שלמה
בר לא נח, אפילו לא לפני יום הולדתו השבעים עם ההרכב נקודת מפגש הוא מציין 35 שנים
לאלבום הראשון של הברירה הטבעית, וממשיך להתחדש.
הוא
פועל במוסיקה הישראלית כבר עשורים ואמתחתו מלאה יצירות מופת אהובות ומוערכות. ייתכן
שהיה יכול לנוח על זרי התמלוגים או פשוט למחזר את עצמו שוב ושוב, אך בכל זאת הוא ממשיך
כל הזמן להתחדש ולהתעדכן ולנסות דרכים מקוריות לבטא את עצמו. וכך, במקום לפרוש למנוחה
(פנסיה, עד כמה שידוע לי, אין בתחום הזה) הוא מצליח להיות מעניין גם בתחילת העשור השמיני
לחייו.
שלמה בר יהיה בשבוע הבא (ב25.6.13) בן 70.
את היומולדת העגול הזה הוא יציין בהופעה חגיגית במועדון "זאפה" בתל אביב
עם "הרכב צמרת" שאיתו הוא רץ בהופעות השנה האחרונה, "נקודת מפגש".
מדובר על "סופרגרופ" של ממש, כשלכל אחד מהמשתתפים קריירה ארוכה משל
עצמו: מאיר ישראל, המתופף האגדי מימי להקות הקצב, דרך "תמוז" ואריק
איינשטיין, ועד שלמה ארצי של עשרים השנים האחרונות. מיקי שביב, נגן באס, זמר
ומלחין מחונן, במאות הקלטות, בלהקות "טנגו" ו"כאריזמה" וכאומן
סולן מקליט המוציא בקרוב אלבום בלוז חדש. עדי רנרט, קלידן, מלחין ומעבד שעבד עם כל
הגדולים במוזיקה הישראלית, עוד מימי "ששת" דרך "לילה גוב" ועד
הפרויקט רב המשתתפים שהוא הוביל, "הפעמון". רנרט היה שותף במאות הפקות,
וכמלחין אני לא אשכח לו לעולם את "ושום סלע" שתרצה אתר ז"ל. עוד
ב"נקודת מפגש" שותפיו של שלמה בר ללהקת "הברירה הטבעית" אילן בן
עמי בגיטרות ויעל אופנבך (בת זוגו של שלמה) בכלי הקשה. המפגש בין המוסיקאים השונים
האלה, בהם כל אחד מביא טעימות מהקריירה שלו, יוצר שילוב מופלא של רוק ומוזיקת עולם
וג'אז ובלוז... מוסיקה ישראלית חדשה, הנשענת, כמקובל אצל בר, על טכסטים משובחים
מביאליק ואביגדור המאירי ועד גדולי היוצרים של ימינו. ב"נקודת מפגש" יש
גם טקסט מהשירה הערבית הקלאסית מתוך "אלף לילה ולילה", וכמובן
כל הלהיטים הגדולים של שלמה בר, שמציין בימים אלה 35 שנים לאלבום הבכורה של
"הברירה הטבעית" עם "ילדים זה שמחה" ו"אצלנו בכפר טודרא".
35 שנים עברו מהאלבום ההוא "אלי שורשים", עם 12 אלבומים, מאות שירים
ואלפי הופעות, ושלמה בר לא מוותר. הוא ממשיך לומר את דברו,
החברתי, פוליטי ובעיקר אמנותי בקצת פחות כעס מזה שאיפיין אותו בתחילת הדרך, אבל עם
אותה אמונה בכוחה של המוסיקה לעורר את הנפש, לתת כוחות עידוד ואהבת החיים.
השירים של שלמה בר בדרך כלל מאד לא שמחים, יש בהם קדרות וכאב וקושי רב, אבל כשהוא שר
ומתופף ביחד, וכלי ההקשה הם תמיד חלק מהביטוי המוסיקלי שלו, האנרגיות שלו מעוררות שמחה
והתלהבות ואהבה, לעצמך ולעולם סביבך.
 |
| מאיר ישראל, מיקי שביב, יעל אופנבך, שלמה בר, עדי רנרט, אילן בן עמי |
וכבר הרבה מאד זמן ששלמה בר פתוח לעולם
שמסביבו. המוסיקה שלו, שכללה תמיד שילוב של ישן וחדש, דתי וחילוני, שירים מקוריים לצד
קאברים שנשמעים כאילו הוא הלחין אותם, ומפגשים עם מגוון של מוסיקאים וכותבים
ש"נקודת מפגש" היא רק החוליה האחרונה בשרשרת... בין השאר הוא שר בשנים
האחרונות את "סליחות" (יהודית רביץ במילים של לאה גולדברג ובלחן של עודד
לרר), "הלילה" (ארז הלוי, "דברים שרציתי לומר" (יעקב רוטבליט ויהודה
פוליקר), "אמא אדמה" (יעקב רוטבליט ומיקי גבריאלוב), "שיר
לשלום" (רוטבליט ויאיר רוזנבלום) ועוד ועוד. אם לפני 35 שנה נראתה "הברירה
הטבעית" רחוקה מאד מהקאנון של המוסיקה הישראלית, העולמות האלה מזמן נפגשו, והצליל
הישראלי המרכזי הוא הרבה יותר פתוח ומגוון, גם בזכות ההתעקשות של שלמה בר וחבריו
לדרך, שלא היתה קלה ופשוטה. המוזיקאי שהמציא מבלי דעת את הצליל הישראלי-אתני עוד לפני
שבעולם קראו לזה "מוסיקת-עולם" ממשיך גם היום להתחדש ולהתגוון מבחינה סגנונית.
רק בחמש השנים האחרונות הוא הופיע במחווה בפארק לשירי אריק איינשטיין, במופע הצדעה
לג'ו עמר ולשלמה קרליבך, ליהושע סובול ולאורי צבי גרינברג, בסדרת הופעות עם התזמורת
האנדלוסית וגם עם ברי סחרוף, אהוד בנאי, דוד ד'אור, אהובה עוזרי, מאיר בנאי, מוש בן
ארי, קובי אפללו, מירי מסיקה, שלומי שבת, להקת גאיה, גליקריה, צמד רעים, "בלקן
ביט בוקס" ואפילו להקת הFאנק- ג'אז "התפוחים", ועכשיו עם "נקודת מפגש". בכל
המפגשים האלה שלמה בר הוא אותו זמר, שר עם כל הנשמה וההתכוונות, דופק על כלי ההקשה שלו בהתלהבות של ילד, מחוספס ושרשי
ופראי כמו עץ השדה, כמו צמח בר.
 |
| צילומים: רונן ללנה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה