זיו יונתן סוף סוף

רק חתולים יודעים

את זיו יונתן הכרתי לפני יותר משלושים שנה, כששרתנו יחד בגל"צ. הוא היה ב"מחלקת האומר" כלומר עסק בתכניות דיבורים שבן באופן טבעי העיקר הוא... הדיבורים. אך די מהר שמתי לב שהחייל הזה הוא שונה ומיוחד גם בגלל המוזיקליות המובנית בכל העריכות שלו . היה ברור כבר אז שבנו של המשורר נתן יונתן אינו רק איש מלא רגישות למילים אלא גם לצלילים, למנגינות, שאת חלקן הוא אף השמיע לי באותם ימים בהיסוס רב.

אנחנו נפגשים לשיחה באולפן גל"צ, אותו אולפן בו הקליט שיר ראשון שלו, "בלילה שלי" שהוקדש לאחיו ליאור יונתן ז"ל, שנפל במלחמת יום כיפור כשהיה בן 21. זיו, שהיה אז בן 12 חוזר ברבים משיריו אל האובדן, לעתים ברמז, לעתים בצורה ברורה. לא במקרה "בלילה שלי" הוא השיר שפותח את אלבומו הראשון "רק חתולים יודעים".

בלילה שלי

נושמים צמחים ברוח

ואין איש רואה את תנועת הדגן

מלבדי

ואין אדם היורד עוד לצפות

ברוחות שעברו בתבואת השדות

קשובות לקולי נעות שיבולים ברוח

תבואת השדות ברוחות שעברו

שעברו

לא אין רואה את תנועת הדגן

נושמים צמחים ברוח

בלילה שלי

זיו: השיר הזה שפותח את התקליט הוא הצהרת שקט כזאת אחרי החדשות... כשכתבתי אותו הייתי בתקופה של "בלילה שלי", של דיבור חרישי, בעצם על האח שלי. ואין איש רואה את תנועת הדגן... ליאור יונתן היה בן קבוצת הדגן בקיבוץ, ואני דיברתי במין שפה אלטרנטיבית סודית ביני לבינו. באותם ימים כבר כתבתי שירים, אבל כל דבר קורה בעונה שלו... היה לי קשה לצאת (לאור). אתה גדל בתוך מקדש של זיכרון. ומנסה להיות ראוי לחיים של אחיך המת ושל השירים המפוסלים והכל כך יפים ושלמים של אבא שלי ואתה פשוט מתקשה לקנות לעצמך מקום בעולם הזה. זו לא רק חוויה של זיו יונתן אל גם של אחים שכולים אחרים, שגדלים במשפחות שלא מעלות חיוך על השפתיים. לצאת החוצה זה אומר "אני כאן, אני חי, אני רוצה להנות מזה, אני רוצה שתקשיבו לי"...

איזה עולם משונה,

איזה עולם משונה,

אתה אותי רואה,

אני אותך שותק,

עד הסוף אותי מכסה,

אותי מכלה ("עולם משונה")

זיו: זה לא שיר של אדם שהולך לפרוץ מחר עם להיט. זה אדם שמרגיש שהוא הולך ומתפורר. אבל כוח החיים בכל זאת גדול והאהבה בחיים כן מצמיחה אותי בכל פעם אל מקום שהוא גם מחייך. אני אדם רווי אהבה. גם זכיתי להיות נאהב מאד ואני חי באהבה, ואני חרד מאד, אני חושב, לאנשים אהובים עלי שאינם,  אני חרד לאנשים שאני אוהב, לאחי שכל כך אהבתי שנקרעתי ממנו, במובן הזה האהבה היא המילה היחידה בעולם, והיא גם צל כזה ארוך...

יואב: השיר הזה מעובד באופן ג'אזי, מלודי, מאד מעורר...

זיו: זה קרה בזכות המפגש עם המוזיקאי נתן סלומון, שגם הוא התרחש לפני 30 שנה. הוא סיפר על לוויות בניו אורלינס, שבהן למוזיקה יש תפקיד חשוב בעידוד האבלים.

וכך היה זיו יונתן זקוק להרבה מאד זמן כדי להשלים את אלבומו הראשון. כבר ב1998 הוא החל להקליט ולפרסם שירים ראשונים שכתב והלחין. באחד מהם, שיר מחאה חברתי-פוליטי בשם "שקרים" הוא שפוט התאים דיקלום הערך המתאים במילון אבן שושן עם לחן מקורי שלו. השיר הפך להיט ברדיו, והקליפ שביים לו גיא לדר ז"ל אף זכה בפרס בתחרות הקליפים בחיפה. גם שירים נוספים הוציא אז, "אהבה בסלעים" ו"עולם משונה" קיבלו לא מעט תשומת לב רדיופונית, אבל יונתן שלא חיפש אף פעם להיות מפורסם ("באתי מבית של אנשים מפורסמים, וידעתי שבסוף היום אתה נותר עם עצמך") העדיף לשים את הקריירה המוזיקלית שלו על "פאוז" ולהתרכז בתחומים אחרים, ובראשם הוראה בבית הספר לתקשורת "כותרת", באקדמיה למוזיקה ובבי"ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל.

זיו: הרפלקס הנפשי שלי היה תמיד להיות מורה. הייתי מוקף מורים מילדות, גדלתי לאורם של אמי המורה למוזיקה (אמו היא צפירה יונתן – שה לבן)  ואבי המשורר והמורה, ורציתי לעסוק בהוראה קודם כל כדי לתקן את 12 שנות הייסורים שעברתי במערכת החינוך...

יואב: מורה באיזה תחום?

זיו: מורה לקשב. למוזיקה, לפסקול. פיסול של צלילים... לשמוע את המילים כמוזיקה ואת המוזיקה כדיבור... אבל כל הזמן כתבתי ויצרתי. וכנראה שהשעה הנכונה להוציא את השירים לאור בוחרת את עצמה. האלבום שיוצא עכשיו ארוג בתערוכה של צילומים עצמיים, הוא חלק מיצירה רב תחומית.

יואב: מה שברור הוא שהצד המוזיקלי מאד חשוב ביצירה שלך לא פחות מהמילים

זיו: קודם כל אני בן של מורה למוזיקה והמוזיקה טלטלה אותי כבר בגיל צעיר. הייתי בן חמש כשלקחו אותי לשמוע את לאונרד ברנשטיין מנצח על "תמונות בתערוכה", פתאום העוצמה והיופי האלה מציפים אותך ואתה יודע שיש משהו בעולם שהוא מעבר לכל מה שידעת לפני לכן וזה נותן לך חשמל דרך הגוף, ופתאום אתה מבין משהו על כל הקיום ואתה חלק מזה... ומאז אני שבוי של המוזיקה.

יואב: לא פשוט להיות בנו של נתן יונתן במיוחד כשאתה עוסק באותו תחום של כתיבת שירים...

זיו: זו אחת הסיבות שהייתי זקוק ל25 שנה. אבא שלי לא היה בתוך הנוף. הוא  היה זה שבמידה רבה צייר את הנוף הארצישראלי שאנחנו מכירים, הוא ליטף ופיסל בשירה שלו את ארץ ישראל ואני גדלתי בתוך הציור הזה. מצד אחד התענגתי על הנוף הזה, מופלא לגדול בתוך בית שיוצר את הנופים האלה, מצד אחר זה מעמיד כל דבר שאני עושה ביחס אליו. המורכבות של המצב הזה היא חלק מהמציאות של החיים שלי. גם בקיבוץ כשהייתי ילד היה לי אבא מיוחד. אבא שאם צריך לומר משהו או לקראו לדברים בשמם יהיו לו המילים. אבא הלך לעולמו לפני תשע שנים, והוא חסר. הוא לא יכול יותר לכתוב מילים אז אני משמיע קול.

ועוד איך הוא משמיע קול. בקרוב יוצא ספר שלו, "תיאטרון הדמיון" שעוסק במה שהוא מכנה "אמנות הרדיו". בניו ג'רסי מוצגים שני מיצבי סאונד גדולים WHERE  IS  LEONARDO"" ו"TICK TALK", שאותם יצר יונתן ביחד עם בת זוגו ד"ר לילי רתוק, שהיא סופרת וחוקרת ומרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. הוא גם מלחין מוזיקה למחול, כותב ומאייר ביחד עם רתוק ספרי ילדים, ועכשיו מוציא אוסף שירים קסום באלבום הבכורה.

