", "כן כן כן אני אמתין", ו"חייו ומותו של גוסקינד ה13" ועם "כיף התקווה" את "אני בדרכי למוסד הסגור". ב1972, בלהקת "אחרית הימים", חזר לוי ללחניו ל"התעמלות הבוקר", "חייו ומותו של מר גוסקין", "אין מקום לשניים על עמוד החשמל" ומה שהפך ללהיט הפופ הגדול ביותר של חנוך לוין: "העץ הוא גבוה" (או בשמו המקורי "מה אכפת לציפור").

מאז "מלכת אמבטיה" כתב חנוך לוין כ60 מחזות, ובהם עשרות שירים שהולחנו במיוחד לתיאטרון. במקביל, הפכו רבים מהטכסטים שלו למאד מקובלים במוסיקה הישראלית הפופולרית, בלחנים חדשים ולעתים קרובות ללא קשר ביניהם ובין המחזה מהם הם לקוחים. מלחינים רבים התייחסו אליהם פשוט כטכסטים טובים וחכמים. הנה כמה דוגמאות:

חוה אלברשטיין הקליטה את "כשהייתי בת 16" (במקור "סיפור חייה של זונה"), את "לונדון" וגם את "לא הצלחתי בחוץ לארץ".

תיקי דיין שרה ב1977 את "אני חיה לי מיום ליום" שהלחין רפי קדישזון לסרט "פנטסיה על נושא רומנטי", וריטה חידשה את השיר עשר שנים לאחר מכן בלחנו של רמי קלינשטיין.

יהודית רביץ הלחינה ושרה את "בלדה על אדון כמעט והגברת כבר" ואת "הרגע שלפני" שזכה גם ללחן אחר של חמי רודנר.

ריקי גל שרה "בצער לא רב" שהלחין מתי כספי, את "חפש בי (פקח צעיר)" שהלחין יהודה פוליקר ואת " צופיה" שהלחין שם טוב לוי. לוי שר בעצמו "פעם במאי חיבקתי נערה".

גידי גוב ותיקי דיין שרו את "צופיה", בלחן אחר, של מיקי גבריאלוב, שהוא כשלעצמו שר את "טורקי טורקי".

יואב צפיר ולהקת הנח"ל שרו "דג מלוח ותה" שהלחינה קורין אלאל את "הנערה עם הרבה הימים" שהלחינה נורית הירש.

שלמה יידוב שר את "ואני אותך אוהב", עופר שריקי שר את "חיי", דורון שפר שר את "הבטחה" ואת "ואני אותך אוהב", מאור כהן את "רן קברן" ו"העט של בנצי" ואלי גורנשטיין את לחנו של אלון אולארצ'יק ל"כי גם במלחמה צודקת".

והיו גם כאלה שהקדישו אלבומים / מופעים שלמים לשירי חנוך לוין.

אבי טולדנו הוציא ב1990 אלבום מלחניו לשירי לוין, בעיבוד והפקה עם אילן וירצברג. בין השירים: "אבל המלכות היא שלמה", "כשאהיה גדול אהיה קטן", "התעמלות הבוקר", "שיר ההורים המחכים", "שיר שתי המשאיות", "שחמט" ו"החיים מתחילים בגיל 62".

דודי לוי יצא ב1999 את "פרוייקט חנוך לוין" עם לחנים חדשים ועיבודים ללחנים ישנים. ביניהם "הנה הארץ השלמה", "אני בדרכי למוסד הסגור", "לונדון", "הבטחה", "מה קטנות עינייך", "אין מקום לשניים על עמוד החשמל" ועוד.

המלחין - פסנתרן עמית פוזננסקי הוציא דיסק בשם "חיי המתים" הכולל 10 שירים שאת מילותיהם חיבר לוין. ביניהם "זו שעה נפלאה" ששרה קרן הדר. וגם רוני פורת ואריה זונשיין יצרו מופע משירי חנוך לוין עם צוות המופע "חיותה"..

"לחיות זה דבר נורא" אומר לוין ב"אני חיה מיום ליום", ובכל זאת "היספיקו החיים?" הוא שואל ב"ימי הקיץ" שמתוכו לקוחה כותרת האוסף החדש. עם השירים שלו העטופים במוזיקה, החיים נראים קצת פחות נוראים. הוא הספיק הרבה כאלה.

חנוך לוין בצילום גדי דגון