המלך שלמה

פסטיבל גרוניך בבית שטיינברג בחולון

כששלמה גרוניך, מעריץ ביטלס שרוף, התחיל לנגן אי שם בשנות הששים, נראה לו בוודאי המשפט "כשאהיה בן 64" כמו מבט אל העתיד הבלתי אפשרי... להיות בן 64 נראה אז כמו לעבור אל מעבר הרי החושך... אל היותך זקן חסר מעש, שבמקרה הטוב יושב לו על כסא הנדנדה במרפסת ומחכים שהנכדים יקפצו לבקר.

אלכס ליפקין: צילום

גרוניך שהגיע השנה (בינואר) לגיל הסמלי הזה, רחוק מאד מהתדמית שיצר פול מקרטני לפני 45 שנה. הוא מלא אנרגיה והתלהבות, יצירתי ופעיל כמו פעם, ואפילו, בלא מעט הזדמנויות, נשמע טוב יותר מאשר בעבר. יש בו מין בגרות והשלמה שמקבלות את הטירוף והכעס שלו וגם את הצד הנעים הרך והמלודי, הוא ממשיך להיות הרפתקן מוזיקלי אבל הוא יודע גם ליצור "שירים פשוטים" רחמנא ליצלן, ולא להתבייש בכך. בשבוע שעבר פגשתי אותו ב"פסטיבל הביטלס" בחולון שר עם להקת הפאנק-סול של עידן קיי, בערוץ 24 בראיון ל"בחזרה לסוף עונת התפוזים" מדבר על ימי "קצת אחרת", ובתחנות הרדיו השונות עם השיר החדש "בנאליה לפני השקיעה", ובקומפקט הפרטי שלי עם הדיסק החדש והמאד מפתיע שעומד לצאת בקרוב. בגיל 64 הוא כל הזמן קופץ ורץ וממשיך להתחדש. כמו ילד. 

בסוף השבוע הבא (שישי 31.5 ושבת 1.6) יערך במרכז "שטיינברג" בחולון, מרתון מיוחד מיצירתו של גרוניך, גם כסיכום לפעילותו וגם כמין חימום לאלבום החדש ולמופע בשם "גרוניך והנגנים", שיתחיל לרוץ בחודש יוני, ובו חומרים חדשים לצד מיטב להיטיו. עצם קיום המרתון, המוקדש לאמן חי ופעיל, היא מהלך לא רגיל, כנראה מכיוון שמדובר באמן מאד מיוחד.

המופע הראשון "כולם רוצים שירים פשוטים" (ביום ששי בערב) מציג צדדים שונים ביצירתו של שלמה גרוניך בניהולה האמנותי של אפרת גוש. משתתפים בו המוזיקאים והשחקנים אנסמבל "ציפור'לה", איתי טיראן, ערן צור, יהלי סובול, אפרת גוש, רות דולורס וייס, גיא מרוז, אלון עדר, מיכל אדלר (אשתו של שלמה) ונרי פרידנר. הרקדנים לאה ינאי, שלומי ביטון, שני קצמן ויואב גרינברג. הציירות אלינה שמוקלר ויסמין רונאל והנגנים יונתן רוזן בתופים, גיא לוי בבס ואדם בן אמיתי בגיטרות.

בשבת בצהרים יוצג "לא בא לי ללכת לשומקום", מופע הומוריסטי לילדים ולכל המשפחה שכתב וניהל אמנותית דוד אפשטיין (שהוא יד ימינו של גרוניך בשנים האחרונות) ומשתתפים בו שלמה גרוניך והנגנים עומרי אגמון בגיטרה, רון אלמוג בתופים ויוגב גלוסמן בבס.
בשבת בערב "אמנות  קונספטואלית" המוקדש לצד היותר אבנגרדי-קלסי-מתקדם ביצירתו של גרוני, בהשתתפותו של שלומי שבן בפסנתר, חמישיית מיתרים מאנסמבל סולני תל אביב, הנגנים עומרי אגמון, רון אלמוג ויוגב גלוסמן, ומפגש מיוחד בין שני דורות של גאונים: שלמה גרוניך ושלומי שבן.

אילן בשור: צילום

תקציר הגרוניכולוגיה

הנה כמה נקודות ציון עיקריות בדרכו. קחו נשימה עמוקה... הוא היה ילד פלא שהופיע בגיל שבע כפסנתרן של מוזיקה קלאסית. בצבא היה אורגניסט בלהקת השריון. ב1970 ניגן במחזמר "עיר הגברים" שמתי כספי הלחין ועיבד. הוציא תקליט הבכורה, "למה לא סיפרת לי" ב1971. דחה הצעה להצטרף ל"כוורת". כתב את המילים ל"ואותך (אחרי שנסעת)" שהלחין ושר מתי כספי. הופיע עם כספי במופע ובתקליט "מאחורי הצלילים". הפך לאחד המעבדים הפופולריים ביותר במוזיקה הישראלית בשנות השבעים ועבד עם להקות צבאיות, חווה אלברשטיין, סוזאן ופרן, אסתר עופרים, נורית גלרון ואריק לביא. הקים את "קצת אחרת" עם שם טוב לוי ושלמה יידוב, הפיק בארה"ב מחזמר בשם "אמריקה". חזר ב1980 ארצה והשתלב במהירות בסצנה המקומית כשהוא עובד עם יהודית רביץ, יצחק קלפטר, דפנה ארמוני, גידי גוב, תיאטרון חיפה, ערב שירי משוררים של גלי צה"ל (בו הוא הלחין את "יש לי סימפטיה") ועוד ועוד...  

ב1982 יצא אלבומו "צמר גפן מתוק" בהפקת מתי כספי, כתב את "כולם רוצים שירים פשוטים" במחאה על התגובות לאלבום.ב1983 הוציא עם שם-טוב לוי "אלבום משפחתי". ב1984 הופיע עם יהונתן גפן במופע הסאטירי "הווי ובידור" ועם מתי כספי בשחזור "מאחורי הצלילים". הלחין ועיבד שירים לפסטיגל  ולתוכנית "זהו זה", הופיע בהרכב "קולות שלובים" עם יהודית רביץ, אריאל זילבר, יצחק קלפטר, שם-טוב לוי ואלון אולארציק, ניגן עם התזמורת הקאמרית הישראלית, הפיק בארץ את המחזה "אמריקה", כתב מוסיקה לסרטים "אבא גנוב", "הינשוף", "ילדה גדולה", "מעבר לים", "סיפורי תל אביב", "מקס ומוריץ" ועוד. הלחין להצגות "מעגל הגיר הקווקזי",  "משיח", "מחול המוות", "אילוף הסוררת", "קומדיה של טעויות", "מפיסטו", "יאיר", "סינדרלה", "הכפיל" ועוד. במקביל הוציא ב1988 את האלבום "נדודי שינה" בהפקת משותפת עם מאיר ישראל. הלחין סיפור לילדים בשם "בגלל המנגו" ולתזמורת הקאמרית את "קסנדרה". חידש עם מתי כספי את הופעות "מאחורי הצלילים 90", הופיע במופע "תל אביב-חדרה" שיצא ב1991 באלבום. איחד את "קצת אחרת", הלחין  מחזמר אופראי ביפן, הופיע בפסטיבל ערד עם מקהלת מורן, בפסטיבל "משגב" למוסיקה קלאסית ועם אריק ורדי והתזמורת הקאמרית הישראלית. ב1992 הקים עם ילדים אתיופיים את מקהלת שבא והקליט איתה ועם רביעיית מיתרים של עולים מרוסיה, הוציא את האלבום "שלמה גרוניך ומקהלת שבא", הקליט עם "מקהלת מורן". ב1994 הלחין יצירה למקהלה ותזמורת בשם "פעמי ציפור" ל"פסטיבל ישראל"."מאחורי הצלילים 2002", האלבום "בדרך אל האור", הופעות עם פסנתרן הג'אז ולדימיר פטשקה, חזר אל המקורות בתקליט "מסע אל המקורות". הוציא את אוסף "המיטב" (71 קטעים בשלושה דיסקים: "אלבומי הסולו", "שיתופי פעולה ופרויקטים" ו"הקלטות נדירות")  והופיע עם להקה חדשה ולא מעט אורחים (אהוד בנאי, מתי כספי, אורית שחף מ"היהודים", שלומי שבן ומארינה מקסימיליאן). והוא תמיד נשאר גם משונה ולא מתפשר עם "מה שצריך".

עמוס רעיונות, משלב יופי ומלודיה עם כאב בלתי נגמר. שולט במגוון סגנונות וטעמים מוזיקליים, ללא גבולות ומגבלות. רגע אחד הוא פסנתרן קלסי שמנגן בך ושר בקול פלצט, ברגע שני הוא רוקר קודר ששר בקול נמוך, כאן הוא מלווה בעיבוד סווינג קופצני ושם בוכה בקינה דתית עם שופר, פה עם מקהלה אתיופית ושם עם מתי כספי, לעתים הוא אבנגרד מתקדם ושנייה אחר כך בלדיסט מלודי... 

עבודות עפר בהופעה

אסף חזן

יונתן תורג'מן

לקראת הופעותיהם עם האלבום החדש (השני! המצויין!)

ב23.5 בלבונטין 7 בתל אביב

ב1.6 בקיבוץ גבעת חיים

ברק - 2 - 3 - קרם

אדם שפלן

הגיעו חברי "עבודות עפר" להופעה בגלי צה"ל בתכנית "מוזיקה היום" 19.5.2013

אסף סיטון ובר דותן: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילום

 

עבודות עפר

אסף חזן בשירה וגיטרה מובילה, יונתן תורג'מן בשירה וגיטרה ליווי

אדם שפלן בבס, ברק קרם בתופים

תכנסי לראש

פתיחות

חול שחור

אחרי הים 

הדג נחש בהופעה!!!

"הדג נחש" יוצאים לסיבוב עם האלבום החדש והמצויין "זמן להתעורר"
על האלבום כתבתי כאן

ב17.5 תופיע הלהקה ב"בארבי" תל אביב
ב31.5 הופעת צהריים ב"זאפה" תל אביב

לקראת ההופעות התארחה "הדג נחש" בגלי צה"ל בתכנית "מוזיקה היום"

מוזיקה היום 24.3.13

אסף סיטון ורפי קופפר: סאונד

יעל אלין קוטנר: צילומים

הדג נחש

שאנן סטריט בשירה, גיא מר באלקטרוניקה, פטיפון ושירה, דודוש קלמס בקלידים ושירה,

 יאיא כהן אהרונוב בבס ושירה, שלומי אלון בחליל, סקסופון, שירה ואלקטרוניקה , משה אסרף בתופים,

יוסי מזרחי בגיטרה ושירה, יאיר סלוצקי בטרומבון, מתן גוב ארי בחצוצרה

קובלנה על מפלגות ישראל

מבסוט

זמן להתעורר

אני מאמין

הכל יסתדר

יום ששי

היפ הופ ציוני בסלון של סלומון

מה נעשה

אז הנה כמה וכמה צילומים... ולמטה הלינק להופעה באולפן

 

ללמוד על תעשיית המוזיקה

המייסד פול מקרטני והמנהל מרק ותרסון וויטי

בבית ספר של פול מקרטני

לפני כשנתיים התחוללה סערה קטנה בקרב מוזיקאים ישראלים, ובעיקר תלמידי מוזיקה, כשהתברר שנציגי ביה"ס הבריטי לאומנויות הבמה LIPA, המיוצג בארץ על ידי בית ספר Muzik מגיעים לישראל לבחון תלמידים, כחלק ממסעם הבינלאומי לאיתור סטודנטים מוכשרים ברחבי העולם בתחומי ניהול אומנויות הבמה, סאונד ועוד. 

ההתרגשות הייתה לא רק בגלל ההזדמנות ללמוד בבית ספר יוקרתי בחו"ל, אלא מפני שמייסד בית הספר "ליפא" ( (Liverpool Institute for Performing Artsהוא לא אחר מאשר פול מקרטני, והוא לא לבד בהנהלה. לצידו נמצאים שם סר ג'ורג' מרטין (מפיק "הביטלס"), ריצ'רד ברנסון (בין השאר מקים חברת התקליטים "וירג'ין" שהפכה לאימפריה כלכלית), השחקנים ג'ודי דנץ', המוזיקאים ג'ון ארמטריידינג ומארק נופלר ועוד... בנוסף לכל, ביה"ס הוקם במבנה התיכון בליברפול בו למדו ג'ון לנון ופול מקרטני בנעוריהם.

"ליפא" הוקם בשנת 1996 ונחשב למוסד הלימוד המוביל באירופה בתחום אומנויות הבמה, ומושך מדי שנה כ5000 מועמדים המתחרים על 300 מקומות בתכניות הלימוד לתואר BA בתחומי המוזיקה, המחול והתיאטרון. בי"ס "MUZIK" הוקם ב1997 בתל אביב במטרה להכשיר ולקדם אמנים ואנשי מקצוע בלימודי מוזיקה כמו תיאוריה הלחנה ועיבוד, סאונד והפקה מוזיקלית, כתיבת שירים ופיתוח קול, DJ ומוזיקה אלקטרונית.

מאז 2009 עומדת בפני ישראלים אפשרות ללמוד במסלול משותף של שנתיים בMuzik ושנתיים נוספות בLIPA.

מוזיקאי ישראלי שלמד בLIPA לפני עשור ובנה מאז קריירה מפוארת הוא דרור מוהר, מוזיקאי בן 31,  שהפך מעצב סאונד וטכנאי הקלטות בכיר בתעשיית הבידור האמריקאית. הוא עבד עם קוונטין טרנטינו (בסרטים "ממזרים חסרי כבוד"  ו"ג'נגו ללא מעצורים" עליו אף היה מועמד לאוסקר) ועם אמנים כסטיבי וונדר, גוון סטפני, בוב דילן, ביונסה, דוקטור דרה ועוד.

                                                       

ב30.5, יערכו שוב נציגי "ליפא" אודישנים ב"מיוזיק", גם למי שאינם תלמידי בית הספר.

נציגי "ליפא", טים פייק ודרן מרפי, יצטרפו יומיים קודם לכן לערן צור ושילה פרבר, כחלק מצוות שופטים בתחרות השירים של  "מיוזיק" שתתקיים ביום ג', 28/5/2013 במועדון לבונטין 7. 

בספר של אלון דלח

דרך נוספת לנסות להבין את רזי תעשיית המוזיקה היא בעזרת ספר ישראלי חדש, צנוע ומעניין, 125 עמודים בסך הכל, הנושא את השם "תעשיית המוזיקה" – "כך זה עובד" – "המדריך לאמן ולמנהל".

הכותב הוא אלון דלח, הבעלים (ביחד עם אלדד ברמן) של אולפני "צוללת" (מאולפני ההקלטות המובילים בארץ), וחברת "צוללת הפקות" (לייבל עצמאי שמייצג ותומך באמנים צעירים, משרת אותם בייעוץ, ניהול הפקה, הקלטות, ליווי משפטי ועוד).

אלון דלח מגייס 20 שנות ניסיון כדי לסייע לאמנים בתחילת דרכם, למנהלים ומפיקים, וגם לכאלה שסתם מתעניינים באחורי הקלעים של עולם המוזיקה, להכיר טוב יותר את תעשיית המוזיקה המקומית. המדריך שלו, למרבה ההפתעה הראשון שנכתב בעברית, יכול לזרז תהליכים ארוכים ומייגעים שעוברים אמנים וגם האנשים המקיפים אותם, בדרך אל המטרה הנכספת של הוצאת החומרים לאור. הוא, כמובן, לא יכול להיות תחליף לכשרון היצירה או הביצוע, אבל כמו שכותב רע מוכיח בעמוד ההמלצות בסוף הספר: "מוזיקאי יכול לאבד את עצמו בדרך במשך שנים. לבזבז כסף ולוותר על החלום – רק בגלל הקושי להתמצא בתעשייה. כעת יש דרך אחרת: להיעזר בספר שחוסך חלק גדול מהטעויות".   

פרקי הספר מסכמים בבהירות ובפשטות (פשטות לקריאה, לאו דווקא לביצוע) את כל השלבים בדרך אל הגשמת החלום, של האמן ושל מנהלו. "מאיפה להתחיל", "דרך מוצלחת", "תהילה", "זיהוי כשרונות", "בניית כשרון והפקה", "שיווק והפצה"  (כולל התייחסות לחו"ל) וגם "טיפים לחתימת חוזה".

למי שבעידן האינטרנט נראה ספר כזה מעט מיושן כדאי לומר שהוא דווקא מאד מסייע להתחיל להתמצא בצונאמי האינפורמציה ששוטף אותנו. הוא לא יכול לעזור לך לכתוב שירים טובים או לשיר נהדר, אבל הוא כן יכול, קצת, לתת לך כיוון מה לעשות עם זה.