השבוע  השיק זיו יונתן את האלבום "רק חתולים יודעים" ביחד עם תערוכת הצילום-העצמי, בבית האמנים בתל אביב, הוא גם הופיע עם שותפו לדרך המוזיקלית נתן סלומון, ואולי זו התחלה של סיבוב מוזיקלי גם כפרפורמר.

צילום עצמי

הפגישה בגל"צ 3.5.13

אבא נתן יונתן

נתן יונתן (קליין) נולד בספטמבר 1923 באוקראינה. בגיל שנתיים עלה עם הוריו ארצה. כחניך בתנועת "השומר הצעיר" הצטרף ב1945 לקיבוץ שריד, בו התגורר 46 שנים.  בגיל 16, פרסם שיר ראשון, "כשספינות הולכות הימה" שהוקדש למעפילים.

"שבילי עפר", ספר שיריו הראשון, יצא לאור ב1951. מאז הוציא לאור 13 ספרי שירה, שני קובצי סיפורים לנוער, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחר שירים שתרגם מיידיש.

יונתן תרגם את שיריו לאנגלית ולספרדית ושיריו תורגמו גם ליידיש, ערבית, רוסית, פורטוגזית, צרפתית, גרמנית, הולנדית, בולגרית, סינית ועוד.

שיריו המולחנים הראשונים של נתן יונתן נכתבו בעיקר ללחנים רוסיים ששמע בצעירותו (ביניהם "דוגית נוסעת") אך בהמשך דרכו בלטו במיוחד השירים שכתב כ"שירה" ולא כ"פזמונים". שירים אלה הולחנו על ידי גדולי המלחינים בישראל, ביניהם חברו נחום היימן (שהלחין עשרות משיריו), גידי קורן, שלמה ארצי, סשה ארגוב, צביקה פיק, מוני אמריליו, יאיר רוזנבלום ועוד רבים. כמאתיים משיריו של יונתן הולחנו, חלקם לכמה לחנים שונים. לבד מנתן אלתרמן וחיים נחמן ביאליק, נתן יונתן הוא המשורר המולחן ביותר בזמר העברי.  בזכות עשרות הביצועים לשיריו זכה יונתן ששיריו יהיו מוכרים גם לקהל שלאו דווקא נמנה עם חובבי שירה, ורבים משיריו הפכו כך לקלאסיקה בתרבות הישראלית.

נתן יונתן נפטר ב12 במרץ 2004. ביום קבורתו יצא לאור ספר מבחר משיריו: "שירים בכסות הערב".

אמא צפירה יונתן

נולדה בירושלים ב926), בתם של בתיה ויוסף שה לבן שהיה מחנך וחוקר ספרות. בראשית שנות ה40 פגשה את נתן יונתן בקן "השומר הצעיר" בפתח תקווה, ב1947 עברו לקיבוץ שריד, שם נישאו ונולדו ילדיהם ליאור ז"ל  וזיו. ב1991, אחרי יותר מ50 שנות נישואין, צפירה ונתן התגרשו.

צפירה היא בוגרת סמינר הקיבוצים והאקדמיה למוזיקה בתל אביב, למדה ניצוח מקהלות בג'וליארד ניו יורק, ובעלת תואר מ.א. ב"לזלי קולג'" בתל אביב ובבוסטון ארה"ב.

היא לימדה מוזיקה בבית הספר התיכון בקיבוץ שריד, לימדה נגינת פסנתר, אקורדיון וניצוח מקהלות והיא מנחה קבוצות בנושא "הבעה באמצעות מוזיקה וספרות'.

לצורכי הוראתה, יזמה כתיבת גרסאות עבריות לשירי עם רבים, בעיקר רוסיים. בהשפעתה נתן יונתן תרגם או כתב מילים חדשות לרבים מהם, כמו "טוב ללכת בדרכים", "שאון התותחים נדם" ועוד.

לאחר שבנה ליאור נהרג במלחמת  יום כיפור, הייתה ציפורה בין מייסדות "גשר לשלום", תנועת נשים ערביות וישראליות, והצטרפה לפורום הורים שכולים ישראליים ופלסטיניים. כמו כן, צפירה היא בין מייסדי עמותת "תנו לחיות לחיות".