אלון דלח

אריאל הורוביץ: גיבור

צילום: דן לב

אריאל הורוביץ: האני והאחר

אריאל הורוביץ מוציא השבוע אלבום חדש, ששי שלו "הגיבורים שלי". כבנם של נעמי שמר ז"ל, היוצרת הגדולה והמצליחה ביותר בזמר העברי ושל מרדכי הורוביץ ז"ל, שגם הוא כתב שירה ופרוזה, אריאל מודע מגיל צעיר לא רק ליתרונות של לגדול בבית כל כך יצירתי, אלא גם את הקשיים למי שפועל באותו תחום אמנותי. כמו דודתו רותיק, אחותה של נעמי שמר,שנשאלה "איך זה לחיות בצילה של האחות המפורסמת?" והשיבה: "אני חיה לאורה, לא בצילה" כך גם אריאל יודע, מתחילת דרכו, למצוא את הביטוי העצמאי שלו מבלי להתכחש או להתנגד ליצירה המפוארת של אמו, גם מבלי להשתתק בצילה. כבן של, אריאל מכיר גם את המשמעות של להיות "סמל לאומי", על הדבש והעוקץ שנלווים למעמד הזה. הוא היה שם, שמע וראה, את דברי ההלל והתשבוחות שבהם עוטרה נעמי במשך כל חייה, אך גם את הביקורת שספגה, בעיקר בשנות השבעים והשמונים, על עמדותיה הפוליטיות או לפחות על איך שאלה הובנו. כלומר, אריאל הורוביץ כאמן יוצר, בא מתחילת דרכו עם מודעות לכך שלא די ב"לעשות שירים יפים" אלא יש ציפיה ממך, ובמיוחד אם אתה בנה של נעמי שמר, לומר גם משהו "על המצב" "עלינו" כחברה. ואולי לכן, ישנה תמיד ביצירתו ובפעילותו, לצד השירים הפרטיים והאישיים, התייחסות לעולם הסובב אותו.

 כשהיד מושטת,

והעין לא צרה,

ולא הורגים משורר בבוקר,

ובערב יושבים להקריא משיריו.

הקטע הזה, מתוך השיר "קוקוס" שכתב לפני עשור לחוה אלברשטיין, הוא גם שיר על... קוקוס, אבל גם אמירה על היחס למאיר אריאל ז"ל בסוף ימיו, ואולי גם לנעמי שמר.  

אריאל הורוביץ, יליד 1970, התחיל את הקריירה שלו בגיל מאוחר יחסית. לאחר שירותו הצבאי (לא בלהקה צבאית אלא במודיעין) החל ללמוד מוזיקה בבית הספר רימון, שם פגש את יהודה עדר, שהיה אחד ממוריו. עדר אהב את יצירתו של הורוביץ, הפגיש אותו עם חברת התקליטים "הליקון" וגם הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה שלו, "יאללה ביי" שיצא ב1998 והפך להצלחה גדולה. נעמי שמר, אגב, מאד אהבה ופירגנה, ואף ציינה במיוחד לטובה את "יאללה ביי" כביטוי שמשלב סלנג ערבי ואנגלי, מה שהופך אותו למאד ישראלי עכשווי.

מאז באו עוד חמישה חמישה אלבומים ואריאל מאד פעיל ככותב ומלחין לעצמו ולאחרים, זמר- פרפורמר שמופיע הרבה, לבדו ועם להקה ובכל מיני מפגשים מיוחדים (לדוגמא בהופעות עם ג'קי לוי, בכתיבה עם יאיא כהן אהרונוב, דורי בן זאב ואלונה טוראל ובהקלטת גרסת כיסוי לשיר בהפקה חדשה משירי היוצר ארז הלוי). במקביל לקריירה שלו כזמר הוא מלמד מוזיקה בבית הספר "רימון" ואחראי לניהול האמנותי של מפעל אמנותי-חברתי מקסים בשם "האני האחר" עם עמותת "אנוש" לשיקום פגועי נפש. הורוביץ מפיק ומעבד חיבור בין שירים שכתבו יוצרים פגועי נפש ובין לחנים של תלמידי בית הספר "רימון", והתוצאה נפלאה ומרגשת ולא בגלל ש"עושים הנחה" ליוצרים הלא מקצוענים, אלא בגלל שהמפגש הזה הוא הוכחה לכוחה של המוזיקה לרומם ולחזק את הנפש.

לצד לא מעט להיטים שיצר במשך השנים, ביניהם "יאללה ביי", "סיגל נחמיאס", "רנה", "קוקוס",  "האהבה מתה" (לבת זוגו תמר גלעדי), "רקפות בין הסלעים", "תמיד תאמין" ועוד, אריאל הורוביץ משלב ביצירתו בין הפרטי והכללי, ומספר גם על החברה והמדינה בה אנחנו חיים. אז לצד "כל מה שאת" שהוקדש לאמו ז"ל, הוא שר על תל אביב המתבהמת "לגמור כמו ברנר", על עובדת זרה שטיפלה באביו, "אמיליה", על ההתגייסות בזמן מבצע עופרת יצוקה, "רקפות בין הסלעים", ועל מה שקורה למדינה ב"אמריקה".

באלבום החדש, "הגיבורים שלי", הורוביץ מגדיל את מינון העיסוק בנושאים הכלליים, מההיבט האישי שלו. הוא כותב שירים מלאי אהבה והערכה לגיבורים גדולים ומפורסמים, לצד גיבורים קטנים ואלמוניים יחסית. מכל אחד מהם הוא מנסה ללמוד משהו עלינו עכשיו.

השיר הפותח "סלון קטרינג" הוא דוגמא מצמררת במיוחד, גם לטיפול בסיפור אנושי מרגש, וגם לחיבור בין ההיסטוריה וההווה.

אבא קובנר (1918 –1987) היה משורר וסופר, מנהיג פרטיזנים בגטו וילנה שהגה את המשפט "אל נלך כצאן לטבח" ופעל גם אחר מלחמת העולם השנייה בחבורת "הנקם", שניסתה לנקום בנאצים. בהמשך דרכו הוא היה קצין התרבות של "חטיבת גבעתי" במלחמת העצמאות, העיד במשפט אייכמן, היה ממקימי בית התפוצות, ממייסדי "מורשת" על-שם מרדכי אנילביץ', הוגה הקמת מוזיאון "משואה לתקומה" בקיבוץ יד מרדכי, וגם יושב-ראש אגודת הסופרים העבריים, סופר ומשורר ובאמת, בלי שום ציניות, גיבור אמיתי.

"סלון קטרינג" הוא שם בית החולים שבו אושפז אבא קובנר בגלל מחלת הסרטן, ובבית החולים הזה הוא איבד את קולו בניתוח וכתב ספר שירים בשם זה. אריאל הורוביץ, שמצא את הספר בבית הוריו, מספר את סיפורו של קובנר, ומוסיף לו סיפור עכשווי על חיילת בורה שמצטלמת עם עציר ערבי כפות.  "האם הוצאת אותי מהשטעטל כדי שאהיה לקוזאק?" שואל הורוביץ...

וכך הוא מתייחס לעוד גיבורים שלו, וותיקים ועכשווים. הוא מלחין שיר של המשוררת לאה גולדברג וגם של העיתונאית הדתיה שרה ב"ק ששרה בהופעותיה בפני קהל מעורב (ושרה בדיסק), הוא כותב על הרב מנחם פרומן ז"ל מייסד תנועת "ארץ שלום", על משלחת הסיוע הישראלית לנפגעי רעש האדמה בהאיטי, על סבתו רבקה ספיר שכתבה מכתב עידוד לאמו נעמי שמר, על חלוץ העלייה השנייה ארנסט פולאק שהתאבד בגיל 19, על עמיחי כ"ץ, שהיה בעליו של מועדון ההופעות הירושלמי "הסינדרום", על חבריו המוזיקאים הצעירים שמנסים לשרוד בעולם התקשורת של ימינו, על ה"ריקוד המשונה" של הצוותים המעורבים, יהודים וערבים, בבתי החולים בארץ. וכן, יש לו גם שני שירי אהבה נפלאים לגיבורות הפרטיות שלו, אשתו ובתו. "אם נשאר חלום" ו"ילדה כמוך". איזה יופי. אמא ואבא בטח היו גאים.

הבילויים חיים

 לקראת ההופעה החדשה של הבילויים במועדון בארבי בששי-שבת הקרובים

הגיעה הלהקה להופעה בתכנית "מוזיקה היום" בגלי צה"ל ב24.4.13

מוזיקה היום 

אסף סיטון וטל וניג: סאונד

צילומים: יעל אלין קוטנר

הבילויים

ימי ויסלר בגיטרה ושירה, נועם ענבר בשירה, בס ואקורדיון

מאיה דוניץ בהאמונד, פסנתר ושירה, גדי פטר בתופים

זמר ספאות

הזמן האחרון

ניפגש על החוף

5 הצעות לפתרון הסכסוך

הצעדה

באב אל וואד

אין בגטים בגטו